היסטוריון התעופה ריצ'ארד הליון

רי'צ'ארד הליון הוא מחשובי ההיסטוריונים של התעופה בימינו, וממקימי מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון, שהוא המוזיאון בעל מספר המבקרים הרב ביותר בעולם. הליון חיבר ספרים רבים, שאחד החשובים בהם הוא TAKING FLIGHT [בעברית 'לקחת טיסה'], שעוסק בהתפתחות התעופה משחר האנושות ועד ימינו אלה. הליון הוא בין ההיסטוריונים המעטים שמייחסים להמצאת המטוס חשיבות רבה במיוחד, וקובע שהמטוס שינה לחלוטין את פני המציאות.

אך גם הליון אינו מייחס להתפתחות התעופה את אותה חשיבות שמוענקת לה בספר 'שואה ותעופה', כגורם המשפיע ביותר בעיצוב ההיסטוריה המודרנית. הסיבה לכך, בין היתר, היא שהליון אינו משתמש במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.

מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את המטוס כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.

המושג 'מודעות אוירית' נוצר על ידי חוקרים כדי להסביר את ההתלהבות הראשונית של האומה האמריקנית מהמכונה המעופפת. בעיקבות זאת התחילו היסטוריונים להשתמש במושג כדי לתאר את התעניינותה של אומה, קבוצה או יחיד, בכל קשור לתעופה. המונח מתייחס במקור להתלהבות מהטיסה במכונות מעופפות, אך השימוש בו מתייחס גם לכל המסורות והסמלים שמרכיבים את הגישה לנושא, וגם את העיסוק המעשי המגוון בו.

המושג 'תודעה אוירית' משמעותו שימוש מושכל במודעות האוירית ליצירת תפישת עולם מלאה. במילים אחרות, זאת תרבות ייחודית שמיוסדת על מושגי התעופה.

הליון אינו משתמש כתוצאה מכך במושג 'דיקטטורה תעופתית'. במחצית הראשונה של המאה העשרים קמו בעולם ארבע דיקטטורות תעופתיות: גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, ברית המועצות, ויפאן האימפריאלית. במדינות אלה המטוס היה ליותר מאשר סתם מכונה מעופפת. לעומת מדינאי מעצמות המערב אשר ראו במטוס מרכיב טכנולוגי מרכזי ומדד לקידמה בלבד, ייחסו בדיקטטורות של התעופה למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית.

היסטוריון תעופה נוסף, פיטר פריטשה, מחבר הספר 'גרמניה - אומה של טייסים', שקטעים ממנו הם בסיס לפרקים אחדים ב'שואה ותעופה', עוסק בהתפתחות התודעה האוירית בגרמניה טרם ובראשית עליית הנאצים לשלטון. גם הוא רואה בתעופה תופעה חשובה מאד, אך משנית ביחס למכלול הגורמים החברתיים שעיצבו את ההיסטוריה במאה ה-20. יתכן כי הספר היה מבחינתו ניסיון אינטלקטואלי נועז מידי, והוא זנח אותו ככל שהתקדם בקריירה האקדמית.

לפריטשה חסר השימוש במושגי 'פסיכולוגית הנסיקה' שפיתח הפילוסוף גסטון בשלארד. התופעה האוירית מספקת קוים מנחים כלליים וחשובים שהם עקרונות יסוד פסיכולוגיים. חוויות הגובה, העילוי, עומק, שקיעה, והנפילה הן החוויות שמסכמות את נפש האדם מעל לכול. דבר אינו מסביר אותן, והן מסבירות הכול. ביתר פשטות, אם האדם רוצה לחיותן, להרגישן, ומעל לכל להשוותן, הוא מבין שיש להן איכות ראשונית והן טבעיות יותר מכל האחרות.

ריצ'ארד הליון עוסק בחלק הראשון בסיפרו בחלום התעופה שקיים משחר האנושות, כתהליך של הזדככות רוחנית ומדעית. הוא מתאר את אגדות אלי המעוף בתרבויות הקדומות, את השפעת הציפורים על התרבויות היוונית והרומית, את תודעת המעוף הרוחני בראשית הנצרות והאיסלאם, ואת התעקשותם של יחידים בימי הביניים על התנסויות בתעופה ממשית באמצעים דלים. משם הוא עובר אל ראשית הזמן החדש, כאשר המצאת אבק השריפה גרמה גם להתפתחות השימוש הצבאי ברקטות, והוא מסיים בתיאור הקונפליקטים המדעיים בראשית עידן המהפכה התעשייתית לגבי הדרך הנכונה שבאמצעותה אפשר להביא את האדם למרומים.

החלק השני בסיפרו מוקדש להמצאת הכדור הפורח וספינת האוויר. פרק חשוב עוסק ב'השנה המופלאה', שנת 1783 שבה הומצא הכדור הפורח. באותה שנה ריחפו לראשונה ובאותה עיר – פאריז, כדורים פורחים שנסקו באמצעות אויר חם ובאמצעות מימן, בתחרות שדמתה מאד ל'מירוץ לחלל' בימינו. לכל אחת מההמצאות היו יתרונות וחסרונות, ושתיהן יחד שינו לעד את פני החברה. הליון מתאר את השפעת המצאת הכדור הפורח על האופנה בפאריז, אך הוא אינו מקשר את הכדור הפורח למהפכה הצרפתית שהתחילה בשנת 1789, וכוננה את אחד התהליכים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית כיוון שבישרה את עידן המדינה הדמוקרטית המודרנית. 'פסיכולוגית הנסיקה' של גסטון בשלארד מסבירה היטב כיצד המצאה טכנולוגית בודדת היתה מסוגלת להשפיע באורח כה משמעותי על החברה הצרפתית והעולם כולו.

הליון מסיים את סיפרו, שעוסק ברובו בהתפתחות המטוס בתחילת המאה העשרים עם חלק מרכזי שמוקדש לאחים רייט, באפילוג אודות אירועי 11 לספטמבר 2001, שבהם התרסקו על בניינים מרכזיים בארצות הברית מספר מטוסי נוסעים שמחבלים השתלטו עליהם. הנזק הרב והקלות היחסית שבה הצליחו המחבלים לפעול הביאו להחמרה בתקנות הביטחון, ולירידה זמנית במספר הנוסעים במטוסים. מראה המטוס המרהיב בשחקים הפך לפתע למעורר חרדה.

אירועי ה-11 לספטמבר 2001 הם המשך ישיר של תפישת העולם הנאצית. חשש דומה עמד בראש סדר היום הציבורי גם טרם מלחמת העולם השנייה. סטנלי בולדווין, ראש ממשלת בריטניה בתחילת שנות ה-1930 אמר כי על האדם ברחוב להבין כי אין מקום שאליו המפציץ האסטרטגי אינו מסוגל להגיע, מוטב היה לו המטוס כלל לא היה מומצא, וכי כעת חובה לשלב אותו במערכת הערכים הדתית.

הליון קובע כי כמו כל המצאה טכנולוגית, השאלה אם המטוס הוא 'טוב או רע' תלויה במי שמשתמשים בו, וסוקר בקצרה תקופות נוספות במאה ה-20 שבהם המטוס תואר כמבשר אחדות אנושית מצד אחד, אך שימש ככלי נשק הרסני במלחמות. הוא מתמקד בגרמניה הנאצית, ומצטט את השורות האחרונות מיומנו עב הכרס של יוזף גבלס, שנכתבו בבונקר של היטלר בברלין זמן קצר לפני שהתאבד, בהן כתב כי הנושא שחזר שוב ושוב בשיחותיו האחרונות עם היטלר היה חוסר הישע אל מול העליונות האווירית של בעלות הברית, שהמפציצים שלהן הפציצו בלי הפסקה את אדמת גרמניה.

הליון, כמו יתר היסטוריוני התעופה, אינו מתיחס כמעט בסיפרו המקיף לתרומתה הרבה של גרמניה הנאצית להתפתחות התעופה המודרנית. הישגי התעופה היו עמוד התווך של משטר זה אך הם סתרו את כל מעשי הרשע שלו. בנוסף, יתכן והליון מעונין להדגיש את תרומת מולדתו להתפתחות התעופה. התהליך שנרקם על ידי הצמרת הפוליטית הנאצית אשר שילב בין בניית המטוסים המשוכללים ביותר בעולם לבין בניית מנגנון רצח העמים שהם ביצעו מתואר בפרוטרוט בספר 'שואה ותעופה' בלבד. היה זה תהליך של ניסוי וטעיה אידיאולוגי וטכנולוגי משולב, שבו ככל שהתעצמה תחושת העליונות האוירית הנאצית התגבר אצלם גם הצורך בהשמדת היהודים. 

הדיון בנושא מעורר שאלות מוסריות אשר אנשי האקדמיה מתחמקים מהם במחקריהם. ההיבט המוסרי אשר מתחולל כמו מעצמו הוא שמאפשר לספר 'שואה ותעופה' להיות מחקר ומרפא לנפש כאחד. זאת בניגוד לחקר השואה המקובל במימסד האקדמי, אשר מתמקד בהסברים קונבנציונליים לגביה והיא מבחינתו עדיין בגדר 'חור שחור'. התעופה היא אבן היסוד של ביטחון מדינת ישראל, והשבר החברתי שנוצר כתוצאה מכך הוא עמוק. זכר השואה  לוקה בחסר. 

כותב שורות אלה גדל כנער בשנות ה-1960 וחווה את שבר מלחמת יום הכיפורים. אלה יצרו אצלו את הגרוי לתפנית המחשבתית שהביאה לכתיבת 'שואה ותעופה' על גבי המסד של זכרונות הוריו ניצולי השואה אותם זכה להקליט ולערוך. זאת בתהליך רב שנים, תוך שהוא צופה בהתעוררות ההתעניינות הציבורית בנושא השואה ככל שהתברר הפער בין חיי היומיום הפוסט-מודרניים לבין שאלות ההיסטוריה והעתיד. 

המשברים הבינלאומיים הרבים שאירעו בעיקבות קפיצות דרך משמעותיות בהתפתחות התעופה במאה ה-20 מעוררים את השאלה מה יהיו פני התעופה בעתיד הנראה לעין. אפשר לחזות בארבעה כיוונים שונים של התפתחות, שכל אחד מהם מאציל על משנהו:

א. החלל הוא תחום שזוכה למירב תשומת הלב הציבורית, ואליו יגיעו בני האדם בהדרגה למקומות רחוקים ומשמעותיים יותר, באמצעות טילים רבי עוצמה וחלליות גדולות, בלתי מאוישות ברובן.

ב. התעופה האוטומטית, באמצעות מזל''טים ואמצעי הנחייה משוכללים, תייתר את מקומו של האדם בשממה השמיימית. המזל''ט תופש במהירות רבה את מקומו של כלי הטיס הצבאי המאויש, בתהליך שהוא בעל השפעה רבה גם על התעופה האזרחית.

ג. התעופה האישית, שבמסגרתה לכל אדם יהיה כלי טיס משלו, תגדל מאד בהיקפה. ניצנים חשובים נמצאים בתעופה הספורטיבית לסוגיה, שהפכה זולה וזמינה לכל אדם. אך את הדחיפה החשובה יביאו אמצעי הנעה והנחייה מתקדמים, שיפתרו את סוגיות הטווח, הניווט והנחיתה שהם כה בעייתיים במציאות התלת מימדית.

ד. התעופה החסכונית באמצעות ריחוף קרקע, שמנצלת את כרית האוויר שנוצרת בין כנפי המטוס לקרקע בטיסה בגובה מטרים ספורים, תתפוש את מקום הספינות בקווי ספנות מסורתיים ותביא לפיתוח מרחבי הימים והחופים.


מתוך הספר:

שואה ותעופה

 מאת: אבינועם עמיזן

 התפתחות התעופה בגרמניה כגורם מרכזי להשמדת יהודי אירופה

 מחקר פיוטי ומרפא