פציעה

הלכתי לקחת את מנת הקפה היומית.
היינו מקבלות מים בצבע שחור.
שהיינו חופפות בהם את הראש,
כי לא היו מים חמים.

לקחתי את המנה שלי ופניתי הצידה.
לפתע, כל הבחורות שעמדו איתי,
התחילו לרוץ בטרוף לעבר המטבח.
הן ראו שמביאים לשם תפוחי אדמה.

השומרים הנאצים התחילו לירות בלי אבחנה.
ופגעו בבחורות שרצו, ובאלה שעמדו כמוני.
יריה אחת פגעה בי, במרפק הזרוע הימנית.
הקליע חלף דרך הזרוע, ויצא מהצד השני.

הפצע הכאיב מאד, וכמעט התעלפתי.
פתאום שמעתי קול קלוש, לוחש בנפשי:
''אוי, בלי ידיים, בלי רגליים, אבל עוד חיה.
אני רוצה לחיות, אני אחיה.''

התרחקתי משם, בשארית כוחותי.
באותו הזמן, היו מוטלים, בכל עבר,
בברגן בלזן, מתים, מתים, מתים.
הם היו מפוזרים כמו חלוקי אבנים.