צרכנייה
היה לי ידיד, ולאדיסלב, שבן דודו היה בעל עסק גדול בעיר.
זאת היתה צרכנייה, שנועדה לאספקה לגרמנים בלבד.
הוא מכר להם שם הכל, ממזון ועד כלי עבודה.
הוא היה פולקסדויטש, והיהודים חששו לעשות איתו עסקים.
רציתי מאד לעשות עסקים איתו, אבל לא היה בינינו קשר.
אבא דיבר עם ולאדיסלב, והוא קבע פגישה איתו.
באנו לביקור נימוסין. ולאדיסלב הציג אותנו בדרך ארץ:
''תכיר, השכנים שלנו. הם נחמדים. אם אתה רוצה,
הבחורה מסוגלת להביא לך כל מה שאתה רוצה.''
הסוחר היה בחור זהב, נאמן בין הגויים, עם אישה ובת.
הוא ביקש שאביא דברי ערך שונים, כי לא היה להם כלום.
סיכמתי איתו שאני לא רוצה כסף בתמורה, אלא מצרכי מזון.
הסברתי לו כיצד נוכל להוציא את הסחורה מהצרכנייה.
זה היה בלתי אפשרי לעשות זאת דרך החזית.
מאחורי הקיר האחורי של הבנין היתה חצר של יהודים.
יעצתי לו: ''תבנה פה דלת, כאילו אתה זקוק לאויר צח.
אם תרצה, תפתח אותה, ותהיה לך אפשרות להוציא.
תרוויח כך המון. הרי כל יום שולחים לך סחורה.''
הוא בנה את הדלת, והיתה לנו פרנסה עד למעלה מראש.
הוא היה מזמין אצלי כל דבר שבעולם, והכל הייתי מביאה.
הרווחתי המון, והיה לנו מכל טוב.
יום אחד הוא רצה לתת לאשתו צמיד זהב במתנה.
הוא ביקש ממני: ''אולי את יכולה להביא לי צמיד,
אבל שיהיה משהו מפואר.''
הלכתי לשני הזקנים שמכרתי עבורם יהלום, ואמרתי:
''יש לי קונה שרוצה צמיד זהב מיוחד.
אולי יש לכם צמיד כזה, שאפשר למכור לו.''
הם נתנו לי צמיד יפה, אך במקום להגיד מה שוויו,
הם ביקשו מחיר שהיה כפול מערכו האמיתי.
לי לא היה אכפת. ירצה - יקנה, לא ירצה - לא יקנה.
הסוחר רצה לבדוק את הצמיד, ואמר: ''בערב אתן לך תשובה.''
חזרתי, והוא אמר לי: ''זה אכן צמיד זהב, והוא שוקל כך וכך.
אך לפי מחיר הזהב כיום, ביקשת ממני מחיר כפול.''
הלכתי לשני הזקנים ואמרתי: ''האדם רוצה לקנות.
אבל אתם מבקשים הרבה כסף. הצמיד יקר מידי.''
הם היו בטוחים שארוויח המון בעסקה, ולא ירדו במחיר.
היהודים בעיר ראו שאני מיודדת עם הסוחר הגדול.
אלה מהחצר האחורית גם התחילו לעשות עימו עסקים.
הבלעדיות שלי הסתיימה, והפסקתי לעבוד איתו.
היה לי ידיד, ולאדיסלב, שבן דודו היה בעל עסק גדול בעיר.
זאת היתה צרכנייה, שנועדה לאספקה לגרמנים בלבד.
הוא מכר להם שם הכל, ממזון ועד כלי עבודה.
הוא היה פולקסדויטש, והיהודים חששו לעשות איתו עסקים.
רציתי מאד לעשות עסקים איתו, אבל לא היה בינינו קשר.
אבא דיבר עם ולאדיסלב, והוא קבע פגישה איתו.
באנו לביקור נימוסין. ולאדיסלב הציג אותנו בדרך ארץ:
''תכיר, השכנים שלנו. הם נחמדים. אם אתה רוצה,
הבחורה מסוגלת להביא לך כל מה שאתה רוצה.''
הסוחר היה בחור זהב, נאמן בין הגויים, עם אישה ובת.
הוא ביקש שאביא דברי ערך שונים, כי לא היה להם כלום.
סיכמתי איתו שאני לא רוצה כסף בתמורה, אלא מצרכי מזון.
הסברתי לו כיצד נוכל להוציא את הסחורה מהצרכנייה.
זה היה בלתי אפשרי לעשות זאת דרך החזית.
מאחורי הקיר האחורי של הבנין היתה חצר של יהודים.
יעצתי לו: ''תבנה פה דלת, כאילו אתה זקוק לאויר צח.
אם תרצה, תפתח אותה, ותהיה לך אפשרות להוציא.
תרוויח כך המון. הרי כל יום שולחים לך סחורה.''
הוא בנה את הדלת, והיתה לנו פרנסה עד למעלה מראש.
הוא היה מזמין אצלי כל דבר שבעולם, והכל הייתי מביאה.
הרווחתי המון, והיה לנו מכל טוב.
יום אחד הוא רצה לתת לאשתו צמיד זהב במתנה.
הוא ביקש ממני: ''אולי את יכולה להביא לי צמיד,
אבל שיהיה משהו מפואר.''
הלכתי לשני הזקנים שמכרתי עבורם יהלום, ואמרתי:
''יש לי קונה שרוצה צמיד זהב מיוחד.
אולי יש לכם צמיד כזה, שאפשר למכור לו.''
הם נתנו לי צמיד יפה, אך במקום להגיד מה שוויו,
הם ביקשו מחיר שהיה כפול מערכו האמיתי.
לי לא היה אכפת. ירצה - יקנה, לא ירצה - לא יקנה.
הסוחר רצה לבדוק את הצמיד, ואמר: ''בערב אתן לך תשובה.''
חזרתי, והוא אמר לי: ''זה אכן צמיד זהב, והוא שוקל כך וכך.
אך לפי מחיר הזהב כיום, ביקשת ממני מחיר כפול.''
הלכתי לשני הזקנים ואמרתי: ''האדם רוצה לקנות.
אבל אתם מבקשים הרבה כסף. הצמיד יקר מידי.''
הם היו בטוחים שארוויח המון בעסקה, ולא ירדו במחיר.
היהודים בעיר ראו שאני מיודדת עם הסוחר הגדול.
אלה מהחצר האחורית גם התחילו לעשות עימו עסקים.
הבלעדיות שלי הסתיימה, והפסקתי לעבוד איתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה