התעופה זוהתה מימיה הראשונים עם המעוף הרוחני, ובדומה אליו הפכה לסמל ארכיטיפי של הרוח והחופש האנושיים. במקביל היא נמצאת, עקב חשיבותה הבטחונית והמעשית, במרכז ההתעניינות והעשייה הלאומיים. היא הפכה למוקד תשומת לב ציבורית ראשון במעלה. לכן נוצר קשר הדוק בינה לבין הקולנוע.
בין שתי מלחמות העולם במאה העשרים, תור הזהב של התעופה חפף את תור הזהב של הקולנוע. הקולנוע התפתח באותה מהירות ודרמטיות בדיוק כמו הטיסה. שניהם התבססו במהרה כצורה המרגשת והפופולרית ביותר של פנאי ופעילות, ובתוך כך הפכו לערוץ יעיל להפליא להפצת רעיונות.
מוקד ההזדהות של הצופה בסרט אינו העלילה או השחקנים, אלא נקודת מבטה של המצלמה ותנועתה. כאשר תנועה זאת משולבות בסצנות תעופה, ניתן להתגבר על הדיכוטומיה שמפרידה בתודעה בין השלב הטרומי לשלב הסימבולי בתהליך ההזדהות. כוח המשיכה מתבטל בדמיון, ולצופה מתאפשר שחזור העונג שבגיבוש הזהות הראשונית.
סדר היום החברתי, שהיה במוקד תשומת הלב במשטרים פאשיסטים, מתבהר באמצעות הנרטיב של גיבורי התעופה, ובאמצעות החזון של האדם העליון שהפאשיזם ניסה להפוך למציאות באמצעות מהפכה אנתרופולוגית. דמויות הגיבורים היו מודלים ואבות טיפוס, שהאזרחים נדרשו להשתמש בהם על מנת לעצב את חייהם.
סרטי תעופה בגרמניה הנציחו, למטרות תעמולה, את דמות הטייס כגיבור לאומי עוד במלחמת העולם הראשונה. בתקופת רפובליקת ווימאר היו נפוץ זאנר ''סרטי הרים'' שהיה בלעדי לגרמניה, ובמסגרתו הוצגה פעילות הטיפוס האלפינית כמחשלת ובעלת אופי של כת, שבמהלך השנים הפכה מסימבולית ללאומנית. בסרטים המאוחרים בסדרה, ההקשר הפאשיסטי נוצר באמצעות שילוב טייס הפעלולים המפורסם ארנסט אודט כטייס נועז שמציל לכודים בשלג. קרל ריטר, טייס קרב בן הדור של אודט, הפך לקולנוען בכיר בגרמניה הנאצית, והתמחה ביצירת סרטים עלילתיים-תעמולתיים אשר הציגו את הפוטוגניות של המטוס, גבורת הטייס העממי, והמכלול החברתי של התעופה.
האנס ברטרהם היה גם הוא טייס קרב ויוצר קולנוע במשטר הנאצי, אשר יצר בעקבות קודמיו, בעיקר במהלך מלחמת העולם השניה. לפני שהפך לנאצי, ערך ברטרהם מסע, שהפך לספר רב מכר שכתב. המסע התרחש לאחר שמטוס בו ניסה להקיף את העולם נחת בטעות בחבל ארץ נידח בצפון אוסטרליה, וסיפור הישרדותו זכה לכותרות בעיתונות העולמית. המסע התרחש במהלך השנה שבה עלו הנאצים לשלטון, והיטלר הפך את גרמניה לדיקטטורה, עם הרמן גרינג כסגנו.
בגרמניה הנאצית היתה דמותו של הטייס בקולנוע מקובעת בהקשר הלאומני. בארצות הברית התפתחה הילת הטייס כגיבור אינדיבידואלי, ברוח איש המערב. אחד הביטויים של מחאת הצעירים בארצות הברית בשנות ה-1960 היה הקולנוע העצמאי, שנוצר מחוץ למסגרת האולפנים ההוליוודיים, אשר יצרו באותה תקופה סרטים מסחריים דלי תוכן. דור חדש של יוצרים שאף ליצור סרטים שיבטאו את עולמו, וכישוריהם הביאו אותם לאולפנים. יוצרים צעירים, וביניהם ג'ורג' לוקאס, קיבלו חופש פעולה יחסי ליצור את יצירותיהם המקוריות, שהפכו פופולריות ורווחיות.
קיימים שלושה גורמים מרכזיים, בנוסף למרכיב התעופה, שתרמו להצלחתה הראשונית של סדרת ''מלחמת הכוכבים'':
במעבר מדור אחד לשני היו ילדים רבים שקיבלו את מורשת הסדרה מהוריהם, ועבורם גם נוצרה טרילוגית הפרקים 1,2,3. אך הדור הצעיר יכול היה לבחור גם בסרטים שחיקו את הסדרה, עם התאמות מדויקות יותר עבורם. החשוב בסרטים אלה היה ''שר הטבעות'' הראשון, וגם סדרות ''ספיידרמן'' ''באטמן'' ו''הנוקמים'' נגסו בקהל הפוטנציאלי.
מכיוון שבמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל עם חלוצי הטיסה במטוסים ובחלליות, גיבור על משני חשוב מאד בסדרת ''מלחמת הכוכבים'' הוא האן סולו, הטייס שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר גיבור העל הראשי. את דמות הטיס גילם בסרטי הסדרה כוכב העל הריסון פורד.
חשיבות דמותו של סולו היא רבה, כיוון שהתעופה קשורה בסדרה לכישורי גיבורי העל בסדרה כטייסים הטובים ביותר, וגם כי בן סולו, בנו הסורר של האן, הוא דמות ראשית בכל סרטי הסדרה החל מפרק 7. בן הוא בן זוגה של ריי, לוחמת הג'דיי שעוברת ''מסע גיבור'' נשי בטרילוגיה האחרונה, ומחזירה את בן למוטב.
בסרטי התעופה העלילתיים המעטים שנוצרו במדינת ישראל, האייקון הפך בהדרגה לנתון לביקורת. מדינת ישראל תלויה בתעופה לצורך קשריה הבינלאומיים, ובחיל האויר לצורך הרתעה וחיסול איומי אויב. כתוצאה מכך התפתחה בה סאגת ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. חיל האויר הישראלי התעצם בהדרגה עד למלחמת ששת הימים בשנת 1967. במלחמה זאת הביס חיל האויר הישראלי את חילות האויר של צבאות ערב בתוך שעות ספורות, והיה גורם מרכזי בנצחון. מיתוס טייס הקרב כגיבור על הגיע לאחר המלחמה לשיאו, בין היתר בזכות סרטים דוקומנטריים ועלילתיים אודות המלחמה, אשר השתלבו באוירת הנצחון.
בשנת 1973, במלחמת יום הכיפורים, חיל האויר הצליח לשמור על שמיים נקיים ועליונות אוירית, אך טייסיו הפכו גם ל''קורבן גואל'', והשחיקה בדמותם כגיבורי על היתה רבה. שיקום דמות הטייס נעשה בעקבות מבצעים בודדים מזהירים כמו תקיפת הכור בעיראק, שתועדו היטב בתקשורת. למרות זאת, אייקון הטייס הישראלי המשיך לדעוך בהדרגה, כיוון שהצבא אינו יותר ערך-על בחברה הישראלית ומותר לבקר אותו.
לעומת המקום הנרחב שיש לתעופה בחברה ובתקשורת בישראל, נעשו במהלך השנים מעט סרטים עלילתיים אודות הנושא. המוקדמים מנציחים את מיתוס טייס הקרב כגיבור על מקומי, והמאוחרים מעלים ביקורת עליו. בתווך בולט הסרט ''כל ממזר מלך'', שמתייחד בכך שהוא עורך דה קונסטרוקציה לדמות הטייס כגיבור לאומי, והופך אותה לדמות אישית.
בימינו תופשים כלי הטייס הבלתי מאוישים במהירות רבה את מקום המטוסים, והשמיים הופכים להיות צפופים כמו הקרקע. יתר על כן, הכטבמי''ם הפכו את המלחמה הקרקעית למיותרת בעיני רבים. לכן נותרה בעינה החשיבות הרבה של מיתוס התעופה, ושל דמות הטייס כגיבור על בתרבות הפופולרית. זאת כחלק מהותי מהדיאלוג בין האדם לטכנולוגיה, שהופך להיות סבוך ככל שהאוטומציה משתלטת על חיינו.
היכולת להציג, במסגרת דיאלוג זה, דמויות אנושיות בעלות שלבי התפתחות אנושית על פי נוסחה פסיכולוגית-מיתולוגית, היא ייחודית לסדרת ''מלחמת הכוכבים''. חברת דיסני, בעלת הזיכיון לסדרה, מבצרת בדרך זאת את מעמדה כיוצרת הראשית בתבל של סרטי תעופה, ושל דמות הטייס בתרבות הפופולרית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה