רודולף הס נולד וגדל באלכסנדריה שבמצרים. הוא הבין מגיל צעיר את קשר הברזל בין המיליטריזם לאימפריאליזם. הוא חלם שגרמניה תחקה את מודל ההתפשטות של האימפריה הבריטית, המבוססת על שילוב בין קידמה תעשייתית, עוצמה צבאית והתפשטות קולוניאלית.
הס הצטיין כלוחם בחיל הרגלים בקרבות מלחמת העולם הראשונה, נפצע מספר פעמים, זכה לאותות גבורה, והתקדם לדרגת קצין זוטר. בשכבו בבית חולים לאחר אחת מפציעותיו, התלהב מסיפורי קרבות האוויר של אלופי הטיסה הגרמניים וביקש להתקבל לקורס טיס. הס סיים את הקורס באוקטובר 1918. הוא הצטרף לטייסת ''הקירקס המעופף'' בחזית המערבית. היה ברור כבר שהקיסרות הגרמנית הפסידה, ומצב הרוח של הטייסים היה ירוד. בכל זאת הוא טס טיסות מבצעיות והשתתף בקרבות האוויר האחרונים במלחמה.
כניעת גרמניה, שהתרחשה בניגוד כה גמור למצב הרוח המרומם של 1914, התקבלה אצלו באופן אישי ויצרה משבר נפשי. היא הביאה לחיסול כל תוכניותיו לעתיד. הוא חש את ההשפלה במלואה. הצטברו בו מרירות, תסכול, שנאה ותחושת נקם. הם מצאו את ביטויים בדברי מפקד הטייסת שלו, הרמן גרינג, שנאם לפני חייליו לאחר קבלת פקודת הכניעה: ''יומנו עוד יגיע!''
את השקפתו הפוליטית גיבש הפרופסור לגיאוגרפיה קרל האושופר, מורו וידידו באוניברסיטת מינכן, בה התחיל ללמוד לאחר המלחמה. בניו של האושופר, אלברט והיינץ, הפכו לחבריו הטובים של הס. לאלברט היו תארים מתקדמים בגיאוגרפיה ומשרה אקדמית בכירה באוניברסיטת ברלין. הם סייעו להס רבות בברלין בימים הקריטיים שלפני עליית היטלר לשלטון ומאוחר יותר במהלך השלטון הנאצי.
שתי דמויות נוספות שהשפיעו על הס באותה תקופה היו דיטריך אקרט, שהיה מורהו הרוחני של היטלר וארנסט רוהם, מפקד פלוגות הסער. דרכם הכיר את היטלר. הוא הצטרף למפלגה הנאצית במאי 1920, לאחר ששמע את היטלר נואם והתלהב ממנו. הס הוקסם מהמטמורפוזה שחזה בה. תוכן הנאום, שנע משנאת היהודים, דרך עליונות הגזע הארי ועד לתקומת גרמניה מחדש כמעצמה, ערב מאד לאוזניו. אין ספק, בהתבסס על אישיותו, כי הס הושפע גם מכוחותיו הסוגסטיביים של היטלר.
הס, שהיה החבר מספר 16 במפלגה הנאצית, החל לסייע בפעילות, כולל עזרה אישית להיטלר. היטלר העריך מאד את הס ואהב להסתובב עימו. הם היו צמד חמד. הס היה גבוה, גברי, ונמרץ, בעל פנים סגפניות ועיניים פאנאטיות, מאופק מאד לעומת היטלר, שהתעקש להיות מוקד תשומת הלב החברתית בכל מקום.
הוא החליט ללא היסוס להיענות להצעת היטלר להיות מזכירו הפוליטי. הוא האמין ביכולתו לשלב בין כישוריו הצבאיים והאינטלקטואליים, וחשב שיוכל להפעיל השפעה בכיוונים שונים. הוא התאים לשמש כגשר בין העם לחוגי המשכילים ובמקביל בין המפלגה למוסדות השלטון. הנושא הפך לתחום התמחותו.
הס קישר בין רעיונות היטלר לאלה של האושופר. הוא העריך ששניהם ימצאו שפה משותפת. הוא הזמין את האושופר לנאום של היטלר וכך התחיל ביניהם קשר הדוק.
לאחר הפוטש במינכן בשנת 1923 הס נכלא יחד עם היטלר. בין הקירות העבים כתב היטלר את ''מיין קמפף''. המיסטיקן/גנרל/פרופסור האושופר ביקר אותם פעמים אחדות בכלא וניסח לספר את התשתית הרוחנית והמדעית. לאור העובדה שהיטלר היה חסר ניסיון בכתיבת ספרים, נראה כי האושופר והס היו שותפים מלאים לכתיבה, ולכל הפחות היו המוח מאחוריו.
הס היה מטבעו אידיאליסט נלהב חסר כישורים חברתיים וראה בדמות היטלר את שליחו החברתי. היטלר, לאחר שמינה את הס למזכירו האישי, היה יכול להתמסר להופעות בציבור. הס היה נושא באופן קבוע את דברי הפתיחה לפני נאומי היטלר. מעבר לכך הוא ניהל את המפלגה הנאצית ביום יום. הס הפך לאחד המשפיעים העיקריים על דרכה של המפלגה הנאצית ולדמות ''האידיאליסט'' שלה.
להס היה קלף חזק בו השתמש כדי לחזק את מעמדו במפלגה ולבטל את הבוז שרחשו לו בשל התרפסותו הגלויה כלפי היטלר. הוא נותר טייס פעיל, מה שהעניק לו בציבור יוקרה רבה.
הס המשיך להיות אחד הטייסים הגרמנים הפעילים הבודדים בשנות השפל בגרמניה לאחר המלחמה. היו לו משימות אחדות כטייס במסגרת ארגון מיליציה. הוא השתתף כטייס בדיכוי המרד הספרטאקיסטי בעמק הרוהר.
זמן מה לאחר טיסתו ההיסטורית של צ'רלס לינדברג מניו-יורק לפאריס בשנת 1927, תכנן הס טיסה מקבילה בכיוון ההפוך. לו הייתה הטיסה יוצאת אל הפועל, היא הייתה משווה את ערכו הפוליטי לזה של היטלר.
לאחר פרוץ המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929 גרמניה נערכה לסיבוב בחירות נוסף. משמעות הבחירה הייתה ידועה: הפתק שישים האזרח יקבע אם גרמניה תציית להסכמי ורסאיי ותעמוד בפירעון החובות, או שתפנה עורף למעצמות ותפתח מדיניות עצמאית, כפי שרצו הנאצים. השמאל הפוליטי ארגן הפגנת ענק במינכן של ותיקי מלחמה. הס המריא במטוס קל צבוע סיסמאות נאציות וחג בגובה נמוך במעגלים במשך כשלוש שעות מעל ההמון, משבש ומסיח את דעת הקהל באמצעות רעש המדחף והטיסה הנמוכה. הרעש היה כה חזק שקולם של הנואמים לא נשמע. בסופו של דבר התפזרה ההפגנה בתחושת כישלון למארגנים. בבחירות שנערכו חודש לאחר מכן זינקה המפלגה הנאצית למקום השני ברייכסטאג, עם חמישית ממספר הבוחרים.
הס המשיך לשכלל את כישורי הטיסה שלו. בשנת 1932 הוא הגיע שני במרוץ האווירי הגרמני ''סביב פסגת הר הצוגשפיצה''. בשנת 1934 ניצח במרוץ היוקרתי.
במרכז עיסוקיו הפוליטיים בתקופת צמיחת המפלגה הנאצית עמדה שאלת כיוונה הכלכלי של המפלגה, סוציאליסטי או קפיטליסטי. להס לא היה ספק. הוא בא מרקע מסחרי וקפיטליסטי. המפלגה נצמדה לאילי ההון הגדולים, בעלי מפעלי התעשייה עתירת כוח העבודה הזול, ששעבדו את העם הגרמני.
גרינג התחיל באותה עת להיות הדמות הבולטת והאהודה ביותר בפוליטיקה הגרמנית. לקואליציה הס-גרינג וחבריהם מהצבא, האקדמיה והכלכלה, לא הייתה בעיה להשליט את רצונה. קואליציה זאת הפכה לגורם המוביל במפלגה, שעמדה באותה עת להתפרק לגורמים. הם קישרו בין היטלר לאילי ההון והשיגו את המימון הדרוש להנעת גלגלי המפלגה. הם העניקו למפלגה את תדמיתה החדשה, הריאקציונרית. הם הבינו שהיטלר שולט בבסיס הכוח העממי הרחב של המפלגה ובשלב זה לא חתרו תחתיו בגלוי.
הס גרף את כל הקופה מתוצאות הבחירות בהן עלתה המפלגה הנאצית לשלטון. הוא תמרן את אנשיו לעמדות השליטה המרכזיות. בראשם היה עוזרו הזוטר הימלר, מפקד האס-אס, שהיה עד אותם ימים המשמר האישי המצומצם של היטלר. להימלר והס היו צרכים פסיכולוגים דומים במנהיג חזק ועניין בו יוכלו להשקיע את עצמם. שניהם דבקו במצע המפלגה האנטישמי, אנטי קומוניסטי ואנטי קתולי, אנטי דמוקרטי, אנטי הומאני ובשליחותו של הגזע הנורדי הנעלה. להבדיל מהס המופנם היה הימלר חיה פוליטית נחושה ולקח על עצמו כל מטלה שהתבקש לה. הוא צירף את הס לאס-אס, כגנרל בדרגת כבוד. בהשראת הס הפך הימלר למטפח האזוטריזם הנאצי הרישמי.
היטלר הפיהרר מינה את רודולף הס לסגנו השני, יחד עם גרינג. מעמדו של הס כסגן הפיהרר כלל את התפקיד אותו מילא מאז 1925, כמזכירו של היטלר וראש הארגון המפלגתי. תפקידיו הוגדרו כהשגחה על כך שהמפלגה תמלא את המשימות שהוצבו לה על ידי הפיהרר, הצגת עמדת המפלגה בפני גופי המדינה ובשטח עשיית החוק, ודאגה לכך שתביעות הנאצים יהפכו למציאות. בנוסף לכך הוא תפקד גם כנציב על לתלונות הציבור.
למטרות אלה בנה הס אירגון שהקביל למשרדים הממשלתיים בברלין, ובמקרים מסוימים ביצע את משימותיהם מבחוץ. לדוגמא, ''משרד ריבנטרופ'' שהחזיק בברלין היה צל של משרד החוץ הרישמי והתחרה בו. לימים יהיה ריבנטרופ, בן טיפוחיו, לשר החוץ.
הס גילה עניין מיוחד בקשרי חוץ גם בשל ההיבט המודיעיני, וגם בשל מוצאו כגרמני מחו''ל. הוא חש אישית כמיצג האינטרסים של גרמניה בחו''ל. הוא וקרל האושופר מונו כנשיאי ארגון חוץ מיוחד נוסף, שתחת כיסוי כארגון תרבותי קבע את הבסיס הנאצי בקרב המיעוטים הגרמנים במדינות שכנות. הס הקים באמצעות אירגון זה מנגנונים מודיעיניים בלעדיים מחוץ לגרמניה. כחבר הקבינט תרם תרומה מכרעת באמצעותם לקבלת ההחלטות על הפלישות לצ'כוסלובקיה, אוסטריה, ופולין.
לענייני פנים היו להס משרדים לחוק ציבורי, אמנות, תרבות, עיתונות, תעסוקה, כספים, טכנולוגיה וארגון. סך הכול היו לו כעשרים משרדים עד 1939. לאימפריה הרחבה שלו העמיד בראש המנגנון את מרטין בורמן, לימים מזכירו האישי של היטלר. פעילותו המגוונת הייתה היסוד למנגנונים רבים שצמחו במהירות וקרש קפיצה לבכירים רבים במפלגה הנאצית.
הנושא המרכזי בו עסק היה ניסוחו מחדש של החוק הגרמני. זה היה קונספט של ''צדק מהפכני'' שנבע מהמשרד לענייני חוק שלו ומחץ את החוק המסורתי של רשויות המדינה. כך התאפשר להימלר ליצור את מדינת הטרור הסודית שעוצבה כמשולש: משטרה פוליטית – מחנות ריכוז – אס-אס, תוך עקיפת כל התהליכים החוקיים. זאת הייתה המגמה לפיה הימלר ניהל את מחנות הריכוז. סמכותו של הימלר נשענה על רצונו של היטלר. אולם היו אלה קציני החוק של רודולף הס אשר פרשו את החוק, על מנת שהימלר יוכל ליצור את המערכת.
היה להס משרד חשוב ל''בריאות הציבור'' עם שני משרדי משנה, האחד ל ל''חקר קרבת הדם'' והשני ל''מדיניות הגזע''.
במשרד לחקר קרבת דם הס יצר את המנגנונים, גייס את התומכים הנלהבים, ובעיקר הסיר את העכבות הרפואית בכך שבהדרגה הועברה האחריות האתית הרפואית מהרופא למדינה. זאת הייתה תחילתה של רפואה טוטליטארית, וככזאת תחילת התהליך שהסתיים באושוויץ, טרבלינקה ומחנות המוות האחרים. פקידיו יסדו את ''בתי המשפט לבריאות תורשתית'', אשר פסקו בסתר מי החייבים בעיקור. הוא היה בסוד כל הויכוחים הרפואיים, השיטות והתהליכים שנועדו לבדיקת המוצא המשפחתי כדי לגלות ''דם יהודי''.
במקביל, במשרד למדיניות הגזע הותוו קווים מנחים לנושא השאלה הקולוניאלית ורעיון הגזע. נייר העבודה עסק בעיקר ב''מנהיגות הראויה לעמים השונים''. מטרתו החשובה ביותר של הגזע הלבן הוגדרה: ''לתפקד כגזע אדונים''. רודולף הס החליט לטוס לאנגליה לבדו, על מנת להידבר בנדון עם וינסטון צ'רצ'יל. את ''המדיניות האנגלית'', שאליה התייחסו כבר היטלר והס ב''מיין קמפף'' כזאת שתשחרר את גרמניה לחיפוש מרחב המחיה במזרח, הוביל ריבנטרופ, שהיה לשגריר באנגליה בטרם מונה לתפקיד שר החוץ. היא שאפשרה את הפתיחה החגיגית של אולימפיאדת 1936 בברלין. הס ציפה למצוא באנגליה אנשים דומים לו בחשיבתם, המגלמים את הנפש האוירית המתנשאת, אשר חושבים על האימפריה הבריטית, כמו שהנאצים חשבו על רוסיה. אך בקרב רוב הפוליטיקאים האנגלים הייתה תחושה כזאת מהם והלאה.
הס השתכנע בנחיצות רעיון טיסת השלום המפורסמת שלו לאנגליה, כיוון שמחווה דרמטית כזאת התאימה לאופיו הרומנטי והבלתי יציב. היא הייתה עשויה להעמיד אותו מחדש בשורה אחת עם היטלר, בבחינת: ''היטלר כבש את צרפת ואני עשיתי שלום עם אנגליה''. הס פעל בעיקר מתוך תחושת שכנוע עצמי. הוא חש שהוא ממלא את רצון הפיהרר, מבלי שדיבר איתו. הוא יביא שלום עם בריטניה, ימנע מלחמה בין שתי חזיתות, ויזכה ביוקרה אישית ובקידום לאחר שיחזור. לכל אלה לא היה בסיס במציאות. לא קדמו להם התייעצויות מקיפות, שיקול דעת ושיתוף פעולה בקבלת החלטות.
תחושת השכנוע העצמי שהייתה מרכזית בתהליך קבלת ההחלטות של הס, מבטלת את הצורך בהתעמקות בשאלה אם היו לו שותפי פעולה. מומחי טיסה טוענים כי שום טייס מקצועי לא היה מעז לטוס באזור כה צפוף בהגנת ראדאר ואש נגד מטוסים כמו שהיו חופי אנגליה באותם ימים. הס לא היה היסס בכל מקרה. הוא האמין בהשגחה העליונה, וככל שמידת הסיכון הייתה גבוהה יותר, כך התגמול נחשב רב יותר מבחינתו.
הוא המריא לטיסתו ביום שבת 10/5/1941. היטלר היה כאחוז טרוף ומופתע לחלוטין כשנודע לו דבר הטיסה. ההודעה שמסר לפירסום ברדיו הגרמני הייתה כדלקמן: ''חבר המפלגה הס, שנאסר עליו בפרוש על ידי הפיהרר להשתמש במטוס בגלל מחלה שהחריפה בשנים האחרונות, הצליח בניגוד לפקודה זאת להניח ידיו על מטוס לאחרונה. המכתב שהותיר אחריו מראה, למרבה הצער, סימנים של התפרעות נפשיות, שמצדיקות את החשש כי היה קורבן להזיות.'' לנוכח תגובתו זאת של היטלר אף גורם ממשל בכיר אנגלי לא הסכים לשוחח עימו והס נשלח לכלא מבודד.
באנגליה שרטטו מומחים פסיכולוגייים את פרופיל אישיותו של הס. הוא תואר כבעל אישיות חיוורת, אופי מוסרי מפוקפק, שבסביבתו החברתית נדבק לו הכינוי ''הגברת הראשונה של המדינה'' וכינויים נשיים אחרים. הס תואר על ידיהם כשלוו למדי, אך מעט בלתי מאוזן. הוא הפך והפך במוחו ביוזמתו עד שהפכה אצלו שיגעון לדבר אחד. הס השתמש בטיסה כדי לחזק את קווי האופי החלושים שלו. הוא שכנע עצמו כי גרמניה תנצח במלחמה, אך במחיר כבד ולאחר זמן רב. הוא חשב שלו רק יצליח לשכנע את העם האנגלי שיש בסיס לשלום, יביא לסיום המלחמה וימנע סבל בלתי נחוץ.
להס היו תקופות של עליות וירידות במצבו הנפשי. היו תקופות שהיה נורמאלי ככל שאפשר לצפות מאסיר בבידוד. כאשר נודע לו על ההידרדרות במצבה של גרמניה, ועל כך שהוא עתיד להישפט כפושע מלחמה, תקפו אותו מצבי רוח קודרים. היו לו התקפי חימה בהם צעק על עצמו והתקפי שכחה חמורים בהם שכח מה קרה לפני חמש דקות. כאשר זכרונו חזר אליו, הוא היה נתקף מחדש בהתקפי זעם, הזיות פרנואידיות שבמרכזן עמדו ''מזימות יהודיות'', הזניח את הופעתו החיצונית וערך ניסיונות התאבדות כושלים.
הס נשלח למשפט בנירנברג בתאריך 8/10/1945 וחווה ירידה דרסטית בתנאי קיומו. כאשר ביקר אותו הפסיכיאטר, הוא שכח כל פרט מחייו הקודמים. דומה שעם התאבדות היטלר נמחקה גם רוב אישיותו. היה צריך לומר לו היכן נולד. הס גילה עניין וניסה לשתף פעולה, אך ללא הצלחה. גם כשהפגישו אותו עם גרינג הוא לא נזכר במאומה. הוא לא זכר את הפוטש במינכן ולא את הטיסה לאנגליה. הפגישו אותו עם האושופר ושורת הנאצים הבכירים האחרים בכלא, אך לא הצליחו לעורר את זכרונו.
הפסיכיאטרים היו מאוחדים בדעותיהם כי בסיס האמנזיה היו נטיותיו ההיסטריות, שמקורן היה אולי בטראומות שחווה במלחמת העולם הראשונה ואולי קודם לכן, בילדותו ונעוריו. הפסיכיאטר שלו קבע: 1.הס שפוי ואחראי. 2. הס הוא טיפוס נוירוטי והיסטרי ביסודו. האמנזיה שלו נובעת מתערובת של אוטוסוגסטיה והיתחלות מודעת של אישיות היסטרית.
הס, בעל האישיות המפוצלת, נעשה עוד בחייו לאחד הסמלים לפיצול הגיאוגרפי של גרמניה. השילוב בין הפיצול האישי לגיאוגרפי מנע מדעת הקהל העולמית מלהוקיע כראוי את פשעי הנאצים. הוא נפטר בשנת 1987 בגיל 93 בכלא שפנדאו, לאחר שנים רבות של בריאות מידרדרת. נסיבות מותו, ככל הנראה בסימן התאבדות שסוף סוף הצליחה, הפכו לאירוע פוליטי במדורת ההבלים של התקשורת. מותו עורר תסיסה כללית בגרמניה, אשר הביאה בסופו של דבר לנפילת חומת ברלין, שלוש שנים אחר כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה