חוה

חוה עבדה במטבח שנועד להכנת אוכל לנאצים.
עבודתה הראשונה היתה להוציא ירקות מהמרתף,
יחד עם עוד שלוש בחורות מהבלוק שלנו.
היא קפאה מהקור שם, והחזיקה בקושי מעמד.

לאחר כחודשיים קיבלה חוה עבודה אחרת,
לקחת, ביחד עם עוד בחורה, דודי אוכל לחיילים בשטח.
האדמה היתה קפואה וחלקה מאד,
והיה להן קשה לשמור על שיווי המשקל.

כעבור פרק זמן ארוך חוה נכנסה לעבוד במטבח.
בזכות עיניה הכחולות זכתה ליחס קצת יותר טוב.
לעובדות היה מותר לאכול ליטר מרק אחד ביום.
חוה היתה לוקחת ממנו מעט בסתר, ומביאה לי.

פעם תפשו הנאצים עובדת שלקחה מעט לחם.
הם היכו אותה מכות רצח.
למחרת, אחת המשגיחות חשבה שהבחורה היא חוה.
היא היכתה אותה, עד שהתברר לה שזאת טעות.

הנאצים הרגו עובדים על כל חשד לגניבת מזון.
יום אחד הם הרגו עובדת ראשית, וכל הצוות שלה.
חוה קיבלה את העבודה במקומה.
היא הפכה לאחראית במטבח.

זמן רב עבר, והתחילו להגיע לברגן בלזן,
גם משלוחי אנשים מצרפת, של גברים ונשים.
צרפתים אחדים הפכו למנהלי המטבח.
הם עזרו לחוה לקחת אוכל טוב.

שאלתי אותה כיצד היא מצליחה להשיג אוכל,
והיא הסבירה לי: ''יש סדר חדש במטבחים.
הצרפתים מנהלים אותו,
והם נותנים לעובדים לקחת אוכל.''

צרפתי אחד חיבב אותה, ונתן לה מכל טוב.
צרפתי אחר היה חותך בשר על השולחן במטבח.
המשגיח הנאצי ישב באותה שעה במשרד.
חוה והבחורות היו עוברות, ולוקחות שאריות.

חוה היתה מביאה לי לאכול די והותר.
אפשר היה גם לתת מזון לזולת.
חוה היתה ניגשת כל פעם למרתף,
ומחלקת מזון לבחורות שעבדו בו.