פוֹרְשְׁקָבָה
הִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה בְּבֵית חוֹלִים לְחוֹלֵי שַׁחֶפֶת בָּעִיר פוֹרְשְׁקָבָה.
קִבַּלְתִּי חֲדַר מְגוּרִים יָפֶה, מַדֵּי אָחוֹת וְצִיּוּד מַתְאִים, וְהִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד.
תַּפְקִידִי הָיָה לְהַאֲכִיל חוֹלִים, לִרְחֹץ אוֹתָם, וּלְהַחְלִיף לָהֶם מַצָּעִים וּבְגָדִים.
הָיוּ בֵּינֵיהֶם חוֹלִים בְּמַצָּב קָשֶׁה, וְדָאַגְתִּי לָהֶם הֵיטֵב כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיאוּ.
הַפְּרוֹפֶסוֹר חִבֵּב אוֹתִי, כִּי טִפַּלְתִּי בִּמְסִירוּת רַבָּה בַּחוֹלִים.
הַחוֹלִים אָהֲבוּ אוֹתִי, כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי נֶאֱמָנָה לָהֶם.
הָיְתָה לִי חֲבֵרָה בְּשֵׁם מַאי, שֶׁעָבְדָה יַחַד עִמִּי.
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹבֶדֶת קָשֶׁה, הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי:
''לֹא, אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בְּבַקָּשָׁה אַל תַּעֲשִׂי. אַתְּ בְּלִי כּוֹחוֹת.
סָבַלְתְ מְאֹד, וְאֶת צְרִיכָה לַעֲבֹד בְּעֲבוֹדוֹת קַלּוֹת. אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה.''
בְּמַחְלֶקֶת הַגְּבָרִים שָׁכַב שַׂחְקַן קוֹלְנוֹעַ בַּשֵּׁם לָאַרְס, שֶׁהָיָה יָדִיד שֶׁלָּהּ.
הִיא צֵרְפָה אוֹתִי פַּעַם לַשַּׁיִט לְמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם בַּיַּכְטָה, יַחַד עִם לָאַרְס.
מֵאִי הִתְאַהֲבָה בַּגֶּבֶר הַנָּאֶה, וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת תְּמוּנָה שֶׁקִּבְּלָה מִמֶּנּוּ.
הוּא וְהִיא נִכְנְסוּ לַקָּבִּינָה, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי עֲצוּבָה לְבַד עַל הַסִּיפוֹן.
כל הַצֶּוֶת הָיָה חַיָּב לְהַקְפִּיד וּלְהִזָּהֵר תָּמִיד שֶׁלֹּא לְהִדָּבֵק.
לָבַשְׁנוּ מַסֵּכוֹת וְרָחַצְנוּ יָדַיִם אַחֲרֵי כָּל טִפּוּל בַּחוֹלֶה.
יוֹם לְמָחֳרָת הַשַּׁיִט הִיא נִדְבְּקָה בַּשַּׁחֶפֶת.
סִפְּרוּ לִי שֶׁבִּשְׁבֶדְיָה אֵין גַּנָּבִים.
הִתְפַּלֵּאתִי: ''אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?''
לֹא הֶאֱמַנְתִּי. הִתְרַגַּלְתִּי לִרְאוֹת גַּנָּבִים בְּכָל מָקוֹם.
הִסְבִּירוּ לִי שֶׁפַּעַם הָיוּ כּוֹרְתִים לָהֶם אֶת הַיָּדַיִם, וּמֵאָז אֵין.
נִכְנַסְתִּי לְאוּלַם קוֹלְנוֹעַ, לִצְפּוֹת בַּסֶּרֶט 'לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים'.
הִשְׁאַרְתִּי עַל אוֹפַנַּיִם דְּבָרִים שֶׁקָּנִיתִי, וְהֶחֱנֵיתִי אוֹתָם בָּרְחוֹב.
רָצִיתִי לְהִוָּכַח. אֵיךְ הַבֵּן אָדָם יָכֹל לָדַעַת? אִם הוּא מְנַסֶּה.
כְּשֶׁיָּצָאתִי, בְּסוֹף הַסֶּרֶט, הַכֹּל הָיָה בַּמָּקוֹם.
יוֹם אֶחָד, לְאַחַר כְּשָׁנָה, סִפְּרוּ לִי חֲבֵרִים:
''מִתְאַרְגֶּנֶת בַּסֵּתֶר עֲלִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלִים חַיָּבִים לְהִמָּצֵא יַחַד.
אָסוּר לָהֶם לְהִתְגּוֹרֵר בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים.''
רָצִיתִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוֹדַעְתִּי בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁאֲנִי עוֹזֶבֶת.
הַפְּרוֹפֶסוֹר הַמֻּפְתָּע שָׁאַל אוֹתִי:
''מַדּוּעַ שֶׁתִּסְּעִי לְפָּלֶשְׂתִּינָה? הָעֲרָבִים שָׁם נִלְחָמִים בַּיְּהוּדִים.
יֵשׁ צָרוֹת רַבּוֹת, וְלֹא כְּדַאי לָךְ.
כֻּלָּנוּ כָּאן אוֹהֲבִים אוֹתָךְ. מָה יִהְיֶה עַל הַחוֹלִים אִם תַּעַזְבִי?
תּוּכְלִי לִנְסֹעַ לְשָׁם תָּמִיד.''
עָנִיתִי: ''אֲפִלּוּ אִם אֶצְטָרֵךְ לֶאֱכֹל שָׁם לֶחֶם יָבֵשׁ, אֲנִי נוֹסַעַת.''
הִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה בְּבֵית חוֹלִים לְחוֹלֵי שַׁחֶפֶת בָּעִיר פוֹרְשְׁקָבָה.
קִבַּלְתִּי חֲדַר מְגוּרִים יָפֶה, מַדֵּי אָחוֹת וְצִיּוּד מַתְאִים, וְהִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד.
תַּפְקִידִי הָיָה לְהַאֲכִיל חוֹלִים, לִרְחֹץ אוֹתָם, וּלְהַחְלִיף לָהֶם מַצָּעִים וּבְגָדִים.
הָיוּ בֵּינֵיהֶם חוֹלִים בְּמַצָּב קָשֶׁה, וְדָאַגְתִּי לָהֶם הֵיטֵב כְּדֵי שֶׁיַּבְרִיאוּ.
הַפְּרוֹפֶסוֹר חִבֵּב אוֹתִי, כִּי טִפַּלְתִּי בִּמְסִירוּת רַבָּה בַּחוֹלִים.
הַחוֹלִים אָהֲבוּ אוֹתִי, כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי נֶאֱמָנָה לָהֶם.
הָיְתָה לִי חֲבֵרָה בְּשֵׁם מַאי, שֶׁעָבְדָה יַחַד עִמִּי.
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹבֶדֶת קָשֶׁה, הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי:
''לֹא, אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בְּבַקָּשָׁה אַל תַּעֲשִׂי. אַתְּ בְּלִי כּוֹחוֹת.
סָבַלְתְ מְאֹד, וְאֶת צְרִיכָה לַעֲבֹד בְּעֲבוֹדוֹת קַלּוֹת. אֲנִי לֹא מַסְכִּימָה.''
בְּמַחְלֶקֶת הַגְּבָרִים שָׁכַב שַׂחְקַן קוֹלְנוֹעַ בַּשֵּׁם לָאַרְס, שֶׁהָיָה יָדִיד שֶׁלָּהּ.
הִיא צֵרְפָה אוֹתִי פַּעַם לַשַּׁיִט לְמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם בַּיַּכְטָה, יַחַד עִם לָאַרְס.
מֵאִי הִתְאַהֲבָה בַּגֶּבֶר הַנָּאֶה, וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת תְּמוּנָה שֶׁקִּבְּלָה מִמֶּנּוּ.
הוּא וְהִיא נִכְנְסוּ לַקָּבִּינָה, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי עֲצוּבָה לְבַד עַל הַסִּיפוֹן.
כל הַצֶּוֶת הָיָה חַיָּב לְהַקְפִּיד וּלְהִזָּהֵר תָּמִיד שֶׁלֹּא לְהִדָּבֵק.
לָבַשְׁנוּ מַסֵּכוֹת וְרָחַצְנוּ יָדַיִם אַחֲרֵי כָּל טִפּוּל בַּחוֹלֶה.
יוֹם לְמָחֳרָת הַשַּׁיִט הִיא נִדְבְּקָה בַּשַּׁחֶפֶת.
סִפְּרוּ לִי שֶׁבִּשְׁבֶדְיָה אֵין גַּנָּבִים.
הִתְפַּלֵּאתִי: ''אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?''
לֹא הֶאֱמַנְתִּי. הִתְרַגַּלְתִּי לִרְאוֹת גַּנָּבִים בְּכָל מָקוֹם.
הִסְבִּירוּ לִי שֶׁפַּעַם הָיוּ כּוֹרְתִים לָהֶם אֶת הַיָּדַיִם, וּמֵאָז אֵין.
נִכְנַסְתִּי לְאוּלַם קוֹלְנוֹעַ, לִצְפּוֹת בַּסֶּרֶט 'לְמִי צִלְצְלוּ הַפַּעֲמוֹנִים'.
הִשְׁאַרְתִּי עַל אוֹפַנַּיִם דְּבָרִים שֶׁקָּנִיתִי, וְהֶחֱנֵיתִי אוֹתָם בָּרְחוֹב.
רָצִיתִי לְהִוָּכַח. אֵיךְ הַבֵּן אָדָם יָכֹל לָדַעַת? אִם הוּא מְנַסֶּה.
כְּשֶׁיָּצָאתִי, בְּסוֹף הַסֶּרֶט, הַכֹּל הָיָה בַּמָּקוֹם.
יוֹם אֶחָד, לְאַחַר כְּשָׁנָה, סִפְּרוּ לִי חֲבֵרִים:
''מִתְאַרְגֶּנֶת בַּסֵּתֶר עֲלִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלִים חַיָּבִים לְהִמָּצֵא יַחַד.
אָסוּר לָהֶם לְהִתְגּוֹרֵר בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים.''
רָצִיתִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוֹדַעְתִּי בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁאֲנִי עוֹזֶבֶת.
הַפְּרוֹפֶסוֹר הַמֻּפְתָּע שָׁאַל אוֹתִי:
''מַדּוּעַ שֶׁתִּסְּעִי לְפָּלֶשְׂתִּינָה? הָעֲרָבִים שָׁם נִלְחָמִים בַּיְּהוּדִים.
יֵשׁ צָרוֹת רַבּוֹת, וְלֹא כְּדַאי לָךְ.
כֻּלָּנוּ כָּאן אוֹהֲבִים אוֹתָךְ. מָה יִהְיֶה עַל הַחוֹלִים אִם תַּעַזְבִי?
תּוּכְלִי לִנְסֹעַ לְשָׁם תָּמִיד.''
עָנִיתִי: ''אֲפִלּוּ אִם אֶצְטָרֵךְ לֶאֱכֹל שָׁם לֶחֶם יָבֵשׁ, אֲנִי נוֹסַעַת.''
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה