אם מתבוננים בספר דברים, נראה לכאורה שהספר כולו מיותר, שהרי כל מה שנאמר בספר דברים הוא חזרה על מה שנאמר קודם לכן בשאר החומשים. הספר נקרא גם "משנה תורה", כיוון שהוא שונה את התורה כולה.
אם כן לשם מה יש צורך בספר זה, ומדוע הוא חלק בלתי נפרד מהתורה כולה?
משנה תורה מתאים לתקופה זאת של השנה: אמצע הקיץ, אין תנועה, הכול עומד, קפוא מרוב חום, השמש כאילו עומדת, אין רוח, העצים אינם נעים ונדים, בני האדם מסתתרים מהחום, החיות נעלמות, אין קול ואין דברים, והמתהלך בארץ דמות האדם כאילו פוסע בהיכל מראות, בו דמותו נשקפת אליו מכל עבר, וצילו משתבר אינספור פעמים.
הרעיון המרכזי של ספר דברים כולו הוא המעבר בין הנהגה ניסית להנהגה טבעית. מרגע הופעתו של משה רבנו לפני פרעה, דרך המכות שהונחתו על מצרים, הישועה על הים וההתנהלות במדבר, היחס בין הקב''ה לעם ישראל היה ישיר, גלוי, למעלה מן הטבע. עתה, בעומדם על סף הכניסה לארץ, הגיע הזמן לעבור להנהגה טבעית יותר, לחיי העם בארצו ועל אדמתו.
המשמעות של 'דרך הטבע' היא ההתפתחות האנושית. שיטות ההתפתחות האנושית הן רבות, שונות, ומורכבות.
המרכיב החשוב ביותר בהתפתחות, לפחות אצל האדם המבוגר, הוא היצירתיות, אשר נשענת על הדימיון.
הדימיון נוצר באמצעות תנועה. רצון האדם הוא להשתלב בתנועה כלשהיא, והמחשבה היא חיפוש הדרך כיצד לעשות זאת בפועל.
מכאן שיסוד החזרה על הדברים, יסוד ההשתקפות שבולט במיוחד בפרקים הראשונים בספר דברים, מתחיל את מהלך ההתפתחות האנושית הטבעית לפי התורה, שמוצג על כל שלביו לאורך הספר.
בחלק הראשון בספר (פרקים א - ד) משה מוסר סקירה היסטורית וניתוח היסטוריוסופי ותיאוסופי של אירועים שונים שאירעו לבני ישראל במדבר.
ההשתקפות, ההתבוננות במראת הזכוכית, המחזה של 'נופל וגלוי ועיניים', מובילה להתעוררות יסוד הרצון באדם, לחיפוש אחר האיזון והיציבות, לרצון להבחין בין טוב ורע. לכן לאחר הפרקים הראשונים באים בספר דברים פרקי חזרה על המצוות.
בהמשך, כדי להדגיש את חשיבות מאזני הנפש, באות פרשיות הברכה והקללה.
המבקש להבין את האדם חייב להתרכז בלימוד השירה, שהיא הפועל העליון של הדימיון. לכן החלק האחרון של הספר הוא דברי שירה.
