מַאֲפִיָּה
פוֹלְקְסדוֹיְטְש אֶחָד, פּוֹלָנִי נָאצִי,
חָמַד אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ.
הוּא הָיָה אוֹפֶה,
וְרָצָה מַאֲפִיָּה.
אוֹתוֹ יוֹם הָפַךְ אֶצְלֵנוּ לְיוֹם שָׁחֹר.
בָּכִינוּ כֻּלָּנוּ, גַּם אַבָּא. הָיִינוּ שְׁבוּרִים.
עוֹד לֹא הָיָה גֶּטוֹ בָּעִיר, אוֹ כָּל סִדּוּר אַחֵר,
וְרַק אוֹתָנוּ רָצוּ לְגָרֵשׁ, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לְאָן לָלֶכֶת.
הָיָה זֶה יוֹם שַׁבָּת מֻשְׁלָג בַּחֹרֶף.
הָיָה לְאַבָּא פֶּתֶק לָלֶכֶת לַעֲבֹד בְּנִקָּיוֹן.
לָקְחוּ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, בְּכָל פַּעַם מִישֶׁהוּ אַחֵר.
הִצַּעְתִּי לוֹ: ''בִּמְקוֹם שֶׁאַתָּה תֵּלֵךְ, אֲנִי אֵלֵךְ בִּמְקוֹמְךָ.''
בָּאתִי לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְנִגַּשְׁתִּי לַמְּנַהֵל, גֶּרְמָנִי בְּשֵׁם בְּרָאוּן.
רָצָה הַמַּזָּל, וְהוּא הָיָה גַּם הַמְּמֻנֶּה עַל כָּל הַבָּתִּים בָּעִיר.
הוּא צִוָּה עָלַי: ''תְּנַקִּי אֶת כָּל הַמִּשְׂרָדִים''.
הָיִיתִי מְנַקָּה יָפֶה, וּבוֹכֶה.
בְּרָאוּן בָּא אֵלַי, וְשָׁאַל מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת: ''מַדּוּעַ אֶת בּוֹכֶה?''
הֵבִיא לִי לַחְמָנִיָּה, וְאָמַר: ''תֹּאכְלִי, אוּלַי אַתְּ רְעֵבָה.''
בַּהַתְחָלָה לֹא רָצִיתִי לַעֲנוֹת, אֲבָל הוּא נִדְנֵד.
הוּא הִזְהִיר: ''אַתְּ חַיֶּבֶת לְסַפֵּר מַדּוּעַ אֶת בּוֹכֶה.
מְאוּמָה לֹא יַעֲזֹר לְךָ. אַחֶרֶת תְּקַבְּלִי מַכּוֹת!''
לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לַעֲנוֹת, רַק לִבְכּוֹת.
סִפַּרְתִּי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ.
לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה.
הוּא שָׁאַל: ''אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן גָּר מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם?''
הָלַכְנוּ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּקַּח כֶּסֶף וִיחַפֵּשׂ מָקוֹם אַחֵר,
אֲבָל הוּא רָצָה רַק אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ,
כֵּיוָן שֶׁהָיָה נִצָּב בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי.
עָנִיתִי: ''אֲנִי יוֹדַעַת''.
בְּרָאוּן הֵבִיא כִּרְכָּרָה וְאָמַר: ''תַּעֲלִי!''. עָלִיתִי בְּלִי לָדַעַת מַדּוּעַ.
הוּא אָמַר: ''תַּרְאִי לִי הֵיכָן גָּר מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הַבַּיִת.''
הִגַּעְנוּ לַפוֹלְקְסדוֹיְטְש, אֲשֶׁר שְׁמוֹ הָיָה בֶּרְנַארֶק.
שְׁנֵיהֶם הִצְדִּיעוּ זֶה לָזֶה בְּהַצְדָּעָה נָאצִית.
בְּרָאוּן שָׁאַל אוֹתוֹ: ''מַדּוּעַ הֵפַרְתָּ אֶת הַחֹק?
אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם?
מַדּוּעַ הָלַכְתָּ יָשָׁר אֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיַּתְנוּ לְךָ אוֹתוֹ?
אֲנִי הָאַחְרַאי עַל כָּל הַבָּתִּים בָּעִיר!
תָּבוֹא אֵלַי מָחָר, וְאַתֶּן לְךָ בַּיִת אַחֵר כְּמוֹ זֶה.''
כָּךְ הָיָה. אַךְ לְבַסּוֹף הִסְכַּמְנוּ עִם בֶּרְנַארֶק,
שֶׁאֶת הַמַאֲפִיָּה אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִמְסֹר לוֹ.
הִיא הָיְתָה מִתַּחַת לַבַּיִת, וְזֶה לֹא הִפְרִיעַ לָנוּ.
פוֹלְקְסדוֹיְטְש אֶחָד, פּוֹלָנִי נָאצִי,
חָמַד אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ.
הוּא הָיָה אוֹפֶה,
וְרָצָה מַאֲפִיָּה.
אוֹתוֹ יוֹם הָפַךְ אֶצְלֵנוּ לְיוֹם שָׁחֹר.
בָּכִינוּ כֻּלָּנוּ, גַּם אַבָּא. הָיִינוּ שְׁבוּרִים.
עוֹד לֹא הָיָה גֶּטוֹ בָּעִיר, אוֹ כָּל סִדּוּר אַחֵר,
וְרַק אוֹתָנוּ רָצוּ לְגָרֵשׁ, בְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ לְאָן לָלֶכֶת.
הָיָה זֶה יוֹם שַׁבָּת מֻשְׁלָג בַּחֹרֶף.
הָיָה לְאַבָּא פֶּתֶק לָלֶכֶת לַעֲבֹד בְּנִקָּיוֹן.
לָקְחוּ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, בְּכָל פַּעַם מִישֶׁהוּ אַחֵר.
הִצַּעְתִּי לוֹ: ''בִּמְקוֹם שֶׁאַתָּה תֵּלֵךְ, אֲנִי אֵלֵךְ בִּמְקוֹמְךָ.''
בָּאתִי לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה וְנִגַּשְׁתִּי לַמְּנַהֵל, גֶּרְמָנִי בְּשֵׁם בְּרָאוּן.
רָצָה הַמַּזָּל, וְהוּא הָיָה גַּם הַמְּמֻנֶּה עַל כָּל הַבָּתִּים בָּעִיר.
הוּא צִוָּה עָלַי: ''תְּנַקִּי אֶת כָּל הַמִּשְׂרָדִים''.
הָיִיתִי מְנַקָּה יָפֶה, וּבוֹכֶה.
בְּרָאוּן בָּא אֵלַי, וְשָׁאַל מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת: ''מַדּוּעַ אֶת בּוֹכֶה?''
הֵבִיא לִי לַחְמָנִיָּה, וְאָמַר: ''תֹּאכְלִי, אוּלַי אַתְּ רְעֵבָה.''
בַּהַתְחָלָה לֹא רָצִיתִי לַעֲנוֹת, אֲבָל הוּא נִדְנֵד.
הוּא הִזְהִיר: ''אַתְּ חַיֶּבֶת לְסַפֵּר מַדּוּעַ אֶת בּוֹכֶה.
מְאוּמָה לֹא יַעֲזֹר לְךָ. אַחֶרֶת תְּקַבְּלִי מַכּוֹת!''
לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לַעֲנוֹת, רַק לִבְכּוֹת.
סִפַּרְתִּי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ.
לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה.
הוּא שָׁאַל: ''אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן גָּר מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם?''
הָלַכְנוּ אֵלָיו כְּדֵי שֶׁיִּקַּח כֶּסֶף וִיחַפֵּשׂ מָקוֹם אַחֵר,
אֲבָל הוּא רָצָה רַק אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ,
כֵּיוָן שֶׁהָיָה נִצָּב בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי.
עָנִיתִי: ''אֲנִי יוֹדַעַת''.
בְּרָאוּן הֵבִיא כִּרְכָּרָה וְאָמַר: ''תַּעֲלִי!''. עָלִיתִי בְּלִי לָדַעַת מַדּוּעַ.
הוּא אָמַר: ''תַּרְאִי לִי הֵיכָן גָּר מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הַבַּיִת.''
הִגַּעְנוּ לַפוֹלְקְסדוֹיְטְש, אֲשֶׁר שְׁמוֹ הָיָה בֶּרְנַארֶק.
שְׁנֵיהֶם הִצְדִּיעוּ זֶה לָזֶה בְּהַצְדָּעָה נָאצִית.
בְּרָאוּן שָׁאַל אוֹתוֹ: ''מַדּוּעַ הֵפַרְתָּ אֶת הַחֹק?
אַתָּה רוֹצֶה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם?
מַדּוּעַ הָלַכְתָּ יָשָׁר אֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיַּתְנוּ לְךָ אוֹתוֹ?
אֲנִי הָאַחְרַאי עַל כָּל הַבָּתִּים בָּעִיר!
תָּבוֹא אֵלַי מָחָר, וְאַתֶּן לְךָ בַּיִת אַחֵר כְּמוֹ זֶה.''
כָּךְ הָיָה. אַךְ לְבַסּוֹף הִסְכַּמְנוּ עִם בֶּרְנַארֶק,
שֶׁאֶת הַמַאֲפִיָּה אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לִמְסֹר לוֹ.
הִיא הָיְתָה מִתַּחַת לַבַּיִת, וְזֶה לֹא הִפְרִיעַ לָנוּ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה