המיתוסים הם תופעה תרבותית אוניברסלית ומעניינת. הם קיימים משחר הציביליזציות, וכנראה בעלי כושר ההתמדה הרב ביותר, בדומה לדתות החשובות. כל תרבות יצרה דימויים מיתיים, מה שמצביע על כך שהמיתוס הוא מרכיב בסיסי בהבעה האנושית. למרות שהתרבות המערבית מוגדרת בדרך כלל כמדעית וחילונית, היא כוללת גם תכנים מיתיים פעילים רבים. יש סמלים ארכיטיפיים רבים, אשר המאמינים סוברים כי מקורם הוא אלוהי. לדוגמא, ציפור עשויה להיות ה''מבשר'', מקום גבוה עשוי להיות ''מקום ההתגלות'', ועץ ענק ''עץ החיים''.
המקורות המיתולוגיים הם מרכזיים לסמיוטיקה, שהיא התחום המקצועי של עיסוק בשפת הסימנים - הבסיס לעיצוב מותגים. באגדות המיתולוגיה הכל אפשרי. זאת גם התחושה שמנסה להנחיל משווק של כמעט כל מוצר. השיווק הוא תמהיל של מוצרים, שירותים ורעיונות. המשווק מבקש תוצאות ברות מדידה, כתשובה לחיפוש של כל צרכן אחר משמעות בחיים המודרניים.
עבור הסמיוטיקאי, כל חפץ פשוט עשוי להיות בעל משמעות סמלית. סמלים כאלה הם, לדוגמא, הסיגר של זיגמונד פרויד, מקל ההליכה של צ'רלי צ'פלין, והכפפה של מייקל ג'קסון. הסמלים ניתנים לסחר חליפין בשוק החופשי. למרות זאת, הם ניחנים בריבוי משמעות, ומה שלאדם אחד הוא בגדר ''מציאות'', עבור השני הוא בגדר ''דימיון''. סחר החליפין מתנהל על פי כללי משחק ברורים. נחלת הסמלים היא לעולם נעלה יותר מאשר נחלת המוצרים, ותמיד יש מוצר שצמוד לסמל, אחרת אין תוקף לסמל. המטוס הפך בידי אמני התעמולה לחפץ בעל משמעות סמלית מהמעלה העליונה.
בני האדם חיים על פי הסיפורים שהם שומעים וחווים במהלך חייהם. הסיפורים האלה ספוגים בסמלים ומיתוסים נפוצים, וכורכים חידות ותשובות. הם מציגים את האתוס האנושי, וגם הפרסומות מציגות זאת. העלילה הקולנועית היא ביטוי לכך. הסיפור הקולנועי או הפירסומי הוא רב מימדי, ומשולב במערכת סמלים תואמים, שנובעים מהתנהגות, מיתוס, מסורת וכדומה, בחיי הצופים והצרכנים. לצורך יצירת נרטיב משולב בכל התרבות הפופולרית.
כיוון שהמיתוסים מבטאים ערכים תרבותיים מרכזיים, הם מופיעים בכל ערוצי התקשורת והתרבות, ההמוניים והאליטיסטים כאחד. המיתוסים קיימים בעולם הפירסום, התעמולה וגם בעולם הסרטים. הקולנוע הוא מקום בו רווח השימוש במיתוסים, ושילוב מיתוסים בסרטים עלילתיים הוא תופעה מרכזית. סרט הקולנוע בשיטת האולפן ההוליוודי הוא מוצר, ששותפים ליצירתו אנשים רבים מאד בתהליך ההפקה. מכאן, בדומה למיתוס, הוא פונה למכנה משותף רחב ככל האפשר.
במאה העשרים, ככל שהחברה האנושית הפכה להיות מודרנית, טכנולוגית ומורכבת יותר, כך גבר הצורך בשימוש במיתוסים בתרבות הפופולרית, לצורך הגדרת תפקידו של כל אדם בהמון. הקולנוע הוא חיבור בין מציאות ודמיון, ומציע מרחב מעבר ביניהם. הוא אמנות טוטאלית, שמשלבת תחומי אמנות רבים, וגם כוכבי קולנוע רבים הפכו להיות מודלים לחיקוי. גיבורי סרטים משתייכים לקטגוריית ''גיבור העל'', שהוא אחד הארכיטיפים החשובים ביותר בתרבות האנושית. הם בצמרת יחד עם ארכיטיפ ה''משפחה'' בהגדרה המורחבת שלה, כקבוצת אנשים בעלת קשרים הדוקים.
השינוי הססמי במבנים הפוליטיים באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה הצמיח את התנועות והמשטרים הפשיסטיים, שנבנו על עקרונות המודרניות המיתית. המודרניות המיתית התבססה על שאיפה לטכנולוגיה מתקדמת, תוך שימוש באמונה והתניות ארכיטיפיות לצורך יישומה, במקום בשכל הנאור. השאיפה לסדר מיתי פשיסטי התפתחה במלחמה. ארועי המלחמה, נפילת שושלות השלטון ותהפוכות הפוליטיות היו התוצאה הגלויה ביותר של שבר בסדר הישן, והצמיחו את הפאשיזם.
הוגה דעות גרמני משפיע היה ארנסט יונגר. יונגר, החייל הקרבי המעוטר שהפך לפילוסוף משפיע על התנועה הנאצית, זיהה בבירור את הזעזועים סביבו, והטיף למציאות אזרחית חדשה, שתיקח דוגמא מהמלחמה. יונגר תיאר את המלחמה במונחים היגיינים: המלחמה היא מטרה בפני עצמה, היא המצב הקיומי האידיאלי. המלחמה יצרה סוג חדש של בן אנוש, גזע לוחמים חדש שאימץ אתוס של גבריות צבאית, משמעת, כוח וגבורה, ומיזוג של אדם ומכונה. החיים האזרחיים הם המשך של המלחמה בדרכים אחרות. הלוחמה הטכנולוגית והפוליטית ממשיכה בהם, ועימה מתעצם גם החישול האנושי.
הסמל המובהק של המודרניזם הטוטליטרי המיתי בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפאשיסטית היה המטוס. הסמלים והמטאפורות הלשוניים שקשורים לשיח התעופתי, תפישתו ופירושו, הם רבים, והמקורות שעליהם אפשר להסתמך בהקשר זה הם רבים מאד. הם כוללים אירועים תרבותיים חשובים, יצירות אמנות, ספרים, מגזינים, מוצרי תעמולה, ועוד. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו אלא הקונספציות שכרוכות בו, היו במוקד תשומת הלב. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר.
סדר היום החברתי, שהיה במוקד תשומת הלב במשטרים פאשיסטים, מתבהר באמצעות הנרטיב של גיבורי התעופה, ובאמצעות החזון של האדם החדש שהפאשיזם ניסה להפוך למציאות באמצעות מהפכה אנתרופולוגית. דמויות הגיבורים היו מודלים ואבות טיפוס שהאזרחים נדרשו להשתמש בהם על מנת לעצב את חייהם. הנורמות והערכים שהמדיה פירסמה כמגולמים באותם גיבורים חילחלו למציאות החברתית, והעולם הובן בהתאם למירשם.
המטוס והטייס היו טוטמים, במלוא מובן המילה של אייקונים בעלי מאפיינים ארכיטיפיים. הם שיקפו את השאיפה לסדר, והם היו התגלמות המודרניות. ההדדיות הרוחנית בין הפאשיזם לתעופה היתה חד משמעית. היא יצרה מודרניות מיתית, מנוגדת למודרניות הליברלית.
תפישת עולם זאת מתאימה לסגנון הסרט הפורמליסטי, שבהם הבמאים מעוניינים לבטא באופן סובייקטיבי לא מוצנע את חוויות המציאות שלהם, ולא את האופן שבו אחרים תופסים אותה. בסרטים פורמליסטים אפשר למצוא דרגה גבוהה של מניפולציה, של עיצוב מחדש של המציאות. הקולנוע הפורמליסטי נוטה להדגיש את הצורה, הטכניקה וסגנון הביטוי.
קיימת הקבלה בין שיווק דמויות במטרה שיהפכו לידוענים, לבין שיווק מדינות במטרה שיהפכו אטרקטיביות יותר בקהילה הבינלאומית. בנקודת המשיק, הדימוי של מנהיגים פוליטיים הוא תוצאה של השקעה מקצועית אינטנסיבית, שנמדדת על פי תחום שיווק מוצרי הצריכה כמותגים. היטלר היה אייקון בקהילה הבינלאומית, וכמוהו גם גרמניה הנאצית, שהפכה למותג. המדינה כמותג מתקיימת לצרכי מדיניות פנים ומדיניות חוץ.
רולאן בארת, מאבות תורת הסמיוטיקה, בחן דימויים דרך ניתוח המסרים שהם מכילים, כדי לדעת באיזו מידה דימויים חזותיים יוצרים תמונת עולם אידיאולוגית. מושגים מרכזיים בניתוח הם ה''מסמן'' וה''מסומן''. ה''מסמן'' הוא מה שאנחנו רואים, שומעים, חשים. ה''מסומן'' הוא המשמעות שנפיק מהמסמן. לדוגמא, הצילום נתפס לנו כמציאות, אולם יש בו הבנייה אידיאולוגית תרבותית. צילום חייל מצוחצח ממוצא מקומי, על רקע דגל המעצמה הקולוניאלית של ארצו, משקף נאמנות וזהות שלו אשר יתכן ואינם קיימים בפועל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה