לִפְנֵי שֶׁעָבַרְנוּ אֶל הַגֶּטוֹ הָיוּ חֻקִּים שֶׁחִיְּבוּ אֶת כֻּלָּם לַעֲבֹד עֲבוּר הַנָּאצִים.
הַיּוּדֶנְרָט הָיָה צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ לָהֶם מִכְסַת עוֹבְדִים יוֹמְיוֹמִית מִשְׁתַּנָּה.
יוֹם אֶחָד הוּא הָיָה שׁוֹלֵחַ מָאתַיִם אִישׁ, לְמָחֳרָת חֲמֵשׁ מֵאוֹת.
הַיּוּדֶנְרָט אִרְגֵּן אֶת הַדְּבָרִים בְּחַלּוּקָהּ בֵּין הַיְּהוּדִים.
הַכֹּל לְפִי הַדְּרִישׁוֹת שֶׁל הַנָּאצִים.
אֵלֶּה שֶׁהָלְכוּ לַעֲבֹד, הָיָה לָהֶם אִשּׁוּר שֶׁהֵם יְכוֹלִים לָלֶכֶת חָפְשִׁיִּים.
זֶה הָיָה מִין נְיָר עִם חוֹתֶמֶת שֶׁל גֶּרְמַנְיָה, שֶׁבּוֹ נִכְתַּב:
''מֻתָּר לִי לָלֶכֶת בְּכָל מָקוֹם, כִּי אֲנִי עוֹבֶדֶת.''
הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הָיְתָה גְּדוֹלָה, וְכָל רְכוּשֵׁנוּ הָיָה בַּמַּחְבּוֹא.
רָצִיתִי בְּעִקָּר לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים מֵהַצַּד וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף.
לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי גַּם לַעֲבֹד וּלְהַרְוִיחַ מְעַט.
סִדַּרְתִּי לְעַצְמִי אִשּׁוּר כָּזֶה.
עָבַדְתִּי בְּהַגָּשַׁת מַיִם לְפּוֹעֲלִים שֶׁהֶעֱמִיסוּ אֲבָנִים עַל מַשָּׂאִיּוֹת.
הָיִיתִי עוֹמֶדֶת לְמַטָּה, וּכְשֶׁהֵם הָיוּ צוֹעֲקִים: ''לִשְׁתּוֹת!''
הָיִיתִי מוֹשִׁיטָה לָהֶם בְּכַף גְּדוֹלָה מֵי שְׁתִיָּה.
הַמְּנַהֲלִים הָיוּ טִירוֹלִים, מֵחֶבְרָה לִבְנִיַּת כְּבִישִׁים מֵאוֹסְטְרִיָּה.
הָיוּ לָהֶם כּוֹבָעִים עִם נוֹצוֹת. הֵם לֹא הָיוּ גֶּרְמָנִים רָעִים,
אֶלָּא נֶחְמָדִים. הֵם לֹא הָיוּ אַנְטִישֵׁמִים.
פַּעַם עָבְדוּ הַפּוֹעֲלִים בִּסְלִילַת כְּבִישׁ הַרְחֵק מֵהָעִיר,
יַחַד עִם פּוֹעֲלִים מֵעִיר שְׁנִיָּה, שֶׁהִצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם.
הַכְּבִישׁ הָיָה לְיַד הָעֲיָרָה הַכַּפְרִית דְרִילְץ'.
הָיוּ סְבִיב דְרִילְץ' כְּפָרִים, וּלְכַפְרִיִּים הָיָה מָזוֹן לִמְכִירָה.
בָּשָׂר, בֵּיצִים, קֶמַח, יְרָקוֹת וּפֵרוֹת, הַכֹּל בְּזִיל הַזּוֹל.
לֹא הָיְתָה לָהֶם אֶפְשָׁרוּת לִמְכֹּר אֶת הַמִּצְרָכִים.
לֹא הָיְתָה שָׁם תַּחְבּוּרָה. כָּל הַשֶּׁטַח הָיָה סָגוּר.
רַק הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָבְדוּ בַּכְּבִישִׁים נִמְצְאוּ שָׁם.
אֲנִי, שֶׁנָּסַעְתִּי כָּל יוֹם עִם הַמַּיִם, הִגַּעְתִּי גַּם לְדְרִילְץ'.
קָנִיתִי אֶצְלָם מִכֹּל טוּב בְּאַרְגָּזִים, וְשַׂמְתִּי בַּמַּשָּׂאִית.
הַטִירוֹלִים הִסְכִּימוּ שֶׁאֶקַּח הַכֹּל כְּשֶׁנַּחְזֹר בָּעֶרֶב.
יוֹם אֶחָד קָנִיתִי אֵצֶל אִכָּר אֶחָד שַׂק שֶׁל שִׁבְעִים קִילוֹ קֶמַח.
סִכַּמְתִּי עִם הָאִכָּר: ''תִּקַּח לִי אֶת הַשַּׂק עַד לַמַּשָּׂאִית.''
כִּי שִׁבְעִים קִילוֹ לֹא הָיִיתִי יְכוֹלָה לָשֵׂאת לְבַדִּי.
הוּא אָמַר: ''בְּסֵדֶר. תְּנִי לִי עַכְשָׁו אֶת הַכֶּסֶף.
אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה, לִפְנֵי שֶׁתַּחְזְרִי הַבַּיְתָה,
אָשִׂים אֶת שַׂק הַקֶּמַח בַּמַּשָּׂאִית.''
אֲבָל בְּסוֹף הַיּוֹם, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן, הוּא אָמַר:
''אֲנִי לֹא מְעֻנְיָן לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ עוֹד עֲסָקִים.
אֲנִי מְפַחֵד שֶׁהַגֶּרְמָנִים יִתְפְּשׂוּ אוֹתִי.''
הַטִירוֹלִים מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ הָיוּ שְׁקֵטִים וְנֶחְמָדִים,
אֲבָל הָיוּ שָׁם גַּם פַּטְרוֹלִים שֶׁל חֵיל הַמִּשְׁמָר הַגֶּרְמָנִי.
הוּא אָמַר לִי: ''מָה אַתְּ רוֹצֶה? שֶׁבִּשְׁבִיל שַׂק הַקֶּמַח שֶׁלְּךָ יַהַרְגוּ אוֹתִי.
אֲנִי לֹא רוֹצֶה! אַחְזִיר לָךְ עַכְשָׁו אֶת הַכֶּסֶף וְתֵלְכִי לָךְ לְשָׁלוֹם.''
רָצִיתִי מְאֹד אֶת הַקֶּמַח, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא רָצָה לַעֲזֹר.
בִּקַּשְׁתִּי מֵהַיְּהוּדִי שֶׁיַּעֲמִיס אֶת הַשַּׂק עַל גַּבִּי,
וְשִׁבְעִים קִילוֹ סָחַבְתִּי בְּכוֹחוֹת עַצְמִי.
הָלַכְתִּי כָּךְ מֶרְחָק גָּדוֹל מְאֹד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה