Paris Domes - כיפות פריז

מנהרת רכבת מתחת לחיפה

מנהרת רכבת מתחת לחיפה

התפתחות האדם מקוף לדמות ארץ הקודש

 

מה עדיף בתל אביב - קורקינט או אופניים חשמליים?

 

מסע בתחנה המרכזית בתל אביב

התחנה המרכזית בתל אביב היא בבסיסה, במעטפת, מבנה ספירלי, אשר הפך במרכזו למבוך בלתי אפשרי שכל מי שנכנס אליו אובד בו.

מי שמבקר בתחנה מוכה בתדהמה כתוצאה מכך, ובמקביל הוא עד להחמצה משוועת. 

מבנים ספירליים זוכים להצלחה רבה בתל אביב, ולראיה דיזנגוף סנטר וקניון עזריאלי. זאת כיוון שמבנה הדעת הספירלי בולט בהם באמצעות התכנון האדריכלי.

בתחנה המרכזית התכנון נבלע באינספור החנויות שמפוזרות במבוכים.

התוצאה היא שהתחנה שוממת ומוזנחת ורוב החנויות עומדות ריקות.

הפתרון הוא לעצב את התחנה מחדש על פי מבנה ספירלי ברור:

ליצור מרכז מובהק עם מעלית ובמת מופעים.

לארגן את הקומות באופן ייעודי ברור, ולעצב את הקומות באופן מוגדר, עם צבעים ושילוט, כמבנים מעגליים.

לבנות מסלול הליכה וצפיה ספירלי ברור לעין בתוך הקומה ומקומה לקומה.

לבטל את החנויות הקטנות, ולהפוך את המקום לקניון מודרני עם חנויות מותג ענקיות, ובנוסף בתי מלון, מרכז כושר וספא, בית קולנוע, מרכז רפואי ועוד. 

תיפרושת הבניה במגזר הערבי

המרחב הקריטי, על פי פול ויריליו, הוא הביזור הגיאוגרפי האורבני הגלובלי, שהוא תופעה מרכזית בימינו. הביזור הביא ליצירת ערי ענק והתפרסות פרברית אינסופית, חוקית ובלתי חוקית כאחד, המשתרעת על פני מדינות שלמות. מדינת ישראל בפרט, הפכה זה מכבר, בשל גודלה הקטן, צפיפות האוכלוסייה, וחוסר המשילות בנושא התכנון האזורי, לעיר פרברית אחת. מצב זה מביא לשינוי הגדרת הריבונות. הוא מציין את סיומה של ייחודיות המקום, שמאפיינת את הבמה הפוליטית הוותיקה והעיר ההיסטורית, והחלפתה בעיקרון המיידיות, אחדות הזמן, שהיא פוליטיקה של האינטנסיביות והאינטראקטיביות, של מערך טכני. ארכיטקטורה של מערכות החליפה באופן סופי את מערכת הארכיטקטורה והאורבניזם ההיסטורית.

סיבה נוספת להתפוררות המרחב המסורתי היא כלי הנשק המודרניים, שהפעלתם מאופיינת בקבלת החלטות אוטומטית מרחוק במהירות הבזק. נוצרה מסה קריטית כבדה, המבשרת אסון של התפורות העיר ההיסטורית, של האורבניזציה המסורתית, כמו גם של המדינה, כתוצאה משקיעתם של ההרכבים הפוליטיים המסורתיים.

כיוון שהפריסה המרחבית המגובשת אבדה לטובתה של תצורה מורפולגית בלתי נראית, נוצרה השתרשות מתחייבת של בידוד אישי, אינטראקטיבי. נוצרה אטומיזציה של הפרט. בתהליך מואץ זה, היחיד נמצא בהמתנה לשיבה למולדת, אך אין לו מנוס מהחיים בפרוור.

ההתפשטות האורבנית האינסופית צועדת יחד עם הקריסה האורבנית הפנימית. שתיהן יחד הכחידו את ההבחנה בין איכלוס עירוני להתיישבות קולוניאלית. הן מטשטשות את הנתינות הלאומית, את עצם המחויבות להעניק אזרחות פוליטית משמעותית לאוכלוסיות המצויות תחת סמכות. הפרדה בין נתינות קולוניאליזם לנתינות ממלכתית היא בלתי מעשית לחלוטין, לנוכח התהליכים האורבניים האלה. תחושת הכליאה במרחב הקיברנטי משותפת לכל המגזרים. 

שני הצדדים חיים על הסקלה של הישרדות אינדיבידואלית. לכל אחד משני סוגי הנתינים יש, בפועל, זכויות וחובות שמשווים את מעמדם. הנתין ה''קולוניאלי'' פטור משירות צבאי ומחובות אזרחיות נוספות. הוא מסוגל לבנות את ביתו הפרטי על אדמת המדינה מבלי להשיג היתרי בניה, לא לשלם מיסים, להתחתן עם נשים אחדות ועוד. הנתין ה''ממלכתי'' מחויב בציות לכל חוק, קלה כחמורה, והשלטונות מנצלים כל הזדמנות להטיל בו שררה. שני סוגי האזרחים נהנים מביטוח סוציאלי ובריאותי בסיסי חינם. הקשרים הכלכליים ביניהם הם רבים ומגוונים ביותר.

הקולוניאליזם הבינלאומי המסורתי המוחצן, שהתאפיים בכיבוש שטחים רחוקים מהמולדת, הפך כיום לקולוניאליזם מופנם, שנשלט על ידי תאגידי הטכנולוגיה והתיקשורת הגלובליים. העיר המסורתית קרסה לתוך עצמה והתפוררה. מרכזי הערים הגדולות ברחבי תבל הפכו לסלאמס. 

האינטראקטיביות המיידית של הטכנולוגיות גרמה לשקיעת ערך כוח העבודה האנושי המקומי. היא מעניקה עדיפות לריכוזיות המונופוליסטית הרב-לאומית. זאת אידיאולוגיה השוללת את שלטון תנועות החופש הלאומיות. היא יוצרת נישות מנוגדות לשאיפת הניהול העצמי. היא תואמת לתביעה למדינה מינימלית שמציגים הכלכלנים. תביעה זאת מאפשרת יצירת טכנולוגיות שאינן צריכות תעסוקה מלאה ונוכחות ממשית ומעשית של עובדים.

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.

העיטם לבן הזנב

גדול העופות הדורסים בישראל

 

המרחב הקריטי על פי פול ויריליו

הביזור הגיאוגרפי האורבני הגלובלי, שהוא תופעה מרכזית בימינו, הביא ליצירת ערי ענק והתפרסות פרברית אינסופית, חוקית ובלתי חוקית כאחד, המשתרעת על פני מדינות שלמות. מדינת ישראל בפרט, הפכה זה מכבר, בשל גודלה הקטן, צפיפות האוכלוסייה, וחוסר המשילות בנושא התכנון האזורי, לעיר פרברית אחת. מצב זה מביא לשינוי הגדרת הריבונות. הוא מציין את סיומה של ייחודיות המקום, שמאפיינת את הבמה הפוליטית הוותיקה והעיר ההיסטורית, והחלפתה בעיקרון המיידיות, אחדות הזמן, שהיא פוליטיקה של האינטנסיביות והאינטראקטיביות, של מערך טכני. ארכיטקטורה של מערכות החליפה באופן סופי את מערכת הארכיטקטורה והאורבניזם ההיסטורית.

ההימצאות בכל מקום, המיידיות, מתבצעת בעקבות החלפת סדר היום המסורתי, שהיה מבוסס על מחזור החמה, בסדר יום טכנולוגי מואץ, הממומש על ידי אמצעי התקשורת האלקטרוניים והדיגיטליים. סדר היום המואץ דוחק את הרגלי העבר של איכלוס המרחב. את מקום התכנון האזורי והעירוני היציב של המרחב תפס זה מכבר חוסר רסן כללי, בחסות  ההשתעבדות החברתית לטכנולוגיה מואצת. הטכנולוגיה המואצת מלווה את בני האדם בדרכם היומיומית באמצעי התחבורה המהירים, מטוסים, מכוניות ורכבות. אמצעי התחבורה האלה שחקו מאד את חשיבות המרחב העירוני המסורתי. בני האדם הפכו לשחקני העברות במרחב הגיאוגרפי, שבו הם ניידים בלי הרף. 

סיבה נוספת להתפוררות המרחב המסורתי היא כלי הנשק המודרניים, שהפעלתם מאופיינת בקבלת החלטות אוטומטית מרחוק במהירות הבזק. נוצרה מסה קריטית כבדה, המבשרת אסון של התפורות העיר ההיסטורית, של האורבניזציה המסורתית, כמו גם של המדינה, כתוצאה משקיעתם של ההרכבים הפוליטיים המסורתיים.

כיוון שהפריסה המרחבית המגובשת אבדה לטובתה של תצורה מורפולגית בלתי נראית, נוצרה השתרשות מתחייבת של בידוד אישי, אינטראקטיבי. נוצרה אטומיזציה של הפרט. בתהליך מואץ זה, היחיד נמצא בהמתנה לשיבה למולדת, אך אין לו מנוס מהחיים בפרוור.

ההתפשטות האורבנית האינסופית צועדת יחד עם הקריסה האורבנית הפנימית. שתיהן יחד הכחידו את ההבחנה בין איכלוס עירוני להתיישבות קולוניאלית. הן מטשטשות את הנתינות הלאומית, את עצם המחויבות להעניק אזרחות פוליטית משמעותית לאוכלוסיות המצויות תחת סמכות. הפרדה בין נתינות קולוניאליזם לנתינות ממלכתית היא בלתי מעשית לחלוטין, לנוכח התהליכים האורבניים האלה. תחושת הכליאה במרחב הקיברנטי משותפת לכל המגזרים. 

שני הצדדים חיים על הסקלה של הישרדות אינדיבידואלית. לכל אחד משני סוגי הנתינים יש, בפועל, זכויות וחובות שמשווים את מעמדם. הנתין ה''קולוניאלי'' פטור משירות צבאי ומחובות אזרחיות נוספות. הוא מסוגל לבנות את ביתו הפרטי על אדמת המדינה מבלי להשיג היתרי בניה, לא לשלם מיסים, להתחתן עם נשים אחדות ועוד. הנתין ה''ממלכתי'' מחויב בציות לכל חוק, קלה כחמורה, והשלטונות מנצלים כל הזדמנות להטיל בו שררה. שני סוגי האזרחים נהנים מביטוח סוציאלי ובריאותי בסיסי חינם. הקשרים הכלכליים ביניהם הם רבים ומגוונים ביותר.

הקולוניאליזם הבינלאומי המסורתי המוחצן, שהתאפיים בכיבוש שטחים רחוקים מהמולדת, הפך כיום לקולוניאליזם מופנם, שנשלט על ידי תאגידי הטכנולוגיה והתיקשורת הגלובליים. העיר המסורתית קרסה לתוך עצמה והתפוררה. מרכזי הערים הגדולות ברחבי תבל הפכו לסלאמס. 

האינטראקטיביות המיידית של הטכנולוגיות גרמה לשקיעת ערך כוח העבודה האנושי המקומי. היא מעניקה עדיפות לריכוזיות המונופוליסטית הרב-לאומית. זאת אידיאולוגיה השוללת את שלטון תנועות החופש הלאומיות. היא יוצרת נישות מנוגדות לשאיפת הניהול העצמי. היא תואמת לתביעה למדינה מינימלית שמציגים הכלכלנים. תביעה זאת מאפשרת יצירת טכנולוגיות שאינן צריכות תעסוקה מלאה ונוכחות ממשית ומעשית של עובדים.

שאיפת הריבונות כיום היא תסמין של חיפוש משותף ובו־זמני של תאוצה. זאת תאוצה המאפיינת את אי ההפרדה הקיימת בין כל המעמדות העירוניים העכשוויים, בלי קשר לזהותם הלאומית. שאיפת הבידוד הפוליטי היא בעלת מימדים מופלגים, וכוללת את כל מגזרי האוכלוסייה. תנועות איכות הסביבה האנטי ממסדיות הציגו זה מכבר את מימדיהן העצומים, לדוגמה בתנועות ההישרדות הצפון אמריקאיות. תנועות ההישרדות גם יכולות לשמש אבן בוחן לגבי סיכוייהן האבסורדיים כתרבות נגד. 

כיום, השיבוש המרחבי הפך לשיבוש הזמן. הארעיות הפכה למושג מפתח בתחום התעסוקה. האבטלה הטכנית, התעסוקה הזמנית, פיזור נטל המשכורות, פיצול מערך העבודה, פיצול המגורים, פיצול המשפחה, וכן הלאה, הפכו לסימן ההיכר המובהק של החיים בימינו. בנוסף לכך, נוצרה תרבות רשתות חברתיות באינטרנט, המבוססת על עקרונות דומים של ארעיות. 

המשפחה המסורתית והקהילה, שהיו  אבני הבניין של הזהות הלאומית, נעלמו. הן התפרקו בעקבות אורח החיים המודרני. להתפרקות זאת יש גם השלכות שליליות למעמד האזרחות, כיוון שהיא מאפשרת חוסר ציות למוסדות המדינה, כמו באמצעות מרד מיסים והיעדר משילות. אין עוד מרכז אזרחי של ממש, אין כמעט מרכז פוליטי בעל ערך. הנשק האמיתי הוא קודם כל העמדה, המערך וההכוונה של הכוחות הנוכחים בפריסה המערכתית  העכשווית, הנוטה לנטרל באופן מוחלט את הקשרים בין  האזרחים, את יחידת השכנות.

כתוצאה מכך, התפתחות הטרוריזם בימינו היא מוגבלת. לטרור אין היום שום קשר למעשי. למעשה, אף פעם לא היה לתנועות הטרור הלאומיות השונות קשר להתנגדות לקריסת המערכות העירוניות המסורתיות. הן ביטאו קשר אוטופי למולדת, בזמן שארץ כיסופיהם הפכה זה מכבר לפרבר.

גופי  טרור מסורתיים הם כיום, במציאות של ערי העל המתפשטות וקורסות בו זמנית ללא שליטה, בלתי יעילים ובלתי רלבנטים. ראשית, הם קמו כדי להציג חזון אוטופי מופרך של מולדת, אך לא על מנת להתמודד עם הנושא האורבני כמו שהמציאות מחייבת, בדרך של הצגת אלטרנטיבה עצמאית להתחדשות עירונית. שנית, הם פועלים בחברה מתפוררת, כי המשפחה והקהילה המסורתית, שהן המקור להתנגדות מאורגנת קלאסית, אינן קיימות יותר עבור כל תושבי ערי העל. שלישית, הם פועלים באסטרטגיה מיושנת, של הנשק הקונבנציונלי, בעוד שהמפתח כיום הוא הנשק הטכנולוגי, המבוסס על מהירות. 

הקידמה הטכנולוגית הצבאית, שמכתיבה כיום את קבלת ההחלטות הפוליטית, מאופיינת בטילים הבליסטיים.  הכול מובן כיום במשכי זמן קצרים ביותר, דקות אחדות ולעיתים עוד פחות. דוקטרינת המטח הראשון טוענת שכדי להשיג את היעד, יש לשגר את טילי הגרעין בטרם עזבו אלה של האויב את הקרקע. מאפיינים אלה דומים למאפייני הפעולה של כלי הטייס הבלתי מאוישים, שהם כיום כלי הנשק הנפוץ ביותר במלחמה נגד הטרור.

על מנת להצליח להתבטא, על גופי ההתנגדות הפוליטיים למיניהם לאמץ חשיבת קוואנטום מהירה כבזק, מבוססת על זמן ולא על מרחב, ולפעול בניידות מכסימלית, על פי יוממות, בין מרכז לשוליים, בטריטוריה שבה הם נמצאים. המהירות גם מחייבת לפעול בהתקפיות במקום במגננה. זאת תוך הסיכון של אבדן זהות עצמית, האופייני למקבלי ההחלטות הקוואנטיות. הם מסתכנים גם בחוסר תמיכה מצד הציבור, שעסוק בניהול זמן במירוץ טכנולוגי ואינפורמטיבי, ובהבטחות פוליטיות חסרות בסיס, בסביבה עירונית שאיבדה את זהותה המקורית. 

המאמר נכתב בהסתמכות על ספרו של פול ויריליו ''המרחב הביקורתי'', בהוצאת רסלינג.

סרט דרך - מחיפה לירושלים

מהפכות טכנולוגיות משבשות

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE.

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים.

זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות.

ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר.

לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד, הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

להלן דוגמאות בולטות נוספות:

- מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם.

- מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990. המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.

- מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.

- מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז, התחילה לפני שנים ספורות בלבד, בשנת 2015 בערך. היא תסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2025. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות מדינות רבות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן במתאם הכללי.

- למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת הבניה. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן. על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים. המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם.

מהפכות טכנולוגיות משבשות והתחדשות עירונית

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE.

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים.

זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות.

ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר.

הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי, לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורחוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

להלן דוגמאות בולטות נוספות, מסודרות על פי עשורים של שנים:

• בין השנים 1910 ל-1920 בערך התרחשה מהפכת המטוס.
• בין 1920 ל-1930 בערך התרחשה מהפכת הרדיו.
• בין השנים 1930 ל-1940 בערך שרר בעולם שפל כלכלי, כתוצאה ממהפכות טכנולוגיות משבשות אשר התרחשו ושינו סדרי עולם, או שהיו צפויות להתרחש. לשפל הכלכלי התלוו מהפכות חברתיות, ובראשן התפשטות הקומוניזם, הנאציזם, ומלחמת האזרחים בסין.
• בין השנים 1940 ל-1950 בערך התרחשה מהפכת האנרגיה האטומית.
• בין 1950 ל-1960, בערך, התרחשה מהפכת מנועי הסילון למטוסים, שבמסגרתה הפכה לאפשרית לכל נפש הטיסה במטוסי נוסעים גדולים ברחבי תבל.
• מהפכת כיבוש החלל התרחשה בערך בעשור 1960 עד 1970. בתחילתה לא היו כלל לווינים בחלל, ובסופה האדם התישב זמנית על הירח, כדור הארץ הפך מוקף בלווינים, ותמונת העולם השתנתה לחלוטין.
• מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם.
• מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990. המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.
• מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.
• העשור הראשון של המאה ה-21 לא התאפיין במהפכה טכנולוגית משבשת. אך היו בו מספר מאפיינים שנועדו להטמיע מהפכות קודמות, ולהכשיר את הקרקע למהפכות נוספות: התחזקות הגלובליזציה, הטרור הפונדמנטליסטי, ואיכות הסביבה בראש סדר היום העולמי.
• מהפכה טכנולוגית משבשת חדשה התחילה לפני שנים ספורות, בשנת 2010 בערך, ותסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2020. זאת היא מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים, עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות עשרות רבות של מדינות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן במתאם הכללי.
• למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.
• סביר מאד שהטכנולוגיה המשבשת שתבוא לאחר מהפכת המנוע החשמלי תהיה מהפכת האוטונומיות. אמצעי המיחשוב ישתכללו עד כדי כך שכל נסיעה תתבצע בלחיצת כפתור ללא צורך בנהג, בים, באוויר, וביבשה. כל נושא הלוגיסטיקה יהפוך בדרך זאת לאוטומטי לחלוטין.

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה, בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת ההתחדשות העירונית. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן.

על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים.

המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם. 

מהפכות טכנולוגיות משבשות ואמנות ציורי הרחוב

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE. 

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים. 
זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות. 
ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר. 

הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי, לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורחוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

בין השנים 1910 ל-1920 בערך התרחשה מהפכת המטוס.

בין 1920 ל-1930 בערך התרחשה מהפכת הרדיו.

בין השנים 1930 ל-1940 בערך שרר בעולם שפל כלכלי, כתוצאה ממהפכות טכנולוגיות משבשות אשר התרחשו ושינו סדרי עולם, או שהיו צפויות להתרחש. לשפל הכלכלי התלוו מהפכות חברתיות, ובראשן הקומוניזם, הנאציזם, ומלחמת האזרחים בסין.  

בין השנים 1940 ל-1950 בערך התרחשה מהפכת האנרגיה האטומית.

בין 1950 ל-1960, בערך, התרחשה מהפכת מנועי הסילון למטוסים, שבמסגרתה הפכה  לאפשרית לכל נפש הטיסה במטוסי נוסעים גדולים ברחבי תבל. 

מהפכת כיבוש החלל התרחשה בערך בעשור 1960 עד 1970. בתחילתה לא היו כלל לווינים בחלל, ובסופה האדם התישב זמנית על הירח, כדור הארץ הפך מוקף בלווינים, ותמונת העולם השתנתה לחלוטין. 

מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם. 

מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990.  המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.

מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.

העשור הראשון של המאה ה-21 לא התאפיין במהפכה טכנולוגית משבשת. אך היו בו מספר מאפיינים שנועדו להטמיע מהפכות קודמות, ולהכשיר את הקרקע למהפכות נוספות: התחזקות הגלובליזציה, הטרור הפונדמנטליסטי, ואיכות הסביבה בראש סדר היום העולמי. 

מהפכה טכנולוגית משבשת חדשה התחילה לפני שנים ספורות, בשנת 2010 בערך, ותסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2020. זאת היא מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים, עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות עשרות רבות של מדינות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן  במתאם הכללי.

למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.

סביר מאד שהטכנולוגיה המשבשת שתבוא לאחר מהפכת המנוע החשמלי תהיה מהפכת האוטונומיות. אמצעי המיחשוב ישתכללו עד כדי כך שכל נסיעה תתבצע בלחיצת כפתור ללא צורך בנהג, בים, באוויר, וביבשה. כל נושא הלוגיסטיקה יהפוך בדרך זאת לאוטומטי לחלוטין. 

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה, בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת ההתחדשות העירונית. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן. 
על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים. 
המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם האמנותית.

אחת המסגרות הטובות ביותר להתבטאות אמנותית של הצעירים היא אמנות ציורי הרחוב. יש מומחי אמנות שרואים בקיר סוג של קנבס, שעליו מציירים כל נושא שבעולם. למעשה, מעצם היות הקיר שייך למקום מסוים, והציור עליו נעשה בטכניקה ישירה, הוא הופך גם למסר. הקיר הוא המשך של מאוויי הצייר לעולם טוב יותר, עיר טובה יותר, ומקום טוב יותר לעצמו.

הקיר המצויר הוא במידה רבה מפה דימיונית, שעליה מצייר האמן את מפת הדרכים שלו. מפה זאת היא המשך ישיר של מפת פני השטח, ואולי יותר מכך המשך של המפה התת קרקעית של קווי ותחנות הרכבת התחתית, שהפכו זה מכבר לחלק מתמונת עולמו המופשטת של כל תושב בכרך הגדול.

מי שמתבונן מהצד בציורי הקיר העירוניים, שואף להכיל אותם בהקשר אמנותי רחב יותר מתחום הכרטוגרפיה. ההקשר המתבקש מאליו הוא של המפות האנתרופומורפיות, שעל פיהן מצוירים מקומות שונים בהשראת פנים אנושיות, הגוף האנושי, בעלי חיים וחפצים מוכרים. העין מופעלת באמצעות רמזים. פיקסלים קטנים, חסרי משמעות כשלעצמן, נתפשים ברטינה. המוח, אשר עיבוד המידע מהעין הוא תיפקודו המרכזי, מזדרז לחבר אותם לצורות בעלות משמעות, ובראשן פנים אנושיות.

למוח יש נטיה להעדיף לשייך צורות בלתי וודאיות למציאות האנושית. זאת יכולה להיות צורה ידועה מכל תחום שהוא, אך הפנים הם הבחירה המועדפת. תחום זיהוי הפנים הוא אחד החלקים המורכבים והמתקדמים ביותר במוח.

אינספור הפנים האנושיות שהאדם רואה יוצרות, במוח שמפענח אותן, סוג של מהפכה משבשת. במקביל, המהפכות הטכנולוגיות המשבשות שטרם התממשו מחפשות את ביטוין במציאות. החיבור הוא במקום שבו נראות הפנים הרבות ביותר, והוא הרחוב העירוני. חיבור זה נעשה באמצעות ציור הקיר, שהפך במאה ה-21 לז'אנר האמנותי החשוב ביותר.

תיפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי בישראל

ויהי בימי אחשוורושיהו

וַיְהִי בִּימֵי אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ

וַיְהִי בְּיָמִים אֵלֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם מוֹלֵךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ,
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שַׁרְתִּי.
וְיִתְעַמֵּת אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ עִם פָּרַס וּמַדַּי וְיָכֹל לָהֶם.
וְיָצָא לַטִּיּוּלִים מֵהֹדּוּ וַעַד כּוּשׁ בִּמְטוֹסוֹ הַמַּמְלַכְתִּי,
וְכָל הָעוֹלָם יָרֵא מִמֶּנּוּ.

וִיקַבְּלוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְשַׁרְתִּי מַתָּנוֹת
מְלוֹא הַחֹפֶן מֵחֲבֵרִים וּמְלַחֲכֵי פִּנְכָּה,
וְהֵטִיבוּ עִם עֲשִׁירֵי הָאָרֶץ עַד בְּלִי הַכָּרָה,
וְכָל הָעָם שָׁרוּי בְּדַלּוּת אֲיֻמָּה,
מַעֲמַד הַבֵּינַיִם נִכְחַד, וְאֵיכוּת הַסְּבִיבָה כְּפַח הָאַשְׁפָּה.

וְהֶחְלִיט אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לְבַצֵּר אֶת מַעֲמָדוֹ
בְּתַקְצִיבִים שְׁמֵנִים לָעֵדָה הַחֲרֵדָה,
אֲשֶׁר אֵינָהּ תּוֹרֶמֶת מְאוּמָה לַמְּדִינָה,
לֹא עוֹבֶדֶת וְלֹא מְשָׁרֶתֶת בַּצָּבָא,
אַךְ מְצַיֶּתֶת לַשְּׂרָרָה.

וְהִפְגִּין הָעָם בְּכָל הַמְּדִינָה,
מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וְעַד טָבָּה,
וְיִצְעֲקוּ הַמַּפְגִּינִים מִפֹּה וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה,
עַד מָתַי נִשְׁתֶּה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה,
דֵּי לִשְׁחִיתוּת, נִמְאַסְתָּ.

וְיֹאמְרוּ מַנִּי נַפְתָּלִי וְיִגְאָל סַרְנָהּ,
הָבָה וְנוֹצִיא דִּבַּת שַׁרְתִּי רָעָה.
נוֹדִיעַ בַּצִּבּוּר עַד כַּמָּה הִיא רְשָׁעָה,
מִתְעַלֶּלֶת בְּבַעֲלָהּ, מִשְׁתַּלֶּטֶת, וּכְאֶבֶן לִבָּה.

אַךְ הָעָם מֵאֵן לְהִשְׁתַּכְנֵעַ, כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַדֵּעָה:
אִם הָאִשָּׁה כָּל כָּךְ רָעָה, סִימָן שֶׁבַּעֲלָהּ הוּא נְשָׁמָה.
בַּשַּׁמְפַּנְיָה נַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְבַעֲלָהּ נְבִיא אִשָּׁה חֲדָשָׁה.

וִיחַפְּשׂוּ בַּמַּמְלָכָה אַחֲרֵי דְּמוּת רְאוּיָה, וְנִמְצָא כִּי
הַחֲדָשָׁה, הַיְּרַקְרַקָּה, שֶׁמָּה הוּא אֶקוֹלוֹגְיָה.
אֶקוֹלוֹגְיָה עִם הַמֶּלֶךְ תְּנַאי עַל שְׁמָהּ הִתְנְתָה,
וְהוּא הִסְכִּים, אַךְ אוֹתוֹ שָׁכַח בִּמְהֵרָה.

וְיִתְחַתְּנוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְאֶקוֹלוֹגְיָה הַנִּפְלָאָה,
אַךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לֹא יָדַע מְנוּחָה,
כֵּיצַד לָרֶדֶת מֵהָעֵץ שֶׁעָלָיו עָלָה.
יַעַן כִּי גַּם אֵלָיו הִגִּיעָה הַמִּשְׁטָרָה.
וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה בִּפְנֵי אֶקוֹלוֹגְיָה בָּכָה.

וְתֹאמַר לוֹ אֶקוֹלוֹגְיָה תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ,
וְתֵן בְּבַקָּשָׁה לְדוֹדִי אֲחִי אָבִי לְיַעֵץ לְךָ.
וְיֹאמַר הַיּוֹעֵץ מֵאֶרֶץ עֵץ: הָבָה וְנִבְנֶה מְדִינָה יְרֻקָּה,
עִם תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית, הִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית,
שִׁקּוּם סְבִיבָהּ, אֶנֶרְגְּיָה נְקִיָּה, וְכָךְ הָלְאָה.

אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ נִמְצָא כְּבָר בַּסְּבַךְ לְלֹא מוֹצָא,
כִּי גַּם בְּנוֹ יָאִירָא שִׂחֵק לוֹ בַּנְּשָׁמָה,
וּבְתִקְשֹׁרֶת כִּכֵב בַּעֲלִילוֹת זִמָּה וּמְזִמָּה.
אַךְ בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה, טֶרֶם הוֹדִיעַ עַל פְּרִישָׁה,
הוּא קִבֵּל מִכְתָּב מֵעִיר הַנָּמֵל הַדּוֹעֶכֶת חֵיפָה.

וּבַמִּכְתָּב נֶאֱמַר כִּי יֵשׁ לְהָקִים נָמֵל תְּעוּפָה,
אֲשֶׁר יָבִיא לָעִיר מְלוֹא הַחֹפֶן תַּעֲסוּקָה,
וְגַם יְשַׁפֵּר מְאֹד אֶת אֵיכוּת הַסְּבִיבָה.
וְיַעֲשֶׂה זֹאת הָעֵצָה, וְתָבוֹא לְצִיּוּן הַיְּשׁוּעָה.
כְּמוֹ עַל כַּנְפֵי הַיּוֹנָה.

וּמִינִי אָז מְצַיְּנִים אֶת יוֹם הַנֵּס בְּכָל שָׁנָה
וְחוֹגְגִים בְּחֵיפָה בְּתַהֲלוּכַת עַד-לֹא-יָדַע
שֶׁמְּאַרְגְּנִים הַמּוֹסָדוֹת לְהַשְׂכָּלָה גְּבוֹהָה,
וְשֵׁם הַתַּהֲלוּכָה הוּא אָרְכִי-פָּרְחִי-טוּרָה.

אַחֲרֵי הַתַּהֲלוּכָה יֵשׁ גַּם מְסִבָּה,
וּבַמְּסִבָּה כָּל אִישׁ מִמּוּמוֹ נִרְפָּא.
כּוֹלֵל רֹאשׁ הָעִיר מֵהַכֶּרֶס הַגְּדוֹלָה,
הַדּוֹד הַיּוֹעֵץ מֵרֶגֶל הָעֵץ הָעַתִּיקָה,
וַאֲפִלּוּ אֲנִי מִכַּף רַגְלֵי הַפְּחוּסָה

העיר המואנשת

שלושה רבעים מאוכלוסית התבל יתגוררו בערים בתוך עשרות שנים אחדות. העיר היא נושא רחב היקף אשר קל מאד לאבד את הכיוון במסגרת העיסוק בו, אך העיר היא הגנרטור המרכזי עבור המין האנושי. העיר היתה תמיד מפלט של סולידריות חברתית, מקור לקירבה וליצירה, לעומת הסביבה הטבעית שמקיפה אותה, אשר נשלטת על ידי הבדידות האנושית וכוחות שאין שליטה עליהם. העולם הופך להיות עירוני ברובו, כי העיר היא פתרון למשבר הסביבתי. מראשית קיומה העיר היתה דימוי מואנש, ספונטני או מתוכנן. קיים שיתוף פעולה היסטורי בין מתכנני הערים לאנשי הרפואה למען יצירת העיר הבריאה. במהלך הדורות התפתח השימוש במודלים אנטומיים לצורך תכנון העיר. לכן אין טבעי יותר בימינו מאשר לאחד בין המראות והמידע אודות הגוף האנושי עם המראות והמידע אודות העיר. בעתיד ההאנשה לא תהיה עיקרון תכנוני או תיאורי בלבד, היא תהפוך למהות הקיומית. המערכות העירוניות יהיו שזורות במלואן במערכות האנושיות באמצעות תהליך התפתחותי דינאמי.

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי - תקציר להרצאה במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בירושלים במרץ 2018

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי

שם המחבר: אבינועם עמיזן

פעיל סביבה - גיאוגרף. בלוגים: דמות האדם של ארץ הקודש, החצר האחורית של חיפה, avira111@gmail.com

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.

מדוע לא יוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג ברמת דויד או בנבטים

המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה, בדיון שנערך בתאריך 7.11.2017, כי היא תשוב ותבחן את החלופות להקמת שדה תעופה משלים לנתב''ג, לאחר שיוכן תסקיר השפעה על הסביבה. 

בדו"ח שהוגש למועצה במסגרת הדיון נקבע כי העדיפות הראשונה להקמת נמל תעופה בינלאומי נוסף היא ברמת דויד, והעדיפות השנייה היא בנבטים. בשני המקומות נמצאים כיום בסיסים של חיל האוויר. 

‏‎תושבי עמק יזרעאל שמתנגדים להקמת השדה ברמת דויד אמרו, כי המקום המתאים הוא נבטים. נציג משרד הביטחון טען כי בנבטים צה"ל יידרש להזיז תשתיות רבות, בהן הושקעו מיליארדים רק לאחרונה.

אין סיכוי שיוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג לא ברמת דויד ולא בנבטים. הסיבה האמיתית לחוסר האפשרות להקמת השדות הבינלאומיים בשני מקומות אלה נסתרת מהציבור, וכנראה גם מהמועצה הארצית לתכנון ובניה והרשות לתעופה אזרחית:

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי ברמת דויד?

רמת דויד סמוכה לצומת הדרכים שחוצות את ארץ ישראל בין צפון-דרום ומזרח-מערב, אזור שקרוי 'מגידו' על שם הישוב שחלש עליו בעת העתיקה. באזור זה התרחשו, משחר ההיסטוריה ועד ימינו, קרבות אסטרטגיים שקבעו מי ישלוט בארץ ישראל. מגידו נקראת בכתבי הנצרות בשם 'ארמגדון', והיא מתוארת בהם כמקום שבו יתרחש באחרית הימים הקרב המכריע בין גוג ומגוג. קיים מכשול פסיכולוגי בפני הפיכת המקום שמזוהה עם המלחמות לקומפלקס אזרחי עצום. השדה מיועד גם לתיירות נוצרית, וקשה להניח כי תיירים נוצרים ירצו לטוס לארמגדון.

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי בנבטים?

בשדה התעופה הצבאי בנבטים פועלת טייסת מטוסי F-35, ומספר המטוסים מסוג זה ילך ויגדל בשנים הבאות, כי מטוס חדיש זה מתוכנן לפעול למשך עשרות שנים רבות. הרעש של מנוע מטוס F-35 הוא עד פי ארבעה חזק יותר מאשר של מנוע מטוס F-16, שגם העוצמה שלו היא חזקה מאד. קיימים מאמרים רבים בנושא זה. חלק משמעותי של פעילות השיגרה של מטוסי קרב היא מעל השדה שבו הם חונים. הרעש שמפיקים מטוסי F-35 הוא כה חזק, עד שלא מתאפשרת כלל פעילות אזרחית בטווח של קילומטרים אחדים ממנו.

בשני שדות תעופה צבאיים אלה קיימים מכשולים משמעותיים נוספים שמונעים הקמת נמל תעופה אזרחי. 
חיפה היא, לפיכך, החלופה האפשרית היחידה לשמש כמשלים נתב''ג, לאו דווקא תחת התכנון המוצהר, אלא מתוך חוסר ברירה. 
זאת גם לאור העובדה שהשדה המשלים לנתב''ג יצטרך, על פי התוכניות המעודכנות, לשמש למטוסים צרי גוף בלבד, בעלי טווח נסיעה של עד 6 שעות, אשר הם כ-90 אחוזים מנפח התעבורה האוירית בנתב''ג כיום. מטוסים אלה דורשים מסלולי המראה ונחיתה באורך של כ-2000 עד 2500 מטרים בלבד, ובחיפה ניתן בקלות להאריך את המסלולים עבורם.

בואינג 737 בצבעים ססגוניים מתקרב לנחיתה במסלול ליד הים

תרשים סכימתי לסינרגיה בין נמל אוירי לנמל ימי

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, ואין זה סוד כי קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי. המדינה מכוסה בכל מקום בישובים עירוניים ועירוניים למחצה, והיא הפכה זה מכבר למטרופולין אחד גדול, שבו קיימת התנגשות בין מסות אורבאניות. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא תכנון, כולל החלטות מופשטות, מתוך הנחה כלשהיא שהם יתקבלו על רקע זה. התכנון האזורי הלקוי, בשילוב אינספור הפרות הבניה, הוא האיום האסטרטגי הגדול ביותר על מדינת ישראל. האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה קורא לאתגר של עיצוב מופתי של פני הנוף, בראיה המרחבית הכללית, שבמרכזה הצורך בנמל תעופה בינלאומי במפרץ, אשר ישמש גם כמנוף מרכזי לתכנון אורבאני של כל צפון הארץ.

מפות המטרו

מקום מיוחד בתחום המפות האמנותיות בימינו שיך למפות הרכבת התחתית, שהן חלק חיוני מעולמו היומיומי של כל אזרח שמתגורר באחד מהמטרופולינים של התבל. מפות אלה שייכות לקטגוריה של מפות תחבורה, שהן יצירות גרפיות ואמנותיות בדרך כלל, בזכות זאת שהן מבליטות את עורקי התחבורה על חשבון יתר פני פני השטח.
ככל שקווי המטרו בערי הענק התרבו, המפות שלהן הפכו לרשת סבוכה, שחייבה התיחסות גראפית מעמיקה, במטרה לשמר את הפשטות שלהן. כתוצאה מכך קיבלו הקוים צבעים נפרדים, עוצבו בין כל קו וכל תחנה מרווחים ברורים, ובדרך זאת הפכה כל מפה ליצירת אמנות מופשטת.
תחנות הרכבת התחתית הן עוגן כלכלי מרכזי במטרופולין המודרני. כל אחת מהן היא מרכז עירוני חשוב, שבקרבתו התפתחתה כלכלה משגשגת ותנופת בינוי. תחום מפות הרכבת התחתית התפתח מהמינימליזם הקוגניטיבי שבו התחיל, של קו מסלול פשוט מנוקד בתחנות, והפך למעשה ליצירת האמנות ההמונית החשובה ביותר בימינו. זאת במידה רבה בזכות תוספת משלימה על פני השטח, והיא אמנות הגרפיטי.

המתנה בתחנת מטרו

בהמשך, כאשר ניתלו המפות בתחנות ובקרונות, התלווה אליהן גם עיצוב משלים של שילוט ומפות עזר, שיצרו תמונת עולם חדשה יחד עם התחנות והקרונות. מבלי משים כמעט התבטלה תמונת העולם המקורית המוכרת של מעל פני האדמה, של בנינים ורחובות ומגרשים ושדות, ונוצרה במקומה מפת עולם חדשה, שבה קיימים האדם, הרכבת, ותחנות העליה והירידה. המפה הקוגניטיבית משרתת את בניית וצבירת הידע המרחבי. החשיבה ההנעתית דורשת כי במפות הרכבת התחתית יהיו משולבים, במידה זאת או אחרת, גם אלמנטים של גיאומטריה מקודשת. עליהן להיות גם מפות מנטליות, אמנותיות, מואנשות. כל קבוצות האוכלוסיה נזקקות לכך,  אך בפרט הצעירים.
נוצרה מפת עולם ותפישת מציאות חדשה, שרוב האנושות התרגלה אליה וחיה עימה בשלום. אך נוצר גם הצורך להפוך את העולם החדש והמופשט למשהו שיזכיר את העולם הטבעי הישן. עולם הרכבת התחתית חיב להיות פשוט ובטוח, אך גם ססגוני ומפורט.
המתכננים נתנו את הדעת לכך, ומשתדלים לשלב בתחנות עיצוב מוקפד וגם יצירות אמנות שמוצגות על הקירות. אך הם מוגבלים למשבצת התכנונית שהוקצתה להם, ואינם מסוגלים לפרוץ אל מעבר לה על מנת לחבר באופן מלא בין האדם לעולם.

החוליה האינטואיטיבית שמחברת בין העולם התת קרקעי החדש לעולם העילי הישן היא אמנות הגרפיטי של הרכבת התחתית, שהיא ציור בקוים ובצבעים חזקים על גבי הקירות והקרונות, באופן שהיחוד האמנותי מחבר בין קני המידה האנושי והמרחבי. הדמיוני נוכח במציאותי. הגרפיטי יוצר הזמנה למסע. הוא הופך את מפות הרכבת התחתית למפות חלום .
אמנות הגרפיטי נוצרה כחלק מתנועת ההיפ-הופ בניו יורק בראשית שנות השמונים של המאה העשרים. בתחילה זאת היתה תרבות מחתרתית, אשר הממסד והרשויות נלחמו בה, ואת הגרפיטי מחקו גם כאשר היה בעל ערך אמנותי. בהמשך הבינו בעלי הדעה כי מדובר בתחום אמנות חדש, שמסייע ביצירת תמונת עולם חדשה, והתחילו ליזום יצירות גרפיטי בעצמם.
מרבית הקירות בתחנות הרכבת התחתית וסביבתן ברחבי תבל הן עדיין של בטון אפור חשוף, ויצירות הגרפיטי שעליהם הן מינימליות בחלקן, אך סביר מאד שככל שהמודעות לנושא תגבר גם איכותן תעלה.

בכוחה של אמנות הגרפיטי, אשר כל מטרתה הוא לשמור על היחוד האנושי, גם להיות מעורבת בתחום תכנון התחבורה האוטונומית, שתהפוך את תנועת האדם במרחב לאוטומטית. יהיה צורך לשלב את התנועה בכלי רכב אוטונומיים ביצירות אמנות לכל אורך הדרך, יתכן דיגיטליות.

נוסעים משתמשים במפת המטרו

קרונות מטרו מכוסים גרפיטי

איור אידילי של עיר ומטרו

אמנות עירונית מתערבת וגרפיטי

סופרים, ציירים ואמנים יצרו אינספור יצירות אמנות על החוויה האורבאנית. אנחנו אף פעם לא יכולים להסביר או להצדיק את העיר. העיר קיימת. היא המרחב שלנו ואין לנו אחר. נולדנו בערים. גדלנו בערים. בערים אנו נושמים. כשאנחנו נוסעים ברכבת, אנו נוסעים מעיר אחת לאחרת. אין שום דבר בלתי אנושי בעיר, מלבד האנושיות שלנו לעיתים. לכן בעיר קיים קונפליקט מתמיד בין האנשה להחפצה. 
נקודות הציון המסורתיות בעיר הן הכיכרות והשדרות החשובות, מבנים מיוחדים, פסלים ועמודי זיכרון, גשרים, מגדלים, חומות ועוד, אשר יש להם משמעות היסטורית, חברתית ואמנותית. הם מקלים על ההתמצאות בעיר על ידי יצירת היררכיה עירונית וזהות מקומית. 
אך העיר המודרנית נחווית כתמונה, כמו רצף מופשט של צבעים, אורות ותיאורים. המימד הקינטי מעצים במרחב העירוני והופך אותו לתמונה משתנה של רצונות וציפיות. העיר התמכרה לשלל אורותיה, והיום היא מעוצבת על ידי החזון הקינטי הצבעוני. העיר נתפסת כמוצר ויזואלי. כתוצאה מהדומיננטיות החזותית, האתרים המסורתיים הפכו גם הם למוקד של ראווה אנושית.

''אמנות עירונית'' מוגדרת ככזאת שקיימת במרחב הציבורי. המונח מסכם את כל צורות האמנות שמקורן באזורים עירוניים, בהשראת הארכיטקטורה האורבנית או אורח החיים העירוני. בעידן המודרני זה יכול להיות כל דבר, החל מגרפיטי קטן, דרך מופע מוסיקלי בפינת הרחוב, ועד ספקטקל עירוני גדול מאד. אמנות עירונית היא כיום אמנות בינלאומית, עם מספר בלתי מוגבל של שימושים וישומים בעלי ערך. אמנים אורבניים רבים נוסעים מעיר לעיר ויש להם קשרים חברתיים בכל רחבי העולם, בנוסף להצגת יצירותיהם בגלריות ובאולמות. אמנים שעוסקים באמצעות מדיה דיגיטלית בנושא התרבות העירונית המודרנית יכולים גם הם להיחשב כאמנים עירוניים.

"התערבות עירונית" היא שם שניתן לסוגים שונים של עיצוב פעיל ושיטות אמנות, אשר מגיבים לקהילה חברתית, זהות מקומית, הסביבה הבנויה, ומקומות ציבוריים. מטרת ההתערבות היא לעתים קרובות ליצור מודעות חדשה לנושאים חברתיים, ולעורר מעורבות בקהילה. התערבות עירונית נקשרה עם הבנה והגדרה מהפכנית של היחסים בין החברתי והמרחבי, שנקראת בשם "התפנית המרחבית" של האמנויות והמדעים, אשר נוצרה בשנות ה-1980. זאת נקודת מבט חדשה על מרחבים ציבוריים ועירוניים, לפיה מרחבים עירוניים אינם רק כלי קיבול עבור תוצאות או תהליכים חברתיים, אלא הם מדיום שדרכו הם נפרשים, כבעלי משמעות מכוננת בעצמם. על פי קו המחשבה הזה לניראות המרחבית של עיר יש את הכוח לעצב את האינטראקציות וליצור חוויות חדשות. כוח זה מנוצל על ידי התערבות עירונית, דרך העבודות שנוצרות על ידי האמנים. התערבויות עירוניות מקושרות גם לאמנים ופילוסופים של שנות ה-1960, שלדבריהם אמנות בשירות של העירוני אין פירושה ליפות חלל אורבני עם יצירות אמנות. במקום זאת, פירוש הדבר הוא כי המרחב-זמן העירוני הופך ליצירות אמנות, וכי גם האמנות של פעם מגדירה עצמה מחדש עצמה כמקור ודגם של ניכוס המרחב והזמן. יש בכך הד לצורות אמנות משיקות כמו ההפנינגים של שנות ה-1960. צורות אמנות משולבות אופייניות להתערבות העירונית. אמנים שעובדים בערוץ בינלאומי זה לעתים קרובות משתמשים בהקרנת וידאו חיצונית, חפצים שמצאו, פיסולים שונים, פוסטרים, ומופעי רחוב שעשויים לכלול ולערב עוברים ושבים.

גרפיטי הוא כתב, ציור או שירבוט, שרוט או צבוע על קיר או משטח אחר, לעתים קרובות לעיני הציבור. מגוון הגרפיטי משתרע ממילים פשוטות ועד לציורי קיר מפורטים. ציורי גרפיטי הם הצורה העיקרית של אמנות עירונית מתערבת. מבלי להתיש, יצירות גרפיטי איכותיות מעניקות תחושה של רוח התקופה, והמחאה האישית והחברתית, מתובלות עם מידה טובה של שנינות מילולית. יצירות גרפיטי הן דרך נועזת להגדיר מהם פני הדור. באופן מסורתי, אמנים נחשבו לאנשים רכים ועדינים. הגרפיטאים הם קצת יותר כמו פיראטים. הם מגנים בחירוף נפש על טריטוריה במרחב שהם מציירים בו. 

צורות עתיקות של גרפיטי תרמו להבנת אורחות חיים ושפות של תרבויות העבר. מבחינה היסטורית, המונח מתייחס לכתובות, ציורי דמות וכדומה, אשר נמצאו על הקירות של חורבות עתיקות, כמו הקטקומבות של רומא או בפומפיי. השימוש במילה התפתח לכלול גרפיקה שמשחיתה משטחים באופן שמהווה וונדליזם. לגרפיטי בעולם הקלאסי היו הקשרים שונים לעומת ימינו מבחינת התוכן. גרפיטי עתיקים מציגים ביטויים של הצהרות אהבה, רטוריקה פוליטית, והגיגי מחשבה, בהשוואה למסרים הפופולרים כיום של אידיאלים חברתיים ופוליטיים. תיירים שביקרו במהלך הדורות במצודה מהמאה החמישית בסרי לנקה יצרו בה כ-1800 שירבוטי גרפיטי, אשר מכילים פיסות פרוזה, שירה, ופרשנות ברמה גבוהה מאוד של אוריינות, והבנה עמוקה של אמנות ושירה. רוב הגרפיטי מתייחסים לציורי הקיר של נשים בחצי עירום שנמצאים שם.

בין דוגמאות הגרפיטי הפוליטיות העתיקות היו שירים סאטיריים של יאזיד אל הימארי, משורר פרסי וערבי בתקופת בית אומייה, שהיה ידוע ביותר בכתיבת השירים הפוליטייים שלו על הקירות בין סג'יסטן לבצרה, שבהם מופיעה הפגנת שנאה עזה כלפי המשטר. אנשים רבים נהגו לקרוא ולהפיץ את שיריו.

בסין, בשנות ה-1920, השתמש מאו טסה טונג בסיסמאות מהפכניות וציורים במקומות ציבוריים כדי לשלהב את המהפכה הקומוניסטית.

תרסיס צבע במיכלי תרסיס הוא האמצעי העיקרי כיום עבור יצירות גרפיטי. ממצרך זה התפתחו סגנונות שונים, טכניקות, ויכולות לצייר יצירות מופת. ניתן למצוא תרסיסים בכל צבע בחנויות חומרי בנין ואמנות. יש לתרסיס הצבע השפעות סביבתיות ובריאותיות שליליות, כי הוא מכיל כימיקלים רעילים, והדבר מגביל את הזמן הבריא של השימוש בו. 

הזמן הוא תמיד גורם מהותי עבור אמני גרפיטי, גם בשל האיום המתמיד להיתפס על ידי רשויות אכיפת החוק. בדרך זאת תרסיס הצבע הוא מדיום ומסר גם יחד. 

אמנות הגרפיטי המודרנית משלבת אומנויות וטכנולוגיות נוספות. לדוגמה, שימוש בתמונות מוקרנות, תאורת לד, והדפסות שהוכנו מראש.

לחלק מהסגנונות הנפוצים ביותר של גרפיטי יש שמות משלהם. ''תג'' הוא החתימה של שם האמן, והוא הצורה הנפוצה ביותר של גרפיטי, שקיימת בכל הגדלים.

אמני גרפיטי רבים מאמינים כי יצירות מורכבות כרוכות בהשקעה גדולה מידי של זמן. מעשה היצירה עשוי להימשך בין שלושים דקות לחודשים אחדים. אמן גרפיטי יכול ליצור גם בתוך דקות אחדות בהתזה מהירה. טכניקת ההתזה המהירה מנוצלת, לעיתים, לכתיבה של תגיות פשוטות על יצירות גרפיטי מושקעות, והשחתתן בדרך זאת.

כיוון שאמני גרפיטי נמצאים כל הזמן תחת סכנת ההשלכות הפליליות של הצגת הגרפיטי שלהם על קירות ציבוריים ופרטיים, רבים מהם בוחרים להגן על הזהות והמוניטין שלהם על ידי שמירה על אנונימיות. 
חברי כנופיות רחוב משתמשים בגרפיטי כדי לאפיין את עצמם, להבדיל בין יריבים ושותפים, ובעיקר לסמן גבולות בשכונות עירוניות. הגרפיטי הזה מורכב בעיקר מסמלים קליגרפיים יחודיים ומרתיעים. 

אמני גרפיטי שנמצאים במערכה מול הרשויות, ולא רוצים לאבד מהאופי העקשני של המערכה, עושים זאת על ידי הפיכת יצירות הגרפיטי לפחות מפורשות, ובדרך זאת הרשויות נוטות פחות להסירן. פעילים ברוסיה השתמשו בקריקטורות מצוירות של פקידים מקומיים עם פיותיהם בצורת מהמורות, כדי לבטא את כעסם על המצב הירוד של הכבישים. במנצ'סטר, אנגליה, אמן גרפיטי צייר תמונות תועבה סביב מהמורות כביש, אשר הביאו לעתים קרובות לתיקונים שלהן בתוך 48 שעות.
השנינות של יצירות הגרפיטי מעוררת דרך קבע מחלוקת אם הן וונדליזם או אמנות. בערים מסוימות מגנים על יצירותיו של אמן  מסוים באופן רשמי, בעוד בערים אחרות רואים אותן כוונדליזם והסירו אותן. 

במהלך המאה העשרים נוצרו כיתובי גרפיטי רבים  על קירות בניינים, בתי שימוש ציבוריים, קרונות רכבת, רכבות תחתיות, וגשרים. חלק מהם נוצר על ידי חיילים משוחררים. כמעט כל היצירות לא היו בעלות ניראות חזותית הולמת. המצאת תרסיס הצבע עשתה את הגרפיטי לראשונה לז'אנר משמעותי, כיוון שאיפשרה יצירות צבעוניות, גדולות, ומורכבות בתוך זמן קצר. 

תרסיס הגרפיטי נקשר בתחילה עם תנועת הרוק האנטי ממסדית החל משנות ה-1970, והשימוש בו התפשט כחלק מתרבות ההיפ הופ בשנות ה-1980, אשר התחילה בניו יורק. הסרט הדוקומנטרי החצי מחתרתי ''מלחמות סגנון'', שעוסק בציורי גרפיטי, בעיקר ברכבות התחתיות של העיר, חיזק את מעמד הגרפיטי בתוך התרבות ההיפ-הופ המתעוררת, אשר מתאפיינת גם במוסיקת תקליטנים, חריזות ראפרים, וריקודי ברייקדאנס. בהוליווד ניתנה תשומת לב לז'אנר, והיא העניקה לו חשיפה בינלאומית בסרטים כגון ''רחובות הקצב''. לאמני גרפיטי ניתנה אפשרות להציג בגלריות, שגם הוסיפו להתעניינות הבינלאומית הגוברת. 

יחד עם הפופולריות והלגיטימציה, הפך הגרפיטי גם לממוסחר. בשנת 2001, ענקית המחשבים איי.בי.אם השיקה קמפיין פרסומי בערים בארה''ב אשר עודד אנשים לרסס ציור על מדרכות. בשל חוקים האוסרים זאת, חלק מ"אמני הרחוב" נעצרו והואשמו בוונדליזם, ואיי.בי.אם נקנסה. בשנת 2005, מסע פרסום דומה הושק על ידי סוני, ביתר זהירות. אמני גרפיטי רבים רואים בכל שלטי הפירסום בעיר לא יותר מאשר גרפיטי בתשלום ועל פי חוק, ומתקוממים נגדם.

לצד הגידול המסחרי פותחו גם, בראשית המאה ה-21, משחקי וידאו שעוסקים בגרפיטי, בדרך כלל בהיבט חיובי. למשל, עלילותיה של קבוצת בני נוער שנאבקת בדיכוי מצד משטרה טוטליטרית, שמנסה להגביל את חופש הביטוי של אמני גרפיטי. העלילה סובבת סביב גיבור אנונימי שחייו משולבים באורח הדוק ביצירות הגרפיטי הקסומות שלו, בעודו נאבק נגד מלך רשע, שמאפשר לאמנות זאת להתקיים בתנאי שהיא תועיל לו. עוד משחק מציע עלילה של לחימה נגד עיר מושחתת, ונגד הדיכוי של חופש הביטוי בה. קווי העלילות משקפים גם את התגובה השלילית של אמנים שאינם מסחריים כלפי המסחור בצורת האמנות הזאת.

יש מסורת גרפיטי משמעותית בדרום אמריקה, במיוחד בברזיל. ברזיל מתגאה בסצנה ייחודית עשירה של גרפיטי, שהעניקה לה מוניטין בינלאומי כמקום עליה לרגל לקבלת השראה אמנותית. הגרפיטי פורח בכל מקום אפשרי בערי  ברזיל, אך סאו פאולו היא מרכז משמעותי במיוחד. נוצרו הקבלות אמנותיות בין האנרגיה של סאו פאולו כיום ושל ניו יורק בשנות ה-1970. המטרופולין של סאו פאולו הפך למקדש החדש לגרפיטי. העוני והאבטלה הכרוניים, ותנאי המחיה והמאבק האפי של מגזרים בשולי החברה, הם המנועים העיקריים שמניעים תרבות גרפיטי תוססת. ברזיל היא אחת המדינות בעלות פערי ההכנסה הגדולים ביותר, עם חוקים ומסים שמשתנים חדשים לבקרים. גורמים אלה תורמים ליצירת חברה נוזלית מאוד, שמונעת על ידי פערים כלכליים ומתחים חברתיים, אשר עליהם מושתת הוונדליזם הפולקלוריסטי שהפך לספורט עירוני עבור המודרים, הלא הוא אמנות הגרפיטי הדרום אמריקאית. ההצלחה והמעורבות האמנותית במיזמי עיצוב מסחריים של אמני גרפיטי בולטים הדגישו חילוקי דעות בתוך קהילת הגרפיטי הברזילאית, בין חסידי האסכולה המרדנית המחוספסת לחסידי הערכים האמנותיים המקובלים.

גרפיטי מדהים באחד מרחובות סאו פאולו, ברזיל. צולם בשנת 2014

הגרפיטי במזרח התיכון מתגלה לאט, עם כיסים באיחוד האמירויות הערביות, ישראל, ואיראן. עיתון איראני פירסם שני מאמרים על סופרים בלתי חוקיים בעיר, עם כיסוי צילומי של יצירות אמן גרפיטי על קירות בטהרן. הגדר בגדה המערבית הישראלית הפכה אתר גרפיטי, ומזכירה במובן זה את חומת ברלין. אמני גרפיטי רבים בישראל מגיעים ממקומות אחרים ברחבי העולם. ההתייחסות הדתית "נ נח נחמ נחמן מאומן" נפוצה ביותר כגרפיטי ברחבי ישראל.

הגרפיטי משפיע גם על מדינות דרום מזרח אסיה, בעיקר במקומות בעלי תרבות מערבית מודרנית, כגון עיר הבירה של מלזיה, קואלה לומפור. מאז 2010, המדינה מארחת פסטיבל גרפיטי כדי לעודד את בני כל הדורות, ואנשים מכל תחומי החיים, ליהנות מתרבות הרחוב המלזית. בטייוואן, הממשלה עשתה ויתורים מסוימים לאמני גרפיטי. מאז 2005 הם הורשו להציג את עבודתם בחופשיות לאורך חלקים מסוימים של קירות גדת הנהר בטייפה. משנת 2007 מותר גם גרפיטי על גדרות סביב אתרי בנייה גדולים, במטרה ליפות את העיר. 

באירופה, חוליות ניקוי בקהילה מסירות גרפיטי. בשנת 2004, קמפיין בריטי קרא לאפס סובלנות כלפי גרפיטי. הקמפיין גם גינה את השימוש ביצירות גרפיטי במודעות פרסום ובקליפים מוסיקליים, בטענה כי במציאות הגרפיטי  רחוק מהתדמית המגניבה שלו. בשנת 2006, הפרלמנט האירופי הכריז על מדיניות סביבה עירונית למניעת גרפיטי, והגדיר אותו כמפגע עירוני.

במאמץ להפחית וונדליזם, ערים רבות באוסטרליה ייעדו קירות או אזורים בלעדיים לשימוש על ידי אמני גרפיטי. דוגמה אחת היא "מנהרת הגרפיטי" שנמצאת במתחם אוניברסיטת סידני, אשר זמינה לשימוש על ידי כל סטודנט באוניברסיטה במטרה לתייג, לפרסם, וליצור אמנות. המצדדים ברעיון הזה טוענים כי הוא מרתיע פושעים קטנים, ומאפשר חשיפה לאמנים. מלבורן היא עיר גרפיטי בולטת, עם סימטאות רבות שהן אטרקציות תיירותיות. כל צורות הגרפיטי מופיעות ברחבי העיר. כאשר מתרחקים מהמרכז, בעיקר לאורך קווי רכבת הפרברים, תגי הגרפיטי הופכים להיות בולטים יותר.

בארצות הברית הוקמו מאגרי מידע של גרפיטי, שמאפשרים לתעד ולזהות באופן מלא עבריינים. תקנות רבות נועדות להגביל גרפיטי. קיימים מוקדי סיוע שאליהם אזרחים יכולים להתקשר ולדווח על וונדליזם שקשור בגרפיטי. ערים מסוימות מציעות פרס על מידע שיוביל למעצרם והעמדה לדין של החשודים.

בתקופות של סכסוך, יצירות אמנות גרפיטי הן כלי יעיל לתקשורת וביטוי עצמי של חברי קהילות שנמצאות בעימות. הגרפיטי הוכיח עצמו ככלי יעיל ליצירת דו שיח, ובדרך זאת גם לדיון בשסעים בטווח הארוך. חומת ברלין כוסתה על ידי גרפיטי ששיקפו לחצים חברתיים בגרמניה המזרחית. ציורי הקיר בבלפסט ולוס אנג'לס קיבלו הכרה רשמית ככלי ביטוי חברתי.

תומכי הגרפיטי רואים אותה כאמנות, וקובעים כי הגרפיטי הוא ללא עוררין תנועת האמנות החזקה והחשובה ביותר בהיסטוריה של העת האחרונה. הגרפיטי הפך קרש קפיצה נפוץ עבור רבים מיוצריו, והם חברים חשובים בקהילות האומנות והעיצוב בצפון אמריקה ובעולם כולו. החל משנות ה-1970 ואילך, בורהאן דוגאנסי צילם קירות עירוניים בכל רחבי העולם, ושמר אותם בארכיון לצורך שימוש כמקור השראה לציוריו. הפרויקט מכונה "חומות העולם", הוא גדל מעבר לכל הציפיות, וכולל כ-30,000 תמונות. הארכיון משתרע על תקופה של 40 שנים, על פני חמש יבשות ו-114 מדינות. בשנת 1982, תצלומי פרויקט זה הרכיבו תערוכת יחיד בשם "הקירות לוחשים, לצעוק ולשיר ...'' במרכז פומפידו בפריז. בתערוכה בניו יורק משנת 2006 מוצהר הגרפיטי כאמנות. בתערוכה הוצגו 22 יצירות של אמני גרפיטי. במאמר על התערוכה, האוצרת מצהירה שהיא מקווה שהתערוכה תגרום לצופים לחשוב מחדש על הנחותיהם לגבי הגרפיטי. הגרפיטי הוא מהפכני וכל מהפכה עשויה להיחשב כפשע. אנשים מדוכאים או מודחקים צריכים פורקן, לכן הם כותבים על קירות, זה בחינם. באוסטרליה, היסטוריונים של האמנות העריכו אחדות מיצירות הגרפיטי המקומיות כבעלות תרומה יצירתית די הצורך כדי לדרג אותן כאמנות ברמה גבוהה. הערך ''אמנות אוסטרלית'' בלקסיקון אוניברסיטת אוקספורד מסתיים בדיון ארוך על המקום המתפתח של גרפיטי בתוך התרבות החזותית העכשווית. בשנת 2009 הציגו 150 אמנים 300 יצירות גרפיטי בגראנד פאלה בפאריס, כקבלה ברורה של צורת האמנות לחיק עולם האמנות הצרפתי.

יצירת אמנות רחוב יפה אודות חיי המשפחה  בטורונטו, קנדה.