מַטְאֲטֵא
בְּאוֹשְׁוִיץ לֹא הָיוּ מַטְאַטְאִים, לֹא מָצָאתָ חֲתִיכַת עֵץ.
אֲנַחְנוּ, הַבַּחוּרוֹת שֶׁהָיוּ מוּכָנוֹת לְסַכֵּן אֶת חַיֵּיהֶן,
הָיִינוּ עוֹשׂוֹת מַטְאַטְאִים מֵהַקָּנִים שֶׁקָּצַרְנוּ,
שֶׁהָיוּ לָהֶם עָלִים אֲרֻכִּים.
מַטְאֲטֵא בְּאוֹשְׁוִיץ הָיָה שְׁוֵה זָהָב.
אִם הָיוּ בָּאִים הַנָּאצִים לַעֲרֹךְ בִּקֹּרֶת בַּבְּלוֹק
וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ מְלֻכְלָךְ, הָיִינוּ כֻּלָּנוּ בְּצָרוֹת גְּדוֹלוֹת.
הָיִית נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְמַשְׁגִּיחוֹת, וְהֵן נִקּוּ אִתּוֹ אֶת הַבְּלוֹק.
הָיִינוּ צְרִיכוֹת מְטַאטְאִים,
וְאִם הָיִית מְבִיאָה לְמַשְׁגִּיחוֹת מַטְאֲטֵא,
הָיִית מְקַבֶּלֶת מָנָה גְּדוֹלָה שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מְבֻשָּׁלִים עִם הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶן טַעַם נִפְלָא.
אֲבָל לְהַכְנִיס מַטְאֲטֵא לְאוֹשְׁוִיץ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד.
הָיוּ בִּקּוֹרוֹת קַפְּדָנִיּוֹת בַּשַּׁעַר בְּעֵת הַחֲזָרָה.
לִי הָיְתָה שִׁיטָה כְּדֵי לְהַכְנִיס מַטְאֲטֵא.
הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ בְּדוּד אֹכֶל שֶׁנָּשָׂאתִי.
אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הֵבִיאוּ לָנוּ בַּדְּוָדִים,
שֶׁהָיִינוּ מַחְזִירוֹת כָּל עֶרֶב לְאוֹשְׁוִיץ.
הָיִינוּ מִתְחַלְּפוֹת בַּנְּשִׂיאָה שֶׁלָּהֶם.
אֶת הַדְּוָדִים לֹא בָּדְקוּ בַּשַּׁעַר.
כָּל הַדֶּרֶךְ הִסְתַּרְתִּי אֶת הַמַּטְאֲטֵא תַּחַת הַבֶּגֶד.
לִפְנֵי הַבִּקֹּרֶת הִתְחַלַּפְתִּי עִם מִישֶׁהִי,
וְהִכְנַסְתִּי אֶת הַמַּטְאֲטֵא לְדוּד.
כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תָּמִיד.
בְּאוֹשְׁוִיץ לֹא הָיוּ מַטְאַטְאִים, לֹא מָצָאתָ חֲתִיכַת עֵץ.
אֲנַחְנוּ, הַבַּחוּרוֹת שֶׁהָיוּ מוּכָנוֹת לְסַכֵּן אֶת חַיֵּיהֶן,
הָיִינוּ עוֹשׂוֹת מַטְאַטְאִים מֵהַקָּנִים שֶׁקָּצַרְנוּ,
שֶׁהָיוּ לָהֶם עָלִים אֲרֻכִּים.
מַטְאֲטֵא בְּאוֹשְׁוִיץ הָיָה שְׁוֵה זָהָב.
אִם הָיוּ בָּאִים הַנָּאצִים לַעֲרֹךְ בִּקֹּרֶת בַּבְּלוֹק
וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ מְלֻכְלָךְ, הָיִינוּ כֻּלָּנוּ בְּצָרוֹת גְּדוֹלוֹת.
הָיִית נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְמַשְׁגִּיחוֹת, וְהֵן נִקּוּ אִתּוֹ אֶת הַבְּלוֹק.
הָיִינוּ צְרִיכוֹת מְטַאטְאִים,
וְאִם הָיִית מְבִיאָה לְמַשְׁגִּיחוֹת מַטְאֲטֵא,
הָיִית מְקַבֶּלֶת מָנָה גְּדוֹלָה שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה
מְבֻשָּׁלִים עִם הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהָיָה לָהֶן טַעַם נִפְלָא.
אֲבָל לְהַכְנִיס מַטְאֲטֵא לְאוֹשְׁוִיץ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד.
הָיוּ בִּקּוֹרוֹת קַפְּדָנִיּוֹת בַּשַּׁעַר בְּעֵת הַחֲזָרָה.
לִי הָיְתָה שִׁיטָה כְּדֵי לְהַכְנִיס מַטְאֲטֵא.
הֶחְבֵּאתִי אוֹתוֹ בְּדוּד אֹכֶל שֶׁנָּשָׂאתִי.
אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הֵבִיאוּ לָנוּ בַּדְּוָדִים,
שֶׁהָיִינוּ מַחְזִירוֹת כָּל עֶרֶב לְאוֹשְׁוִיץ.
הָיִינוּ מִתְחַלְּפוֹת בַּנְּשִׂיאָה שֶׁלָּהֶם.
אֶת הַדְּוָדִים לֹא בָּדְקוּ בַּשַּׁעַר.
כָּל הַדֶּרֶךְ הִסְתַּרְתִּי אֶת הַמַּטְאֲטֵא תַּחַת הַבֶּגֶד.
לִפְנֵי הַבִּקֹּרֶת הִתְחַלַּפְתִּי עִם מִישֶׁהִי,
וְהִכְנַסְתִּי אֶת הַמַּטְאֲטֵא לְדוּד.
כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תָּמִיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה