סיפורי גולדה: חלק I - זמן, פרק ג' - מחנה עבודה, קטע: מאיר

מאיר

לפני ששלחו אותנו לאושוויץ,
הודיע לנו פיקלר באומץ ובעצב:
''יהיום בא הגסטאפו לקחת אתכם לאושוויץ.
ילדים אהובים שלי, תצילו את עצמכם, תברחו!

מתי שתראו אותי יוצא במכוניתי החוצה,
ומניף לכם בידי לשלום,
תדעו שזה האות לכך שאני לא כאן יותר.
תעשו הכל כדי לברוח, ולהציל את חייכם.''

כמאה אנשים ברחו,
ביניהם גם מאיר אחי.
הם שברו את החלונות של בית החרושת,
ויצאו דרכם כאשר הנאצים התקרבו.

היו מעט חיילים בחוץ.
הם הבחינו בבורחים, והתחילו לירות.
הם הרגו אנשים אחדים,
ביניהם גם את בן דודי יומה וגמן.

מאיר נמלט ליערות, לפרטיזנים.
הוא היה בין כובשי ברלין.
יש לו סיפורי גבורה רבים.
הוא הציל פעם גדוד חיילים רוסיים.

הם לא היו רבים, ולא היה להם נשק.
הגרמנים התנפלו עליהם.
מאיר התחיל לצעוק: ''הורא! הורא! הורא!''
הגרמנים חשבו שיש הרבה חיילים, וברחו.