סיפורי גולדה. חלק שני - תיקון. פרק 2 - ברגן בלזן. פרק ב - המטבח

תכף כשהגעתי לברגן בלזן,
חליתי בדיזנטריה עם דם.
הפכתי שחורה כמו לילה.
לא היו אוכל ומים, כלום.

ראיתי שלא אחזיק מעמד.
הייתי במצב קשה מאד.
לא יכולתי לעשות כלום.
לא יכולתי להתרומם.
הכל עשיתי בשכיבה.

היתה עבודה במטבח.
במטבח יש תמיד אוכל,
או אפשר לגנוב קצת.
שם לא היה כלום.
אי אפשר היה לאכול טיפה.

הנאצים באו לפנות בוקר,
והרביצו לאנשים,
כדי שילכו לעבוד,
ואף אחד לא רצה.

התחננתי בפני חוה'לה:
''תלכי לעבוד במטבח.
אפילו ריח האוכל, הפירורים,
המים הנקיים שתשתי,
יתנו לך כוח להחזיק מעמד.
תנשמי שם אויר טוב.''

חוה הלכה פעם אחת,
וחזרה הרוגה מעייפות.
עבדו שם קשה מאד.
מלפנות בוקר עד חצות.

היא אמרה לי בכעס:
''את רוצה שאני אמות.
בגלל זה את שולחת אותי!''

היו על ידי בבלוק שלוש נשים:
רבנית אחת ובתה, ואשה גבוהה.
הן כבר היו שם כשהגענו.

ביקשתי בשארית כוחותי:
''תרחמו על אחותי.
היא עוד קטנה.
תגידו לה ללכת לעבוד.''
כולן ביקשו, והיא מיאנה.

עברו שלושה ימים.
התחננתי שנית:
''חוה'לה, תלכי,
את לא רואה,
עוד שעה אני מתה.''

היא עשתה לי טובה.
הסכימה ללכת עוד פעם.
אחר כך התרגלה.
חוה היתה בריאה.
לא היה חסר לה כלום.
היא רצתה להיראות יפה.
כל בוקר סדרה את השערות.