וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ.
מרבית הציורים המפורסמים המתארים את המעמד מראים את יוסף עומד על משטח מוגבהה ופורש זרועות לצדדים לעבר אחיו, כדוגמת המאזניים האלוהיות.
חז''ל מספרים שבמסע יעקב אבינו מבאר שבע לחרן הארץ התקפלה בפניו והוא הגיע לשם בבת אחת.
עוד כשהיו ברחם אימם אמר ה' לרבקה: 'ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר'.
אומר רש''י: 'לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל'.
ובגמרא: 'קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמין. ישבו שתיהן - אל תאמין. חרבה קיסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קיסרי - תאמין.'
לא יתכן ששניהם, יעקוב ועשיו, ישלטו. אלא או זה או זה. בדיוק על פי עיקרון המאזניים.
שמו של יצחק דומה לשם 'עץ חי'.
שרה אינה אלה 'שדה', שהוא השדה עליו צמח יצחק.
מערת המכפלה שבה נקברו האבות היא משל לזרע הנטמן בשדה והופך למאה שיבולים.
זה פשר כפל הסיפור של אליעזר את שליחותו בפני משפחת רבקה.
כפל הסיפור, המקביל לכפל שבשם 'מערת המכפלה', אינו אלא ביטוי ספרותי מורכב ומעודן של יסוד הצמיחה, המתגלם בעץ החיים הקוסמי.
עץ החיים הקוסמוגני המיתולוגי, בעל הגזע והצמרת העצומים ומורכבי הצורה, הונצח בתרבויות הפגניות, כמי שממנו צומחים החיים על כל צורותיהם, ובו הם שוכנים.
זה גם פשר נפילת רבקה מהגמל בראותה את יצחק.
זאת גם משמעות שם המקום 'באר לחי רואי', בו התגורר יצחק בעת שליחות אליעזר.
צילום: פליקר
דווקא סוריה חמורת הסבר הפכה בעשורים האחרונים לאימפריית הלבשה תחתונה ונועזת, שמיועדת לכלות טריות ולנשים נשואות. תחתונים מזמרים, אכילים, עם אורות מהבהבים ואפילו חוטיני עם טלפון סלולרי - בחוץ שומרים על הצניעות, בבית מותר לחגוג. מחקר חדש חושף את האמת במערומיה.
לכתבה המלאה באתר הארץ
בראשית ט''ו:
מושג הצדק הטבעי, כמו שתואר בפרשות הקודמות כמתגלם במושג מאזני צדק, הופך בדרך זאת למרכזי.
הפרשה מרחיבה את המושג, ומביאה תיאור מפורט של גן העדן, שהוא מבוע מים מרכזי, שארבעה נהרות יוצאים ממנו, האחד לכל כיוון.
גן העדן הוא לפיכך הביטוי 2*2, שהם מאזני צדק מושלמים, בהיותם מכיילים זה את זה.
המושג גן העדן ניתן להרחבה קוגנטיבית משמעותית, שמרמזת עליה בריאת המאורות ביום הרביעי דווקא:
גן העדן הוא הריבוע המתפצל לארבעה ריבועי משנה בתודעה.
כלומר, זאת תמונת העולם אותה אנו תוחמים בדימיוננו באמצעות רשת קווים שתי וערב שאינם פרושים על גבי המציאות, אלא מהווים חלק מהותי ממנה.
זאת כמו שאנו מקבלים את הצדק הטבעי כיסוד עולם, ולא כתפאורה חיצונית בלבד.
יתכן וגן העדן שימש מקור השראה לאייזיק ניוטון כאשר חקר את התפצלות האור הלבן, אור השמש, לצבעים, באמצעות מנסרה.
התובנה המהפכנית האמיתית של ניוטון הייתה שכל צבע בתוך קרן האור נשבר באופן שונה בתוך המנסרה. הצבע האדום נשבר מעט מאוד, בעוד הצבע הכחול משנה כיוון בצורה דרסטית. כתוצאה מכך כל צבע בתוך קרן האור עוזב את המנסרה במקום שונה לגמרי, ובמקום נקודה אחת של אור לבן על המסך- אנחנו מקבלים את הקשת הצבעונית.
יש בני אדם החוזרים בבת אחת מבידוד רוחני אל עולם המציאות.
ההגדרה של בידוד רוחני היא רחבה מאד. לענין זה אל לנו לומר נהר פרת, שהוא הנהר הרביעי בגן עדן, אלא נהר פרט.
באדם שבתוכו נתקל לפתע ארמון החלומות הרוחני בפרטנות היומיומית הקשה, עשוי האור הלבן של התודעה להשתבר כמו במנסרה, וליצור את הצורה המופשטת של רשת דינאמית, כמו שכל צבע בתוך קרן האור נשבר באופן שונה בתוך המנסרה.
זאת הקשת שבפרשה הבאה, פרשת נוח, תוגדר כאות הברית בין האלוהים לאדם.
ראשית הפרשה בפסוקים המזכירים בחלוקתם לשניים את שירת האזינו, ויש ביניהם אחד המרמז כי חלוקה זאת היא לימין ושמאל:
מקור השם 'האזינו' הוא בשורש א.ז.נ.
האוזן היא האבר המפותח ביותר בעובר האנושי. עצמות האוזן מסיימות את צמיחתן בעובר, ומגיעות בו לגודלן הסופי, שאינו משתנה יותר.
באוזניים מצויות צינוריות ובהן נוזל, שמעניקות לאדם את חוש שיווי המשקל.
חוש השמיעה פונה, אם כן, לפנימיות העמוקה ביותר באדם.
כידוע, אין כמו ההאזנה ליצירה המוסיקלית כדי להביא איזון לנפש.
השורש א.ז.נ הפך כך גם למקור המילה 'מאזניים' - המכשיר בו משתמשים בחיי היום יום לצרכי מסחר.
כאשר מתבוננים בהתנהלותם של פעוטים ההולכים ונתקלים זה בזה עד שהם מוצאים את שיווי המשקל והיציבה הנכונה, מבינים כיצד כרוכים המושגים 'האזנה' ו'מאזניים' זה בזה, באמצעות ערך הצדק הטבעי.
זאת היא שירת האזינו.
המבנה הזוגי, של משפט בעל שני חלקים שווים, חוזר לאורך כל השירה בשיטתיות יוצאת דופן.
לוחות הברית ומנורת שבעת הקנים הם סמלים, שפיצולם לשני צדדים שווי ערך מבהיר לנו את חשיבותו הרבה של המושג 'מאזניים' בעיצובה של התורה. שירת האזינו מתווספת אליהם.
המקום בו נשא משה רבינו את השירה משקיף לעבר ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם. ככל שהאדם נמצא במקום נמוך יותר, תחושת האיזון שלו חזקה יותר. אין ספק כי משה שאב מכך השראה טבעית. זאת למרות שהעובדה הגיאוגרפית המיוחדת לא היתה ידועה בתקופתו.
להלן השירה כולה עם חלוקת המשפטים לפי המבנה הזוגי:
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה - וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי - תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא - וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.
כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא - הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ.
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ - כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל - צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם - דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל.
הֲ לַיְהוָה תִּגְמְלוּ זֹאת - עַם נָבָל וְלֹא חָכָם
הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ - הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם - בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר
שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ - זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם - בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים - לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ - יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר - וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן
יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ - יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ - עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ - יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ.
יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ - וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.
יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ - וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע - וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן - עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים
בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים - עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה
וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר.
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט - שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ
וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ - וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.
יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים - בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ.
יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ - אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם
חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ - לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.
צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי - וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ.
וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ - מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו.
וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם - אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם
כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה - בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם.
הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל - כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם
וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם - בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.
כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי - וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית
וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ - וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.
אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת - חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם.
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף - וְקֶטֶב מְרִירִי
וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם - עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר.
מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב - וּמֵחֲדָרִים אֵימָה
גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה - יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה.
אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם - אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם.
לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר - פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ
פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה - וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל זֹאת.
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה - וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה.
לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת - יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם.
אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף - וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה
אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם - וַיהוָה הִסְגִּירָם.
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם - וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים.
כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם - וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה
עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ - אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ.
חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם - וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר.
הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי - חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי.
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם - לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם
כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם - וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.
כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ - וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם
כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד - וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.
וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ - צוּר חָסָיוּ בוֹ.
אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ - יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם
יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם - יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה.
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא - וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה - מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא
וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.
כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי - וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי - וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי - וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם - וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה - מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ - כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו - וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
לאחר סיום השירה בא הפסוק:
כִּי לֹא דָבָר רֵיק הוּא מִכֶּם - כִּי הוּא חַיֵּיכֶם
וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה - אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
צילום: פליקר
כמו שהשם מרמז, פרשת וילך היא ניגודה של פרשת ניצבים שקדמה לה, ושתיהן משלימות זאת את זאת.
פרשת ניצבים עוסקת במהות הסטאטית הניצחית שבאדם, בעליון האינסופי.
פרשת וילך עוסקת במהות הדינאמית הניצחית שבאדם, בתנועה המתמדת, במטוטלת הפנימית.
בהתאם לכך, זאת גם הפרשה הקצרה ביותר בתורה כולה.
ככזאת, היא גם מתאימה להיות הראשונה בשנה החדשה, כמו שהפרשה הקודמת התאימה להקדים אותה.
למרות הקוצר, הפרשה מורכבת מאד מבחינת התוכן.
זאת הפרשה שמקדימה את צמד פרשות הברכה, שהן האחרונות שבתורה.
לכן המסר בה חיב להיות חריף וקולע.
הפרשה מתחילה בהודעת משה כי יהושע בן נון, איש המעשה, הוא אשר יחליף אותו בהנהגה לאחר מותו, ויפקד על כיבוש הארץ.
לאחר מכן מצווה משה לקרוא בתורה אחת לשבע שנים בלבד, בחג הסוכות של שנת השמיטה.
זאת חזרה למושג הצדק הטבעי אשר תואר בפרשות שופטים וכי תצא.
מיד לאחר מכן מגיעה ההקדמה לשירת האזינו, שהיא הפרשה הבאה.
מקור השם 'האזינו' הוא בשורש א.ז.נ שהוא המקור למילה 'אוזן'.
האוזן היא האבר המפותח ביותר בעובר האנושי. עצמות האוזן מסיימות את צמיחתן בעובר, ומגיעות בו לגודלן הסופי, שלא ישתנה יותר במהלך חיי האדם.
באוזניים מצויות צינוריות ובהן נוזל, שמעניקות לאדם את חוש שיווי המשקל.
חוש השמיעה פונה לפנימיות העמוקה ביותר באדם.
אין כמו החוויה המוסיקלית כדי לשמש מזור לנפש.
המוסיקה מוציאה את הכעס באדם ומפנה אותו לנתיבים של עשיה.
זאת היא שירת האזינו.
מכיוון שההאזנה מביאה את האדם למצב של איזון נפשי, הפך השורש א.ז.נ גם למקור המילה 'מאזניים' - המכשיר בו משתמשים בחיי היום יום לצרכי מסחר.
לוחות הברית ומנורת שבעת הקנים הם סמלים, שפיצולם לשני צדדים שווי ערך מבהיר לנו את חשיבותו הרבה של המושג 'מאזניים' בעיצובה של התורה.
מספיק להתבונן בהתנהלותם של פעוטים ההולכים ונתקלים זה בזה עד שהם מוצאים את שיווי המשקל והיציבה הנכונה, כדי להבין כיצד כרוכים הפעלים 'ללכת' ו'להאזין' זה בזה, באמצעות מושג הצדק הטבעי.
בפרשה זאת, האחרונה לפני ראש השנה, העם ניצב וממתין להוראות, שהן כריתת הברית והברכה שמשה עומד לברך בטרם חציית נהר הירדן לעבר ארץ ישראל.
באמצעות הפסוק 'אתם ניצבים היום כולכם', מודגש כי הניצבים, אינם רק מי שנוכחים, אלא גם מי שאינם, מי שהיו ומי שיהיו.
המקום גם הוא אינו מוגבל, כי מיד בהמשך מופיע הפסוק: 'גם אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך'.
הפרשה מציינת במפורש את כוליות המקום והזמן. היא מתארת אינסוף בראשיתי, שבו ההוויה האלוהית היא מוחשית.
זאת תחושת שלווה 'בודהיסטית', שהיא המתאימה ביותר לתקופה שלפני ראש השנה החדשה.
זאת תחושת מלכות בענייני העולם, שאין צורך להיאבק בו יותר.
מתוך אחדות הזמן והמקום אפשר להסיק את האמונה באל אחד.
לכן 'לא נפלאת היא בקשתו ולא רחוקה, לא בשמים ולא מעבר לים, קרוב הדבר מאד לעשותו'.
לפני כניסתם לארץ הקודש בני ישראל הופכים למלכים, והם יכולים להכתיר את הקב''ה למלך עליהם.
לאחר פרשות שופטים וכי תצא, העוסקות בילדות ובנעורים, מגיעה פרשת כי תבוא, העוסקת באדם המבוגר, שיש לו אחריות, ובפרט אחריות לרכוש.
אין רכוש חשוב יותר מאשר האדמה.
לכן פותחת הפרשה במצוות הבאת הביכורים.
מצוות מתן המעשר מפרי האדמה לעניים מופיעה מיד לאחר מכן.
האדמה היא במובן הרחב הסביבה בה אנו חיים.
קיים דיאלוג מתמיד ומזכך בין האדם לסביבה, גם זאת שאינה שלו ישירות.
הארץ מעניקה חיים לאדם, ובתמורה עליו להחיות אותה.
על פי מפת דמות האדם של ארץ הקודש, מצוות הביכורים מיועדת גם לשמירת איכות הסביבה.
נראה כי כבר בימי קדם הייתה הארץ צפופה מאד, וכורעת תחת נטל תושביה, בהיותה 'ארץ זבת חלב ודבש'.
פסוק זה מופיע בפרשה שלוש פעמים.
הפרשה אינה מרחיבה בנושא האחריות לארץ ישראל.
הניסיון האנושי מאפשר לקצר.
הפועל 'להאמיר' המופיע פעמיים בפרשה מבטא את הסוגיה בתמציתיות:
אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים
וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה
מיד לאחר מכן מופיע בפרשה תאור המזבח שיוקם בארץ לאחר מעבר הירדן.
המזבח עשוי מאבנים שלמות בלבד, ללא ברזל.
הברזל היה באותם ימים סמל התיעוש המתקדם, שהשחית את האדמה והאדם.
מזבח זה ממחיש את החיבור בין האדם לאדמה, והוא ביטוי נוסף לציווי האקולוגי בפרשה.
רוב הפרשה מוקדשת לפירוט הברכות הצפויה למי שמקפיד על שמירת המצוות, לעומת הקללות הצפויות למי שאינו עושה זאת.
החלק המוקדש לקללות ארוך הרבה יותר, ומופיעים בו תיאורים מזעזעים ביותר של שואה אקולוגית.
בשתי הפרשות הבאות נסללת הדרך, במלוא מובן המילה, לברכות משה לעם ישראל.
יש בהן ביטחון שאין כמותו במקום אחר בתורה, בקשר בין הקב''ה, עם ישראל וארץ ישראל.
פרזנטציה
נכתב על ידי דנה שחם
תקציר
מאמר זה עוסק בסינתזה והתרומה ההדדית שיש לתרפיה באומנות ולתרפיה בטבע להציע זה לזה.
הוא כולל סקירה קצרה של שתי שיטות הטיפול והשילוב בניהם.
המאמר מתאר מקרים בהם השילוב בין התחומים יצר מנוף לשינוי אישי ושיוני באיכות הדינאמיקה הקבוצתית.
תרפיה באומנות
התרפיה באומנות היא כלי לטיפול רגשי ונפשי, דרך היצירה וחומרי האומנות ( ציור,פיסול ועוד).
דרך האומנות מביע האדם את רגשותיו ,חוויותיו ומחשבותיו המודעות והבלתי מודעות.
האומנות מהווה כלי לאבחון פסיכולוגי ,ד רך להביע ולתאר את עולם הנפש הפנימי של המטופל ,
התרפיה מאפשרת פורקן וקתרזיס נפשי היצירה מעבירה את החוויה הפנימית למרחב החיצוני , מקבלת צבע וצורה ומאפשרת למטופל להתבונן על קשיו מבחוץ ממרחק רגשי כלשהוא.
התנסות בחומרים וחוויות חדשות שלפני כן לא היה מסוגל להם, למשל: ילדה מאוד חרדתית ואובססיבית שצירה רק בעיפרון וטושים , שהם חומרים נשלטים ומדויקים מאוד הצליחה המהלך הטיפול בעזרת עידוד, הכלה וקבלה להתנסות בצבעי פנדה ואחר כך בצבעי גואש ולשאת את חוסר הדיוק, חוסר השליטה והנזילות שבחומרים הללו, בעקבות החוויה בחדר הטיפול הצליחה הילדה להשתנות גם במציאות, בגן דיווחו שהיא פחות חרדתית ואובססיבית ויותר גמישה עם עצמה וחבריה,כלומר גם החוויה החומרית של החומרים השונים מאפשרים התנסות חדשה ואחרת במקום מוגן ומכיל ומשם לשינוי אישיותי ויצירת דרכי התנהגות אחרים והבנות חדשות של המטופל בעולם.
התרפיה מאפשרת סובלימציה לתוקפנות ואפשרות לראות, לפרש ולהבין תהליכים שעבר, מכיוון שיצירתו נשארת עדות וראי לעולמו הפנימי, בציור או בפיסול אפשר לקרוע להטיח ולהרוס מבלי לפגוע באחר או בעצמי, למשל: ילד שעבר התעללות מינית ויצר שוב ושוב פסל בדמות גבר עם זקפה ואחר כך היה חותך אותה לחתיכות קטנות בעזרת סכי.
דרך הקשר הטיפולי והעשייה האומנותית המטופל עובר תהליך של צמיחה, שינוי, מודעות, חיבור לעצמו ורגשותיו, בניית הביטחון העצמי והדימוי העצמי.
התרפיה באומנות לא שמה דגש על התוצר המוגמר והמראה האסטטי אלא על התהליך של היצירה ובכוח המרפא הטמון בה. היא נגישה לכל אדם ללא צורך בידע ,כשרון או ניסיון קודם, והראיה לכך היא שכל הילדים מציירים מתוך הנאה, צורך ודרך לביטוי ופורקן רגשי.
היא שמה דגש על הכוחות והיכולות של המטופל ופחות על הבעיות ועוזרת לו להאמין בכוחותיו לשלוט וליצור את סיפור חיוו.
הטיפול נעשה בסטינג טיפולי ברור,מוגדר ומכיל, בתוך חדר הטיפול באומנות, בשעה ויום קבועים, תוך שמירה על פרטיות המטופל.
תרפיה בטבע
התרפיה בטבע הינו דרך טיפול המתפתחת בשנים האחרונות, דרך המפגש עם הטבע , המסע בטבע כיחיד או כקבוצה, הקשר עם הטבע והדיאלוג עימו יוצרים חוויות חזקות, למידה על עצמנו, העצמה אישית, התחברות לעצמי אוטנטי, אינטראקציה חברתית שונה המאפשרת לאדם לעשות שינוי רגשי והתנהגותי ולהגביר את מודעותו לדפוסי התקשורת הבין אישית שלו.
לטבע עצמו אספקטים מרפאים , המראה של שקיעה נהדרת או נוף מראש הר מעוררים ברובינו פליאה , התרגשות ורוממות רוח, זו חוויה של התחברות למשהו גדול מאיתנו (אמא אדמה, אבא שמים) , עוצמתי ויפה והתחושה שאנו חלק ממנו.
הפראיות והראשוניות שבטבע מחברים את האדם למקום הראשוני, ילדי ,ספונטאני, שובבי ואוטנטי שבתוכו.
קבוצה היוצאת למסע משותף בטבע מתנתקת מהמציאות היום יומית המודרנית -התחרותית, לוח זמנים, מטלות, רעש, זיהום ,לחץ, סטאטוס, מעמדות, כסף..... אל מקום אחר- לא ידוע ,ללא זמן וגבולות מאפשר התחברות לזמן ולקצב הטבעי שלנו , שקט (או קולות הטבע-ציפורים ,מפל מים) מאפשרים התבוננות פנימה ,אויר נקי,פראי ,ראשוני.... יוצרת דינאמיקה קבוצתית מיוחדת , אנשים מתחברים לחלקים הספונטאניים והילדים של עצמם, עוזרים זה לזה, מכינים אוכל יחד, תלויים הדדית זה בזה , משוחחים שיחות נפש לאור המדורה , חווים חוויה ייחודית של ביחד אחר מהיומיום הרגיל , המאפשרים לחזור למקומות הראשוניים הממלאים והמרפאים שיש לטבע להציע.
המסע בטבע גם מפגיש את האדם עם המאמץ הפיזי והנפשי, הזעה , התמודדות עם קושי, המכשולים, התסכולים, הפחדים וההתגברות עליהם, יוצרים באדם תחושת פוטנטיות/יכולת וחיבור לכוחות הפנימיים שלו, המפגש גוף נפש - הלב ,הדופק מואץ והתרגשות מחד ושקט ושלווה בעקבות הליכה מונוטונית ודופק קצתי ואיטי יותר היוצרים חוויה מדיטטיבית, יכולת להתבוננות פנימה , דיאלוג פנימי ואישי וגילוי השקט הפנימי מגיסא ,כולם מתקיימים במפגש עם הטבע.
גם הריחות והצלילים שבטבע שונים מהעיר ומחברים אותנו לחוויות עתיקות וחוויות ילדות נעימות ומפחידות ומאפשרות עיבוד רגשי של תכנים שהודחקו.
הרבה מטופלים ציינו את תחושת החופש , המרחב המאפשר והספונטאניות שהמפגש עם הטבע מאפשר להם, תחושת ה"חזרה הביתה",לחיות וליהנות מהרגע.
הטבע הוא גם מיכל עצום, הוא מכיל הכול -כעס, תסכול , צעקות, תוקפנות והרס ונשאר עומד איתן ויציב וסופג הכול , בכך הוא מהווה מרחב הטיפולי והאפשרות של המטופל למצוא את המרחב הזה בתוך עצמו ועוד מגוון אינסופי של תהליכים נפשיים ואישים.
המפגש בין תרפיה באומנות ותרפיה בטבע
השילוב של עבודה יצירתית מתוך החומרים הקיימים בטבע והמסע בטבע מאפשרים העצמה של שני התחומים ויצירת משהו חדש ,תהליך חזק ועוצמתי פי 2 .
כשאדם או קבוצה מתבקשים ליצור יצירה מחומרי הטבע נוצר דיאלוג מאוד חזק בין האני הפנימי לשטח, לטבע החיצוני.
היצירה בטבע נותנת לאדם תחושה שהוא חלק מהבריאה, מהטבע מהיצירה האלוהית , הוא יכול לתרום ולהיתרם , הוא משאיר משהו אחריו ,אמירה, מסר .
הטבע יכול לפעמים לעורר באדם את תחושת קטנותו ואפסיותו מול עוצמת הטבע, ביצירה בטבע ומחומרי הטבע האדם חש שהוא פחות קטן ובר חלוף ,יש לו אמירה , נוכחות ויכולת להשפיע, להיות, להשאיר את חותמו בעולם. להיות חלק ולא בודד,לחוות עצמו כתורם ויוצר בונה בטבע ולא רק אשמה כי הוא הורס ומזהם את הטבע, מרוחק ממנו ומעצמו.
רוב היום האדם נמצא במגע עם חומרים מתועשים - פלסטיק, מחשב, כלים שנעשו ביצור המוני זהה ללא נגיעה אישית ואנושית ,דבר היוצר ניכור רב בין האדם לעולם החומרי שסביבו, (אם המחשב מתקלקל אפשר להחליפו באחר, אין לנו קשר אישי ורגשי עימו),במגע עם חומרים טבעים לעתים בני מאות ואלפי שנים עם צורה וטקסטורה ייחודית רק להם, האבן שאנו מרימים נוצרה בתהליך ארוך של מסע והתגלגלות מההר לנחל, של ניתוק מהמקור שלה והפיכה למשהו חדש ואחר עם הזמן והדרך שעברה , יש לה צבעים וטקסטורה ייחודיים שאין שני לה יש לה אופי אישי, הענף שנסתכל בו מקרוב נראה את קליפתו והסדקים והצלקות שהזמן ,הרוח, הגשם וחיות השאירו בו, יש לו סיפור אישי, ההתבוננות והיצירה עם החומרים שאנו פוגשים בטבע מחבר אותנו לחלקים הרבגוניים, האישיים, הצלקות ,המסע בזמן, השינויים וייחודיות שלכל אחד מאיתנו.
במסע טיפולי שעשיתי עם קבוצת מבוגרים בחר כל אדם אבן שמצא בקרבת מקום ושיתף עם הקבוצה למה בחר באבן זו ?מה משך אותו לאבן ספציפית זו? במה האבן דומה לו? מה היא מסמלת עבורו? כל מטופל תחבר לאבן אחרת ושונה ששיקפה עבורו משהו מעצמו, האחד בחר אבן חדה ודיבר על החלק החד, הציני והדוקר שבו, אחר בחר אבן חלקה ,עגולה , צוננת ומושלמת בעיניו ודיבר על הפנטזיה שלו גם להיות חלק,רגוע ,קר רוח ושלם כמוה, אחר בחר אבן עם חורים ודיבר על החללים שיש בנפשו והבדידות.... האבנים אפשרו השלכה רגשית ושיתוף בעולמם הפנימי בדרך סימבולית , כפי שנהוג בתרפיה באומנות ( להשתמש בסימבולים ויזואליים לשיקוף עולמינו הנפשי), לכל אבן ולכל אדם הטקסטורה, הצורה, הקושי ,המרקם והטמפרטורה הייחודית לו.
החומריות הטבעית שיש לחומרים בטבע,כגון:חול ,אדמה, אבן, עץ, צמח, מאובן, אש, שלד של חייה ועוד, מחברים את האדם למקום הראשוני, יצרי,חומרי ,חושני , יצרתי,יצרני,תחושת היצירה של יש מאין מעוררת ברבים התרגשות והשתהות.
יצירת המגע הפיזי עם חומרים טבעיים אילו יוצר קשר אישי ונפשי עם חומר, העצמה אישית וקשר רגשי. מטופלים ציינו את ההפתעה של " איך מכלום יצרתי משהו כל כך מיוחד", רבים התקשו להיפרד מהיצירה שיצרו בטבע , חלקם רצו לקחת אותה עימם, חלקם צילמו אותה כדי שתישאר קימת עבורם, וזאת מכיוון שביצירה ו משאירים משהו מעצמנו בתוכה, אנו מושקעים בה רגשית ,היא מסמלת עבור האדם משהו מעולמו הפנימי .
במסע בטבע שעשיתי עם קבוצת נוער למדבר (פרסת נקרות), התבקש כל אחד ללכת למקום מבודד (אך לא רחוק מידי), לשבת עם עצמו בדממה זמן מה , אחר כך להסתובב קצת בסביבתו הקרובה ולמצוא אובייקטים , חומרים ועצמים שונים , ללא יצירת קשר עם אחרים, לחזור למקומו (רצוי בצל) וליצור באופן ספונטאני ייצוג של תחושותיו. קבענו להיפגש חזרה בנקודת המוצא כשהשמש תהיה במרכז השמיים (לאחר כשעתיים) מכיוון שהורדנו את השעונים כי רצינו לחוות את הזמן הטבעי.
לאחר ההתכנסות ואכילת צהריים יחסית הדממה עברנו יחד דרך כל המקומות והיצירות שבחרו חברי הקבוצה ושמענו את החוויות השונות שעברו. השיתוף היה מרגש עלו תכנים אישים וקבוצתיים , היצירה בטבע אפשרה לחלק מהמשתתפים לומר דברים שיתכן ולא היו מעיזים לפתוח בפורום וסיטואציה אחרים, הסבב נמשך כמעט עד השקיעה וההליכה אחר כך לנקודת הלינה הייתה אחרת מהבוקר, היה הרבה שקט, שיחות המשך של קבוצות קטנות על התכנים שעלו, והייתה תחושה שהקבוצה והבודדים בה עברו חוויה מאוד חזקה ומעצימה , בערב מסביב למדורה הייתה תחושה של התעלות ושמחה , תחושה של הקבוצה כשלם הגדול מסכום איבריו, של ביחד שבטי ,אחוות אחים, אכפתיות וערבות הדדית.
אכן נוצרו שינויים בדינאמיקה הקבוצתית ואצל חלק מחברי הקבוצה.
דוגמאות: אלי (שם בדוי) ילד גבוהה , רזה , ממושקף ושקט , חובב מחשבים שנחשב ל"חנון" של הקבוצה, בתחילת המסע חשש מאוד מחרקים ודברים בלתי צפויים בטבע , ביצירתו יצר ספיראלה מאבנים וענפים יבשים, במרכז הספיראלה היה זרע וניצן מציץ ממנו, בשיחה סיפר שהוא חשב תמיד שכל חייו זה המחשב, אבל עכשיו גילה הנאה ביצירה מאבנים וחול, תיאר איך כשישב תחילה בשקט התמלא חרדה מעקרבים ונחשים... ואיך לאט לאט החל להירגע וליהנות מהשקט והלבד, בלי התחושה שכל הזמן מסתכלים עליו, בוחנים אותו או צוחקים עליו, איך החל לטייל להרים אבנים ללא חשש ואפילו לשיר לעצמו וכשחזר והחל לסדר את האבנים זו הצורה שיצאה לו, שאלתיו האם יצר את הספיראלה מהאמצע כלפי חוץ או מן החוץ פנימה? אלי ענה שמהאמצע כלפי חוץ, אני פרשתי כי לדעתי יש כאן תנועה של היפתחות, של יציאה מן המרכז כלפי חוץ הסביבה, אחד הילדים ציין את הזרע במרכז שהחל לנבוט, לצמוח ולגדול, (לא עוד רק הפוטנציאל שבזרע אל הפריצה החוצה הנביטה מימוש הפוטנציאל הגלום בו), אלי רק חייך במבוכה ואמר "אולי" . בהמשך המסע הקבוצה גילתה אמפטיה וסימפטיה כלפיו , שילבה אותו בפעילויות ואהבה את השקט הפנימי שהקרין.
אני ראיתי את אלי משתנה מול עיני - מזדקף ,מחייך יותר ומביע את דעתו בנושאים שונים בחיי הקבוצה, גילתי ילד נבון, מתחשב ונעים , שביטחונו העצמי גדל בעקבות החוויות שעבר במסע, כאשר היצירה של הספיראלה היוותה נקודת מפנה משמעותית מאוד לדעתי ורגע של תובנה עבור אלי.
נעמה (שם בדוי) נערה שמנמונת, חיכנית ותוססת שתמיד התעניינה בנעשה בחיי הקבוצה ורצתה להיות במרכז, אך בכך משכה אש וכעסים רבים מחברי הקבוצה על שהיא דוחפת את האף שלה לכל מקום. נעמה מצאה אדמה חרסיתית ויצרה ממנו חמר, פיסלה דמות אישה חטובה בישיבה מכורבלת , כמו תנוחת עובר ,פני האישה מוסתרים וחופנים בין זרועותיה, הניחה אותו על סלע גדול שיצר תחושה שהדמות מאוד קטנה . במפגש הקבוצתי סביב פסלה דיברה על העצב הפנימי שבתוכה והתחושה שהיא דחויה בקבוצה בגלל שהיא שמנה,שהיא לבד על סלע ענק ולא יכולה לרדת ממנו, נוצר דיאלוג קבוצתי כשחברי הקבוצה מנסים להסביר לה שהסיבה שהם דוחים אותה אינה המראה שלה אלה התנהגותה החודרנית והתחושה שלהם שהיא מתערבת בעניינים אישים של אחרים ללא שביקשו את עזרתה, זו הייתה שיחה קשה ונעמה בכתה ,כמה בנות ניגשו לחבקה , הייתה שתיקה ארוכה ובסופה נעמה אמרה שתשתדל לשים לב להתנהגותה, כמה בנות ציינו גם את תכונותיה הטובות -את נדיבותה רגישותה לאחר כשעצוב וטוב ליבה,אני צינתי שכולנו יושבים עכשיו במעגל סביב הפסל שלה, מקיפים אותו כמיכל והוא במרכז . במהלך אותו ערב נעמה הייתה שקטה יחסית אך בהמשך חזרה חיוניותה ושינוי בהתנהגותה, למרות שמדי פעם היו צרכים חברי קבוצה לבקשה לא להתערב בענייניהם , ונעמה הייתה מסוגלת לקבל זאת ללא תחושת דחייה, גם חברי הקבוצה למדו תקשורת אמפטית והצבת גבולות כשנדרש.
סיכום
המפגש של תרפיה באומנות והתרפיה בטבע מוציא את שני התחומים נשכרים, הם מוספים , משלמים ותורמים זה להעצמתו של זה.
התרפיה באומנות יוצאת מחדר הטיפולים הדיסקרטי והסטרילי אל המציאות אל הטבע חסר הגבולות , הפראי ,הלא צפוי, היצרי והיצירתי ובכך מאפשרת לתרפיה באומנות לקצר תהליכים ולמטופל לפגוש עוצמות נסתרים וראשוניים שבו.
התרפיה בטבע מקבלת עוד כלי נוסף להתחברות בין האדם לטבע ולטבעו הפנימי.
היצירה בטבע נותנת לאדם דרך להביע עצמו בטבע ולא רק להרגיש נתרם ,לוקח, מבקר בטבע אלא גם נותן וגם מקבל -הדדיות, בונה ותורם ולא רק הורס, יוצר בו,משאיר מתנה.
היצירה בטבע יוצרת חיבור חזק ומעצים בין האדם לטבע וביו האדם לבין עצמו.
דנה שחם: בוגרת מדעי ההתנהגות-אוניברסיטת בן גוריון בנגב.B.A.. בתרפיה באומנות -אוניברסיטת חיפה M.A
לימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית בבית החולים גהה.רישיון של משרד הבריאות.
עבודה עם ילדים ונוער בפנימייה טיפולית, טיפול קבוצתי דרך פיסול סביבתי עם נוער בסיכון- הרשות למלחמה בסמים, (בעבר , מדריכת טיולים בחברה להגנת הטבע ומנחת קבוצות נוער בטבע).
מרצה בבית ברל ומכללת תמרה. בעלת קליניקה פרטית באבן יהודה.
www.art-therapist.co.il
מקור המאמר: מאמרים.
צילום: FLICKER
הפרשות: שופטים, כי תצא, וכי תבוא, המופיעות בסדר זה בספר דברים, הן מקשה אחת, ועוסקות על פי הסדר בשלושת שלבי ההתפתחות של האדם: ילדות, נעורים ובגרות. זאת כהכנה לקבלת הברכה ממשה בסוף התורה.
פרשת שופטים עוסקת במהות הפנימית של הצדק, הלא היא תחושת הצדק הטבעי, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בשחר חיי האדם, בתקופת הילדות בה מתעצבת אישיותו.
בפרשת כי תצא הילד מתבגר והופך לעלם. החשקים של גיל ההתבגרות הם עיקר חייו. הוא כבר בן חייל ואיש צבא.
החיים מגיעים לשיא ריגושם לפני היציאה לקרב.
הפיסקה הפותחת את הפרשה עוסקת בשבוית מלחמה יפת תואר. אין כמו נושא זה כדי להצית את הדימיון.
הפיסקאות שאחריה מעידות יותר מכל כי הפרשה מיועדת לנוער המתבגר: הן עוסקת בנושא הירושה לבכור שהוא בן האישה השנואה, ובנושא בן סורר ומורה.
בהמשך, הפרשה עוסקת ברובה בחיי המין. מופיעים בה דינים בנוגע לבתולין, זנות, קרי, ועוד.
הצדק הטבעי מוצא את ביטויו בדינים נוספים המשולבים בפרשה, כמו: חובת שילוח ציפור הדוגרת על הביצים, היתר אכילת ענבים בכרם, הקפדה על מאזניים מדויקות, ועוד.
הפרשה הבאה, כי תבוא, עוסקת באדם הבוגר, עם כל האחריות הנובעת מכך.
הרי סיניסיבת המוות לא ידועה עדיין.
יתכן כי המוות נגרם כתוצאה מסיבות טבעיות.
השהיה במרחבי סיני עלולה לגרום תחושת בדידות, מועקה וריקנות.
מקור התמונה: FLICKER
מסוק בין ההרים המסוק התרסק בחוף הצפוני מערבי של האגם, לאחר שהמדחף שלו התפרק באויר.
באזור צפון הארץ התרחשו מספר תאונות מסוקים בשנים האחרונות.
התאונה הגדולה ביותר ידועה כ'אסון המסוקים', ובה התנגשו שני מסוקי יסעור צפונית למחניים, והיו למעלה משבעים קורבנות.
במלחמת לבנון השניה היו לפחות שתי תאונות מסוקים באזור.
בתאונה אחת הופל מסוק קרב כתוצאה מאש כוחותינו על קו הגבול עם לבנון מצפון לצפת.
בתאונה שניה התנגשו שני מסוקי קרב באזור ימת החולה.
גם את הפלת המסוק הלבנוני מירי אש החיזבאלה סמוך לעיר צור אפשר להוסיף לרשימה זאת.
מקור התמונה: FLICKER
נתניהבעיר נתניה איש הישר בעיניו יעשה, כנראה.
לא די שהעיר מפורסמת כבירת הפשע בארץ. יצא ממנה גם האדם שהתפרסם בשבועות האחרונים כחשוד בביצוע מעשה רצח של ילדה קטנה.
מקור התמונה: FLICKER
סוזאן תמיםהישאם מוסטפא הוא בעל חברת הנדל''ן הגדולה במצרים, חבר הפרלמנט העליון, וידידו הקרוב של ג'מאל מובארק בן הנשיא.
הוא התחתן ב'נישואי נוהג' עם הזמרת הלבנונית היפהפיה והמפורסמת סוזאן תמים.
תמים מצאה גבר חדש. מוסטפא הקנאי, שחשש גם להונו אם יצטרך להתגרש ממנה, הורה לרוצח שכיר לרצוח אותה.
בסוף חודש יולי 2008 דפק הרוצח, קצין משטרה לשעבר בשם מוחסן אל-סוכרי, על דלת ביתה של הזמרת בנסיכות דובאי, התנפל עליה והרג אותה בסכין.
הרוצח נתפש בתוך ימים ספורים על ידי משטרת דובאי, כיוון שרכש את כלי הרצח באמצעות כרטיס אשראי.
הוא הודה במעשה, וחשף מי שלח אותו.
משטרת דובאי ביקשה את הסגרת מוסטפא לידיה.
על חקירת הרצח הוטלה צנזורה, והציבור המצרי ניזון מרמיזות בלבד בעיתוני האופוזיציה הנסערים, עד שהתובע המצרי עצמו פירסם את דבר מעצרו של מוסטפא.
ההעמדה לדין היא בשורה חדשה לציבור המצרי, שעד כה הוא התרגל לראות את אנשי העסקים הגדולים כמי שנהנים מחסינות כמעט מוחלטת.
עקב הפירסום צנחו מניות חברת הנדל''ן, הן משכו אחריהן את כל שוק המניות המצרי, והבורסה המצרית התגלגלה מטה.
בעלה לשעבר של סוזאן תמים כבר מנהל מו''מ על הפקת סרט על חיי הזמרת.
למאמר המלא באתר עיתון הארץ
מקור התמונה: FLICKER
בספר שופטים אנו מוצאים סוג אחד של שופט, שהוא דמות רוחנית ומחנכת.
בפרשת שופטים מוצאים סוג שני של שופט, שהוא דיין הפותר סכסוכים נקודתיים.
כפילות לשון אחרת, המופיעה בפרשה זאת, היא במשפט: 'צדק צדק תרדוף'. גם כאן, הפרוש המקובל הוא כי הכפילות מבטאת את מידת החסד ומידת הדין.
אך בפרשה זאת יש גם פסוקים שאינם מתעמקים בהבחנה בין מידת החסד למידת הדין, אלא הם נוטים למושג 'הצדק הטבעי'. האדם מונחה על ידי הקול האלוהי של תבונתו, הוא טוב מטיבעו, ובהינתן לו תנאי צמיחה סבירים הוא יגדל לעשות טוב, מבלי שיהיה צורך לשלוט בו כלל.
פסוק אחד כזה הוא: 'תמים תהיה עם ה' אלהיך', המופיע בסוף הפיסקה האוסרת על עבודה זרה.
פסוק שני הוא: 'כי האדם עץ השדה', המופיע בפיסקה האוסרת על מדיניות 'אדמה חרוכה' בשטח כבוש.
פסוקים אלה הם עדויות מילוליות לקיומה של רוחניות עליונה ובלתי תלויה, המכה בסנוורים את כל יודעיה. כנגד סנוורים אלה, המוליכים את האדם בעיקבות הניצוץ האלוהי, פוטנציאל ההתגשמות החבוי בכל אדם באשר הוא, המכתיב את הגורל שאין מפלט ממנו, מופיע כפל הלשון.
מפת דמות האדם של ארץ הקודש היא מצפן רוחני כזה, שכן מתבטא בה עיקרון הדיאלוג המתמיד בין האדם לנוף כתהליך מזכך.
כתוספת משקל לחשיבות הדיאלוג העצמאי בעניני האמונה מופיע בפרשה גם המשפט הבא: 'לא יהיה לכהנים הלווים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי יהוה ונחלתו יאכלון.'
'והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתת את הברכה על הר גרזים, ואת הקללה על הר עיבל' [דברים י''א].
מדוע נבחרו שני הרים אלה, המשקיפים זה אל זה בשוליו המערביים של גוש הרי שומרון, לציין את שני הניגודים.
ראשית יש לציין כי 'ברכה' ו'קללה' הם הניגודים הקלאסיים שבהם מתחבטת מאז ומתמיד נפש האדם, וניתנו להם שמות רבים וביניהם, בפסיכולוגיה המודרנית, 'הרצון להצליח' מול 'הפחד מכישלון'.
כיצד מתגלם הניגוד הקלאסי בגוף האדם? בניקבי גופו הכרויים למתרחש בחוץ, ובפרט בנחיריים.
במפת דמות האדם של ארץ הקודש מופיעים הר גריזים והר עיבל בחיבור שבין רכס הכרמל-האף עם הרי שומרון-הלחי, כלומר במיקום הנחיריים.
לא סתם נקרא שם אישתו של משה 'ציפורה'. החיבור בין 'משה' ל'ציפורה' הוא החיבור בין ה'כלל' וה'פרט' שיש בכל אחד, ושניהם משלימים לחילופין האחד את השני.
משה שקוע בהנהגה מתוך קירבה, על פי האמונה, ולכן הוא בבחינת פרט המחובר אל האלוקים ותורתו. אין לו הצורך להתנתק ולבחון עצמו שוב מרחוק.
הציפור דואה מעלינו ורואה את הכל מלמעלה בראיה הכללית של הדברים, במבט מפרספקטיבה מרוחקת שתופש בראיה מושלמת, אך אינו יורד לפרטים, ולפיכך מנותק מהנפש.
מבט זה הוא אינסופי בזמן ובמקום. הוא מתקיים כל הזמן ובכל מקום, בטלסקופ ובמיקרוסקופ, כיהלום שבו משתברים אורות.
לתמונה המרוחקת חשיבות רבה בשלבים מסוימים של התפתחות המחשבה, שכן בכוחה מתקיים יסוד השקיפות, המפתח את החשיבה הביקורתית והאובייקטיבית.
לאונרדו דה וינצ'י אמר כי אמן טוב הוא בבחינת מראת זכוכית, ובנפשו משתקפת המציאות החיצונית בלי דופי.
השקיפות, שנקראת גם 'השתקפות', תומכת ביכולת הלמידה המשותפת. כאשר הכול מבואר כהלכה, והידע אינו נמסר בבחינת 'מפה לאוזן', אבני בנין הדעת הם ישרים ומוצקים, וניתן לבנות מהם בנין רב קומות.
מושג השקיפות חשוב במיוחד בימינו, כאשר החברה האנושית אינה מנוהלת כקהילה בה כולם מכירים את זה, אלא כמוסדות ענק ממלכתיים וגלובליים, המנוהלים על ידי אנשים זרים הקובעים גורלות.
מפת דמות האדם של ארץ הקודש מיוסדת על עיקרות השקיפות. היא כולה בבחינת 'השתקפות במראה' של גוף האדם בפני הנוף, על יסוד תובנת השלמות של שניהם.
גוף האדם וארץ ישראל מוגדרים כשלמות, כל אחד בנפרד, על ידי חכמי הדורות.
השתקפות זאת של האדם בנוף מתבצעת הלכה למעשה בזכות ה'מבט ממעוף הציפור', שהוא מושג רב השראה בארץ ישראל, המרכז העולמי לנדידת עופות.
כיצד ניתן להכליל במקרא, שכולו חיבור אל האלוקים, את היסוד של התמונה המרוחקת, של ההשתקפות הזרה והמנוכרת, מבלי ליצור ניכור?
בפרשת 'ראה' מובא איזכור של ציפור טרף האסורה באכילה.
חז''ל מציינים כי כושר הראיה של ציפור זאת משובח ביותר, והיא מסוגלת לראות למרחק של מאות קילומטרים, טוב יותר מאשר כל בעל חי.
אלא שבאורח יוצא דופן, יש לציפור זאת ארבעה שמות שונים במקרא: איה, ראה, דיה, דאה.
בזכות ריבוי השמות יוצא הדופן מצליח המקרא, במקום זה בלבד, לעורר בנו את תחושת ההשתקפות.
מהו מקור הצורך בלוגו? מהו לוגו? כיצד סימן אחד טומן בחובו עולם שלם? מה מאפיין לוגו טוב?
משחר האנושות השתמשנו בסימנים. סימנים שימשו את האדם הקדמון כדי להביע מיידית את מחשבותיו ורגשותיו ולחלוק אותם עם אחרים. מן הסימנים צמחה השפה הכתובה, אך הם לא נעלמו תחתיה. הם נשארו. לסימנים ולסמלים יש כוח לגרות את הדמיון ולהזכיר לנו דמויות, חוויות ורגשות*.
אנשים זקוקים לערכים ולדימויים שעמם הם יכולים להזדהות ושיכולים לייצג אותם. מותגים רבים מציעים לנו חבילה של ערכים, רעיונות ודימויים, שעמם חלקנו או רובנו יכולים להזדהות. במקום הסמלים והסימנים העתיקים, נמצא בעולם של היום את הלוגואים*.
מהו לוגו?
לוגו מוגדר בדרך כלל, בכלליות, כסימן או סמל גרפי או טיפוגרפי המייצג חברה או ארגון, מוצר או שירות. הלוגו הוא הבסיס לתדמית החברה ומעצב את הבסיס לזהות ויזואלית רחבה יותר. עיצוב הלוגו צריך להיות ייחודי, פונקציונאלי, תמציתי ומייצג את החברה, ארגון, מוצר או שירות שעבורה/ו עוצב. הלוגו נועד לשדר את ערכי החברה וחזונה לקהל היעד**, וליצור אצל הצופה בו זיהוי מיידי. הוא חלק מהמיתוג של החברה/מוצר/שירות. הצורות, הצבעים, הפונטים והדימויים הגרפיים בדרך כלל משתנים מלוגו ללוגו, כאשר הם מייצגים חברה/מוצר/שירות בענף שוק דומה*.
ישנם חמישה סוגים בסיסיים של לוגואים:
סימן שהוא עולם שלם
מרגע שאנו רואים לוגו, סרט פנימי מתחיל להתנגן, סרט עם דמויות ודימויים, סגנון חיים מסויים, אווירה, חלום או זיכרון. כל אלה יכולים להתעורר עקב סידור מסוים של כוכבים, שמזכיר לנו מכונית יוקרה, וכל עולם החוויות שהיא נושאת עמה. ה-M של מקדונלדס גורם לנו לחוש רעב. הוא מבטיח לנו בשר, סלט, ניחוח צ'יפס, וחוויה של כיף. הדימויים האלה מאוכסנים במוחנו. הם נוצרים מדי יום, כאשר אנו נחשפים לאופנים השונים שבהם המותג מתוקשר אלינו*.
הלוגו הוא אמצעי התקשורת המבריק של המותג: הוא מקרן המנגן סרט וגם המסך שעליו מוקרנים הדימויים. הוא כלי קיבול לדמיון שלנו*.
מהו לוגו טוב?
לפניכם מבחר הגדרות לתכונותיו של לוגו טוב, לדעתם של מבחר מעצבים המתמחים במיתוג ובעיצוב לוגו ברחבי העולם:
* על בסיס תרגום חופשי של הספר Logo Design Now! by Julius Wiedemann, Taschen GmbH; Mul edition (2006)
** על בסיס תרגום חופשי של הספר Logo-art - Innovation in Logo Design by Charlotte Rivers, Rockport Publishers Inc. (2006)
מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים.
הסרט באנגלית בעל השם הגרמני, שמשמעותו 'דעת הרוב', הוא באורך של כשעתיים, ומורכב משני חלקים, השונים מאד זה מזה.
לאחר מבוא ארוך שערוך בצורה פרובוקטיבית, כמו הסרט כולו, אשר נועד לזרוע בצופים את זרעי החשיבה הביקורתית, מגיע החלק הראשון, הקצר והמדעי יותר. הוא זה שמרתק, וראוי להצגה כסרט נפרד.
החלק השני, הארוך יותר, אינו מעניין. מפורטת בו, שוב, תאורית הקונספירציה הידועה לגבי 11 לספטמבר 2001.
בחלק הראשון, החל מהדקה ה-15 ועד לדקה ה-40 בערך, מוצגת תאוריה משווה מעניינת בין הדתות השונות שקמו לאדם משחר ההיסטוריה.
על פי התאוריה, כול הדתות החשובות המוכרות, כולל אלה שחדלו מן העולם, מבוססות על המחזור האסטרונומי של השמש ותריסר המזלות.
חשיבותה של השמש כמקור החיים יצרה האנשה שלה, בדמות משיח השמש.
דמות משיח השמש מגלמת, בקורותיה ובאישיותה, את המחזוריות האסטרונומית של השמש.
משיח השמש הראשון המוכר מבחינה כרונולוגית הוא הורוס המצרי. הסרט משווה בינו לבין משיחי שמש נוספים, בעיקר ישו אך גם רבים נוספים, ומראה עד כמה רבים הם הארועים הזהים בביוגרפיות שלהם, ועד כמה הם זהים לארועים אסטרונומיים שונים.
בדת היהודית, הדמות הדומה ביותר למשיח שמש היא זאת של יוסף.
הארוע האסטרונומי/ביוגרפי החשוב ביותר הוא של השתהות השמש בנקודת אופק אחת למשך שלושה ימים, בתקופת היום הקצר ביותר בשנה, 22 לדצמבר.
השתהות זאת מקבילה לתקומה מן המוות לאחר שלושה ימים של שליחי האל.
הכוכב סיריוס, הבוהק ביותר בין גרמי השמיים, יחד עם שלושה כוכבים המסודרים בקו ישר מאחוריו, מכוונים אל עבר נקודת השפל הזאת של השמש. עובדה זאת מתגלמת בביוגרפיות בדמות שלושת השליחים המופיעים בהן.
תריסר התלמידים של כל משיח שמש הם תריסר מזלות האסטרולוגיה.
נטיית כדור הארץ על צירו משתנה אחת ל-2150 שנה, וקודקודו מצביע לעבר מזל אחר. התנועה היא בכיוון הפוך לסדר המזלות שאנו מכירים. כיום אנחנו בעידן דגים, שהתחיל בשנת 1 לספירה. העידן שקדם לו, עידן טלה, התחיל בשנת 2150 לפני הספירה, תאריך המזוהה עם תחילת הדת היהודית.
בדרך זאת נוצרו תקופות היסטוריות ממושכות, שהקדמונים היו מודעים אליהן ותארכו אותן, כאשר כל תקופה מבטלת את קודמתה. פרשת עגל הזהב של לפני מתן תורה, מבטאת את כמיהת העם לסדר של העידן הקודם, עידן מזל שור.
הסרט 'זייטגייסט - 2007' ניתן לצפייה חינם באינטרנט.
ספר שופטים מתייחס באריכות רבה לסיפור המכונה 'פילגש בגבעה'. שלושה פרקים ארוכים ומאד מפורטים על המעשה, המלחמה, והתוצאות הקשות שלה, מסיימים את הספר.
הסיפור מתחיל בפסוק: 'בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה'.
בהמשך הפרק מסופר על אורחים שמגיעים משומרון ליהודה, אל היישוב גבעה, אשר שייך לשבט בנימין.
אחד התושבים הכניסם ללון בביתו, והאורחים מבקשים את פילגשו: 'הוציאה אלינו ונדע אותה'.
מעשה נורא זה ומותה של האישה גרמו לזעזוע עמוק בעם.
בני ישראל מתכנסים ומכריזים מלחמה על שבט בנימין, אשר אינו מוכן להסגיר את הרשעים.
במבצע צבאי מדוקדק הם מחסלים את כל השבט, על הנשים והטף, למעט 600 גברים שברחו לצוק במדבר.
בני ישראל מבינים כי חייבים להציל את השבט. אך מכיוון שנשבעו כי לא יתנו להם מבנותיהם, עולה ההצעה לאפשר להם לחטוף נשים אשר מחוללות בכרמים בעת הבציר.
על פי הגאוגרפיה של מפת ארץ הקודש, הרי יהודה ושומרון הם תפוחי הלחיים, שמעל ומתחת לירושליים אשר היא הפה.
בהתאם לאנתרופומורפיזם זה של פני הנוף, סיפור 'פילגש בגבעה' הוא התרחשות שהיתה צפויה מראש.
בפרשה זאת מופיעה המשפט: 'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה'.
יש במשפט זה סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל, והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת [רמב''ן].
'דורש אותה', פירושו של דבר היא באופן קבוע על סדר יומו.
עוד מלמדים חז''ל: 'כי נדחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה' - מכאן שיש לדרוש לציון!
מי שחש עזוב, ידרוש בציון וייענה.
לרובנו נראית הכהונה לאורך תקופת בית ראשון ובמרוצת הבית השני כאיזשהו מנגנון שתיפקד בתוך המקדש, התנהל לאורך שנים רבות וחי את חיי שגרתו המשעממים.
ובכן מסתבר שלא כך פני הדברים, ופני הדור כפני הכהונה.
לבוחן ולבודק את תופעת הכהונה, לאורך ההיסטוריה היהודית של ימי הבית הראשון והשני, מתחוור כי המסגרת הזו עברה מהפכים וגלי התפתחות מאוד מעניינים, אותם נסקור בקצרה.
הכהונה, להווי ידוע וברור, אינה אלא המעמד המופקד על העבודה במקדש – הקרבנות, התפילה, האחזקה, התרומות, המינהל, האירגון, בדקי הבית ועוד.
מעמד זה התרכז בירושלים, מני אז שנבנה המקדש בימי המלך שלמה. עד אז תפקדו הכוהנים במרכזים השונים במרחבי כנען כמו דן, גלגל, מצפה, שילה ועוד.
מרגע הקמת המקדש התכוון שלמה למרכז את הפולחן, ליחדו, לאחדו ולהאחידו, כשהוא מנהל את כל המערכת.
מדוע? שלמה היה תוצר של ההוויה הקדומה שהבינה במרוצת הזמן מדוע חשוב, רם ונישא תפקידו ומעמדו של הכוהן. ומדוע? מכיוון שהדת, ומימושה החוויתי-טקסי-חברתי בדמות הפולחן, היתה אולי הכוח המוביל בעולם הקדום.
הדת ואמונותיה באו לענות על שאלות קיומיות בראש ובראשונה, כגון עניין הלידה מזה והמוות מזה, מדוע חולים אלה ובריאים אלה, מדוע נחתה שנת בצורת, מדובר ירד מבול, ועוד כעין זה.
בכל חברה אנושית, קטנה כגדולה, תפסו טרמפ על הענין הזה דמויות מניפוליטיביות, יוזמתיות ומתוחכמות וחלקן הזויות וסחופות באאופוריה עצמית מועצמת. הם הציגו עצמם כבעלי קשר ישיר עם העולם שמעבר, עם האלים, עם הכוחות המשפיעים, ודרשו תמורת זאת, איך לא, תשלום – במעמד, בכוח הנהגתי, ובוודאי שבהזנה קיומית.
כך נוצרה בהדרגה מערכת משומנת, סבוכה מזה או אישית-מיליטנטית מזה, והחזיקה בידה את המפתח אל האושר ואל העושר. מערכת זו נוצלה על ידי כוחות הנהגה חזקים יותר כמו בתי מלוכה או חונטות צבאיות ובעזרתה הפגינה שליטה על סביבתם. מערכת זו בתולדות עם ישראל נקראה בשם כהונה וזו התמקדה סביב מרכז פולחני – המקדש.
קצין ישראלי המעיין בתוכניות הצליחה המצריות, אינו יכול שלא להתפעל מאיכות התכנון, מהירידה לפרטים ולפרטי פרטים, מהשימוש הנרחב במפתחות תכנון, ומהמענה המתוכנן היטב לכל קושי וקושי שהציג מבצע מורכב זה.
כנגד תכנון מפורט זה, שתורגל וחזר ותורגל ע"י הצבא המצרי, ובדיעבד גם עמד היטב במבחן המציאות ויושם בהצלחה, עומדת דלותן המשוועת של התוכניות האופרטיביות של צה"ל בפרוץ מלחמת יום הכיפורים. תוכניות אלו כללו את תוכניות המגננה "שובך יונים", "גיר" ו"סלע", ותוכניות המיתקפה "חתול מדבר", "צפניה" ו"בן חיל". בתוכניות אלו לא הייתה התייחסות לאויב בעין, סדר הכוחות ולוחות הזמנים שלהם היו בלתי ריאליים בעליל, וכעובדה, תוכניות אלו קרסו עוד לפני שמישהו ניסה ליישם אותן.
מנכ"ל חברת הענק סיסקו לבש את חליפתו הוירטואלית עם העניבה, והרצה בעולם הוירטואלי התלת ממדי, באי של חברת סיסקו באתר סקנד לייף, על נושא השיתופיות בעולם העסקים.
באותו הזמן בדיוק, התקיים באי אחר בסקנד לייף כנס על הכלכלה של העולמות הוירטואליים שערכה חברת יבמ. בין השאלות שעניינו את החוקרים: מדוע אנשים מוכנים לשלם כסף אמיתי על מוצרים וירטואליים? מהי הדינמיקה של העסקים בעולמות וירטואליים אלה?
במפגש מועדון היזמים בתל-אביב, שהתקיים גם הוא בדיוק באותו הזמן, עלו על הפרק נושאים משלימים.
מומחה ליישום מסחר אלקטרוני פתח בדוגמאות משעשעות על הדברים הנמכרים באי-ביי והמשיך בסקירה מקצועית על מאפייני המסחר האלקטרוני והמודלים העסקיים שבו. הוא תיאר את המודלים העסקיים העתידיים שמסתמכים על טכנולוגיות וממשקים נלווים. הוא מנה שבעה יתרונות שיש למסחר האלקטרוני על פני המסחר המסורתי וביניהם: חשיפה גלובלית, זמינות ונגישות, חווית הקניה והמכירה ועלויות החזקה ותפעול נמוכות.
מרצה נוסף דיבר על אומנות השכנוע וכמה קשה לשנות עמדות אישיות. לכל אדם יש מנגנון ההגנה הפסיכולוגי שמונע שינוי עמדות אישיות המהוות חלק מהזהות העצמית, זאת בכדי למנוע אי יציבות נפשית. אז איך בכל זאת יוצרים שינוי עמדות אישיות? איך מתגברים על מנגנוני ההגנה? זאת באמצעות אומנות יצירת השכנוע העצמי. למשקיע אתה מוכר הרבה יותר מאשר את המיזם הספציפי. אתה מוכר את עצמך, וצריך לדעת כיצד לעשות זאת.
יזם הייטק סידרתי טען שבכדי לאפיין מצליחנים, יש לחזור אחורה בזמן ולראות את "סרט החיים" שלהם מתקופת הילדות ועד להצלחתם העסקית בהווה. "האדם הוא עץ השדה", וניתן לראות את האדם כשילוב של שלושה עצים שמתפתחים במקביל: עץ הכישרונות, עץ השריטות ועץ ההתמכרויות. התגובה האנושית במהלך התפתחות שלושת העצים היא מורכבת. צריך להסתמך על קבלת רגש אהבה ממקור פנימי, מאחר שהסתמכות ותלות בקבלת אהבה ממחוללי אהבה חיצוניים גורמים לפיתוח עץ השריטות ועץ ההתמכרויות.
לאחר ההשתלטות של חיזבאללה על הר סאנין, והצבתם של קציני מכ''ם ונ''מ סוריים ואיראניים על פסגת ההר, מדווחים המקורות הצבאיים של תיקדבקה, כי החיזבאללה השתלט בימים האחרונים גם על הרכס המערבי של ג'בל ברוך, הקרוב יותר לישראל, והנמצא מזרחית לג'זין.
התמונה המבהילה שמשרטט ראש השב''כ יובל דיסקין: ירושלים חוברה לה יחד על ידי מרכזי טרור, סחר בנשק, וסמים. לארגוני הטרור יש יכולת לנתק באש את הקשר בין שכונות העיר למרכזה.
העמדת הפנים ודבריהם של מפכ''ל המשטרה, ומפקד מחוז ירושלים, לאחר 3 פיגועי הדריסה והירי שארעו בחודש יולי, כאילו הכל נמצא תחת שליטה וכי המדובר במחבלים בודדים הפועלים כשאין תשתיות מאחוריהם, הביאו ביום א' את ראש השב''כ יובל דיסקין, לנסות ולהביא את המצב הביטחוני החמור בירושלים לא רק לידיעת הממשלה, אלא גם לידיעת הציבור.
מצב הביטחון בשכונות ובכפרים הפלסטינים בתוך ומסביב לירושלים גרוע יותר מאשר בג'נין, שכם, וטול כרם. במקומות אלה שולטים סוחרי וכנופיות אמל''ח המופעלים על ידי ארגוני טרור ביניהם חיזבאללה, חמס, וחיזב-אל תחריר. משטרת ישראל ומג''ב אינם מעזים להיכנס לאזורים אלה, וכבר שנים רבות וויתרו על הפיקוח באזורים אלה...
