הפלגה בין חיפה לעכו

 מסע ימי קצר אך מרתק, בין שני נמלי עתיקים השזורים בהיסטוריה עשירה ונוף עוצר נשימה.

צורת האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה

האמפיתאטרון מציע פשרה עיצובית אלכסונית בין המימדים האופקי והאנכי של המרחב. זהו מבנה הבנוי בצורת חצי מעגל או מעגל שלם, עם מושבים בשיפוע יורד לעבר במה במרכז הנמוך.

בעידן ההלניסטי אמפיתאטרונים היו חלק חשוב מהחיים. הם שימשו כמרכזים חברתיים ותרבותיים, וסיפקו בידור והנאה לאנשים מכל הרקעים, באמצעות קרבות גלדיאטורים, מופעי ספורט, והצגות תיאטרון. לאחר חורבן האימפריה הרומית הוזנחו מבני האמפיתאתרון הרבים שנבנו בכל עיר.

האמפיתאטרון העתיק באפידאורוס, יוון

בעיר המודרנית אמפיתאטרונים עתיקים, כמו בקיסריה, שופצו, והפכו לסמל של היסטוריה, תרבות וקהילה. הם משמשים כיום לאירוח מופעי תרבות כמו מוזיקה, מחול, ותיאטרון.

בימינו נבנים גם אמפיתאטרונים חדשים, למטרות שונות. איצטדיון הכדורגל הוא הגדול, הנפוץ והחשוב ביותר ביניהם. 

ערי נמל הגולשות אל מפרץ, כמו ריו דה ז'נירו וחיפה, הן בעלות מבנה טופוגרפי של אמפיתיאטרון טבעי. בחיפה, היציעים הם הרי הגליל והכרמל, והבמה במרכז התחתית היא עמק זבולון, המפרץ, והנמלים. תכנון המטרופולין חיב להיות מבוסס על עיקרון זה.

ריו דה ז'נירו

ההמשך הטבעי של האמפיתאטרון הטבעי הוא מחוף הים לעבר העולם התת-ימי. העולם התת-ימי הוא תמונת ראי של העולם על פני האדמה. שוניות האלמוגים הן אמפיתאטרונים תת-ימיים, בהם רוחשים דגים צבעוניים בנופים מרהיבים. 

צוללן מעל שונית אלמוגים

חיפה היא מטרופולין אמפיתיאטרוני טבעי, ועשויה לשגשג כמרכז תרבות, מסחר ותיירות בינלאומי, במידה ותנצל את באורח מיטבי את משאבי הטבע הייחודיים לה, של הרמוניה בין הים, ההר והעמק.

חזון לפיתוח מטרופולין חיפה על פי מודל האמפיתיאטרון הטבעי

בחורות יפות בבגד ים שעליו מופיע הכיתוב שארם א-שייח

 

מנהרת רכבת מתחת לחיפה

ירושליים עיר שמיימית

סרט אודות העיר העתיקה והקדושה ירושלים, ומהפכות התחבורה המודרנית המעצבות אותה כחלק מהעיר הגלובאלית. 

חוף עין בוקק בים המלח

 

ירידה ברכבל מתחנת האוניברסיטה למרכזית המפרץ בחיפה

'חלון' התקשורת האלקטרונית על פי פול ויריליו

 

האויר הצח החודר דרך החלונות הפתוחים הוא אחד הגורמים החשובים ביותר בבריאות האדם. 'חלונות' הוא גם שם תוכנת הפעלת המחשב הנפוצה ביותר בעולם. פול ויריליו, בהכשרתו המוקדמת, לפני שפנה לאדריכלות אורבאנית, ולחקר המהירות במרחב האנושי, למד להיות אמן ויטראז'ים. במהלך חייו הוא ראה עצמו כאדם ויזואלי, המתעסק מקצועית בחזות העירונית והארכיטקטונית, ובמקביל גם בדימוי הקולנועי, אשר מרכיב מרכזי בו הוא המהירות. 

קיימים שלושה סוגי אור בסיסיים, המכונים גם 'חלונות' על ידי ויריליו: אור טבעי, אור החשמל ואור המרקע. כתוצאה מכך, קיימים כיום שני אופקים: אופק טבעי ואופק מלאכותי, שנוצר על ידי המרקע. המירקע יצר עידן חדש. אור המרקע הוא דינאמי. בעידן המרקע קו האופק אינו סטטי, אלא הוא זורם, ארוע מתמשך.  מירקע המחשב הוא חלון נייד, שצופה על העולם. אך הכל נראה דרכו באופן חלקי, דרך מסגרת. המבט החזיתי הפך כולו לסינמטי ומהיר. החלון הפך למרקע כבר בעקבות המצאת כלי התחבורה המכניים המהירים, הרכבת, המכונית והמטוס. זאת כי גם דרך החלונות בהם התמונה חולפת במהירות, כמו בסרט.  

המצאת התקשורת החזותית האלקטרונית ביטלה, לדבריו, את ההבדל והדיאלקטיקה בין 'פנים' ו'חוץ', שהיא כה משמעותית. על פי גסטון בשלרד, האדם מוגדר במרחב יותר מאשר בכל קטגוריה אחרת. ההבדל בין 'פה' ל'שם' שקול להבדל בין 'כן' ו'לא'.

קיצור המרחק נעשה כיום לא באמצעות כלי תחבורה מוטוריים, אלא באמצעות טכנולוגיות אודיו-ויזואליות. טכנולוגיות אלה מלוות אותנו, באמצעות הסמארטפונים, לכל מקום. מאמץ הטיול העיקרי שלנו כיום הוא באמצעות דפדוף דיגיטלי בהם, לחיצה על עכבר המחשב, או זיפזוף בשלט הרחוק של הטלוויזיה. תמונת הנוף החולף הפכה לבלתי משמעותית, לעומת התמונות המתחלפות על המרקע האישי. 

גבולות העולם החיצון התבטלו. הסמארטפונים האישיים שמלווים את האדם בכל דרך,  הפכו להיות עבורו השמים והארץ. הדימוי החזותי האלקטרוני מלווה את האדם לכל מקום, בבית ובחוץ. מלבד הסמארטפון, הדימוי החזותי משודר גם דרך מרקע הטלוויזיה הביתי, ולוחות החוצות בכרכים, אשר הפכו לגדולים ובולטים מאד לעין עקב מהירות התנועה הגוברת בדרכים. 

במרחב ה'חוץ', הרחוב המסורתי איבד את מקומו כמקור לאינטראקציה חברתית, גם כי מצלמות מכל הסוגים, אישיות וציבוריות, סורקות אותו בלי הרף. במרחב ה'פנים', אנשים רבים הפכו ל'כוכבי אינטרנט', המתעדים את חייהם האישיים באמצעות מצלמה קבועה שמלווה אותם לכל מקום. אצל האדם הפרטי, כמו אצל כוכבי הקולנוע, ואצל חלק מהפוליטיקאים, אין הבדל רב כיום בין החיים הפרטיים לבין החיים באמצעי התקשורת. 

ויריליו טוען שכמו שהעיר והאדם  שינו את פניהם, גם הצבא שינה את פניו. הצבא הוא בלתי ניתן לזיהוי כיום, הוא חשאי. הוא עטף עצמו במעטפת בטחון כללי. הוא בלתי מוגדר במקום, בזמן, ביעדים, ובאמצעים העומדים לרשותו. עידן המסדרים הצבאיים המפוארים חלף מן העולם. לוחמת הסייבר הפכה למרכזית. 

יכולת החמקנות הפכה לתכונה מוערכת ביותר בכל מטוסי הקרב המתקדמים. הכטבמ''ים, בפרט, הם עמומים מבחינת התודעה הציבורית. עמימות, היעלמות, וחמקנות, הם מושגים קרובים. הכטבמ''ים הם חמקנים פיזית, חמקנים בגלל השידורים החזותיים המהירים שלהם, וחמקנים בגלל החשאיות הנדרשת בהפעלתם במרחבי תבל. 

החמקנות מקבילה ליכולת ה''פייק ניוז''. ויריליו מביא כדוגמא את מלחמת קוסובו הקצרה בין יוגוסלביה לכוחות נאט''ו בשנת 1999. היה זה המקרה הראשון שבו הקומפלקס הצבאי-תעשיתי השתלט גם על כל אמצעי התקשורת והלוגיסטיקה של התפיסה.  המלחמה היתה מהפכנית בניהולה. היא נוהלה באמצעות הלווינים, ובוצעה מהאויר באמצעות  מוקדי שליטה אלקטרוניים ממוקמים בארה''ב. היתה זאת גם מלחמת הכטב''מים הראשונה. הופעלו בה באורח חשאי, עדיין לצרכי גילוי בלבד, דגמים מתקדמים שלהם.

מלחמה זאת היתה התנסות גם במין האנושי, בהמצאת חווית מציאות חדשה. המהפכה הצבאית החדשה היא מהפכת מדע, תקשורת וטכנולוגיה משולבת. היא קומפלקס מדעי-צבאי יותר מאשר תעשיתי-צבאי. המדע הפך להיות חלק מהותי בה, גם כי המעורבות האנושית בשטח היא מזערית. השורשים למהפכה הצבאית החדשה הם עמוקים, ומקורם בעקרונות הפיזיקה המודרנית. מלחמת קוסובו הפכה להיות מלחמת קודש, שבה צלב המטרה החליף את הצלב הדתי.

הצבא בימינו, באמצעות יכולות השליטה החזותית-טכנולוגית שלו, הורס כל המערכות החברתיות שאינן כפופות למרותו, בעיקר המשפחה. במקביל, האינטראקטיביות האלקטרונית בין בני האדם היא צורה של רדיואקטיביות. זאת כי 'העולם בזמן אחד' אינו מציאות הגיונית. מגמות אלה הם מקור לתאונה אינטגרלית גלובאלית, בלתי נמנעת ומקיפה, המוצאת את ביטויה בהיעדר משילות וכאוס חברתי מתמשך.   

חופשה בדהב

 

צירי האנרגיה של ארץ ישראל

 

מסע מדרום לצפון לאורך מפרץ אילת, הערבה ובקעת הירדן, במהלך פסטיבל הצלילה בים האדום בחוף אלמוג באילת, בנובמבר 2021.

שחיה צלילה ושקיעה בבת גלים

 

איך הגלגל מסתובב - טיול ליער השחור

 

הגנים הבהאיים - סיפור דרך

כִּפּוֹת פָּארִיס - מַסָּע וּמַסָּה בַּסְּפֶרָה הַפָּארִיסָאִית

כִּפּוֹת פָּארִיס

נוֹלַדְנוּ וְגָדַלְנוּ בֶּעָרִים

בָּהֶן אָנוּ נוֹשְׁמִים וְנוֹסְעִים

אֵין דָּבָר בִּלְתִּי אֱנוֹשִׁי בָּעִיר 

מִלְּבַד שְׁנֵינוּ לְעִתִּים

בְּלֵב הָעִיר זוֹרֵם נְהַר הַסֵּין

כְּמוֹ נְחַשׁ כֶּסֶף מִתְפַּתֵּל וְצוֹנֵן

מִזּוּג שֶׁמִּתְקַיֵּם בְּכָל עִיר וָאֵם

בֵּין הָעִגּוּל הַשָּׁלֵם לַקַּו הַהוֹגֵן

מִתְקַיֶּמֶת בַּכְּרַךְ דִּיאָלֶקְטִיקָה 

בֵּין תַּחֲנָה לְדֶרֶךְ כְּמַעְגָּל לְשׁוּרָה

הַכִּכָּר וְהַכִּפָּה הֵן לִתְחוּשַׁת שַׁלְוָה

וּבַסִּמְטָה וּבַשְּׂדֵרָה נִפְרֶשֶׂת עֲלִילָה

תִּכְנוּן זֶה הוּא הַמַּפְתֵּחַ

לְכֹל מָה שֶׁקַּיָּם בַּכְּרַךְ

עִגּוּל אוֹ קַו שׁוֹלְטִים בַּמֶּרְחָב

בָּעִיר וּבַפַּרְק כְּמוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַכְּתָב

עִגּוּל עִירוֹנִי מֶרְכָּזִי הוּא הַכִּפָּה

שֶׁנִּבְנְתָה בְּבִנְיְנֵי צִבּוּר וּמְדִינָה

שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה לַתַּיָּר הִיא

בְּאֵיזוֹ כִּפָּה לְבַקֵּר תְּחִלָּה

לְצַד הַנָּהָר רוֹאִים כִּפּוֹת זְכוּכִית 

שֶׁל מִבְנֵה עֲנָק בְּמִסְגֶּרֶת מַתַּכְתִּית

וּבוֹ נֶעֱרָכוֹת תַּעֲרוּכוֹת חֲשׁוּבוֹת 

שֶׁל אָמָּנוּת, אָפְנָה, מְכוֹנִיּוֹת וְעוֹד

הַכִּפָּה הַבּוֹלֶטֶת יוֹתֵר מִכֻּלָּן

הִיא שֶׁל הַקָּתֶדְרָלָה בְּלָבָן

בְּרֹאשׁ מוֹנְמַארְטֵר הַר הָאָמָּן 

שֶׁאֵלָיו עוֹלִים לְצִיּוּרֵי דְּיוֹקַן

הַכִּפָּה נִרְאֵית מְרַחֶפֶת בָּרָקִיעַ

גָּבוֹהַּ מְאֹד מֵעַל הָעִיר הַגְּדוֹלָה

בְּתוֹכָהּ יֵשׁ צִיּוּר עֲנָק שֶׁל יֵשׁוּעַ 

שֶׁפּוֹרֵשׁ יָדָיו כְּמוֹ כַּנְפֵי תְּעוּפָה

הַכִּפָּה הַמְּעֻטֶּרֶת מַזְכִּירָה 

הַמְצָאָה מִלִּפְנֵי כְּמָאתַיִם שָׁנָה

שֶׁהֶעֱנִיקָה לְפָּרִיס אֶת הַבְּכוֹרָה

וְהַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הוּא שְׁמָהּ

הַכִּפָּה מְבַטֵּאת הַשְׁקָפָה

שֶׁרֶקַע הַשָּׁמַיִם הוּא לִבָּהּ 

כְּהַשְׁרָאָה לֶאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ

בְּלִי קֶשֶׁר לַדָּת אוֹ מוֹצָא

כִּפָּה נוֹסֶפֶת מְפֹאֶרֶת וּגְדוֹלָה

הִיא זֹאת שֶׁל בִּנְיַן הָאוֹפֶּרָה 

אֲשֶׁר מְעֻטֶּרֶת בְּצִיּוּרֵי נְשָׁמָה

שֶׁל אֲנָשִׁים כְּמֵהִים לַחֶמְלָה

בַּחֲלַל בֵּית הַכֹּלְבּוֹ גַאלֵרִי לַאפַיֵיט

מִתְנוֹסֶסֶת כִּפָּה עֲנָקִית סַסְגּוֹנִית

שֶׁכְּמוֹ נִלְקְחָה מֵאַרְמוֹן אוֹ כְּנֵסִיָּה 

וּמַעֲנִיקָה לְבֵית הַמִּסְחָר הַשְׁרָאָה

כִּפַּת קִבְרוֹ שֶׁל נָפּוֹלֵאוֹן

מִתְנוֹסֶסֶת מֵעַל כֻּלָּן בַּגָּאוֹן 

וְהָפְכָה לְסֵמֶל מֶרְכָּזִי וְחַלּוֹן

לְצָרְפַת בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן

בַּגָּדָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל נְהַר הַסֵּין

נִמְצָא הֵיכַל הַפַּנְתֵּאוֹן הַמַּרְשִׁים

עִם הַכִּפָּה וְהָעִטּוּרִים הַמֻּפְשָׁטִים

קֹדֶשׁ לְכָל עֲנָקֵי הָרוּחַ הַצָּרְפָתִיִּים

שַׁאטֵלֵאט הִיא תַּחֲנַת מֶטְרוֹ עֲצוּמָה

בַּעֲלַת תִּקְרַת זְכוּכִית שְׁקוּפָה

כַּמּוּת הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְרִים בָּהּ 

הִיא בִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת בְּגָדְלָהּ

פָּארִיס כְּמוֹ כָּל מֶטְרוֹפּוֹלִין 

צוֹמַחַת עַל עוֹרְקֵי תַּחְבּוּרָה רָאשִׁיִּים

כָּךְ גַּם מְתֻכְנָנִים הַמּוּזֵאוֹנִים

לְסִיּוּרִים לְאֹרֶךְ מִסְדְּרוֹנוֹת אֲרֻכִּים

הַשְּׂדֵרוֹת הֵן אֲרֻכּוֹת 

אֶת כָּל הַכְּרַךְ הֵן מְפָאֲרוֹת

הַשַׁאנְז אֵלִיזֵה שָׁרָהּ בְּאָקוֹרְד

בֵּין שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן לַקּוֹנְקוֹרְד 

לְיַד כִּכַּר הַבַּסְטִילְיָה הַהִיסְטוֹרִית

יֵשׁ אַקְוֶדוּקְט אָרֹךְ וְעַתִּיק 

שֶׁהָפַךְ לְטַיֶּלֶת יְרֻקָּה וְסִמְלִית

שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית הַמּוֹדֶרְנִית

לְפָּארִיס מַגִּיעִים בְּמִנְהָרָה אֵינְסוֹפִית

הַמַּתְחִילָה בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

וְכוֹלֶלֶת קְטָעִים אֲרֻכִּים

שֶׁל טֶרְמִינָלִים וּמַעַרְכוֹת הֶסֵּעִים

הַבִּנְיָן שֶׁמְּסַמֵּל אֶת הַמִּנְהָרוֹת 

הוּא הַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית עִם הַצִּנּוֹרוֹת 

בָּהֶן עוֹלִים בְּמַדְרֵגוֹת נָעוֹת

לְאוּלַמּוֹת הַקְּרִיאָה בְּכָל הַקּוֹמוֹת 

לְאַחַר שֶׁיּוֹצְאִים מִפֶּתַח מִנְהָרָה

פָּארִיס נִפְרֶשֶׂת בִּמְלוֹא הֲדָרָה

עִם יוֹשְׁבֵי בָּתֵּי הַקָּפֶה שֶׁבָּהּ

הַמְּמַלְּאִים כָּל מִדְרָכָה פְּנוּיָה

הַכִּכָּר הִיא כְּעוּגִיַּת מַקְרוֹן קְטַנָּה

קָשָׁה וּמְסֻבֶּכֶת מְאֹד לַהֲכָנָה

הַבָּגֶט הָאָרֹךְ הוּא כְּמוֹ הַשְּׂדֵרָה

לֶחֶם בְּגִרְסָה עֲמָמִית וּפְשׁוּטָה 

בְּפָּארִיס חַיִּים אַפְרִיקָאִים רַבִּים

אֲשֶׁר מְחַפְּשִׂים תְּכָנִים מְקוֹרִיִּים

בִּמְצִיאוּת שֶׁל חֲוָיָה עֲתִידָנִית

הַמִּתְבַּסֶּסֶת עַל טֶכְנוֹלוֹגְיָה דִּיגִיטָלִית

פָּארִיס צְמֵאָה לְהִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית

אֲשֶׁר תָּכִיל הִתְפַּשְּׁטוּת פַּרְבָרִית

בְּלִי זֹאת הִיא בְּמֶרְכַּז שׁוּלִית

וּבַשּׁוּלַיִם אֶנֶרְגְּיָה שְׁלִילִית

כְּמוֹ הַצִּלּוּם הָעִיר הַמּוֹדֶרְנִית אֵינָהּ 

מְבַטֵּאת מְצִיאוּת אֱנוֹשִׁית כַּהֲלָכָה

חָזוּת פּוֹפּוּלָרִית הִיא גִּישָׁה זוֹלָה 

הָעוֹלֶבֶת בַּחֲשִׁיבוּת הַהִיסְטוֹרְיָה

מִצְעַד הַגַּאֲוָה הַסַּסְגּוֹנִי הוּא דֻּגְמָא

לָרוּחַ הָאֱנוֹשִׁית שֶׁהָעִיר מְנִיעָה

מֵאוֹת אֲלָפִים מִשְׁתַּתְּפִים בַּחֲגִיגָה

וּמוֹסִיפִים לַקִּרְיָה נוֹכְחוּת מַעֲשִׁירָה

פָּארִיס שׁוֹמֶרֶת עַל יִחוּדָהּ

עִם נִקּוּד מָלֵא בְּכָל פִּנָּה

מִתְאַמְּצִים לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ

הִיא תִּשְׁמֹר עַל מַעֲמָדָהּ

מֵרֵאשִׁית קִיּוּמָהּ הָעִיר הִיא הַאֲנָשָׁה

שִׁתּוּף פְּעֻלָּה בֵּין תִּכְנוּן לָרְפוּאָה

שֶׁנּוֹצַר לְטוֹבַת הַסְּבִיבָה הַבְּרִיאָה

וּמְאַחֵד בֵּין מַרְאוֹת וּמֵידַע

אָמָּנוּת צִיּוּרֵי הָרְחוֹב הַמְּקוֹמִית

הִיא מִסְגֶּרֶת מְעֻלָּה לִיצִירָה עִירוֹנִית

וּבִטּוּיֵי הָאֶזְרָחִים עַל קִירוֹת הַחוּצוֹת 

הֵם מַפּוֹת מַטְמוֹן דִּמְיוֹנִיּוֹת

יַעַד רִאשׁוֹן שֶׁל הַתַּיָּרִים

הוּא הַמּוּזֵאוֹנִים הַגְּדוֹלִים 

בָּהֶם קִירוֹת רַבִּים מְכֻסִּים

בְּצִיּוּרִים אִימְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִיִּים 

הָעִיר הִיא נוֹשֵׂא רְחַב יְרִיעָה

בָּסִיס לְקִרְבָה חֶבְרָתִית וִיצִירָה

אַךְ כַּיּוֹם הִיא נֶחְוֵית כִּתְמוּנָה

הִיא הִתְמַכְּרָה לִשְׁלַל אוֹרוֹתֶיהָ

הָאָדָם חַי בְּמֶרְחָבוֹ בָּעוֹלָם

הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּזְּמַן 

חוּץ וּפְנִים הֵם כְּלֹא וְכֵן

מְקוֹר כֹּל מָה שֶׁקַּיָּם

ירח זורח מעל מפרץ חיפה

ירח זורח מעל מפרץ חיפה

טיול של 10 ימים בסין במאי 2014

חיפה היחפה

סרט דרך - מחיפה לירושלים

קליפ - Breathe in the Light

חיפה היחפה

המילים ''חיפה'' ו''יחפה'' הן בעלות אותן האותיות, בסדר הפוך מעט. 

''חיפה'' היא שמו של מטרופולין נמל ותעשיה, עתיר בעיות ואתגרים מורכבים. מקור השם הוא בשורש חפ"י שפירושו בעברית לכסות, להסתיר - אולי במשמעות של הר הכרמל שמכסה על העיר. פרשנות אחרת קושרת את השם חיפה עם המילה ''חוף'' או "חוף יפה". פרשנות נוספת מציינת את מקור השם במילה הארמית ''כיפא'' שמשמעותה סלע.

התואר ''יחפה'' מציין פשטות, דלות, ואינטימיות. המצב הכלכלי הגרוע של העיר מתאים להקשרים אלה. לתואר ''יחפה'' יש גם הקשרים נוספים לעיר חיפה, בנגזרות שלו: אוכף, חוף, חופה, חופי, חפה, כף.

צורתו הגיאוגרפית של מפרץ חיפה מזכירה צורה של כף רגל, שבה העקב הוא  בחוף עכו והאצבעות הן למרגלות הכרמל.

אחת הפעילויות האהובות בחיפה היא להלך בה יחפים לאורך החופים היפים. לפיכך, ''חיפה היחפה'' עשוי להיות שם מותג, שמאפיין את העיר כמכלול של נופים ואנשים.

להלן שיר משולש שנכתב ברוח זאת:

שחף חף חלף

מעל חופי חיפה
מחפף כנפיו ביפעה

חנה בשמים כחופה
כמי שמשליך חכה
לארוחת חיך נאה

יחף בחוף הלכתי
מכף חפותו חויתי
ואל הים חייכתי