בשלרד היה אחד הבולטים בפילוסופים הצרפתיים במאה העשרים. אוטודידאקט שהפך לאחד המכובדים באקדמיה הצרפתית. המוניטין שלו נובע ממחקריו אודות חשיבות כוח הדימיון האנושי בהתפתחות המדע והאמנות.
הקורא בספריו לומד על מבנה הדימיון ופעולתו, ומקבל תובנות רבות לחלום, הירהור וחשיבה טובים יותר. בשלרד עושה זאת כפילוסוף של המדע ומבקר אמנות כאחד. סגנון כתיבתו, הפשוט והפיוטי כאחד, משמש מקור השראה בפני עצמו.
כלי חקר הדמיון אותם פיתח בשלרד, ובעיקר מושג 'הדמיון הדינאמי', הם מושגים רבי ערך להבנת מקורות היצירתיות.
מקום מרכזי ביצירותיו תופשים ארבעת היסודות: האדמה, המים, האוויר והאש, שאותם הוא רואה כחומרי היסוד של הנפש. הוא כתב ספר מקיף על כל אחד מיסודות אלה, תוך הבאת ציטוטים נרחבים ממיטב הקלאסיקות של השירה, הספרות וההגות האירופאית.
בספרו 'אויר וחלומות' המוקדש ליסוד האוויר, שיצא לאור בשנת 1942, מתאר בשלרד את עולם המושגים הפסיכולוגיים של חווית המעוף.
הספר מתאר את ההיבטים הפסיכולוגיים של אובייקטים אויריים שונים, כמו: חלום המעוף, שירת הכנפיים, הנפילה הדמיונית, השמיים הכחולים, מערכות הכוכבים, העננים, העץ האווירי, והרוח.
בשלרד טוען כי חקירה מלאה וזהירה של הציר האנכי בנפשנו עשויה לעזור לקבוע את התפתחות המין האנושי, את ציר הרוח האנושית.
כצעד הגיוני במחקרו, בשלרד חשב לנכון להביא הוגה דעות ומשורר ידוע. נראה היה לו כי פרידריך ניטשה מייצג באופן מובהק את תסביך הגבהים. הוא אסף את כל הדימויים שהתקבצו בטבעיות סביב נושא דינאמיקת הנסיקה ביצירותיו, ותיארם בפרק: 'ניטשה והנפש הנוסקת'.
בשלרד שקל את חשיבותם היחסית של דימויים אלה לעומת כלל הדימויים. לאחר מכן הוא ניתח והשווה אותם ביחס למשוררים אחרים שגם הם המריאו לשחקים בשירתם. כך הצליח להראות את התפתחות הדימיון האווירי אצל ניטשה ולתאר אותו בשיטתיות. מסקנתו היא שכל מה שנע באויר צפוי לקבל את חותמו של ניטשה. זאת העדפה מתמשכת כלפי כל מה שעולה.
הוא הצליח להוכיח באמצעות מחקר שירתו של ניטשה, ובפרט 'כה אמר זרתוסתרה' הפיוטי, כי המשורר מסביר את הוגה הדעות, וכי ניטשה הוא אב הטיפוס של המשורר האנכי, המשורר הנוסק לפסגות.
מתקיים אצלו המעבר מעושר המעמקים לעושר הפסגות. הוא השקיע את כל מאודו בהפיכת היקום הארצי לאוירי.
בולטים ביצירתו הנושאים הבאים: האויר כחירות, הנפילה הדמיונית הפסיכולוגית, המשחק הדיאלקטי בין ורטיגו לניצחון, האומץ לחיות בגבהים, האנכיות לעומת כוח המשיכה, הקור והאש הקרה, והערך המבריא של ההזדקפות, הצמיחה לגובה ונשיאת הראש.
המשפט המסכם את רעיונות ניטשה הוא: 'העליון הוא שמנצח'. ניטשה מסייע לנו לנצח את חולשותינו כיוון שהוא מתאר את הדימיון הדינאמי של הגבהים בדייקנות נפלאה. אך התוצאה הסופית של כמיהה זאת עשויה להיות דו-משמעיות, שבשלרד אינו מהסס לחשוף. דו משמעות מוסרית זאת היתה הקרקע הפוריה למוסר הכפול של הרופאים הנאציים, שדגלו בהצטיינות מדעית. הם היו מוכשרים לקבל החלטה מוסרית ומשפטית, אך היו אחראים לרצח סיטוני ולעינויים אכזריים להדהים.
ניטשה מגלה ביצירותיו בהדרגה , ובתהליך מרתק, את תכונות האוויר:
מקור השראה, עולם סטרילי נטול ריח, קור, שקט, אנרגיה, הבטחה, מרפא, צמיחה, יכולת שקילה, שינוי צורה.
ניטשה מתחזק בדרך לחירותו האוירית בדימויי אנכיות דינאמיים ידועים:
העמק התלול והתהום העמוקה, העץ הגבוה והזקוף, המשעול ההררי הצר והפתלתל, הספינה המעופפת, הנשר הטורף, הברק, השמש.
שלילת המוסר היא מסקנתו העיקרית של ניטשה כתוצאה מהתבוננותו ביקום האווירי.
לרצות ולעוף הם היינו הך. לכן אין מקום לחמלה. מי שרוצה לעוף מוזמן להצטרף למסע, ומי שמפחד יישאר הרחק מאחור.
בדרך זאת נוצרים: עוצמה, תוקפנות, האדם העליון, דיאלקטיקה בין עליונים לתחתונים, חברת אדונים ועבדים, קריאה לפעולה - מסע צלב לעבר השמיים.
ניטשה נתן לרעיונותיו ביטוי מליצי בספריו תוך מתן דמות שירית ומטאפורית במקום ניסוח טיעונים פילוסופיים לשמם. מליצותיו, הניתנות לפרשנויות שונות מתוך שלילת הקיים, מצאו הד בליבם של הנאצים ובליבו של היטלר. שלילת המוסר הקיים, הרצון לעצמה, האדם העליון, קידושה של המלחמה וביזויו של השלום, כל אלו הדהדו בתורתם של הנאצים תוך עיוות ורידוד של רעיונותיו, ריקונם מתוכן, והשלכת עיקרים כגון המאבק הפנימי והשליטה העצמית, אשר לא תאמו את אופי תורתם. חיבוריו על הנפש האווירית העניקו ציביון רומנטי לתפישת עולמם, ובמקביל התאים הדבר מאד לדבקותם בפיתוח התעופה.
מדוע לא התפתח המעוף הרוחני של ניטשה לגישה הומאנית, כדוגמת זאת של ריצ'ארד באך, מחבר 'יונתן ליוינגסטון השחף'? מדוע אין די באדם כמו שהוא כביטוי מושלם של האהבה, כמו שבאך מנסח?
מקריאה בספרי באך אפשר להבין את ההבדל. באך הטייס מכיר את חווית הטיסה ומשליך ממנה לחווית המעוף הרוחני. ניטשה מבקש אחר חווית המעוף הפיזי, והוא חולם כי הטיסה תעשיר אותו בחוויה הרוחנית.
חמישים שנות התפתחות התעופה עושים את ההבדל בין פרידריך ניטשה לריצ'רד באך. לגבי באך כל התשובות נמצאות, בתנאי שיש די שפלות רוח ופתיחות בליבנו. אין בעיה שאינה מכילה בתוכה מתנה. הבעיות קימות למען המתנות שבהן. אתה רואה בעיה כיוון שאתה זקוק למתנה שבה. תפישה העולם הטראגית אינה קיימת כי לכל שאלה יש לחפש את התשובה הפחות צפויה מכל.
תגובה 1:
מעניין מאוד. תודה! רק הערה קטנה אחת: צריך לכתוב "בשלר" ולא בשלרד כי האות האחרונה בשם הצרפתי היא שקטה :)
הוסף רשומת תגובה