בָּעִיר רוֹזְבַאדוֹב הָיְתָה לְמִשְׁפַּחְתִּי חֲנוּת רָהִיטִים.
לָקוֹחַ גּוֹי שֶׁלָּנוּ מִשָּׁם, שֶׁשָּׁהָה בְּסְטָרַכוֹבִיצֶה,
פָּנָה בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחַת אֶל אָבִי וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
''מַדּוּעַ אֵינְכֶם פּוֹתְחִים שָׁם חֲנוּת יָפָה?''
אֲחוֹתִי הַבְּכוֹרָה סוֹנְיָה, וּבַעֲלֵה אִיתָמָר שְׁנוֹלְד,
שֶׁהָיוּ זוּג צָעִיר וְהוֹרִים לְבַת קְטַנָּה,
הֶחְלִיטוּ לִפְתֹּחַ שָׁם חֲנוּת,
וְהָיוּ לָהֶם קוֹנִים רַבִּים.
כְּחֹדֶשׁ לְאַחַר שֶׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה,
הִגִּיעַ לְסְטָרַכוֹבִיצֶה מַכָּר שֶׁלָּנוּ וְסִפֵּר:
''גֵּרְשׁוּ אֶת הַבַּת שֶׁלְּךָ, אֲדוֹן שְׁטֶרֶנְקְרַנְץ!''
מֵחָמֵשׁ עָרִים בַּמָּחוֹז גָּרְשׁוּ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.
אָבִי בִּקֵּשׁ שֶׁאֶסַּע מִיָּד לְרוֹזְבַאדוֹב,
לְחַפֵּשׂ אֶת סוֹנְיָה וּלְהַחְזִיר אוֹתָהּ לְסְטָרַכוֹבִיצֶה.
נָסַעְתִּי לרוזבאדוב, אַךְ רָאִיתִי שֶׁאַף יְהוּדִי לֹא נוֹתָר בָּהּ.
בָּתִּים רַבִּים הָיוּ סְגוּרִים, וּבַדִּירָה שֶׁל סוניה נִמְצְאוּ גֶּרְמָנִים.
הָלַכְתִּי לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת כְּדֵי לַחְזֹר הַבַּיְתָה.
הָיְתָה שְׁעַת עֶרֶב, וְהִמְתַּנְתִּי בַּצַּד בַּתַּחֲנָה.
לְיָדִי עָמְדוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בִּמְעִילִים וּצְעִיפִים.
לְפֶתַע הֵן לָחֲשׁוּ לִי.
הֵן כְּאִלּוּ לֹא פָּנוּ אֵלַי,
אֲבָל שָׁמַעְתִּי אוֹתָן הֵיטֵב:
''אַתְּ אֲחוֹתָהּ שֶׁל סוֹנְיָה שֶׁנּוֹלַד?
שֶׁתֵּדְעִי לְךָ שֶׁהִיא אֵינֶנָּה כָּאן יוֹתֵר!''
הִמְשַׁכְתִּי לְהַמְתִּין לָרַכֶּבֶת בַּתַּחֲנָה.
לְפֶתַע הִגִּיעוּ שְׁנֵי חַיָּלִים גֶּרְמָנִים.
הֵם פָּקְדוּ עָלַי: ''בּוֹאִי אִתָּנוּ!''
לָקְחוּ אוֹתִי לְמִשְׂרַד הַתַּחֲנָה.
הִכְנִיסוּ אוֹתִי לַחֲדַר הַמְּנַהֵל. הָיָה לוֹ צְלַב קֶרֶס עַל זְרוֹעוֹ.
הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ. זְמַן מָה לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הוּא קָנָה אֶצְלֵנוּ.
הוּא הָיָה בְּאוֹתָהּ עֵת עוֹבֵד הַנִּקָּיוֹן שֶׁל הַתַּחֲנָה.
תּוֹךְ חֹדֶשׁ הוּא הָפַךְ לִמְנַהֲלָהּ הָרָאשִׁי.
הוּא לֹא זָכַר אוֹתִי, וּבִקַּשְׁתִּי בַּנִּימוּס:
''אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְדַבֵּר אִתְּךָ בִּיחִידוּת.''
הוּא הוֹרָה לִשְׁנֵי הַחַיָּלִים: ''לָצֵאת!''
פָּנִיתִי אֵלָיו בְּרַכּוּת בְּדִבְרֵי שִׁכְנוּעַ:
''אַתָּה לֹא זוֹכֵר? אֲנִי אֲחוֹתָהּ שֶׁל סוֹנְיָה,
שֶׁקָּנִיתָ אֶצְלָהּ רָהִיטִים רַבִּים לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיזֶה: סָלוֹן, סַפָּה, וּמִטַּת בַּרְזֶל זוּגִית.
שָׁמַעְתִּי שֶׁאֲחוֹתִי עָזְבָה אֶת הָעִיר, וּבָאתִי לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ.''
הוּא הִקְשִׁיב לִי בְּשֶׁקֶט, בְּלִי לוֹמַר דָּבָר.
לְאַחַר מִכֵּן אָמַר: ''אַתְּ יוֹדַעַת מָה אֲנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁתַּעֲשִׂי?
שֶׁאַתְּ, בָּרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה, תַּחְזְרִי לַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתָ!''
עָנִיתָ לוֹ: ''תּוֹדָה רַבָּה'', וְנָסַעְתִּי הַבַּיְתָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה