הרפואה הסינית שרדה יותר מאלפיים שנה בזכות היותה יעילה. מה שלא היה יעיל בה התבטל בחלוף הזמן. כיום, כמו בעבר, היא מתמודדת עם תמורות שונות. עם סיום המשטר הקיסרי בסין בתחילת המאה ה-20 תם באופן רשמי העידן הקונפוציאניסטי, והרפואה הסינית עמדה בבעיה של הישרדות מול עקרונות רפואיים חדשים, מודרניים. זאת גם מבלי לאמץ עדיין לגמרי את הרפואה המערבית החדשה. בשנת 1914 הצהיר שר החינוך הסיני שהחליט להחרים את הרפואה הסינית ולא להשתמש יותר בתרופות סיניות. היו התנגדויות רבות להצהרה זו במהלך השנים לאחר מכן, אך מאז הרפואה הסינית לא חזרה להיות כבימי פריחתה. נוצרו ניתוחים חדשים לכתבים עתיקים, ולימודי הרפואה הסינית התחילו להתבסס על תיאוריה קלה להבנה ופרקטית מאוד, מרשמים מפורטים וטכניקות מוגדרות. היתה זאת הפיכת עקרונות הרפואה הסינית למערביים, עד כדי התעלמות הסינים מהרפואה הסינית שלהם. רופאים רבים התנגדו להפיכת התרבות שלהם למערבית. כותבים אחדים הגדירו את הרפואה הסינית כנפש העם, וקבעו שהרפואה המערבית מטיראליסטית. אך עם התגברות השפעת המערב דעכה הרפואה הסינית, עד שהוגדרה בשנת 1941 "אוסף זבל של אלפי שנים''.
היה זה דווקא מאו דזה טונג אשר, בשנת 1958, הצהיר כי “הרפואה הסינית היא אוצר גדול, וחובתו של העם הסיני לעשות כל מאמץ על מנת לגלות ולשמר אותה ולהעלות את הסטנדרטים שלה“. הרפואה הסינית חזרה לתפקד, אך מכאן החל להתפתח שילוב הלוקח את הטוב מהרפואה המערבית והטוב מהרפואה הסינית ומשלב את שניהם יחד. שילוב זה נקרא ''הרפואה החדשה'', והתפתח מאוד בתקופה המאואיסטית.
למרות זאת הרפואה הסינית המסורתית לאחר מאו הפכה פגומה, כי מטפלים רבים בחרו לטפל דרך ''מאגר נקודות אנרגיה'' שאותו הם למדו ושימרו ממוריהם, ולא התייחסו למסרים האמיתיים שהגוף משדר. הרופאים אגרו סינדרומים של מחלות, במקום להבין באמת את מהות ושורש המחלות. מערכת הבריאות הסינית הבינה את הבעיה. בעבר הרופא היה לומד שלוש שיטות והן: תיאוריית היין והיאנג וחמשת היסודות, מערכת האיברים, ותיאוריית צירי האנרגיה. מתישהו בהיסטוריה נשארו רק שתי השיטות הראשונות והתיאוריה השלישית איבדה מערכה, אך לא בגלל חוסר אפקטיביות אלא אולי מסיבות צניעות. הרופא היה ממשש את צירי האנרגיה עד לברך ולמרפק ולעיתים אף בבטן ובגב. באמצעות בחינת כל חלקי הגוף ניתן להגיע לאבחנה נכונה יותר.
הרפואה הסינית המסורתית כיום שונה במידה מסויימת מהרפואה הסינית הקלאסית. במקביל למחקר שנעשה על מנת להבין מה חלף בראשם של מורי הרפואה מן העבר, נעשה גם מאמץ להתאים את הרפואה הסינית המסורתית לעולם המודרני. שימוש בקרני לייזר במקום מחטים, וחיבור המחטים לחשמל על מנת לעורר את פעולתן, הם רק חלק מהתוספות המודרניות לרפואה הסינית. שמירה על הטבע ועקרונות צער בעלי חיים מונעת מהרופאים הסינים להשיג חומרי גלם נדירים כמו קרן קרנף, כבד נמר, ועוד, על מנת להשתמש בהם כתרופות. למטפלים הסינים בארצות המערב יש קשיים גדולים עוד יותר, כיוון שצמחי מרפא רבים נאסרים בהן לשימוש. הרפואה הסינית המסורתית צברה פופולריות משמעותית במערב בשנים האחרונות. היא מוצעת במגוון רחב של מסגרות, החל ממרפאות פרטיות ועד לבתי חולים משולבים. מטפלים ברפואה סינית מסורתית מציעים טיפולים כמו דיקור, צמחי מרפא, טווינה ושיאצו, לטיפול במגוון רחב של מצבים בריאותיים, כולל כאב כרוני, בעיות עיכול, בעיות פוריות ומתח.
ברפואה המודרנית, אין הכרה בצירי אנרגיה כפי שהם מוגדרים ברפואה הסינית המסורתית. הרפואה המודרנית מבוססת על ידע מדעי ומתמקדת באנטומיה, פיזיולוגיה וביוכימיה של הגוף. עם זאת, ישנם מחקרים שבוחנים את הקשר בין נקודות הדיקור הסיניות, הממוקמות לאורך צירי האנרגיה, לבין מערכת העצבים. מחקרים אלה מצביעים על כך שגירוי נקודות דיקור מסוימות עשוי להשפיע על פעילות מערכת העצבים, וכך להקל על כאב ולשפר תפקודים שונים בגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה