גיאוגרפיה מקודשת

הדמיון אינו מצב: הוא התגלמות הניסיון האנושי. על פי השכל האנושי, פני הנוף הם תהליך של שינויים שנונים, שבהם הדמיוני נוכח במציאותי. הם מוליך ומגבר של תעצומות הנפש. המסע האמיתי על פני האדמה הוא מסע לארץ הדמיוני. הפסיכולוגיה עוסקת לרוב בצורות סטאטית, אך התנועה חשובה יותר. בפסיכולוגיה אמיתית, הדמיון הוא בעיקר סוג של  ניידות רוחנית, מהמין הטוב, החי והמלהיב ביותר. אין נכון יותר מאשר להעניק לארץ, אשר מגייסת את כל כוחותינו על מנת שנעמול בה, דמיון אשר יעלה אותה ממדרגת הגשמיות, ויעניק לה חיים משלה. אנו חווים את פני הארץ דרך יכולתה לחדש את לבנו ונפשנו. חיים דמיוניים בעלי חוקים ממשיים שולטים בדימויים אלה. הם יוצרים הזמנה למסע, שאנו נרגיש אותה בתוכנו כתחושות שחרור והקלה.

צורות סלעים שמזכירות את דמות האדם, בין אם כולה או חלקה בלבד, הן אחת התופעות הנפוצות בטבע והחביבות על המין האנושי. ברחבי תבל קיימים אתרים רבים מאד בהן מופיעות צורות כאלה, ויש מהן גם רבות שמרוכזות במקום אחד, כמו בקניונים. אחד המקומות המפורסמים בעולם של צורות אנושיות שחקוקות בסלע הוא קניון הסלע האדום של פטרה. 

עבור הסינים יש משמעות רבה עוד יותר לצורות מואנשות בסלעים, שכן על פי הדת הסינית הקדומה מוצאם של האלים הוא בהרים. בלב הארמון הקיסרי ב'עיר האסורה' בבייג'ינג נמצאים גנים, אשר במרכזם מוצבים סלעי אבן גיר טבעיים גדולים אחדים, מנוקבים בחורים טבעיים רבים במגוון צורות, אשר כל מטרתם היא לעורר את הדימיון האנושי לזיקה שבין דמות האדם לנופי הטבע.

ההשוואה בין צורות בסלע לצוות האדם היא ביסודה השוואה צורנית בלבד. לעיתים הם גולשים להשוואה לדמויות אנושיות ספצפיות, אך אין פרושה שהסלעים מקבלים את תכונות האדם. לצורך כך נדרשים עצמים פיזיים אחרים, שהם דינאמיים יותר במהותם. יש בכוחו של השילוב בין הדמיון הצורני והדמיון הדינאמי ליצור הקבלה ולהעניק השראה ותובנה למציאות האנושית.

לאורך הדורות תיארו תרבויות רבות את המרחב הגיאוגרפי שבו התקיימו, והביעו זאת אלו במגוון דרכים. ביטוי אחד של תפיסות אלה היה על ידי הקמת מקומות קדושים. אולי הצורה הקדומה ביותר של גיאוגרפיה קדושה היא זו של האבוריג'ינים של אוסטרליה. על פי האגדות הקדומות שלהם, בתקופה המיתולוגית של ראשית העולם, הידועה בשם 'חלום', יצורים שונים בדמות בעלי חיים טוטמיים ובני אדם הגיחו מתוך פני כדור הארץ והחלו לשוטט על פני האדמה. הם שוטטו על פני כדור הארץ, ויצרו תכונות של הנוף באמצעות פעולות היומיום כגון לידה, משחק, שירה, דיג, ציד, נישואין ומוות. בסוף כל חלום התבהרו המאפיינים האלה לאבן, וגופי אבותיהם הפכו לגבעות, לסלעים, למערות, לאגמים ולפני נוף אחרים. המקומות הבולטים, כגון איירס רוק, הפכו למקומות קדושים. האבוריג'ים הלכו בעקבות מסלולי החלומות של אבותיהם. השבילים שהאבות הטוטמיים עברו על פני הנוף נקראו מסלולי חלום, או שירים, והם חיברו בין המקומות הקדושים, שהיו בעלי כוחות מיוחדים. הלידות המיתולוגיות של האבות הקדמונים האלה העניקו לאבוריג'ינים גיאוגרפיה מקודשת, מסורת של עליה לרגל, ואורח חיים נוודי, למשך יותר מארבעים אלף שנה, מה שהפך את תרבותם למתמשכת ביותר בעולם.

דוגמה נוספת לגיאוגרפיה קדושה, שנובעת מממלכת הסמלי, ניתן למצוא במנדלות הנוף של הבודהיזם, אשר משמשות ככלי עזר במדיטציה. המנדלות הן ציורים מעגליים על בסיס סידורים גיאומטריים שמתפתחים במידה שווה מהמרכז לשוליים, ומופיעים בהם סמלים של אלוהויות שונות. מנדלות מתארות בדרך כלל תהליכים רוחניים ומופשטים. עם זאת, קיימות מנדלות עתיקות שמייצגות מפות של אזורים גיאוגרפיים שלמים, והן מעניקות להם משמעות תרבותית. מנדלות נוף אלה יצרו גיאוגרפיה קדושה. במנדלות הופיעו הרים ונהרות, ומקומות קדושים נוספים, כמו קברי קדושים. הפרקטיקה של נזירים ועולי רגל היתה לנסוע אליהם על פי מסלול מסוים. המקומות הקדושים נתפסו כעליות מטאפוריות בעולם ההארה, כאשר כל שלב בעליה לרגל הממושכת מייצג שלב בתהליך.

סוג מרתק של גיאוגרפיה מקודשת שהתפתח מעולם המנדלות, ונפוץ מאד גם בימינו, נקרא 'פנג שואי'. הפנג שואי הוא תערובת של אסטרולוגיה, טופוגרפיה, אדריכלות נוף, ניגודי זכר ונקבה ומיתולוגיה טאואיסטית. הסינים רואים בטבע אורגניזם חי ונושם. הם רואים ביקום שרשרת של חיים שמחוברים יחדיו, כמו גוף חי אחד. רוח חיים זו נקראת צ'י, והיא עשויה לבוא לידי ביטוי בשלוש צורות: אחת שנעה באטמוספירה, אחת באדמה, ועוד אחת שנעה דרך הגוף האנושי. האקופונקטורה עוסקת במחקר ובגירוי של הצ'י בתוך הגוף, ואילו הפנג-שואי עוסק במחקר ובשימוש בצ'י הארצי .

הסינים היו עורכים סקרים טופוגרפיים החל משנת אלפיים לפני הספירה, ומפרשים צורות קרקע על פי אמונותיהם במיתולוגיה והאסטרולוגיה הטאואיסטית. כל סין אורגנה בגיאוגרפיה קדושה ענקית. אזורים הרריים היו לצ'י נמרץ, בעוד קרקע שטוחה היתה לצ'י איטי. פנג-שואי, שפירושו המילולי "רוח ומים", ביטא הרמוניה בין הצ'י של הארץ לצ'י של בני האדם, לטובת שניהם. מקדשים, מנזרים, מגורים, קברים, ארמונות ומושבי הממשלה הוקמו במקומות עם שפע של צ'י טוב. באתרים מסוימים אף התבצעו שינויי נוף כדי לשפר עוד יותר את הנוכחות ואת התנועה של הצ'י.

תורת הפנג שווי משתמשת במנדלה הנפוצה ביותר בעולם כיום, ה'בגואה', על מנת לעצב את המרחב האנושי. בבגואה יש שמונה כיווני מצפן, ויש לכל כיוון גאוגרפי משמעות פסיכולוגית, שצמודים אליה סמלים ותיאורים מתאימים. באמצעות זיהוי הכיוונים והענקת שימושים מתאימים לכל אחד מהם, משפרת הבגואה את התפקוד. הדבר נכון לכל קנה מידה במרחב, הבית, העיר, והארץ כולה.

תחום זה של גיאוגרפיה קדושה והנוהג של אדריכלות נוף בקנה מידה גדול הפתיע את האירופאים הראשונים שביקרו בסין, שלא היתה להם מסורת דומה ולא מונח המתאר את הפנג-שווי. אך חוקרים גאוגרפים רבים הבחינו, על פי ראיות שנצברו ממונומטים שנחקרו, כי כל התרבויות הקדומות ארגו בסבלנות מרקם של התכתבות בין השמים, ובמיוחד מסלולי השמש וגלגל המזלות, עם האדמה המיושבת ובמיוחד עם המבנים הקדושים והערים החשובות, ועם בני האדם ובמיוחד עם האליטה הדתית והשלטונית.

חוקרים שונים מציגים דיאגרמות אסטרולוגיות עצומות באגן הים התיכון, שמשלבות נקודות מרכזיות באתרים קדושים כמו הפרתנון באתונה, ומקדשי האורקל בדלפי וסיווה במצרים. גלגל המזלות השתרע על פני היבשה והים, ועבר במרכזים רבים של עלייה לרגל בעת העתיקה. האדריכלים של המזלות הארציים הענקיים האלה הפכו את ארצם לדימוי חי של השמים. בעוד הידע המקורי של השימוש במקדשים נשכח זה מכבר, מיקומם של רבים של אתרים קדושים בודדים המרכיבים את גלגל המזלות ידוע עדיין.

לגיאוגרפיות קדושות אחרות יש בסיס שלם שמגיע מתחום הגיאודזיה, שהיא ענף של מתמטיקה וגיאומטריה שימושית, שעוסקת במידות והמרחקים על פני כדור הארץ, ומיקום נקודות על פני השטח. המצרים הקדמונים שלטו במדע הזה. קו האורך הראשי של מצרים הקדומה נקבע כך שחצה את הארץ בדיוק לחצי. ערים ומרכזים טקסיים נבנו בכוונה במרחקים שנמדדו במדויק מקו אורכי מקודש זה. בכל אחד מהמרכזים הגיאודטיים האלה הונחה אבן ציון מקודשת, אשר ציינה את את הכיוון והמרחקים למקומות קדושים אחרים. גם ביוון העתיקה, המרכזים דתיים היו כולם מופרדים זה מזה על ידי מרחקים מדויקים.

המדידות המיוחדות האלה התפתחו לכדי ציורים גיאומטריים על פני מרחבים עצומים של משולשים, ריבועים, ומעגלים, וצורות וקשרים גיאומטרים מסובכים יותר. בונים עתיקים הקימו מקדשים בנוף, אשר היו ממוקמים בדיוק על פי הידע של הגיאומטריה הקדושה. אנו מוצאים עדויות לגיאומטריות נוף עתיקות בצרפת, גרמניה ואנגליה. באזור לנגדוק שבדרום צרפת, למשל, מחקר ראשוני חשף סידור מורכב של מחומשים, מעגלים, משושים וקווי רשת שהונחו על פני עשרות קמ"ר של שטח.

הן באנגליה והן בגרמניה מצאו חוקרים שרידי ראיות נרחבות לצורה נוספת של גיאוגרפיה קדושה, והיא סידור ליניארי של אתרים קדושים עתיקים על פני מרחקים ארוכים. מקורם הוא מערכת ענקית של מסלולי סוחרים שנבנו עוד בתקופה הניאוליתית. ממצאים ארכיאולוגיים אימתו מאז את המקור הניאוליתי של הקווים הללו, אבל יש לשלול את הרעיון כי הקווים שימשו למטרות תחבורה. הקווים יוצרים חץ ישר על פני האדמה, מה שהופך אותם לא מעשיים עבור שימושי תחבורה. אלה הם קווי אנרגיה, ולמעשה יש תחושת אנרגיה או כוח הזורם לאורכם, שחשים אנשים עם רגישויות לאנרגיות האדמה. 

לקטגוריה זאת שייכים גם הקווים הישרים שנוצרו על פני הנוף על ידי תרבויות ארכאיות בחצי הכדור המערבי. הדוגמאות כוללות את קווי הנאסקה בפרו, קווים דומים על פני מדבריות בוליביה, וסימנים ליניארים רבים שהותירו האינדיאנים באזור קניון צ'אקו בניו מקסיקו. ארכיאולוגית המיינסטרים מפרשת אותם כמסלולי סוחרים עתיקים, אך הקווים אינם מישתלבים בקווי המתאר הטבעיים של פני השטח, אלא הם ישרים כסרגל על פני האדמה, ולעתים קרובות הם מתרוממים על פני צוקים אנכיים, מה שהופך אותם לחלוטין לא מתאימים להובלה של אנשים או של אספקה. יתר על כן, דרכים שימושיות מאותןתקופות נמצאו בקרבת מקום. קווים אלה משתלבים גם בציורים ענקיים של בעלי חיים ובני אדם, ובצורות גאומטריות בקרבת מקום. הם קווי רוח - סימון שנוצר על פני כדור הארץ כדי לייצג את מסעות הרוח, טיסות קסומות וחוויות מחוץ לגוף של שאמאנים עתיקים.

קיימת אנרגיה על פני כדור הארץ עבור בני האדם. היא מרוכזת במקומות ספציפיים בכל רחבי הכדור, ומזרזת ומגבירה את המודעות הרוחנית-אקולוגית. צורות טבעיות מסוימות מרתקות באורח מסתורי את העין האנושית. דוגמאות הן הספירלות של שריוני החלזונות, המבנים הגבישיים של עולם המינרלים, והדפוסים המדהימים שנמצאים בפתיתי שלג ופרחים. 

לא רק הנושא של צורות אלה לוכד את תשומת הלב שלנו. לא פחות חשובים הם הסדרים הפרופורציונליים של חלקים בודדים המהווים את התמונה הכוללת. אותו הדבר נכון גם לגבי צורות שונות של אמנות קלאסית. מאירופה בימי הביניים והרנסנס ידועים ציירים שהגדירו את העיצוב הראשוני של הציורים שלהם על פי נוסחאות גיאומטריות מסוימות. גם הפסלים והציירים בעולם האיסלאמי עשו זאת. מיקומם של אלמנטים בתוך מסגרת הציור נחשב חשוב כמו הנושא עצמו. נוסחאות העיצוב האלה הגיעו מבתי הספר המסתוריים של היוונים והערבים, שבתורם קיבלו אותם מן המצרים הקדמונים. המצרים, ותרבויות אחרות של העת העתיקה, גזרו נוסחאות גיאומטריות אלו על ידי התבוננות נלהבת בעולם הטבעי. אנו מכנים ענף זה של ידע בשם ''גיאומטריה מקודשת'', ומוצאים את השפעתה לא רק בציור אלא גם בסגנונות מסוימים של האדריכלות הדתית. היווצרות החומר מהאנרגיה והתנועות הטבעיות של היקום, מרטט מולקולרי לצמיחת צורות אורגניות, ותנועות כוכבי לכת, כוכבים וגלקסיות, נשלטים כולם על ידי תצורות גיאומטריות בעלות כוח. גיאומטריה זאת של הטבע היא המקור של הגיאומטריה המקודשת המשמשת בתכנון ובנייה של כל כך הרבה מקדשים ומקומות קדושים בעולם. מקדשים אלה מקודדים את יחסי הבריאה ומשקפים את היקום. צורות מסוימות שנמצאו במקדשים עתיקים, שפותחו ועוצבו על פי הקבועות המתמטיות של הגיאומטריה הקדושה, נועדו למעשה לאסוף, לרכז ולהקרין מצבי אנרגיה רוחנית ספציפיים.

אחד המקורות הגאומטריים המקודשים ידוע כ"יחס הזהב", והוא היה חשוב לארכיטקטים עתיקים. יחס הזהב הוא יחס גיאומטרי שבו היחס בין השלם לחלק הגדול יותר מבין שני חלקים שאליהם הוא מתחלק, זהה ליחס בין החלק הגדול יותר לקטן יותר. פיסיקאים, כימאים, קריסטלוגרפים, ביולוגים, בוטנאים ואסטרונומים מצאו כי אותם יחסים הם המסגרת המתמטית הבסיסית של היקום. היחסים נמצאים גם בגוף האדם, וייתכן שמייצרים את ההשפעות העמוקות ביותר על האורגניזם האנושי. ההשפעות של יחס הזהב על האמנות, הציור, המוסיקה והאדריכלות, עוזרות לעצב עולם אישי הרמוני ומקודש. כאשר אתה בתוך מבנה מעוצב עם גיאומטריה מקודשת, אתה בתוך מודל של היקום. איכות הרטט של החלל הקדוש מביאה את הגוף והנפש להרמוניה עם היקום.

גסטון בשלרד כתב בסיפרו ''שירת החלל'', כי המטאפיסיקה מושרשת בגיאומטריה. בין אם נרצה בכך או לא, קיימת תכונת מרחביות בסיסית במחשבה. האדם קיים במרחב הרבה יותר מאשר הוא קיים בזמן. אנו מגדירים עצמנו בביטויי המרחב שלנו הרבה יותר מאשר בכל אופן אחר. צירוף המושגים ''חוץ'' ו''פנים'' יצר דיאלקטיקה של חלוקה. זאת גיאומטריה ברורה, המעוורת אותנו מרגע שאנו מביאים אותה לפעולה במציאות. היא דומה מאד לדיאלקטיקה של ''כן' ו''לא'', שמחליטים על הכול. אם האדם אינו נזהר, היא הופכת להיות הבסיס לדימויים ששולטים בכול המחשבות החיוביות והשליליות. בסתירה לכך, מושגים אלה, בשל סמיכותם, הם גם ביחסים אינטימיים. הם תמיד מוכנים לשנות כיוון ולהמיר את עוינותם. כתוצאה מכך, בדימויי המרחב אנו באזור בו ההגזמה והצימצום הם קלים ושכיחים. אנו חיים דרך צמצום והגזמה אלה. אנו שואפים להגדיר את הקיום, ובעשותנו זאת מעלים רמה את כל הסיטואציות, כדי ליצור סיטואצית-על. הדיאלקטיקה של ''כאן'' ו''שם'' הועלתה בדרך זאת לדרגה אבסולוטית, על פיה שני תארי הפועל חסרי המזל האלה מעוטרים בעוצמות בלתי נשלטות של הוויה נחושה.

השפעת התחבורה על הקיום האנושי היא עצומה. התפתחותה והצלחתה של כל מדינה בשלום ובמלחמה תלויה ישירות באמצעי התחבורה שלרשותה. במהלך ההיסטוריה, והאחדות והעוצמה של כל מדינה השתנו על פי הצלחתה בפיתוח אמצעי ונתיבי תחבורה. בעולם העתיק, התחבורה לאורך נהרות עיצבה את האימפריות. המצאת הגלגל הביאה לפלישת צבאות ולאינספור מלחמות. שליטתם של הרומאים בתחבורה היבשתית, באמצעות כישוריהם ההנדסיים לבניית דרכים, הביאה לפריחת האימפריה הרומאית. האימפריה הבריטית התפתחה בזכות המספנות הבריטיות, שיצרו את כלי השיט הטובים ביותר. התפתחות התחבורה באמצעות רכבות במאה התשע-עשרה הביאה להתרחבותה של ארצות הברית מחוף לחוף. גם בימינו משקיעות מדינות מתוקנות רבים מאמצעיהן בפיתוח אמצעי תחבורה חדישים ושמירה עליהם. ההשקעות הממשלתיות, הסובסידיות, והפיקוח על הבעלות והשימוש, הופכות את התחבורה ביבשה, בים ובאויר, למזוהה מאד עם הלאומיות. 

קשה מאד כיום לדמיין עד כמה מהפכנית היא המצאת המטוס. התעופה היא מהפכה תחבורתית בת כמאתיים שנה בלבד, והיא חסרה כל רקע תרבותי. המצאת המטוס והתפתחותו המואצת ככלי תחבורה באה כהפתעה מוחלטת למין האנושי. בתחילת המאה העשרים חשבו עדיין רוב בני האדם כי תעופה במכונות מעופפות כבדות מהאוויר תהיה בלתי אפשרית במהלך ימי חייהם. כל המחשבות הפסיכולוגיות אודותיה נלקחו מהמקורות הדתיים, מהמיתולוגיה והפולקלור. יש בהם טקסטים נבחרים שמתארים מעוף על טבעי של אלים ובני אלים, או בעלי חיים. טקסטים אלה נחשבים לחשובים ביותר בשל השפעתם על נפש האדם, שהולכת שבי אחריהם כמזון רוחני ראשון במעלה. 

מלחמת העולם הראשונה פרצה כעשר שנים לאחר המצאת המטוס. כתוצאה מהפצצות אוויר על ריכוזי האוכלוסייה התעצבה במהלך המלחמה 'המדינה הטוטאלית' המודרנית, בה כל אזרח מגויס למאמץ המלחמתי. בפעם הראשונה בהיסטוריה היו מדינות גדולות חשופות להתקפות אויב מאסיביות על בירותיהן. גבולותיהן הטבעיים הפכו לחסרי ערך. על המדינות היה לארגן מחדש את אזרחיהן. כל אזרח גויס למכונת המלחמה. המדינה הטוטאלית דחפה אזרחים רבים לאמונות חדשות. במצב זה, מה טבעי יותר עבור המין האנושי מאשר לאחד בין המדינה הטוטאלית ודימויים חדשים של פני הנוף.

הגיאופוליטיקה מחזיקה מקום מיוחד בין המדעים המודרניים. מושגים גיאופוליטיים הפכו לגורמים העיקריים בפוליטיקה המודרנית עוד לפני זמן רב. הם בנויים על עקרונות כלליים שמאפשרים לנתח בקלות את המצב של כל מדינה ואזור מסוימים. הגיאופוליטיקה במתכונתה הנוכחית היא ללא ספק מדע חילוני. אבל יתכן שמבין כל המדעים המודרניים היא מקיימת את הקשר הגדול ביותר עם מסורת ומדעים מסורתיים. הגיאופוליטיקה המודרנית היא תוצר של השתחררות משליטה דתית במדע המסורתי של הגיאוגרפיה המקודשת. לעתים קרובות היא מדורגת כ"פסאודו-מדע'', כיוון שהחילון שלה אינו כה מושלם ובלתי הפיך, כמו במקרה של כימיה או פיזיקה. הקשר עם הגיאוגרפיה המקודשת עדיין בולט לעין למדי. הגיאופוליטיקה נמצאת במקום ביניים בין המדע המסורתי של הגיאוגרפיה המקודשת למדעי הגאוגרפיה המודרנית.

הגיאוגרפים המודרנים מודעים לכך שהדת יכולה להיות נקודת מוצא לבניית זהות אתנית ולאומית, ושבאידיאולוגיה ובפרקטיקה הדתית יש השפעה רבה למיקום. האמונה הדתית עשויה להשפיע על אופן השימוש בכל המרחב הציבורי. הגיאוגרפים מוצאים כי מרחבים דתיים מודרניים רבים חורגים ממסגרת המרחבים הרשמיים המסורתיים של מקומות פולחן. אחד התחומים החדשים במחקר על הקשר בין גיאוגרפיה ודת בוחן את עליית הפונדמנטליזם הדתי. תהליכי ההגירה יצרו גם שינויי נוף, כיוון שיש קהילות מהגרים רבות שמוגדרות על ידי הדת. מחקרים בתחום זה מנתחים את השינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה הפונדמנטליסטית בעולם המערבי, ואת השפעתה על עיצוב המרחב. מקומות ציבוריים בלתי מוגדרים על ידי הדת בעבר הלא רחוק, וביניהם העיר, השכונה, הרחוב, בתי הספר, וחללים ביתיים רבים, ובמקביל מרחבי תקשורת  המונים וכלכלת מאקרו, הפכו למתחמים שמשלבים ביומיום פרקטיקה דתית באורח לא פורמאלי.