הפרשות: שופטים, כי תצא, וכי תבוא, המופיעות בסדר זה בספר דברים, הן מקשה אחת, ועוסקות על פי הסדר בשלושת שלבי ההתפתחות של האדם: ילדות, נעורים ובגרות. זאת כהכנה לקבלת הברכה ממשה בסוף התורה.
פרשת שופטים עוסקת במהות הפנימית של הצדק, הלא היא תחושת הצדק הטבעי, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בשחר חיי האדם, בתקופת הילדות בה מתעצבת אישיותו.
בפרשת כי תצא הילד מתבגר והופך לעלם. החשקים של גיל ההתבגרות הם עיקר חייו. הוא כבר בן חייל ואיש צבא.
החיים מגיעים לשיא ריגושם לפני היציאה לקרב.
הפיסקה הפותחת את הפרשה עוסקת בשבוית מלחמה יפת תואר. אין כמו נושא זה כדי להצית את הדימיון.
הפיסקאות שאחריה מעידות יותר מכל כי הפרשה מיועדת לנוער המתבגר: הן עוסקת בנושא הירושה לבכור שהוא בן האישה השנואה, ובנושא בן סורר ומורה.
בהמשך, הפרשה עוסקת ברובה בחיי המין. מופיעים בה דינים בנוגע לבתולין, זנות, קרי, ועוד.
הצדק הטבעי מוצא את ביטויו בדינים נוספים המשולבים בפרשה, כמו: חובת שילוח ציפור הדוגרת על הביצים, היתר אכילת ענבים בכרם, הקפדה על מאזניים מדויקות, ועוד.
הפרשה הבאה, כי תבוא, עוסקת באדם הבוגר, עם כל האחריות הנובעת מכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה