בהלכה האיסלאמית מובנית מישנת ההתפשטות הפוליטית

באיסלאם הדתי מובנית, כתוכנית הילכתית סדורה [!] במסגרת השריעה, ההתפשטות הפוליטית שנובעת מההתפשטות הדמוגרפית של המאמינים.

היהדות ויתרה על המיסיונריות. הנצרות והבודהיזם הן דתות אמוניות בלבד, שאינן מתיימרות להשליט הלכות בחיי היומיום.

היהדות והאיסלאם הן שתיהן דתות הלכה, שמתיימרות לתת תשובה דתית לכל תחום מתחומי החיים.

אך בניגוד ליהודים, שבכל מקום בגולה בו היו הם חלמו על ארץ הקודש בלבד כמקום למימוש כל שאיפותיהם הפוליטיות, שואף המוסלמי שהיגר מארצו להקמת מדינה מוסלמית בכל מקום בו הוא מתגורר. שאיפה זאת מתממשת כתהליך מוסדר באופן סמוי, בשיטת השלבים ובאופן מתוכנת מראש, באמצעות קובץ הלכות, יחד עם שאיפתו הגלויה להפיץ את האמונה האיסלאמית.

מה ההשלכות של המסקנה הזאת על חיי היומיום של האזרח בישראל?
התשובה היא: 'אדם לאדם זאב'. 
גם לעצמו וגם לזולתו.

מתוך המאמר: "סופכם לרשת את יבשת אירופה": אידאולוגיה מוסלמית מובנית או מציאות חיים? מאת: לאה קינברג, מרכז דיין. המחברת מקיפה את הנושא אך חסרה במאמרה המסקנה הסופית: המשמעות הפוליטית הישירה של קובץ הילכות המהגרים, שמכונים בשם 'דעווה', היא החתירה המאורגנת להקמת מדינה איסלאמית בכל מקום שאליו הם מגיעים.

'...הרציונאל העומד בבסיס ההגירה [של מוסלמים לארצות בלתי מוסלמיות]: על המהגרים מוטלת המצווה לפעול כנציגים של הדת, לשמש דוגמה לחיקוי ולטעת בלב המארחים את הרצון להתאסלם. כך הופכת התופעה החברתית של ההגירה לאמצעי של הטפה ושל עשיית נפשות לאסלאם, 'דעווה'. ה'דעווה' מוצגת כחובה המוטלת על כל המתגורר בארץ שאיננה מוסלמית ותכליתה ליכוד השורות של המיעוט המוסלמי, עזרה הדדית והטפה לדרך התנהגות שיש בה כדי לשמש דוגמה ומודל לחיקוי לבלתי מוסלמים...כשם שהג'יהאד ילווה את האסלאם כל עוד יהיה בו צורך, כלומר כל עוד יהיו בעולם חלקים שאינם מוסלמיים, כך גם ההג'רה תמשיך להתקיים, ובהתאם גם ה'דעווה' [הילכות המהגרים] המצדיקה את ההג'רה לא תיפסק. טענה זו מקנה ל'דעווה' ממדים שאינם תלויים בזמן ובמקום. כל זמן שמתקיים העולם, המאמין המוסלמי מצווה לחיות על פי חוקי דתו, להפיץ את דתו, לחזקה ולהרחיבה, ולקיים על ידי כך את הפן החשוב ביותר של הג'יהאד... המוסלמים החיים באירופה... רבים מהם נולדו והתחנכו באירופה... כל אלה חייבים לייצג את הדת — הרופא המוסלמי בבית החולים איננו אלא נציג של האסלאם, כך גם המהנדס, הסוחר, הפועל, הסטודנט, כל אלה הם נציגי האסלאם... דרכו של האסלאם להשפיע היא באמצעות השלטת השריעה או באמצעות כניסה לפוליטיקה - השתתפות בבחירות, ולמעשה במקרים רבים שתי האפשרויות הולכות יד ביד...'

האיסלאם בסין
המיעוט המוסלמי בסין מונה, עפ"י הערכות חוקרים, כ-20 מליון נפש. ראשיתה של הנוכחות המוסלמית בסין היא כבר במאה ה-8 לספירה, כאשר סוחרים ערבים ופרסים, שביקשו לפתח מסחר בנתיבי הים שבאזור הודו, התיישבו בנמלים שלחופה המזרחי של סין. עם הגידול בנפח המסחר נוצרו סביב הנמלים קהילות מוסלמיות.אנשיהן אמנם נישאו לנשים מקומיות אך קיימו חיי קהילה נפרדים ונבדלו מן המקומיים בשפה, בדת ובלבוש.
השתלטותם של המונגולים על סין במאה ה-13, הביאה לגידול והתרחבות הקהילה המוסלמית. המונגולים הביאו לסין חיילים רבים מבני ערב ומקרב הסלטאנויות במרכז אסיה, כמו גם אנשי פקידות ואדמיניסטרציה (מהנדסים, אדריכלים,אומנים וחקלאים), שסייעו בידם לקיים את שלטון שושלת יואן. הגבולות הפתוחים למסחר והרווחה הכלכלית, הביאו למעבר מוסלמים רבים לאזורים בצפ' ובדר' מערבה של סין, בהם ניתן למצוא ריכוז גדול שלהם גם כיום. הקרבה לשליטים המונגולים הכובשים, זכויות היתר ושכונות המגורים המבודדות והתקלות האוכלוסייה, בני האן, בפקידות המוסלמית, תרמה לטיפוח רגשות עוינות ושנאה כלפי המוסלמים. בסיפורי עם מאותה תקופה הם מתוארים כאכזריים, כחמדנים וכתוקפנים, המסוגלים לכל פשע.
נפילת המונגולים ועליית שושלת מינג ב- 1368 נחשבת לתקופה מפוארת בדברי ימי סין. חוקרים שונים רואים תקופה זו כמעין קו פרשת מים למוסלמים. ההסתגרות מרצון שכפו השליטים ותחילתם של לחצי 'סיניפיקציה' על הקהילה, גרמו לרבים להחליף שמותיהם לסינים, להשתמש בניב המקומי במסחר ובדיבור ולהקטין את הבולטות בבניה (גם של מסגדים) ובלבוש. החלה להתגבש זהות מובדלת בקרב המיעוט המוסלמי של סינים- מוסלמים המכונים Hui . עבור קהילת בני ה-Hui בסין המסגד שימש הרבה יותר ממקום תפילה. היה מקום לבי"ס דתי, מרכז חברתי, בית דין מקומי לסכסוכים, משרד, ולעיתים אפילו מרכז ללימוד אומנויות לחימה.
התנועה הצופית החלה להיות מורגשת בסין לקראת סוף המאה ה-17. בנתיבי המסחר ממרכז אסיה הגיעו לסין אנשי דת מוסלמים , רובם זרים בני תימן ובוכרה ומיעוטם מוסלמים בני סין ששבו משהות ולימודים בערי העלייה לרגל בחצי האי ערב. אישים כריזמטיים אלה הופיעו עד מהרה בריכוזי המוסלמים בסין (Xinjiang, Gansu, Shaanxi, Yunnan ) והחלו לרכז סביבם תלמידים וחסידים. במהלך המאה ה-18 נהו אחריהם רבים מבני Hui.
מאמיני התנועה הצופית מייחסים את תחילתה כבר בערכים להם הטיף הנביא מחמד. מחמד עצמו לא הטיף לסגפנות ולשלילת חיי העולם הזה, אולם מסורות רבות מייחסות לו איסורים על התמכרות להבלי העולם: שתיית יין , בגדי משי ושימוש בכלי זהב וכסף. מעבר לכך,עורר הקוראן את המאמינים שלא לחטוא, כדי שלא להיענש ביום הדין.
הופעת הקהילות הצופיות והתגבשות המסדרים שלהם עוררה מתיחות עם השלטון הסיני של שושלת מאנצ'ו. ההתחברות חלק מן המסדרים לגורמי מסחר מוסלמים, כך שחלק מן המסדרים שמשו גם תחנות מסחר/אכסניות דרכים בנוסף לפעילותם הדתית, הקשתה על הפיקוח עליהם. 'אבן הבניין' היסודית להקמת המסדר תמיד החלה במנהיג דתי כריזמטי, לרוב ממוצא זר, שעם הגיעו לריכוז מוסלמי החל ללמד אסלאם לקבוצה קטנה של תלמידים. זו היתה דרכם להשתלב בקהילה המקומית ולצבור חוג מאמינים רחב יותר. ככל שגדלו חוגי המאמינים, ואולי אף נוסדה קהילה ייחודית, חל שדרוג לשלב ממוסד יותר עם מעבר למישור הלאומי.
נסיבות הופעתה של התנועה הצופית בסין והתבססותה תאמו במידה רבה את התנאים החברתיים והפוליטיים בהן התגבשה, בזמנה של הח'ליפות העבאסית. משום כך היא הסתגלה באופן מהיר יחסית, והעבירה את המבנה הארגוני בו פעלה במרכז אסיה לתנאי הקיסרות הסינית. במישור הלאומי פעלו הצופים כשהם מצוידים בתפיסה תיאורטית, בטרמינולוגיה ובטכניקה של מנהיגות שהיו כה חסרים לבני ה-Hui. הם עזרו לרבים מבני הקבוצה לגבש בטחון עצמי וזהות ייחודית עצמאית, כמוסלמים דוברי סינית מול הניסיון הסיני להופכם לסינים מוסלמים.

אראל סג"ל מדד את לחץ הדם בצרפת. באירופה יודעים שמתנדבי הג'יהאד יחזרו מקייטנות המוות והאונס שלהם בסוריה ועיראק כדי להפעיל טרור ביבשת שניסתה לקלוט אותם. מי שהכשיר את הקרקע בצרפת ובשאר מדינות אירופה לחגיגות הג'יהאדיזם הם האינטלקטואלים, שפתחו את השער לטרור באמצעות השיח הפוסט-מודרני והרב-תרבותיות.

מושגים שחשוב לזכור:

שריעה - ההלכה האיסלמית, שהיא הבסיס למדינה האיסלמית.

ג'יהאד - מצוות המאבק בכופרים, שהיא חלק אינטגרלי מהאמונה המוסלמית.

הג'רה - הגירת המוסלמים לניכר, שהיא תהליך בלתי נמנע כתוצאה מצמיחתם הדמוגרפית.

דעווה - קובץ הלכות המוסלמים בניכר, שאותו הם חייבים לקיים במלואו בכל ארץ זרה שבה הם מתיישבים.