חיבת הארץ היתה גדולה בעיניו של ר' נחמן מברסלב, והוא ראה את הקשר הרוחני בין האדם לאלוהיו שמעניקה הארץ כבלתי ניתן להחלפה.
הוא כתב:
ארץ ישראל היא כלליות הקדושה שבכל הקדושות, כי שם כל עשר הקדושות. על כן נאמר על ארץ ישראל: 'תמיד עיני ה' אלקיך בה'. שם ההשגחה היא מושלמת, בחינת 'השקיפה ממעון קדשך'. זה 'שויתי ה' לנגדי תמיד', כי כשאני רוצה להשוות ולדמות עצמי להשם יתברך, אז 'לנגדי תמיד', הינו בחינת ארץ ישראל. כמו שכתוב במדרש: 'אין תמיד אלא ארץ ישראל', שנאמר: 'תמיד עיני ה' אלקיך בה'.
אצל הנצי''ב מוולוז'ין לא פסקה המסירות לארץ ישראל אף לרגע. לא יכול היה לשמוע רעות על ארץ ישראל, אפילו בזמן שלא חשד את הדובר בכוונה רעה.
אחד משליחי הישיבה שלו חזר מביקור בארץ ישראל, וסיפר חדשות מרות ממנה.
הנצי''ב האזין לדבריו שעה ארוכה, ולפתע התפרץ בגערה: 'צא מזה מרגל'.
בתגובה להסברי השליח כי הוא מדבר ממראה עיניו ודבריו אמת וצדק, טען הנצי''ב:
'המרגלים אף הם לא דברו שקר, אלא שאסור לספר בגנותה של ארץ ישראל אפילו כשהדברים הם אמת, ומי שמדבר רעות על ארץ ישראל הוא בבחינת מרגל'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה