מפת דמות האדם של ארץ הקודש נוצרה, בין היתר, מתוך רצון להעניק מראה אידילי לארץ ישראל החבולה מבחינה סביבתית.
את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים.
בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים.
התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית.
את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם.
את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.
לא על פי המצוי, שלפיו מכשירים בדיעבד כל ישוב ערבי שקם בלי היתר, וברוני האספלט בונים עוד ועוד כבישים זוללי קרקע, וכדומה.
על פי הראוי, שלפיו הארץ כולה מהירדן ועד הים היא מיקשה גיאוגרפית אחת, ויש לתכנן ולבנות אותה בהתאם.
התובנה הזאת נעלמת משום מה מעיני הפוליטיקאים.
מה יועיל הסכם שלום עם הפלשתינאים אם במדינה שהם יקימו יתפשטו הישובים שלהם בתוך שנים ספורות ויכסו את כל גבעות השומרון בצורה בלתי מבוקרת.
הסכם שלום שאינו מגבש תמונת שטח מאוחדת, מתוכננת ומעוצבת לפרטים, יזרז באופן פרדוקסלי את קיצנו המשותף.
יש שתי תאוריות של התמוטטות אזורית כוללת עקב משבר חריף באיכות הסביבה:
האחת מתארת קריסה הדרגתית ואיטית.
השניה מתארת קריסה מידית, אחרי שנים רבות של יציבות למראית עין.
התוצאה הידועה ביותר של הקיצוניות היא הטרור החבלני. תוצאה מפורסמת פחות, אך בולטת לעין מאד, היא טרור הפרות הבניה שפוגע בערכים האקולוגיים והדתיים.
העמקים סביב הר הבית, אשר היו בעבר שטחים ירוקים שהבליטו אותו, הפכו במשך העשורים האחרונים לשיכון עירוני צפוף ובלתי מתוכנן.
מנגד, כיסתה ממשלת ישראל את כל הגבעות הירוקות סביב ירושליים בשכונות מגורים.
בית שנבנה במקום מעורר מחלוקת עתיד להישאר על מקומו משך מאות שנים. גם אם יהרס, יעבור זמן רב מאד עד שהטבע יכסה על חורבותיו.
העובדות החמורות האלה בשטח הן סוג של טרור שעושה את הסכסוך בלתי פתיר.
המחדל הפעוט לכאורה של הרשויות המקומיות, שאינן מקפידות די הצורך על חוקי הבניה, הכוללים תכנון זהיר ופיקוח הדוק, הוא המקור האמיתי של הסכסוך כיום.
מי שעוקב בזירה הבינלאומית יותר מכל אחרי התמודדות מדינת ישראל בתחום סוגית התכנון האיזורי האיכותי הוא המעצמות הנוצריות.
עבורן מדינת ישראל היא חלק מארץ הקודש, ארץ התנ''ך והברית החדשה האידילית, שהיא מושא כיסופים מאז ולתמיד.
אולי בסתר מדינות המערב מעדיפות שיתרחש כאן אסון אקולוגי, שיבוא כתוצאה מכך שהפרות הבנייה יהפכו את הארץ לשטח הפקר, בו כל דאלים גבר.
אסון כזה מתאים לתפישה הנוצרית-משיחית את ירושליים כעיר השמיימית, וארץ ישראל כמקום של כיסופים בלבד.
נושא איכות הסביבה חשוב מאד לגרמניה בפרט. איחוד גרמניה התבצעי במידה רבה הודות למפלגת הירוקים הגרמנית החזקה.
במידה ונשכיל להבין את החשיבות הקריטית של התכנון האזורי ונקים רשויות מתאימות שיאכפו אותו כהלכה, נוכל למנף זאת עד לרמה שהסכם שלום עם הפלשתינאים יהיה מיותר.
השלום יתממש מאליו בארץ ששוקדת על שמירת ופיתוח נופה הטבעי כמו שבן אדם אשר תוכו כברו זוכה להכרה וכבוד מהסובבים אותו.
האדם הוא תבנית נוף מולדתו.
הכאוס הזה גלש באורח טבעי גם לסביבה העירונית המתוכננת.
להלן דוגמאות אחדות של הכאוס התיכנוני בו אנו חיים:
במטרופולין חיפה המצב מבחינת איכות הסביבה הולך ונעשה גרוע יותר לעומת המצב בעבר מכל הבחינות, ומבחינת התכנון האזורי בפרט.
לדוגמא, הקריות הן מקבץ ישובים עירוניים צמודים וצפופים שהיה צורך זה מכבר לאחד אותן לעיר אחת. הדבר לא נעשה והתוצאה היא כיאוס תחבורתי רב שנים. את הכיאוס הזה מנסים לפתור כיום בדרכים עקיפות תרתי משמע, דהיינו בניית כבישים ומחלפים זוללי קרקע שמקיפים את האזור, אך לא יתנו פיתרון לתחבורה שבתוכו.
המצב של התחבורה הציבורית במטרופולין תל אביב הוא מזעזע, על פי סדרת מאמרים.
הנזק שגורמת תחבורה ציבורית לקויה למשק המדינה הוא אדיר. הזמן שהולך לאיבוד לכל אזרח מצטבר למיליארדי שקלים רבים כל שנה. אך דומה שאיש מבין הפוליטיקאים אינו מרים את הכפפה, ואנחנו מתבשרים על שנת שיא במכירת מכוניות פרטיות, שגודשות את הכבישים בפקק אינסופי.
אנו זקוקים ל'תוכנית סינגפור'. בסינגפור יש משאבי קרקע מצומצמים ופרנסי העיר-מדינה הזאת השכילו להבין שאין ביכולתם להתיר בנייה בלתי מבוקרת, כי הדבר ימנע מהם לפתח כראוי את משאבי האנוש. לכן הם אכפו חוקים נוקשים בתחום השמירה על איכות הסביבה. סינגפור היא כיום סמל ומודל לחיקוי בינלאומי, אך אין מפלגה בישראל שמאמצת את הסמל הזה לחיקה.
לא מספיקה כאן רשות ממשלתית כדוגמת מנהל מקרקעי ישראל, שעובר בימים אלה רפורמה רב משמעית פרדוקסלית שבמסגרת מופרטות קרקעות המדינה באגף אחד, ומוקם אגף שני לשמירה על משאבי הקרקע.
נדרשים אנשים בעלי שיעור קומה מהמגזר הצבאי, רמטכ''לים ואלופים במילואים, שינהלו את המערכה הזאת.
צריך להתמודד עם נושא אכיפת חוקי התכנון והבניה כמו במבצע צבאי לכל דבר.
יש להקים מפקדות, לאסוף מודיעין, להניע כוחות, להקים מערך דוברות, וכדומה.
לו אהוד ברק היה מקדיש את מירצו לתכנון הסביבתי ואכיפתו, ייתכן והיינו מצליחים להתמודד עם הבעייה.
הארץ היא משאב שאין לו תחליף.
קישורים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה