במלחמת-העולם הראשונה היה ארתור גרייזר טייס וקצין בחיל האויר הגרמני. הוא הגיע לדרגת מפקד טייסת מטוסים. גרייזר שירת בלהק של הרמן גרינג בשלבי המלחמה האחרונים, כאשר ''הקירקס המעופף'' ריכז את שרידי הטייסות שעדיין נותרו כשירות לפעולה, לצורך פעילות מרוכזת בחזית המערבית. הוא זכה לצלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, עיטור הפצועים ואותות כבוד נוספים.
מ-1919 עד 1921 השתייך לאחת ממיליציות החיילים המשוחררים שממשלת וויימאר החזיקה ונלחם בארצות הבאלטיות נגד החדירה הסובייטית.
בתחילת שנות ה-1920 גר בעיר הנמל דאנציג, כאחד מראשי מיליציה קיצונית. דאנציג הייתה עיר בשלטון משותף פולני-גרמני, בתוך מערב פולין.
גרייזר הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1928. הוא זכה ליוקרה מפלגתית רבה כראש העיר חם המזג של דאנציג, בין השנים 1935-1939.
במישרה זאת היה האחראי באופן ישיר למתחים המסלימים עם הרפובליקה הפולנית, שהיו העילה המרכזית לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
בתום כיבוש פולין, באוקטובר 1939, סופחה מערב פולין לגרמניה הנאצית וחולקה לשתי נפות. גרייזר מונה לראש מינהל המפלגה ולמושל מטעם הרייך בחבל הדרומי, שבירתו העיר לודז'.
כגזען קיצוני, הוא יישם בהתלהבות תוכנית ''טיהור אתני'' שנועדה לסלק מהנפה בה משל את כל הפולנים ולישב בו גרמנים. סך הכול הוא החליף כ-600,000 פולנים אותם גירש, בכ-600,000 גרמנים אתניים.
מדיניותו האנטי-פולנית יושמה בתחומים שונים, כגון בהחרמת רכוש, בהגבלות בתחום החינוך והתרבות, בגירמון יתומים פולנים ובמסע נגד הדת הקתולית וכמריה.
הוצאות המוניות להורג היו לנורמה.
גרייזר הפך את הנפה בה שלט לדוגמא לנאציפיקציה ליתר האזורים ברחבי אירופה שנכבשו על ידי הנאצים. הנאציפיקציה ובהמשך גטו לודז' והשמדת היהודים, היו ראשונים מסוגם בשטחי פולין הכבושה. הם הפכו למציאות ולמודל לדפוס הפעולה בכל רחבי הרייך. זה היה המודל שעל פיו בוצע הפיתרון הסופי.
בלודז' פעל הגטו הגדול ביותר בפולין. תושביו הצדיקו את קיומם בעיני השלטון הנאצי בזכות התעשייה הענפה שעבדו בה, שתרמה למאמץ המלחמתי הגרמני.
למרות זאת גרייזר סירב להיענות לפניות לשפר את מנות המזון של היהודים בגטו ועמדתו האנטי-יהודית הקיצונית הדריכה את הפקידים הכפופים לו ברוח זו.
גרייזר היה פעיל בתיכנון השואה. בתחום שלטונו הוקם מתקן ההשמדה הראשון בחלמנו. במתקן נערכו ניסיונות רבים עד שהפך ליעיל. מאוחר יותר יושמו הלקחים מתפעולו בכל מתקני ההשמדה. במהלך המלחמה נרצחו במתקן זה כ 320,000- נפש, 98 אחוז מתוכם יהודים.
היהודים הראשונים שנשלחו לחלמנו הגיעו מצ'כוסלובקיה, בהוראת ריינהרד היידריך, המושל של מדינה זאת.
גרייזר שיבח את אנשי היחידה הנאצית שהפעילו את המתקן. במכתב להימלר, במהלך מבצע ההשמדה, הוא הציע לנקוט באותה שיטה גם לגבי פולנים הנגועים בשחפת והמסכנים את בריאותם של הגרמנים.
גרייזר ידע לקבל את תמיכתם של המושכים בחוטים בלשכת הקנצלר בברלין. הוא היה הבולט והמשפיע מבין כול העשרות הרבות של מושלי הנפות, שהיו ברובם דמויות פלבאיות ואף מגוחכות. הוא השתייך לאליטה הצבאית יחד עם גרינג, הס והיידריך. בשנת 1942 הועלה לדרגת גנרל באס-אס. יתכן שסומן גם כיורשו של היידריך לאחר שזה חוסל.
גרייזר היה בסוף המלחמה קורבן לאינטריגות בין ראשי המשטר בברלין וקיבל פקודות סותרות בנוגע להגנת החבל מהסובייטים המתקרבים. כתוצאה מכך הוא נשלח לבוואריה. בסוף המלחמה הוא נתפס בידי האמריקנים בהרי האלפים והוסגר לפולין. הוא נשפט על פשעי מלחמה. הוא טען כי ביצע פקודות, אך העדויות הרבות נגדו הבהירו את אופיו ומניעיו. הוא הורשע בהשמדת עם וסעיפים נוספים, נידון למוות וניתלה בפומבי.
גרייזר הוא דוגמא מובהקת לעבריין נאצי, לאומן מיליטנטי מאזור הגבול, אשר פעל ללא רחם ומתוך שינאה. מבט בתמונתו מראה דימיון מדהים לגרינג, שהוא תוצאה של טיפוח לא פחות מאשר דימיון טבעי. כמו גרינג, היו לשניהם עיני כריש בהירות, גדולות, עזות, מימיות וקרות, קלסר פנים שמנמן אך תקיף, ואהבה למדים צבאיים מהודרים. הם היו דומים גם בקווי האופי: שאפתנות, קור רוח, אכזריות, תככנות, ויצר הסתכנות. שניהם היו חמדנים ואהבו חיי מותרות. מה שהציל אחדים מיהודי גטו לודז' הייתה רדיפת הבצע שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה