לוּץ
לוּץ רָצְתָה לַהֲרֹג גַּם אוֹתִי יוֹם אֶחָד.
הָיִיתִי חוֹלָה בְּטִּפּוּס, שֶׁהִיא מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת.
שָׂמוּ אוֹתִי בִּצְרִיף בִּידוּד, יַחַד עִם עוֹד בַּחוּרָה נוֹסֶפֶת.
הִיא נִכְנְסָה לַצְּרִיף, וְאָמְרָה לִי בְּרִשְׁעוּת:
''יֵשׁ לָךְ מַזָּל שֶׁאֲדוֹן פִיקְלֶר נִמְצָא בַּמַּחֲנֶה,
אַחֶרֶת אַתְּ יוֹדַעַת מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת לָךְ.''
הִיא רָמְזָה עַל כָּךְ שֶׁזְּמַן לֹא רָב קֹדֶם לָכֵן,
הִיא קָבְרָה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בְּעוֹדָם חַיִּים.
גַּם הֵם הָיוּ חוֹלִים בַּטִּפּוּס.
בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ: בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כָּחֹל שֶׁהָיָה נַעַר כְּבֶן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה,
בָּחוּר בְּשֵׁם גְרַיְיכְמַן, וְאַבְרָהָם גּוֹלְדְשְׁטֵין, שֶׁהָיָה הַדֶּגֶל שֶׁל הָעִיר שֶׁלָּנוּ.
לוּץ אָמְרָה שֶׁאָסוּר שֶׁיִּהְיוּ אִתָּנוּ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָם לְבֵית חוֹלִים.
מֶה עָשׂוּ נְשׁוֹת הַחוֹלִים?
לוּץ אָמְרָה לָהֶם לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה,
וְהַנָּשִׁים הֶחְבִּיאוּ כֶּסֶף בְּבִגְדֵיהֶם.
כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם יִהְיוּ בְּבֵית הַחוֹלִים,
יִהְיֶה לָהֶם בְּמָה לִקְנוֹת דְּבָרִים חִיּוּנִיִּים.
אַחַר כָּךְ הָלְכָה לוּץ לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת, לַנַּגָּרִיָּה שֶׁבָּהּ אַבָּא עָבַד.
הִיא צִוְּתָה עָלָיו לְהָכִין בִּמְהִירוּת אֲלוּנְקוֹת, לִפְנֵי שֶׁפִיקְלֶר יַגִּיעַ.
אַבָּא סִפֵּר שֶׁהִיא פָּקְדָה: 'תָּכִין אוֹתָן מַהֵר! תִּדְפֹּק מַסְמְרִים! תִּזְדָּרֵז!''
הִיא לָקְחָה בַּחוּרִים צְעִירִים מֵהַמַּחֲנֶה כְּדֵי שֶׁיִּסְחֲבוּ אֶת הַחוֹלִים.
הֵם הָלְכוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר, לְמָקוֹם רֵיק מֵאָדָם,
וְשָׁם חָפְרוּ עֲבוּרָם קְבָרִים.
שָׂמוּ אוֹתָם חַיִּים בַּקְּבָרִים,
כִּסּוּ אוֹתָם מִיַּד בַּאֲדָמָה,
וְחָזְרוּ עִם הַכֵּלִים.
לוּץ רָצְתָה לַהֲרֹג גַּם אוֹתִי יוֹם אֶחָד.
הָיִיתִי חוֹלָה בְּטִּפּוּס, שֶׁהִיא מַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת.
שָׂמוּ אוֹתִי בִּצְרִיף בִּידוּד, יַחַד עִם עוֹד בַּחוּרָה נוֹסֶפֶת.
הִיא נִכְנְסָה לַצְּרִיף, וְאָמְרָה לִי בְּרִשְׁעוּת:
''יֵשׁ לָךְ מַזָּל שֶׁאֲדוֹן פִיקְלֶר נִמְצָא בַּמַּחֲנֶה,
אַחֶרֶת אַתְּ יוֹדַעַת מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת לָךְ.''
הִיא רָמְזָה עַל כָּךְ שֶׁזְּמַן לֹא רָב קֹדֶם לָכֵן,
הִיא קָבְרָה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בְּעוֹדָם חַיִּים.
גַּם הֵם הָיוּ חוֹלִים בַּטִּפּוּס.
בֵּין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ: בְּנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כָּחֹל שֶׁהָיָה נַעַר כְּבֶן שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה,
בָּחוּר בְּשֵׁם גְרַיְיכְמַן, וְאַבְרָהָם גּוֹלְדְשְׁטֵין, שֶׁהָיָה הַדֶּגֶל שֶׁל הָעִיר שֶׁלָּנוּ.
לוּץ אָמְרָה שֶׁאָסוּר שֶׁיִּהְיוּ אִתָּנוּ, וְהִיא לוֹקַחַת אוֹתָם לְבֵית חוֹלִים.
מֶה עָשׂוּ נְשׁוֹת הַחוֹלִים?
לוּץ אָמְרָה לָהֶם לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה,
וְהַנָּשִׁים הֶחְבִּיאוּ כֶּסֶף בְּבִגְדֵיהֶם.
כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם יִהְיוּ בְּבֵית הַחוֹלִים,
יִהְיֶה לָהֶם בְּמָה לִקְנוֹת דְּבָרִים חִיּוּנִיִּים.
אַחַר כָּךְ הָלְכָה לוּץ לְבֵית הַחֲרֹשֶׁת, לַנַּגָּרִיָּה שֶׁבָּהּ אַבָּא עָבַד.
הִיא צִוְּתָה עָלָיו לְהָכִין בִּמְהִירוּת אֲלוּנְקוֹת, לִפְנֵי שֶׁפִיקְלֶר יַגִּיעַ.
אַבָּא סִפֵּר שֶׁהִיא פָּקְדָה: 'תָּכִין אוֹתָן מַהֵר! תִּדְפֹּק מַסְמְרִים! תִּזְדָּרֵז!''
הִיא לָקְחָה בַּחוּרִים צְעִירִים מֵהַמַּחֲנֶה כְּדֵי שֶׁיִּסְחֲבוּ אֶת הַחוֹלִים.
הֵם הָלְכוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר, לְמָקוֹם רֵיק מֵאָדָם,
וְשָׁם חָפְרוּ עֲבוּרָם קְבָרִים.
שָׂמוּ אוֹתָם חַיִּים בַּקְּבָרִים,
כִּסּוּ אוֹתָם מִיַּד בַּאֲדָמָה,
וְחָזְרוּ עִם הַכֵּלִים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה