היידריך היה המתכנן הראשי של השואה, מפקדו הישיר של אייכמן ויושב ראש ועידת ואנזה. הוא התחיל את הקריירה שלו כקצין במשטרה החשאית הנאצית, אשר הצליח להתקבל בגיל מבוגר יחסית גם לחיל האוויר ולהפוך במקביל לטייס קרב, אשר שילב בין קריירת הטייס להיותו תליינו המרושע ביותר של היטלר, שראה בו את יורשו האפשרי. בתחילת המלחמה היה נמצא באופן קבוע על הקו בין הטייסת שלו בחזית למשרדיו בברלין. בתפקידו כמישנה להימלר הוא שלט בכול גופי המשטרה החשאית הגרמנית, ובראשם הגסטאפו. בנוסף לכך התמנה, בשלהי שנת 1941, גם למושל האכזרי של צ'כוסלובקיה, משרה שהצליח לבצע באמצעות דילוגים בקביעות בין ברלין לפראג במטוס קל שעמד לרשותו והטיס בעצמו.
למרות מצויינותו היה היידריך באופיו דל נפש ומתוסבך, גמגמן ועצבני, מהיר תגובה, חסר כישורים חברתיים, שחש כזאב בעדת זאבים. הוא ראה בציות לפקודה ערך עליון, ושילב זאת עם שיכרון כוח ותאוות קידום. הוא היה רדוף תעסוקה והצטיינות, בין היתר בשל הרקע היהודי שלו אשר שאף להסתיר. היו לו עיטורי גבורה בקרב יחד עם מדליות על הישגים ספורטיביים. בנוסף, הוא היה נגן כינור אובססיבי ואיש עט מוכשר שכתב טור קבוע במגזין חשוב. יוהרתו הייתה בעוכריו והוא חוסל בפראג במכונית הפתוחה בה נהג לנסוע, באביב שנת 1942.
היידריך הנער היה חבר באחת המיליציות הרבות שפעלו בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 התגייס לצי. בתחילת הקריירה הצבאית שלו היה קצין איתות באוניות. הוא הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1931. הימלר ביקש ממנו להיות ראש המשרד שלו לענייני מודיעין באס-אס. באותה תקופה היה זה מנגנון בלתי משמעותי עדיין, והימלר התכונן להפכו לארגון מרכזי. היידריך הפך לשותפו. הם הצליחו וכאשר הנאצים עלו לשלטון ב-1933, האס-אס השתלט בהדרגה על המשטרה הגרמנית. בשנת 1935 גנרל היידריך הצעיר פיקד על כל תחומי השירות החשאי המשטרתי הענק בגרמניה הנאצית. היידריך ומשרדו היו כפופים רשמית להימלר. אך בפועל, מראשית שיתוף הפעולה, ביניהם הוא היה הדומיננטי יותר.
באישיותם של גרינג והיידריך היו קווים משותפים רבים, שאיפשרו שיתוף פעולה ביניהם. הם היו ראשי המנגנונים היוקרתיים ביותר שיצרו את הנאציזם הקיצוני, הלופטוואפה והאס-אס. שניהם היו רבי עוצמה והשפעה, אך חששו כל העת לאובדן יוקרתם ומעמדם. הם חתרו להנהגה משותפת והבינו שלצורך כך עליהם להרחיב את בסיס התמיכה העממי שלהם במפלגה, על ידי הקצנת עמדות בנושא מדיניות תורת הגזע והאנטישמיות. הדינאמיקה של היחסים ביניהם מילאה חלק חשוב ביצירת השואה. הקורא בין שורותיה הקצרות של הפקודה הידועה לשמצה מגרינג להיידריך, רואה כי התבססה על הבנות קודמות בין שני אנשים שחשבו ופעלו באופן דומה.
היידריך מילא תפקיד רב תחומי במערכה הקצרה נגד פולין. הוא רקח את המזימות המודיעיניות שקדמו לה, פיקד על יחידות הסער של האס-אס שהשתלטו באכזריות על האוכלוסייה בקווי החזית, הטיס מטוסי קרב בגיחות מבצעיות רבות ואירגן את ההוצאה לפועל של מדיניות תורת הגזע.
עבור היידריך, השינוי משלום למלחמה היה משמעותי גם כמומחה מספר אחד למנגנון המשטרה החשאית. בתאריך 27 לספטמבר 1939 חתם היטלר על הצו שהגדיר את משימות ''המשרד המרכזי לביטחון הרייך'' שהיידריך כיהן בראשו. המשרד שילב את הגסטאפו, המשטרה החשאית, ומערכת המודיעין של המפלגה הנאצית. היידריך הופיע לראשונה בעין הציבור הגרמני כדמות מרכזית, בעל תפקיד שווה-ערך לזה של שר בממשלה.
בתאריך 30 לינואר 1940 כינס היידריך ישיבת צוות ב''משרד המרכזי לביטחון הרייך''. אייכמן היה בישיבה היועץ הטכני הראשי. היידריך נתן הוראות חדות, מהירות וברורות, שיש לגרש עוד ארבע מאות אלף יהודים ממערב פולין, במשך זמן קצר ככל האפשר. הגירושים, מצעדי המוות וההרג ההמוני בירי, נכנסו מיד להילוך גבוה.
בספטמבר 1941 שלח היידריך, מיד לאחר שהתמנה למושל צ'כוסלובקיה, 60,000 יהודים לעמיתו ארתור גרייזר, מושל דרום מערב פולין. למשלוח קדם מכתב לגרייזר מאת היינריך הימלר, מפקדם המשותף: ''הפיהרר רוצה כי השטחים שסופחו לרייך יהיו נקיים ומטוהרים מיהודים, מוקדם ככל האפשר. כצעד ראשון אשתדל לשלוח השנה ככל שאוכל, את כל היהודים מהרייך הישן וארצות חסותו קודם כל אל הטריטוריות במזרח אשר צורפו ב-1939. באביב הקרוב הם ישלחו משם הלאה מזרחה לרוסיה''.
גרייזר הורה לטפל ב''צפיפות היתר''. הוא קיבל את הסכמת הימלר להשמדת כל היהודים שאינם מסוגלים לעבודות כפייה. פיקודיו התחילו לטפל בבעיה באמצעות ניסוי בהשמדה המונית על ידי משאיות גאז, במתקן בעיר חלמנו ליד לודז', שהפך למתקן ההשמדה ההמוני הראשון במסגרת הפיתרון הסופי.
היידריך המשיך להיות טייס פעיל. כמושל צ'כוסלובקיה, הוא התחיל בטיסות יוממות בין ברלין לפראג כל ארבעים ושמונה שעות, באמצעות שני מטוסים קלים שהועמדו לרשותו. לתאריך 20 לינואר 1942 הוא זימן את כל נציגי המשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר, כדי להתוות את תוכנית ''הפיתרון הסופי''. בבוקר הועידה הוא טס מפראג לברלין, מרחק בן 280 הקילומטרים, בשעתיים בערך.
ההתקפה האווירית על פרל הארבור שבועות אחדים קודם לכן, שנחשבת כאחת הגדולות והמוצלחות בהיסטוריה, הייתה עבורו למקור השראה בדיוק בזמן הנכון. הייתה זאת הזדמנות מצוינת עבורו כטייס להתפאר ולאכוף את אישיותו. מטרתו העיקרית של היידריך בוועידה הייתה להבטיח את מחויבות הרשויות השונות בגרמניה לגבי תוכנית הפיתרון הסופי. הסיבה השנייה הייתה רצונו להפגין את יהירותו.
בתחילת הישיבה הוא הזכיר את הסמכות שגרינג האציל לו והמשיך כי יש, במסגרת הפיתרון הסופי, להעביר את היהודים, ללא מגבלות גיאוגרפיות ותחת ניהול מתאים, אל יחידות עבודה במזרח. אלה שיהיו מסוגלים לעבוד יובלו בטורי צעידה ארוכים לעבודה. כתוצאה מכך חלק גדול מהם יתחסל מסיבות טבעיות. אלה שבסופו של דבר יישארו בחיים, יומתו לאחר תקופת עבודת פרך קצרה.
מרבית הנוכחים בחדר הישיבה הסכימו לתוכניתו בלי פקפוק ובאמירת ''הן'' בלבד. הגדיל לעשות הנציג של משרד המשפטים, שהעביר את סמכויות הענישה של היהודים ממשרדו לידי היידריך. בכך איבדו היהודים כל משמעות מבחינת החוק. הישיבה בנוכחות היידריך ארכה תשע-עשרה דקות בלבד. לאחר מכן הוא עזב את המקום. הנוכחים הנותרים המשיכו לשוחח ולעבד את הפרטים.
ההתנקשות בחיי ריינהארד היידריך בפראג בוצעה בתאריך 27 למאי 1941 על ידי חוליה של המחתרת הצ'כית. היה זה ימים אחדים לפני קרב מידוויי, הקרב האוירי-ימי באוקינוס השקט בין ארצות הברית ליפן, שהיה נקודת מפנה חשובה נוספת במלחמה. עיקר פעילותו כמתכנן ''הפיתרון הסופי'' התרחשה במהלך חצי השנה שבין המתקפה היפנית בפרל הארבור לקרב מידוויי.
היטלר והימלר קיבלו את הידיעה על חיסולו בפראג כפגיעה ישירה בהם. הם יזמו פעולת תגובה חסרת תקדים בהיקפה, אשר נקראה על שמו ''מבצע ריינהארד''. הקמת מתקני ההשמדה בטרבלינקה, בלזץ, מיידנק וסוביבור, שהתקדמה עד אז באיטיות, צברה תאוצה מידית. נרצחו בהם רוב יהודי פולין, בין אביב לסתיו שנת 1942.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה