צורת המשולש ההפוך של הרי ובקעת הלבנון, נמל התעופה חרירי, ורובע הדאחייה בביירות

 

המילה ''ליטני'' [''Litany"]

למילה ''ליטני'' [''Litany"] יש משמעויות אחדות, אבל הנפוצה ביותר היא:

רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה של משהו, בדרך כלל תלונות או בעיות.

לדוגמה:

"נציג שירות הלקוחות נאלץ להקשיב לשורה ארוכה של תלונות על המוצר הפגום."

"הנאום של הפוליטיקאי היה פשוט רצף של הבטחות ריקות."

המשמעות המקורית של המילה מתייחסת לסוג מסוים של תפילה: זוהי תפילה הכוללת סדרה של בקשות או תחנונים מצד המתפלל או מוביל התפילה, ואחריהן תגובות שחוזרות על עצמן מצד הקהל או קבוצת המתפללים. 

לדוגמה, בתפילה מסורתית, החזן עשוי לומר "אל! אנא רחם נא" והקהל יענה "רחם, אנא רחם". חזרה זו יוצרת תחושה של קריאה ותשובה, או דיאלוג בין המוביל לקהל.

מקור המילה הוא ביוונית העתיקה, λιτανεία (litaneía), שפירושה "תפילה, תחנון". משם היא עברה ללטינית (litania) ולבסוף לאנגלית.

למרות שמקורה הדתי עדיין בשימוש, כיום המילה ליטני משמשת לרוב בהקשר רחב יותר לתיאור כל רשימה ארוכה וחוזרת על עצמה, בדרך כלל של תלונות או בעיות.

אז, כשמישהו אומר "a litany of..." הוא מדגיש את האורך והחזרתיות של הרשימה, לעתים קרובות עם קונוטציה שלילית במקצת.

בהקשר של דרונים [הכינוי בהשראת המשמעות של המילה ''פזמון'' לרחפנים או כלי טיס בלתי מאוישים], ניתן להשתמש במילה "litany" לתיאור: רשימה של טענות שליליות או חששות לגבי רחפנים. 

בימים אלה של אמירת הסליחות לקראת ערב ראש השנה, התחנונים הנאמרים בשעות הקטנות של הלילה מהדהדים באופן מצמרר את המציאות הקשה של העימות הצבאי המתרחש על גדות נהר הליטני.

מבנה הדעת הספירלי

 

ההוויה העיגולית

החשיבה החזותית נעזרת רבות בצורות גיאומטריות, והמעגל הוא אחת מהנפוצות שבהן. המעגל הוא צורה גיאומטרית בעלת השפעה עצומה על חיינו. המעגל, צורה עיגולית מושלמת, נמצא בכל מקום סביבנו, הן בטבע והן בעולם המעשה. 

גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. 

הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

הספירלה:

צורתו הפשוטה אך המושלמת של המעגל מאפשרת יצירת מגוון רחב של צורות גיאומטריות מורכבות יותר, המבוססות על עיגול בעל מרכז. הוריקנים, גלגלים, מדחפים, עיניות מצלמה וגלילי סרטי קולנוע - אלו רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות להופעותיו השונות של המעגל בעל המרכז בחיי היומיום. 

הספירלה היא אחת מהצורות הגיאומטריות החשובות ביותר בתרבות האנושית. היא נבנית ממעגל שמתחיל בנקודת אמצע ומתפתח בקו רציף של מעגלים הולכים וגדלים עד לשוליים החיצוניים. צורתה הייחודית של הספירלה מייצגת מבנה דעת ייחודי, והיא נמצאת בשימוש נרחב בתחומים רבים, כמו אמנות, אדריכלות ובמדע. 

מטוסי הבוכנה בעלי המדחף הם דוגמה להשתלבות בין טכנולוגיה למבנה דעת ספירלי. המדחף בראש המטוס מסמל את התנועה הסיבובית המאפיינת את צורת הספירלה. בימינו נפוצים המנועים הסילוניים, שמדחפיהם אינם נראים לעין, וחבויים בתוך מעטפת. המסוק, לעומת זאת, באמצעות המדחף העילי הענק שלו, ממשיך לייצג את התנועה הסיבובית המתפתחת.

הקולנוע הקדם-דיגיטלי התאפיין בסלילי  צילום מצלולויד, גדולים וכבדים, שהותקנו במכשירי הצילום וההקרנה. סלילים אלה הם ייצוג של מבנה הדעת הספירלי, כיוון שטמון בהם תוכן הולך ומתפתח, מתחילת הסליל בקצהו החיצון ועד סופו במרכזו.

דוגמאות נוספות לצורת הספירלה:

האוזן

בגוף האדם, האוזן היא בעלת צורה ספירלה. האוזן מזכירה מאד בצורתה את תנוחת העובר בבטן אימו. 

תרמיקת הציפורים

הציפורים הן, עוד מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונות הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים, המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. 

התרמיקות, כתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה, בשנות ה-1920 המאוחרות, לטייסי הדאונים בהרי הרון. התגלית הפכה את ספורט הדאייה לחשוב הרבה יותר. טייסי הדאונים דאו במשך שעות רבות, למרחקים של מאות קילומטרים, וחצו גבולות מדינות. 

בתעופה הממונעת קיימים ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, בהם חגים מטוסים סביב המסלול, עד שברגע המתאים הם מתקרבים ויורדים לעברו. 

בתרבות

מבוכים ספירליים היו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים ספירליים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך הספירלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב, וכשיטת אימון  המוח בפתרון בעיות. 

אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. 

סמלי לאום שונים, אזרחיים וצבאיים, מזכירים את צורת הספירלה. צורת השושנה, של שלושה עיגולים בצבעים שונים זה בתוך זה, המופיעה כסמל על גוף מטוסי בריטניה וצרפת, מדמה את צורת הספירלה. צלב הקרס הוא דימוי נוסף. 

יחסי מרכז-שוליים

יחסי מרכז-שוליים הם מרכיב מרכזי בחברה האנושית. יחסים אלה מוכרים גם כצמד הכוחות ''צנטריפטלי-צנטריפוגלי''. התנועה אפשרית בשני הכיוונים, מהחוץ פנימה ולהפך. יחסים אלה קיימים כביטוי מילולי ו/או חזותי, ומשולבים לעיתים במימד אנכי מובהק, כמו בתנועה החברתית-מרחבית ההיסטורית ''מן הכפר אל העיר'', ובתוך העיר מהפרברים אל המרכז. הדינמיות והאנרגיות המקופלות בתנועות בין המרכז לשוליים גורמות לכך שהחיבור בין שני הקצוות אינו בקו ישר אלא מפותל, ולפיכך הוא יוצר מבנה ספירלי. המהפכה הצרפתית, שהתרחשה בעקבות המצאת הכדור הפורח, היא דוגמא למערבולת ספירלית חברתית-מרחבית.

הספירלה והפרספקטיבה

הספירלה והפרספקטיבה, לכאורה שתי צורות גיאומטריות שונות בתכלית, חולקות קשר סמוי אך משמעותי. הספירלה, בצורתה המתפתלת והמתרחבת ללא הרף, מסמלת תנועה, התפתחות ושינוי מתמיד. הפרספקטיבה, לעומתה, יוצרת אשליה של עומק וממד על משטח דו-ממדי, ומייצגת את הניסיון האנושי לתפוס ולהבין את העולם התלת-ממדי הסובב אותנו. הקשר ביניהן טמון בתפיסה של התנועה והשינוי במרחב. כאשר אנו מתבוננים בפרספקטיבה, העין שלנו נעה לאורך קווי הפרספקטיבה המתכנסים, וחווה תחושה של תנועה ועומק. באופן דומה, הספירלה, בתנועתה המתמדת פנימה או החוצה, יוצרת תחושה של התקדמות ונסיגה במרחב. שתי הצורות, אם כן, משקפות את האופן שבו אנו תופסים ומפרשים את העולם סביבנו, את התנועה, השינוי והמרחב, ומעניקות לנו כלים חזותיים לייצג אותם.

הלבירינט באגדה על דדאלוס ואיקארוס

בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה, והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדאלוס לבנות עבורו מבוך ספירלי, הלבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו שם קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים לקירבו. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. דדאלוס, מחשש לחייו, ברח מהאי יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. למרות שלכאורה אין קשר ישיר בין שני הארועים באגדה, הם מאוחדים באמצעות צורת הספירלה, המבטאת יציאה לחופשי. 

באמנות

הספירלה באמנות עשויה להיות חיובית או שלילית, חזותית או מילולית, פונה החוצה או פנימה, ועוד. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך לרוב הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה בהן נתפסת ככלי עזר אמנותי. 

הקפות דתיות וריקודים במעגל

סוג נוסף של מבנה דעת ספירלי בא לידי ביטוי בהקפות דתיות וריקודים במעגל. דוגמה בולטת לכך היא ההקפות סביב הכעבה במכה, שבהן המוני מאמינים מקיפים את האבן הקדושה ומנסים בהדרגה להתקרב אליה תוך כדי הליכה בסיבוב במעגלים ולגעת בה, ולאחר מכן חוזרים בהדרגה החוצה אל מחוץ למעגל. גם ביהדות, בהקפות שמחת תורה, במרכז מעגל הרוקדים נמצא המחזיק בספר התורה, וסביבו מעגלי הרוקדים, וכל אחד מהם בתורו מנסה להתקרב אל המרכז ולנשק את הספר.

ריקודי מעגל הקפות אחרים הם חילוניים יותר אך נפוצים מאוד, וביניהם הקפות של חוגגים את הזוג המתחתן, כשהקרובים יותר אליהם נמצאים במעגל הפנימי לסירוגין, או הקפות בריקודים במעגל בחגיגות אלטרנטיביות שונות ובאירועים של שמחה, שבהם בעל השמחה נמצא במרכז ומתחלף לאחר פרק זמן.

''גלגל רפאים'' הקדמוני ברמת הגולן	מבוך מעוצב כספירלה בגן באנגליה
ספירלה רוחנית בקתדרלת שארטר, צרפת	מבנה דעת ספירלי בחינוך המודרני

מבנה הדעת הספירלי בחינוך:

מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד, לגישה מילולית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת הממלכתית. 

למבני הידע החינוכיים יש צורת ספירלה חזותית עולה כלפי מעלה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. 

ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוגי הדעות  של אסכולה זאת, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

מבנה הדעת הספירלי נפוץ מאד בתחום הפדגוגיה, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל הספירלי המעשי מיושם בעיקר בלמודי גיאוגרפיה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי. המודל מיושם גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. 

הורטיגו - ספירלת השתיקה:

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום. זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו הפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת, אך כתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין מילים לתיאורה. 

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית בה מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. 

תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס, ונופל אל מותו, לתדהמת הצופים בו. 

ספירלת הורטיגו באמנות ובקולנוע:

הספירלה באמנות עשויה להיות חיובית או שלילית, חזותית או מילולית, פונה החוצה או פנימה, ועוד. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך לרוב הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה בהן נתפסת ככלי עזר אמנותי.  

יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים ספרים בודדים בלבד בנושא. 

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו.

דוגמאות לסרטים המציגים בהבלטה מבנה דעת ספירלי:

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית והמרחבית, בפונדק העיירה. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עימה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של חייל עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות משטרה קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש דו קרב גורלי.  

''עין בשמיים'' [2015] הוא החשוב מבין כל הסרטים שנוצרו אודות דרונים. הסרט מתאר מבצע צבאי המתנהל מרחוק, באמצעות דרונים והסייברספייס. קולונלית אנגלית מבקשת לשגר טיל מדרון לעבר בית בניירובי בו נמצאים טרוריסטים, אך קיימת סכנת פגיעה בילדה קטנה. בסרט בולט מבנה הדעת הספירלי. יחסי מרכז-שוליים מוצגים בעלילה כניגודים. הסצנות מהמרכז לשוליים ולהיפך בונות את מהלך העלילה. במקביל לנרטיב, גם הצילומים בסצנות רבות הם ספירליים, והמצלמה יוצאת וחוזרת בין נקודת מוקד למרחבים פתוחים.

סדרת סרטי ''ג'יימס בונד'' מתחילה בקדימון קבוע שבו נראה הגיבור דרך קנה אקדח בעל חירוץ ספירלי. 

המבנה של תסריט סרט המותחן הקלאסי, המתחיל בהצגה רחבת יריעה של נושא העלילה, באופן מילולי וחזותי, ונמשך בתהליך חיפוש וחקירה מתעלומה לפתרונה, מחייב שימוש נרחב במבנה הדעת הספירלי. מבנה הדעת הספירלי בהם, המתפתח בין המוחשי למופשט, מפצה על חוסרים חזותיים בלתי נמנעים.

מבוך ספירלי

עין המצלמה

 

התהליך בו הפכה המצלמה מסובייקט לאובייקט, ממכשיר עזר לתעוד לחלק אינטגרלי מהתודעה, התפתח עוד מראשית ימי הצילום, ונמשך עד ימינו אלה.

עין המצלמה היא אמצעי שמתיך את העין והמצלמה למיקשה אחת, משנה את חוקי האמנות, ויוצר לא-מודע קולקטיבי אופטי.

בשנות ה-1980, עם המעבר לוידיאו, הפכה המצלמה הקומפקטית לחלק אורגני מהגוף. התחילו לצלם בה את נקודת המבט האישית. הגבול בין עין המצלמה כאיבר התבוננות וכאמצעי ניסוח נעלם כמעט. ככל שמצלמות הוידיאו הפכו קטנות ומשוכללות יותר, הדיבור הצילומי השוטף הפך חלק ישיר מהגוף והנפש, באמצעות תיעוד רציף. האישיות עוצבה מעתה באמצעות המצלמה. 

בשנות ה-2000, הפכו מצלמות הוידיאו הזעירות והמשוכללות בסמארטפון, בנות לוויה צמודות של כל אדם, כיוצר וכצופה, ולחלק אינטגרלי מתרבות הסייברספייס. החיבור ההדוק למדיה הויזואלית הפך אותן לישויות ביטוי עצמיות, המעצבות תפיסה ותוכן. המצלמה הפכה לבעלת תודעה משל עצמה. 

המצלמה מדמה את העצמי בסיוע תהליכים טכנולוגיים וחברתיים מורכבים. במישור הטכנולוגי התפתחו אמצעים דיגיטליים משוכללים, המאפשרים עיצוב והפצה של תכנים חזותיים בפורמטים רבים. במישור החברתי, הרשתות החברתיות מאפשרות הפצה בלתי מוגבלת של תכנים אישיים.

בשנות ה-2020  מתפתחת  תרבות המרחב הוירטואלי באמצעות האינטליגנציה המלאכותית, הכוללת בתקשורת הבין מרקעית הנחיות לניסוח ועיצוב מחדש של התמונה והעלילה. התכנים המדומים יוצרים את דרך החיים העתידית. הקשר עם המציאות מתבטל בחוויה הוליסטית. עין המצלמה מעצבת תודעה חדשה של זמן ומרחב מוחלטים. התפיסה הכרונולוגית המוכרת של המציאות נמוגה גם מחמת ''מכונת היצור'' של התקשורת האלקטרונית, המשדרת תכנים אינסופיים מפוברקים במהירות האור, וכתוצאה מעיסוק נרחב במשחקי מחשב, המציגים עולמות וירטואלים מרהיבים בפרספקטיבה דמיונית, היוצרת אשליה של תחושת מעוף. 

''עין המצלמה'' יוצרת את מכלול היחסים בין הנפש, הגוף והמדיה. היא נמצאת בכל מקום מבחינה תרבותית, והפכה לתחליף לחווית הצפיה הישירה, ולנושא מפותח של הגות ואידיאולוגיה. המצלמה הפכה ממטאפורה מושגית לשיטת שיח. הצילום הפך למערכת דקדוקית, המחפשת צורות חדשות. עמימות זו של עין המצלמה כמערכת ניסוח, גורמת לכך שהצילום הוא דיבור ישיר לגוף ולנפש. בעקבות התפתחות טכנולוגיות הצילום הדיגיטליות, עין המצלמה האישית התפתחה ממראת עזר למודל של העצמי. המצלמה האישית משקפת את העצמי כדימוי. חווים באמצעותה מחדש את העצמי כדימוי פרפורמטיבי, צילום ''סלפי'' המעלים את ההבחנה בין הדימוי ליוצר התמונה. 

מבנה הדעת הספירלי

 

בימינו, החשיבה המרחבית-חזותית גוברת על החשיבה המילולית. הוגי דעות מודרניים ופוסט מודרניים, בעידן הקולנוע והתקשורת החזותית,  מתארים את תמונת העולם לפיה אנו חיים כיום, כמבוססת על חשיבה חזותית סינמטית, שבה תמונת העולם הקולנועית מציאותית יותר מאשר המציאות הממשית. 

ההוויה העיגולית:

גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים. הדוגמא הפואטית המרכזית  שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים. 

המעגל הוא צורה גיאומטרית בעלת השפעה עצומה על חיינו. המעגל, אותה צורה עיגולית מושלמת, נמצא בכל מקום סביבנו, הן בטבע והן בעולם המעשה. גלגלים, מדחפים, הוריקנים, עיני מצלמה וגלילי סרט קולנוע - אלו רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות להופעותיו השונות של המעגל בחיי היומיום. החשיבה החזותית נעזרת רבות בצורות גיאומטריות, והמעגל הוא אחת מהנפוצות שבהן. צורתו הפשוטה אך המושלמת מאפשרת יצירת מגוון רחב של צורות גיאומטריות מורכבות יותר, המבוססות על עיגול בעל תוכן. צורות אלו משמשות, בין היתר, ליצירת ספירלות. 

הספירלה:

הספירלה היא אחת מהצורות הגיאומטריות החשובות ביותר בתרבות האנושית. היא נבנית ממעגל שמתחיל בנקודת אמצע ומתפתח בקו רציף של מעגלים הולכים וגדלים עד לשוליים החיצוניים. צורתה הייחודית של הספירלה מייצגת מבנה דעת ייחודי, והיא נמצאת בשימוש נרחב בתחומים רבים, כמו אמנות, אדריכלות ואף מדע. מטוסי הבוכנה בעלי המדחף, ששלטו בשמיים במחצית הראשונה של המאה ה-20, היו דוגמה מצוינת להשתלבות בין טכנולוגיה למבנה דעת ספירלי. המדחף בראש המטוס סימל את התנועה הסיבובית וההתקדמות, והיה קשור באופן הדוק לצורת הספירלה. עם התפתחות מטוסי הסילון, סממן זה כמעט ונעלם. המנועים הסילוניים חזקים ויעילים יותר, אך הם אינם נראים לעין וחבויים בתוך מעטפת צינורית. כתוצאה מכך, הקשר בין מטוסים לבין מבנה דעת ספירלי נחלש משמעותית. המסוק, לעומת זאת, נותר נאמן למבנה הדעת הספירלי. המדחף הענק שלו, המסתובב במהירות רבה, ממשיך לייצג את התנועה הסיבובית המתפתחת, וקשור באופן הדוק לצורת הספירלה.

הלבירינט באגדה על דדאלוס ואיקארוס:

דדאלוס ואיקארוס הם צמד ארכיטיפי של ניגודים משלימים, שהוא אחד מהחשובים ורבי הפנים ביותר בעולם המיתוסים. בכל דור הם מקבלים צורה חדשה, ועונים על צרכים אחרים. האגדה המיתולוגית על דדלוס ואיקרוס היא אחת החשובות בתרבות המערב, ובימינו היא בעלת השפעה עמוקה על עידן התעופה. האגדה היא מטאפורה לניסיונות האדם להרקיע לשחקים, ושמשה את חוקרי התעופה כמשל לאבחנה בין הצורך בהתקדמות זהירה, לבין הניסיון היהיר לכבוש את השחקים במהירות רבה מידי. בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה, והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדלוס לבנות עבורו מבוך לבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים ללבירינט. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. מינוס זעם על דדאלוס, אשר בתגובה ברח יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. למרות שלכאורה אין קשר בין השניים, סיפור המעוף של האב ובנו הוא המשך ישיר של סיפור הלבירינט, והם מאוחדים בדומה לציפורים המעופפות בתרמיקות ספירליות כלפי מעלה, כביטוי של שחרור מכבלי כוח המשיכה. 

תרמיקת הציפורים:

תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי.  הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונות הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים, המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי. הציפורים היו, מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. התרמיקות, שכתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה בשנות ה-1920 המאוחרות לטייסי הדאונים, היו ידועות כבר לקדמונים. הספירלות האדריכליות הקדמוניות, וביניהן הלבירינט, תואמות תופעת טבע זאת. בתעופה המודרנית, מפותח נושא זה, בחלקו, כ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, שבהם חגים מטוסים סביב המסלול, עד שברגע המתאים הם יורדים לעברו. 

המבוך הספירלי:

לבירינט-מבוך כרתים, הוא מבחינה היסטורית, אחד ממבוכים ספירליים אחדים שהיו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים ספירליים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך הספירלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב. בימינו נפוצות שיטת אימון  המוח בפתרון בעיות, המבוססות על מבוכים מופשטים מסוגים שונים. אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים רבות את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה נתפסת לרוב כאשליה אופטית, או כלי עזר אמנותי.  

מבנה הדעת הספירלי בחינוך:

הספירלות הופיעו מחדש במאה העשרים במסגרת החינוך המודרני, כמתארות את תהליך ההתפתחות והלמידה אצל ילדים. אך מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד, לגישה מילולית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת הממלכתית. אמצעי החשיבה הארגוני הנפוץ ביותר בימינו במערכת החינוך הוא הקיברנטיקה, המבוססת על היזון חוזר שלילי. התלמיד בימינו חש עצמו במנגנון שליטה, שבו כל המערכות הם רכיבים של יחסי כוחות. 

למבני הידע הראויים יש צורת ספירלה עולה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו. ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוגי הדעות  של אסכולה זאת, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות. 

מבנה הדעת הספירלי נפוץ מאד בתחום הפדגוגיה, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל מיושם בעיקר בלמידה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי משולב בעשיה. המודל מיושם גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית. 

הורטיגו:

על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום. זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו בפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת. כתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין מילים לתיאורה. 

ספירלת השתיקה:

ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית בה מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת. 

תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה עיוור אחד, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס ומתרסק אל מותו. כל זאת לתדהמת מדריך הטיסה והצופים בו מהקרקע. 

ספירלת הורטיגו בקולנוע:

פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו. יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים ספרים בודדים בלבד בנושא. הספירלה בקולנוע עשויה להיות חזותית או נרטיבית, או שילוב בין שתיהן. 

סרטים המציגים מבנה דעת ספירלי:

''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית והמרחבית, בפונדק העיירה. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.

''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עימה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים.

"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של חייל עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות משטרה קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש דו קרב גורלי בין החייל למנהיג מיליציה אכזר.  

''גלגל רפאים'' הקדמוני ברמת הגולן	מבוך מעוצב כספירלה בגן באנגליה
ספירלה רוחנית בקתדרלת שארטר, צרפת	מבנה דעת ספירלי בחינוך המודרני

ניצחון אווירי ודרמה קולנועית

 

שנים של הכנה וניצחון בזק

ניצחון מזהיר ומהיר בקרבות אוויר, המושג לאחר הכנה ממושכת ומורכבת, מזכיר את שיאו של סרט קולנועי עוצמתי. בדומה לסרט, בו שנים של עבודה מאומצת של הבמאי, התסריטאי, השחקנים ויתר אנשי הצוות מתנקזות לדקות ספורות של חוויה מרגשת על המסך, כך גם בזירה האווירית הכנה קפדנית ומורכבת, הכוללת אימונים סיזיפיים, תכנון טקטי מדוקדק, פיתוח טכנולוגיות מתקדמות ואיסוף מודיעין רב ערך, מובילה לניצחון מהיר וחד, המותיר את הצופה - בין אם הוא מפקד בכיר בבונקר, טייס אויב או אזרח מן השורה - פעור פה לנוכח העוצמה והדיוק.

התעופה והקולנוע מעצבי המאה ה-20

ההישג המרשים, המושג בפרק זמן קצר, הוא תוצאה של מאמץ רב שנים, המדגיש את החשיבות של התמדה, מקצועיות ומחויבות למטרה. בדומה לסרט קולנוע, הניצחון האווירי הוא שיאו של תהליך ארוך, המורכב לא רק מההצלחה הטקטית עצמה, אלא גם מהמחויבות, המקצועיות וההקרבה של אלו העומדים מאחורי הקלעים. זוהי תזכורת לכך שהתעופה, כמו הקולנוע, היא שדה בו החדשנות והתעוזה האנושית מתערבבות זו בזו, ושתיהן - במאה העשרים הסוערת - עיצבו את פני ההיסטוריה האנושית.

''קרב אויר'' [2023] הוא סרט דרמה ישראלי הסובב סביב מבצע ''מוקד'' של חיל האויר הישראלי, בפתחה של מלחמת ששת הימים, בו השמיד חיל האויר ביום אחד את חילות האויר של מצרים, סוריה וירדן, דרך סיפורם האישי של שני טייסים עם בעיות אגו.

תאונת המסוק בציר פילדלפי

תאונת המסוק, שנגרמה מטעות אנוש, מעלה זיכרונות כואבים מאסון המסוקים בשנת 1997. שתי התאונות, שאירעו באזור קו הגבול, מעלות את האפשרות לקשר פסיכולוגי ביניהן. הקרבה לגבול, המייצג הפרדה בין "פה" ל"שם", עשויה להשפיע על הטייס וליצור מעין קיבעון מחשבתי. הגבול, כקו דמיוני המפריד בין שתי ישויות, מקביל במידה מסוימת למושגים הבסיסיים של "כן" ו"לא". כאשר גבול זה אינו ברור דיו, או כאשר ישנם סימני שאלה לגבי השייכות אליו, הדבר עלול להוביל לטעויות קריטיות, במיוחד בתנאי טיסה מורכבים.

ניתן לראות הקבלה גם במחדל המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים, שהתפתח גם הוא על רקע השאלה של "פה" ו"שם". האם סיני היא חלק מישראל או לא? האם היא "פה" או "שם"? שאלות אלו, שיצרו בלבול וחוסר בהירות, תרמו לאסון הכבד.

נראה כי הקרבה לגבול, המייצגת את הדואליות של "פה" ו"שם", "כן" ו"לא", עשויה להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות ולגרום לקיבעון מחשבתי. הבנת הקשר הפסיכולוגי הזה עשויה לסייע במניעת הישנותן של טעויות טרגיות בעתיד.