תעופה ופוטוגניות בקולנוע הנאצי ובסרטי קרל ריטר

סרט המסע היה ז'אנר פופולרי ברפובליקת ויימאר וברייך השלישי. לכאורה היה זה ז'אנר דוקומנטרי, שמתעד מסע אותנטי לחו"ל כדי להשיג מידע מדעי. הקולנוען הדוקומנטרי תואר כזאב בודד, לעיתים קרובות טייס, שנלחם בגבורה כדי לתעד מידע מדעי שלא יסולא בפז. המשלחת שלו הציגה את ערכי הלחימה של כוח, נחישות והקרבה עצמית. היא נלחמה כדי להביא למולדת אוצרות יקרי ערך. באמצעות עדשת המצלמה, ככלי הנשק שלו, יוצר הסרט תפש שטחים פוטנציאליים עבור מרחב המחיה החדש.

התעמולה האוירית הנאצית התחילה ברצינות בסרט הקצר ''יום החירות'', שהיה משלים לסרט ''ניצחון הרצון'' אודות כנס המפלגה בנירנברג.  לני ריפנשטהאל יצרה גם סרט זה, אשר חגג את תוכנית ההתחמשות מחדש, שעליה הכריזו במרץ 1935. הסרט, שנועד לאנשי הצבא שנותרו בלתי מרוצים מהסרט ה''אזרחי'', עוסק במפגן הצבאי שהתקיים בסיום הכנס האזרחי, ואשר הציג את הצבא הממוכן החדש, ואת תפישת מערכת הבזק. חיל האויר וההגנה האוירית זוכים לזמן מסך מרכזי, והסרט מסתיים במטס מטוסים במבנה צלב הקרס.

התעמולה חוזקה ביומני החדשות הקולנועיים של התקופה. יומן חדשות אחד משנת 1936 חשף את סוגי המטוסים בחיל. הקטעים המעניינים ביותר עוסקים במפציצים. מוזיקת הרקע מאיימת, ורואים מפציצים שמטעינים עליהם פצצות. מבנה מפציצים עורך תמרונים, וכולם פוגעים במטרותיהם בניסיון הראשון. הסרט מסתיים ביעף המוני, כאשר הקריין מכריז: ''חיל האויר הגרמני ניצב איתן וגאה, מוכן לשמור על השלום הגרמני ולהגן על ארץ האבות''.  

הדימוי המצטבר היה חזק דיו כדי לעורר פחד נרחב במדינות אחרות, ואיפשר להיטלר להשתמש באיום בלופטוואפה כנשק פוליטי במדיניות החוץ שלו בשנות ה-1930 המאוחרות. פעולות אויריות במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, ובמיוחד ההתקפה על גרניקה, אשר זכתה לכיסוי נרחב ביומני הקולנוע, אישרו את עוצמתו של הלופטוואפה והאיום שהציב.

הנאצים קיבלו מהפוטוריזם האיטלקי את הדבקות בטכנולוגיה ובמהירות, אך סירבו לקבל את הסגנון המופשט שבאמצעותה ביטאו האמנים האיטלקיים ערכים אלה. הנאצים סלדו מהאמנות המופשטת, שהייתה ''יהודית'' לדעתם, והחרימו אותה. במקום זאת הם גיבשו בהדרגה סגנון משלהם, שהיה העצמה של הסגנון הניאו-קלאסי הנפוץ באירופה. הסגנון בלט במיוחד באדריכלות, בהקמת בנייני ציבור  שחזיתם היא עמודי שיש גבוהים. 

אלברט ספיר מרחיב בנדון בספרו ''בתוככי הרייך השלישי''. הוא מתאר את קדחת הבניה הנאצית לבניני ציבור בסגנון ניאו-קלאסי גרנדיוזי - אימפריאלי גלובאלי. היטלר פיקח באופן הדוק על תכנונה מחדש של ברלין בסגנון מגאלומני זה.  אך האדריכלים והמעצבים שאפו להתאים את דרישות הסגנון למציאות היומיומית ככל שהיו מסוגלים. כדרך לשלב את הקו הקלאסי במציאות החיים המודרנית, שבה העיצוב הטכנולוגי דרש קווים מודרניים יותר, המעצבים הנאצים פיתחו גם סגנון בעל קווים נקיים, פשוטים ותכליתיים יותר, שנקרא סגנון ''ספינות הנוסעים''. 

המטוס בסרטיו של קרל ריטר היה חלק מתפישת העיצוב הזאת. לפי התפישה הפורמליסטית-אמנותית, הפוטוגניות, שהיא האיכות האסתטית שמוקנית לאובייקטים מצולמים, היא תולדה של אופן הצגת האובייקט בעזרת אמצעי המבע של הסרט, ואינה תלויה במהות האובייקט או באיכויות נסתרות שלו. הפוטוגניות מעוררת את אופן ההכרה הרגשי, האסתטי, שמאפשר ידיעה ישירה של העולם. הפוטוגניות בסרט מעוררת את ההכרה הרגשית, מתוך פנייתה אל החוש החזותי באמצעות התנועה במרחב ובזמן, שמתקבלת כמובנת מאליה.

המטוס הוא מרכיב פוטוגני מרכזי במבע הקולנועי בסרטיו של ריטר. הביטוי הצילומי המרשים ביותר הוא של המטוס בתקריב, ובפרט של החלק הקדמי שכולל את המדחף, מכסה המנוע, הכנפיים ותא הטייס. חלקים אלה מצולמים תמיד מנקודת המבט הנמוכה כלפי מעלה, שסוגדת לחפץ. צוות הקרקע טורח, תוך הפגנת מומחיות והימנעות מפגיעת המדחף, על הכנת המטוס לטיסה, כשהטייס מגיע לאחר שהכל מוכן ומחלק את הפקודות להמראה. 

דוגמא מובהקת היא הסרט ''בוגד'' שלכאורה אף אינו מוגדר כתעופתי. סצנות רבות בו ממוקדות במטוסים. סצנת הפתיחה לדוגמא, שבה נמסר למרגל תדרוך אחרון לפני שהוא חודר למפעל, מסתיימת במטס של שלישית מטוסים שחולף מעל, כמו כדי להזהיר אותו. סצנה חשובה נוספת, באמצע הסרט, היא זאת שבה המרגל יושב במטוס, שמצולם מהחזית מהקרקע בזוית כלפי מעלה, עם המדחף מסוכך למעשה על המצלמה, כדי להראות שהמטוס היא ישות כוחנית עצמאית שהמציאות וגורל בני האדם מוכתב לפיה. שיא הסרט הוא מרדף אוירי רב משתתפים אחר המרגל שבורח במטוס שגנב. מעברי תצלום רבים וחדים חוזרים ונשנים בין תקריב דמות הטייס, מראה המטוס, צוות הקרקע הגדול, ופני הנוף הרחוקים. 

צוות הקרקע הוא מערכת אנושית קרקעית גדולה ומורכבת, שעוטפת את צוות האויר המצומצם, וזוכה אף היא להצגה בולטת בסרטי התעופה של ריטר, כחלק ממכלול שלם, שמהווה את גרמניה החדשה. מערכת זאת כוללת את המוני בעלי התפקידים במקצועות השונים בשדה התעופה, התעופתיים, הטכניים והלוגיסטיים. במכלול זה, שאפשרויותיו הכלכליות והחברתיות הן אינסופיות למעשה, כל אדם שמוכן להתמסר לסדר החדש מסוגל למצוא את מקומו. סצנות אחדות בסרטי ריטר עוסקות ברגעי המתח שבהם אובד קשר הרדיו עם המטוס, והמפקדה הקרקעית מנסה לאתר אותו. המפקדה כוללת אנשי קשר, מפות, מטאורולוגיה, שלישות, רפואה, כבאות, וכדומה. כולם פועלים בתיאום ובתיזמון מושלם. כמו שהמטוס הוא התגלמות האדם הגרמני החדש, צוות הקרקע בשדה התעופה הוא התגלמות החברה הגרמנית החדשה. 

במעגל השלישי, לאחר המטוס ושדה התעופה, נמצאת חזית העורף, שערוכה למלחמה חסרת הגבולות. במעגל זה נמצאים יקיריהם של הטייסים, ובפרט אהובותיהם שממתינות להם בזמן שהן עובדות  בבתי החולים, או מגויסות לתפקיד זה או אחר. גם פעילויות אזרחיות מובהקות, כמו קונצרטים והצגות, נועדות לתמוך בחזית. בכל סרטי ריטר מתרחשים מעברים חדים בין סצנות מלחמתיות דרמטיות שמתרחשות בחזית, לבין סצנות רומנטיות ומשעשעות שמתרחשות בעורף, במקרים רבים בין פצועים לצוות הנשי בבית חולים. לריטר נמצאה, לפיכך, מתכונת מושלמת לעיצוב סרטיו על פי הפורמליזם והסמיוטיקה התעופתית, באמצעות המטוס והמנגנון האנושי שעוטף אותו. 

ריטר פיתח, שלב אחר שלב, את מיתוס המטוס והטייס, בסדרה של חמישה סרטי תעופה שיצר בין השנים 1936-1943: ''בוגד'' (1936), ''המלחמה באויב העולם'' (1937), ''פור לה מריט'' (1938), ''שטוקות'' (1941), ''צוות הדורה'' (1943). ברוב הסרטים האלה הוא שימש כתסריטאי, במאי ומפיק. 

הכוכב האמיתי של הסרט ''בוגד''  הוא המטוס. העלילה מתרחשת במפעל חדיש ליצור מטוסים שאליו חודר מרגל. התהליכים הטכנולוגיים המורכבים של ייצור המטוסים מתוארים בסצנות שונות. אליהן מתלוות טיסות ניסוי, ולבסוף מרדף אוירי דרמטי אחר מרגל שברח עם מטוס. 

הסרט ''מלחמה באויב העולם''  ביסס את המטוס כמוצג פוטוגני מעולה בסרטים. זהו סרט דוקומנטרי אודות פעולות ''לגיון הקונדור'', יחידת המטוסים ששלחו הנאצים לפעול במלחמת האזרחים בספרד. לסרט זה נוצר גם סרט המשך עלילתי.

בסרט ''פור לה מריט''  משרטט קרל ריטר את דמות טייס הקרב, על פי האידיאולוגיה הפאשיסטית של ארנסט יונגר. הטייס אינו גיבור על מיתי, אלא חייל עממי שחושל במלחמה, וחוזר מפוכח לעולם האזרחי הדמוקרטי, במטרה להשליט בו סדר חדש. הסרט מבוסס על הביוגרפיות של הרמן גרינג, ארנסט אודט, וחבריהם ללהק ''הקירקס המעופף''. הוא מתאר את עלית היטלר לשלטון דרך עיניהם, וכולל סצנות אויריות רבות. הסרט הפך לארוע תרבותי ופוליטי מכונן.

''שטוקות''  מספר את סיפורה של טייסת מטוס התקיפה הדו-מושבי, שמילא תפקיד מרכזי במערכות הבזק בפולין ובצרפת. מוטיב הצמד הארכיטיפי הוא בולט ומרכזי. קרל ריטר יצר ב''שטוקות'' וריציות שונות של צמד לוחמים באויר, שמשתפים פעולה בסצנות רבות, וקבע בכך את הצמד הבינארי האידיאלי מבחינת אידיאולוגית. 

''צוות הדורה''  הוא סיפורו של צוות מטוס סיור בשם זה, ונחשב המשך ל''שטוקות''. העלילה היא אודות ארבעת אנשי צוות  המטוס שנוסעים לברלין לקבל את מטוסם, ונפגשים בכרך עם  חברותיהם, במה שהופך לתסבוכת רומנטית. תוך שמוש מושכל בארכיטיפ ה''רביעיה'', מצליח ריטר לבטא צורך בסדר וארגון, שמקביל לשושנת הרוחות. שעון יד שמקבלת אחת הבחורות מופיע מידי פעם בצילומי תקריב. באנלוגיה לשעון, הצוות מדלג בין החזיתות בצפון, דרום, מזרח ומערב. לוז הסרט הוא המעבר החד מהסצנות המלחמתיות הדרמטיות לסצנות העירוניות המשעשעות.