22.5.2021

חשיבות הסרט ''פור לה מריט''



סרטים אחדים, שהותאמו להנחיה להדריך את הצופים בנושאים מסוימים, הוזמנו על ידי המדינה הנאצית טרם פרוץ המלחמה. החשוב ביותר בקטגוריה זאת היה סרט תעופה בסגנון ה''זייטפילם'' שנוצר על ידי קרל ריטר: ''פור לה מריט'' (1938), [Pour Le Merite - למען המצוינות], על שם עיטור הגבורה הרם ביותר בגרמניה הקיסרית. 

''פור לה מריט'' היה  אירוע תרבותי מכונן, כי במסגרתו שוכתבה, באופן רשמי למעשה, כל ההיסטוריה הגרמנית מאז שלהי מלחמת העולם הראשונה ועד עליית היטלר לשלטון, באופן שתואם את האידיאולוגיה הנאצית. הסרט עוסק בקבוצת טייסי קרב לשעבר, אשר על פי מאפיינים ביוגרפיים בולטים הם מהקירקס המעופף, ובראשם מפקד הטייסת פראנק, שדמותו מעוצבת על פי הביוגרפיה של הרמן גרינג. 

פראנק מנהיג את אנשיו לאחר המלחמה למרי נגד שלטון הכיבוש ודמוקרטית ויימאר, שהוא בז לה בפומבי. מתוך תלאות הקיום הטייסים מצטרפים למפלגה הנאצית הקטנה. מאבקם מצליח, היטלר עולה לשלטון, ובסוף רואים את חיל האוויר הגרמני החדש, שהם מפקדיו. 

הסרט מתאר את ''הפוליטיקה האזרחית כהמשך של המלחמה בדרכים אחרות'', וסצנות של הפרות חוק מוצגות בו כבלתי נמנעות, עקב שלטון השמאל המושחת. 

הסרט הוגדר כ''הסרט הנאצי הטהור ביותר''. בהקרנת הבכורה שלו בברלין, בדצמבר 1938, צפו היטלר עם קרל ריטר לצידו, גרינג וגבלס, ומחוץ לאולם הקולנוע עמד משמר כבוד של חיילים ותיקים. מלבד ההצלחה הקופתית הגדולה, הסרט זכה גם להמלצת צפיה לנוער, וצפו בו מיליוני נערים במסגרת הקרנות החובה שנערכו ל''היטלר יונגד''. 

קרל ריטר היה חביבו האישי של אדולף היטלר. הוא בירך אותו בפומבי, והגדיר את הסרט כ''הצלחה גדולה, הסרט הטוב ביותר בהיסטוריה עד כה''. מפקד האס.אס. היינריך הימלר ברך את קרל ריטר על הישגיו בסרט במילים חמות. הוא החמיא לו על יכולתו להציג דמויות חיות ואמינות, ועל שחזור התקופה של לפני עליית הנאצים לשלטון, שבה גרמניה הייתה מושפלת.

גם מחוץ לגרמניה נחשב ''פור לה מריט'' כהצלחה גדולה. מבקר סרטים אמריקאי ציין כי למרות שקהלים לא נאציים יתעניינו יותר בחצי הראשון, ''הוא עשוי באופן יוצא מהכלל''. 

הסרט מבוסס בחלקו על קורותיהם האמיתיים של טייסי ''הקירקס המעופף'' בסוף מלחמת העולם הראשונה ואחריה. הוא מתחיל בחודשים האחרונים של 1918, וכולל בתחילה סצנות קרבות אויר מלהיבות. האופוריה היא בשיאה, ומוצגת, בין היתר, באירוח חגיגי של טייס בריטי שבוי, שבורח כי לא שומרים עליו. בהמשך, לקראת כניעת גרמניה, מוצגות הרחבה תחושות ההתפוררות, הכישלון, האכזבה והכעס. לאחר הפסקת האש, המפקד ואחדים מאנשי הלהק, כולם בעלי עיטור הגבורה ''פור לה מריט'' היוקרתי, מסרבים למסור את מטוסיהם לבעלות הברית, ושורפים אותם, בעיצומן של חגיגות סיום המלחמה, בסדרת סצנות דרמטיות שמתרחשות באמצע הסרט. 

החצי השני מתחיל בנסיונותיו הכושלים של מפקד הטייסת, פראנק, להשתלב בכלכלה הקפיטליסטית של רפובליקת ויימאר, שנשלטת על ידי שלטונות הכיבוש. הטייס הבריטי שברח הוא אחד מראשי השלטן החדש, ואין בא כל ערך לכישוריו הצבאיים. חלק זה כולל קטעים ארוכים של מפגשים של פראנק עם אנשי עסקים למיניהם במסעדות ובמשרדים, כשבכל פעם היוזמה העסקית שלו היא כושלת יותר ופחות מתאימה למציאות הכלכלית. ניסיונות שונים לשקם את התעופה הגרמנית באמצעות ספורט הדאיה זוכים להצלחה חלקית בלבד, לנוכח המכשולים שמערימה הממשלה. הקבוצה ממשיכה להיפגש במהלך תקופת ויימאר, ואחוות הותיקים נשמרת. הם נעשים חברי המפלגה הנאצית. 

הטייסים מתכנסים בבית חווה בודד של אחד מהם, סביב מטוס קרב יחיד שהוחבא באסם. המטוס מתגלה וכוחות מיליציה קומוניסטיים נשלחים להחרים אותו. בקרב שמתפתח נהרגים אחדים מהם. הטייסים נעצרים ועומדים למשפט. מפקד הטייסת פראנק אומר לשופט, בסצנה מרכזית: ''אני לא מעוניין במדינה הזאת, כי אני שונא את הדמוקרטיה כמו מגיפה. כל מה שתרצו לעשות אני אמנע, ככל יכולתי. עלינו להקים את גרמניה על רגליה, גרמניה שתמלא אחר דרישות החיילים הלוחמים''.

בחלק האחרון של הסרט נמלט פראנק מהכלא באמצעות חבריו, ובורח לחוץ לארץ. הוא חוזר לאחר עליית הנאצים לשלטון, פוגש ברציף הנמל את חבריו הוותיקים שקיבלו כבר דרגות צבא בכירות, ומתקבל בכבוד מלכים, בחזית שורת מטוסים  אינסופית באורכה. למעשה הסצנה משחזרת את חזרתו של הרמן גרינג לגרמניה, לאחר שברח ממנה לשבדיה בעקבות הפוטש הכושל במרתף הבירה. הסצנה משולבת בקטע כמו-דוקומנטרי משנת 1935: ברחובות מונפים דגלים נאצים, וההמון שומע ברמקול את נאום ההתחמשות מחדש של גרמניה. בהמשך, ההמון מתכנס בכיכר לרגלי האנדרטה לזכר החיילים שנפלו במלחמה, והתמונה מתחלפת בהכרזה דרמטית של טייס ותיק, שעומד על כנף מטוס בשדה תעופה, על הקמתו מחדש של הלופטוואפה. 

סצנה אחרונה זאת בסרט היא המרשימה ביותר מבחינה קולנועית. הסצנה בנויה בתחילתה מאוואנגארד אבסטרקטי טרומי, שבו רואים את הפרוטגוניסט בתקריב על רקע גוף הספינה שמורידה אותו בנמל. שם מקבלים אותו חבריו היחידים, שלוקחים אותו לטייסת, עליה הוא מקבל פיקוד מחדש. תוך כדי כך התמונה הקולנועית מתפתחת והופכת רחבה, עשירת פרטים וריאליסטית עד סימבולית. בשיאה היא תצוגה של עשרות מטוסי קרב בשורה ישרה עד האופק. במקביל, משולבים בסצנה ממושכת זאת קטעי צילומים של ההמון המתלהב ברחובות.

ארנסט אודט, שמעמדו הציבורי היה בולט הרבה יותר מאשר של הרמן גרינג בתקופת רפובליקת ויימאר, מופיע בתפקיד משנה חשוב. שמו בסרט הוא פאביאן, וסצנות רומנטיות קומיות בכיכובו מרכיבות את רבע השעה הראשונה. בקטעים נוספים, באמצע הסרט, הוא מייצג את מי שהצליח להסתדר למרות הכל, ומקים מפעל מטוסים קטן. בסיום הסרט הוא משתלב בשמחה במשטר החדש. כל הקטעים מבוססים על פרטים מהביוגרפיה המוכרת שלו, ובכך מבסס הסרט עוד יותר את הערך האותנטי שלו. 

''פור לה מריט'' מציג את הלופטוואפה כממשיכו הלגיטימי של חיל האויר הקיסרי, כשהוא נשען על מעמדם ההרואי של גיבורי האויר ממלחמת העולם הראשונה, מייסדי חיל האויר החדש והעוצמתי, שקם על אף הגבלות חוזה וורסאיי. הסרט תוקף את היהודים, אך עושה זאת באורח מתון, בקטע קצר שמראה את כישלונו של פראנק בעסקים. הקומוניסטים הם אויבים גדולים יותר, וחלק נכבד עוסק בעימות מולם. האויב הגדול ביותר הוא הדמוקרטיה הגרמנית החדשה, אשר התעלמה מצרכי ותיקי המלחמה.  הסרט מבליט את הגיבור הלוחם, אך לא כארכיטיפ מיתי אלא כדמות עממית מודרנית בשר ודם, אשר התגלמותה כגיבור על כרוכה בהישגי האומה כולה. 


אין תגובות: