מלחמות המשקפיים

התאמת משקפי ראיה לילד כרוכה בקשיים רבים שעל חלקם נשתדל לעמוד כאן, כיוון שבחיפוש באינטרנט לא נמצא מידע בנושא חשוב זה.

מערכת הראיה היא החשובה והדומיננטית ביותר במוח. היעדר משקפייים לתיקון ליקויי ראיה בגיל הילדות היא גורם מרכזי בעיכוב התפתחותו של הילד. לעובדה זאת מודעים כל המומחים. לכן מגיל קטן טורחים המבוגרים ובודקים לילד את הראיה, ובמידת הצורך מתאימים לו זוג משקפיים.

זאת למרות שילדים רבים מסתירים במודע או שלא במודע את הצורך שלהם במשקפיים. לעיתים הם לא מבינים את הצורך הזה ואינם מדווחים עליו, או שמפאת גילם המוקדם הם אינם מסוגלים עדיין לעבור בדיקת ראיה. במקרה שהם מבינים זאת הם חוששים מתחושת חוסר הנוחות, הכיעור הפיזי ומהלעג החברתי.

כתוצאה מכך העובדה שהילד זקוק למשקפיים  עלולה שלא להתגלות עד לגיל הנעורים, וגם אם יש לו משקפייים הוא יהסס להרכיב אותם.

ייתכן שהדבר שנתפש כבעיה המרכזית הכרוכה בשימוש במשקפיים בעיני המבוגרים היא שהמשקפיים הם מכשיר חד, שצמוד לאיבר הפגיע ביותר באדם - העיניים. לכן חשובה הזהירות בעת השימוש בהם, שהיא נושא שקשה להסביר לילדים שמקבלים כל דבר כמובן מאליו.

מי שמתאימים לילד משקפי ראייה מתעלמים בדרך כלל מעובדה בעלת חשיבות רבה, והיא שהאדם צריך לא זוג משקפיים אחד בלבד אלא שלושה במספרים שונים, לשלושה טווחי ראיה:

משקפיים לטווח ראיה רחוק - לטווחים של מעל כ-10 מטר. אלה הם המשקפיים בעלי העדשות עם המספר הגדול ביותר.

משקפיים לטווח ראיה בינוני - לטווחים שבין 10 מטר עד לפחות מ-1 מטר בערך. אלה מתאימים לרחוב, לבית, ולעבודה מול המחשב והשולחן.

משקפיים לטווח ראיה קצר - לטווח של מחצי מטר בערך ועד סנטימטרים בודדים. הם מתאימים לקריאה של עיתון, ספר והאותיות הקטנטנות שבמסמכים.

בדרך כלל מתאים האופטיקאי לילד את המשקפיים לטווח רחוק. זאת אולי על פי ה'היגיון' של 'ללכת על בטוח'.

הילד מתחיל לראות איתם מעט טוב יותר את מה שכתוב בלוח בכיתה, אבל ככל שהוא מתכנס לעבר מחברת הכתיבה שלו התמונה הולכת ונעשית מטושטשת, עד לכדי בלתי אפשרית.

יוצא שהילד שהיה מתוסכל לפני המשקפיים הופך להיות מתוסכל עוד יותר. 

הוא רוצה לקרוא ולכתוב, והמשקפיים מפריעים לו יותר.

הטענה שמי שצריכים משקפיים לטווח רחוק יכולים לקרוא ללא משקפיים אינה נכונה: 

הקריאה ללא משקפיים אפשרית עבורם בדרך כלל בטווח של עשרות סנטימטרים בודדים בלבד מהעיניים, במצב שבו האדם מקריב את הספר לאפו, אך לא כשהספר מונח על השולחן.

בנוסף, ילד שמרכיב משקפיים לטווח רחוק לא יוריד אותם ברגע שמבטו פונה מהלוח לעבר מחברת הכתיבה.

כיום יש עדשות מולטיפוקל, שבהן יש מיקוד משתנה שכולל את כל הטווחים, אך הם חדשים ולדורות הקודמים לא היו אותם. בנוסף הם גם יקרים מכדי להעניק אותם לילדים. 

כיום יש בשוק האופטיקה עדשות מולטיפוקל שהמיקוד המשתנה שבהן בנוי לטווחים של החדר, מהקירות ועד לשולחן הכתיבה. העדשות אינן כוללות את הטווחים הרחוקים והקרובים ביותר, ולכן הן זולות וקלות יותר.

הפיתרון שטוב לרוב הילדים, וגם למבוגרים, הוא משקפיים לטווח ראיה בינוני. משקפיים כאלה הם בעלי מיקוד אחד בלבד שנמוך במעט מהמספר המכסימלי, ולכן הראיה בהם אינה כל כך חדה למרחק רב. אך הם מאפשרים ראיה טובה לטווחים בינוניים כמו הרחוב, החדר, וגם מול המחשב והשולחן.
מי שהאופטיקאי אינו מצליח להתאים להם משקפי ראיה לטווח בינוני, בגלל חוסר גמישות של העין, צריכים משקפי מולטיפוקל, או זוג משקפיים לכל טווח ראיה.

ילדים מהדורות הקודמים זוכרים בוודאי את התיסכול עם קבלת המשקפיים הראשונות שהיו מיועדות לטווח הרחוק בלבד, ולא איפשרו קריאה וכתיבה.
גם כיום יש בוודאי ילדים רבים מאד שהמשקפיים הראשונות שהם מקבלים הם לטווח ארוך, למרות שהם זקוקים בעיקר למשקפיים לטווח בינוני.
התסכול הרב עלול לגרום לתחושת חוסר אונים, זעם, וקשיי למידה, שמתפתחים במקרים רבים לאישיות מודחקת, ובמקרים קיצוניים להפרעה נפשית.

ההתאמה של העדשה הנכונה לעין אינה הבעיה היחידה בשימוש במשקפיים אצל הילדים. יש להוסיף לכך גם את בעיית ההרכבה.

המשקפיים הם אביזר שמכביד על הפעילות הגופנית בכלל והספורטיבית בפרט. הצורך לשמור את הראש חסר תנועה כמעט כדי שהמשקפיים לא יישמטו מהפנים, גורם לחוסר נוחות רב. כתוצאה מכך נמנעת מהילד גם פעילות ספורטיבית מגוונת כמו משחקי כדור או שחייה, שהוא שואף לעסוק ולהצטיין בהם מחמת תיסכולו מול שולחן הכתיבה.

העובדה שהמשקפיים של הילד אינן נמצאות מול העיניים כמו שצריך, אלא גולשות במורד האף בלי הפסקה, גורמת גם להחמרה מהירה בבעיית הראיה ולצורך חוזר בעדשות בעלות מספר גדול יותר במהלך שנות ההתבגרות.

לכל אלה יש להוסיף את התנועות הבלתי רצוניות שהילד מפתח כתוצאה מגלישת המשקפיים, והגירויים שהם גורמים לפניו.

יש פיתרון פשוט לריבוי הבעיות כתוצאה מנפילת המשקפיים ממקומן הראוי במעלה האף, והוא קשירת זרועות המשקפיים בשרוך גומי הדוק מאחורי הראש. בדרך זאת אפשר לטלטל את הראש אך המשקפיים נשארות יציבות במקומן.

למרות הצורך החיוני בשרוך גומי לקשירת המשקפיים אין בנמצא מוצר כזה בחנויות האופטיקה. כל מי שרוצה בכך חייב לאלתר זאת בעצמו, בעיקר באמצעות שרוך משקפיים אופנתי שמיועד במקור לתלייתם על הצוואר, או שרוך גומי פשוט.

התוצאה היא שהילדים בעלי המשקפיים לטווח ארוך, והמשקפיים שאינם מהודקים בגומיה לראש, אינם מסוגלים לעסוק בכל פעילות אינטליגנטית והופכים לחסרי אונים.