זמן שווה תיקון בשנייה

'זמן שווה תיקון בשנייה' [זמן=תיקון בחזקת שתיים] היא נוסחת הארה שמאפשרת התרחקות מהמציאות והתבוננות בה מפרספקטיבה חדשה, ולו להרף עין. היא הבזק אור שמאיר את החשיכה.

התפתחות האדם המשמעותית מתרחשת ברובה באמצעות קפיצות דרך מחשבתיות, הנקראות תגליות, שלרוב מתרחשות מחוץ למוסכמות החברה הממוסדת.

לקפיצות דרך אלה יש שמות רבים נוספים: השראות, הארות, תובנות ועוד.

מעבר לחידוש שהן מביאות, המבטל את כל מה שקדם להן, המשותף לרובן הוא כי הן נוצרות בהבזק קצר בזמן בתודעה.

חשיבות קפיצות הדרך הרוחניות עלתה בחברה המודרנית, בה החשיבה ההנעתית השתכללה מאד. האדם המודרני מוביל עצמו למטרותיו באמצעות דימוי מרכזי שארגן בשכלו, לצורך הגשמתן צעד אחר צעד. ארמון חלומות הניצב בלב רוח האדם, עשוי לספק כיווני מחשבה יצירתיים באורח אקראי ובלתי מתוכנן.

משך הזמן הקצרצר בו מופיעות ההארה יוצר את הרצון לחוות אותה עד תום כמעוף דמיוני פנימי מתמשך, בו עשוי להבשיל כל הפוטנציאל הטמון בה.

א. השעון

כולנו חיים בקצב הזמן. השעון המתקתק מעל הראש מכתיב את חיינו. לכן תפיסת הזמן מקבלת תשומת לב רבה במדע, ההגות והאמנות. ניסיון הזמן משתנה בין אדם לאדם. לאור תורת היחסות אין צורת זמן אוניברסאלית והזמן תלוי בתנועת הצופה.

ברומן המודרני מטושטשת לרוב האבחנה בין חווית הזמן לדמויות. הריאליזם הספרותי מתיימר להציג מצבים נפשיים ולא עולם חיצוני. סופרי זרם התודעה כמו ג'יימס ג'ויס, מרסל פרוסט ווירג'יניה וולף, עסקו באריכות רבה בהבדלים בין תחושת הזמן הפנימית לזמן החיצוני האובייקטיבי. הם יצרו עולמות בהם הרף עין הופך לזמן רב ולהפך.

מי שהרחיק עד לגבולות ההיגיון באבחנת טיבעו הסובייקטיבי של הזמן היה הסופר לואיס קרול בסיפרו "עליזה בארץ הפלאות". בספר זה יש קטע המתאר את הזמן כאישיות בפני עצמה: עליזה מדברת במסיבת התה על השעון בעל המחוג האחד, המראה את השעות בלבד, כעל עצם מצחיק. הכובען המטורף נעלב ומשיב: "אילו היכרת את הזמן כמוני, היית מתייחסת אליו כאל אישיות. הוא ואני היינו פעם חברים קרובים. שירתנו את האימפריה בבסיס מרוחק..."

אם נפתח את רעיון אישיות הזמן, הרי שעל פי הפסיכולוג זיגמונד פרויד היה גם מן הראוי לחלק את הזמן לסופר אגו, אגו ואיד, עם כל הדינאמיקה הנובעת מכך. גם את השעון הפשוט ניתן לחלק כך: מחוג השעות האיטי ייצג את הסופר אגו. מחוג הדקות המתון מתאים להיות האגו. מחוג השניות החפוז מתאים למצבי האיד, הפועל על פי תשוקות קלות דעת.


ב. התיקון

השתבשויות מהלכי הזמן החיצוני מביאות לעיתים לתפישה חדשה של התייחסות למציאות. לעיתים נקלעים אנשים למצבי לחץ ומצוקה, או מצבים בהם הידע המוכר להם אינו מסוגל לפתור בעיה חשובה, וכך מפסיק השעון האובייקטיבי להיות אהוד עליהם. הם מחפשים את השעון הפנימי בתוכם. 'יש רגעים הנדמים כנצח' הוא משפט המגדיר זאת. כך גם הפסוק התנכ''י בבראשית פרק ט' פסוק כ': 'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

החיפוש אחר השעון הפנימי, הנובע מאי התאמת מהלכי הזמן החיצוני לצרכי הנפש, מביא למחשבה על פי תחושות פנימיות ומשכים בלתי ברורים, בהם חוויות מתארכות ומתקצרות על פי תרומתן לשקט הנפשי. אט אט יתאחדו שוב הזמן הפנימי והחיצוני לסינתזה של החלמה. אולם היציאה מהמשבר לא תהיה לעולם של פעם, אלא לעולם אחר, חדש ובלתי מוכר.

למהלך הזמן הפנימי המנסה למצוא את חיבורו מחדש למציאות ניתן לקרוא תיקון. במהלכו נעות פיסות זמן בכאוס חלקי ויוצרות מעין מבוכים, בהן הנפש נעה ללא מוצא לכאורה, אך היא משחזרת כך אפשרויות. בסוף תהליך זה המבוך הופך לדגם חדש, אשר עשוי להציע פיתרון למציאות.

התיקון הוא חלק מחווית החיים של כמעט כל אדם מודרני. הדתות השונות מציעות מסלולי תיקון באמצעות התעמקות בתורת המוסר, פרישות וסגפנות. ביהדות התיקון הוא מושג מרכזי בתורת הקבלה, המציעה בניין מחשבה ערכי שלם המיוסד על כך.

מושג התיקון השתרש אף בהווי החיים המודרני החילוני, דרך מושגים כמו 'חוויה מתקנת', שמשמעותה ארוע, לעיתים טראומטי, שמאפשר שינוי בחשיבה ובהתנהגות האנושית.

ברוב המקרים, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על הצורך למצוא מענה לשאלת הזהות העצמית, בעולם השפע בו רבים אינם יודעים באיזה דרך לבחור.

לעיתים נדירות, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על שאלות ממוקדות יותר.


ג. ההארה

לילה אחד טרם השינה, לאחר עוד יום שבו תקתק שעון החולין מעליי, עלתה בי לפתע השאלה: מה זה באמת זמן?

לפתע הפכה כל תמונת המציאות שלי באותו רגע להבזק תובנה חדשה של הזמן: 'זמן שווה תיקון בשנייה'.

הנוסחא מתארת ומייצגת את כל מכלול ההתייחסות למציאות. היא שילוב בין הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי, המתבצע כל זמן שקיימת מודעות לכך.

בעת השהייה במבוכי התיקון, הזמן החיצוני מורגש רק בשוליים, בעוד המוח עסוק בניסיון לפתור את הבעיה. כאשר מגיע הפתרון הוא בדרך כלל פתאומי, ועל כן נקרא לרוב בשם הארה. שם אחר, תנכי יותר, הוא חזקה, במשמעות של אישיות המכפילה לרגע את עצמה, שכן ברגע ההארה יש כאילו שתי ישויות באדם: הישות המקורית המחזיקה בתפישת המציאות הישנה, והישות החדשה שזה עתה נולדת בעקבות הפתרון החדש.

תגליות באמצעות הארות יכולות להתרחש בתחומים שונים, ונוצרות בדרכים שונות. גם בעיות מתחום הקשר הבינאישי, כדוגמת מחלוקות בין בני זוג, עשויות לבוא על פתרונן באמצעות הארה. הארה בתחום זה עשויה אף להיות חזקת וברורה יותר, שכן היא עוסקת בבני אדם ולא בנושא מופשט.


ד. השילוב בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי

הנוסחא 'זמן שווה תיקון בשנייה' מתארת שילוב בין המציאות הסובייקטיבית לאובייקטיבית. היא שושנת פלאים, נקודת משען דמיונית. לכן קל ליחס לה איכויות אינספור, ולהשליך ממנה לתחומים שונים: מדעיים, רגשיים, אמנותיים ועוד.

מבחינה מדעית, לפי תורת היחסות הכללית, גוף מאסיבי הנמצא בתנועה "גורר" את המרחב איתו. עיוות כזה צפוי גם בקרבת גוף מסתובב, אשר מפתל את המרחב בקרבתו. ככל שהגוף מאסיבי יותר, הופכת התופעה למשמעותית יותר.

תופעה זו אינה קיימת בתורת הכבידה של ניוטון. האפקט נחזה תיאורטית כבר לפני עשרות שנים, אך עד כה לא נמצאו עדויות תצפיתיות לניבוי זה. בקרבת כדור הארץ שדה הכבידה אינו חזק דיו עד כדי פיתול המרחב במידה שתשפיע על משימות החלל שלנו או על תנועת הירח. תופעה זו אמורה לעמוד למבחן ניסויי עם לווין.

קימת רשת נתונים שהיא מעבר למרחב ההתייחסות המידי של האדם. רשת זאת דומה למערכות הכוכבים, אשר המפה שלהם אינה במרכז תשומת הלב המידית, אך היא זמינה לשימוש בעת שנזקקים לה. מבסיס הנתונים של רשת מרוחקת כזאת מסוגל מהלך התיקון לשאוב את המידע לו הוא נזקק לצורך המטמורפוזה של הזמן.


ה. המילה 'שניה'

המילה 'שניה' היא בעלת משמעויות אחדות בשפה העברית:

ראשית זאת צורת הנקבה של המיקום הסידורי הספרתי שבא אחרי 1 ולפני 3.

שנית, במתמטיקה משתמשים במונח 'שניה' כדי לציין כפולה של ערך מתמטי בעצמו.

שלישית, המשמעות האובייקטיבית של המילה 'שניה' בשעון הוא: יחידת מדידה מדויקת, אחת חלקי שישים של דקה.

רביעית, המילה 'שניה' היא: מטאפורה לחווית זמן פסיכולוגית הדומה במשמעותה ל'חכה רגע'.


ו. החוויה של זמן שווה תיקון בשנייה

התחושה הפיזית של חווית 'זמן שווה תיקון בשנייה' דומה לתחושה הפנימית שחשים שני אנשים שמכיילים את שעוניהם האחד ביחס לשני.

תיאור רגשי נפלא לחוויה עמוקה של התאחדות הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי הוא של ילד המתבונן בשען בעבודתו:
"האומן, שען הונגרי מהדור הישן, התחיל את לימודיי כשהייתי בגיל ארבע. הוא הבטיח לי את הזכות לשבת לידו בשעה שתיקן שעוני-יד ושעוני-קיר. השיעור המאושר הראשון שלי היה לשבת בשקט, בלי להפריע לו מתיקוניו העדינים. להפתעתי, הצלחתי כמעט בלי לנסות, כי כשהאומן עבד אירע משהו מופלא. אהבה ושלווה עצומים מלאו את חלל בית המלאכה, ושקעתי בדומיה המוחלטת שאפפה אותו. כאשר התרכזתי בעבודתו, הדממה החיצונית שחשתי השתקפה מיד בדממה הפנימית. כל תחושות המזל הרע, הלחצים והאומללות, נמסו."

מבחינה ויזואלית זה המעקב אחר צילום במהירות איטית.

ביצירות אמנות נפוץ איחוד מודע של הזמנים האובייקטיבי והסובייקטיבי הרבה יותר מאשר מקובל לחשוב.

מאיר שלו בסיפרו 'כימים אחדים', הוצאת עם עובד, 1994, מביא פסקאות רבות ונפלאות אודות מהלכי הזמן הסובייקטיבי:
ע' 97 – "אימי הראתה לי את צילו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים. ''אתה רואה'', אמרה, ''ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון אתה תהיה רק על ידו''.
ע' 168 – ''אנשים חושבים שהזמן הולך רק איתם ורק בשבילם. אבל באותו הזמן שאתה חולב את הפרות בכפר, בינתיים האשכוליות של העץ מבשילות, והכביסה על החבל מתייבשת, והנשמה של מישהו עוזבת אותו לאט לאט. ובזמן שאתה ישן, השלשולים עובדים בתוך האדמה, ועננים בשמים לאט שטים, וילד גדל בבטן של אמא שלו ומישהו באמריקה נוסע ברכבת אל אשה אחרת, ובקיץ, לאט לאט, הפירות על הגג מתייבשים. שתדע לך, באותו הזמן שמישמיש אחד מתייבש לגמרי-לגמרי, ציפור מספיקה להטיל ביצים, לגדל את האפרוחים ולחפש לה חתן חדש. פעם אחת, במלחמה, אני קראתי בעיתון ככה: בעלות-הברית תוקפות בכל החזיתות. זה מאוד מצא חן בעיני. באותו הזמן ובכל מיני-המינים של החזיתות כל בעלות-הברית מתקיפות ביחד. רק תתאר לך שכל אחת היתה מתחילה רק אחרי שהשניה גמרה, אז עד עכשיו עוד היתה מלחמה. ואם אתה רואה ככה את העולם, פתאום, לתוך אותה הקופסה הקטנה הזאת נכנס הרבה יותר זמן.''


אבל יותר מכל, מיועדת הנוסחא לסיגול הרעיון של יציאה קיצונית מהסדר הקיים, אל חופש וגדלות של תפישה ומחשבה שעד עכשיו לא היו ידועים.

אלה אפשריים באמצעות אי הודאות הקוואנטית, בה תהליכים נוירולוגיים ושינויים בתפישה עשויים לשנות את המציאות בעיקבות כל מחשבה.

מוסוליני – העריץ בעל כנפי הטיסה

בניטו מוסוליני גילה עניין רב בתעופה עוד משנת 1909, כאשר כעיתונאי וסוציאליסט צעיר הוא בישר על הניסיונות לחצות את התעלה האנגלית, שהסתיימו בהצלחה של לואי בלריו, כאות לבאות. הוא ראה במכונות המעופפות יותר מסתם עוד חידוש או צעצוע לעשירים. הוא טען כי המטוס נועד לשנות את פני ההיסטוריה.

הקיפאון בחזית החפירות במלחמת העולם הראשונה העמיק את יחס הכבוד שלו לתעופה. כחייל, הוא התלהב מחופש הפעולה של הטייסים ומגבורתם, ובמיוחד מבן עמו האיטלקי גבריאל ד'אנונציו, אשר ביצע גיחת הפצצה דרמטית מעל בירת אוסטריה, ווינה. לאחר המלחמה, הפגין מוסוליני עונג רב מהתחככות עם טייסי הצבא, טס מידי פעם, וקידם את התפתחות התעופה האיטלקית.

בשנת 1920 היה מוסוליני מוכן לקחת שעורי טיסה. הוא התאמן בשדה התעופה ארקורה שמצפון למילאנו, נהנה מאד מהטיסות, ולמד במהירות אווירובטיקה בסיסית. הוא ניצל מהתרסקות לאחר 18 שעות טיסות סולו, ונחלץ מהמטוס המרוסק עם שריטות קלות בלבד בפניו, וברך מעוקמת. התאונה לא עיכבה את עלייתו בשמי הפוליטיקה האיטלקית. נאומי הבהירות השבלוניים, שאותם נשא בקול מתנשא ונלהב, מבנה גופו הגברי, ליסתו הבולטת והתקיפה, ועיניו החודרות הכהות, הבדילו אותו מפוליטיקאים אחרים. בשנת 1922 מוסוליני עלה לשלטון באיטליה, לאחר שנאמניו מ'החולצות השחורות' ערכו מצעד ראווה לרומא.

מוסוליני הציב במהרה את התעופה בראש סדר העדיפויות של משטרו האוטוריטרי. הוא הטיף לבניית חיל אוויר מודרני, 'חיל האוויר המלכותי', קידם מפגנים אוויריים וטיסות שוברות שיאים, וקרא לתיכנון מטוסי קרב מתקדמים. הניצחון במרוץ האווירי על גביע שניידר בשנת 1926 היה לנקודת מוצא עבור המשטר עם התודעה האווירית של מוסוליני. שר התעופה שלו, איטאלו בלבו, הזניק את התעופה האיטלקית למדרגת חשיבות בינלאומית כאשר הוביל, בתחילת 1933, להק של 25 מטוסים ימיים מדגם סאבויה-מרצ'טי אס.אמ-55 בטיסה טרנס-אטלנטית לניו-יורק ושיקאגו.

המוניטין המסוגנן של מוסוליני כחלוץ תעופה השתלב היטב בתדמיתו הרחבה יותר כ'דוצ'ה', המנהיג הדינאמי של הפאשיזם האיטלקי. הוא הופיע במסיכות שונות בתצלומי התעמולה הרשמית – מעין סופרמן האוחז בהגה המדינה, דובר אל ההמונים, מנגן בכינור, שר אריות, מנצח בשחמט, וכאחד העם גם מוריד חולצה ועובד יחד עם האיכרים בשדה בזמן הקציר. נושא את הכינוי 'הספורטאי מספר 1 של איטליה', הופיע מוסוליני כשחיין נלהב, נהג מכוניות מרוץ, פרש על סוסים, סייף, וגולש סקי. הוא גרם לבני עמו להאמין כי איטליה נמצאת על סף התהילה, כמהדורה מודרנית של האימפריה הרומאית. התנופה של עליית מוסוליני הובילה באורח בלתי נמנע להרפתקאות צבאיות: ראשית כיבוש אתיופיה בשנת 1935, ולאחר מכן התערבות במלחמת האזרחים בספרד בין 1937 ל-1939 כדי לתמוך בלאומנים בראשות הגנרל פרנקו. בנו של מוסוליני, ברונו, היה טייס שטס 27 גיחות מבצעיות, והעיתונות האיטלקית היללה אותו ואת חבריו הטייסים כדוגמא ומופת של התעופה האיטלקית.

מוסוליני הפקיד את גורלו לנאציזם בעת מלחמת העולם השנייה, ושיעבד את הצבא האיטלקי, כולל חיל האוויר המלכותי, למלחמה ממושכת והרסנית.

כעת היה על איטליה להתמודד עם צבאותיהם של בריטניה הגדולה ואצות-הברית, אשר התכוננו לנרל את העוצמה הצבאית האיטלקית בים התיכון, ודרשו כניעה ללא תנאים מוקדמים. ההימור לא יכול היה להיות מסוכן יותר. משמעות ניצחון של בעלות הברית היתה חיסול משטרו של מוסוליני.

הדגש ששם מוסוליני לפני המלחמה על מפגני ראווה תעופתיים יצר רושם כי איטליה היא מעצמת תעופה מתקדמת. במציאות רדפה איטליה אחר שיאים, על חשבון יצירת בסיס איתן לתעשייה אווירית, וחיל האוויר המלכותי נכנס למלחמה עם מספר מצומצם של מטוסי קרב מבצעיים, ויכולת תיגבור מינימאלית. לאחר שגויסו והוסבו במלאום, היו מפעלי התעופה האיטלקיים מסוגלים לייצר כ-200 מטוסים צבאיים בלבד לחודש מכל הסוגים. בריטניה הגדולה עלתה בכושר ייצור המטוסים על איטליה ביותר משמונה לאחת, וארצות-הברית ביותר משלושים לאחת.

מקור:

Despots Aloft
By Von Hardesty
Air & Space Magazine, May 01, 2005

משחק הקוביות בפוקושימה

סיכוי של אחד למיליון

משולש הזהב - חיבור ראשוני בין ארץ הקודש ליחס הזהב

דמות האדם של ארץ הקודש היא האנשה שהטבע יצר.

היא מזמינה לנסות ולחבר אותה עם המידות המדעיות המדויקות של יחס הזהב.

הדמות היא: א. נעדרת גפיים ב. המרחקים בין האיברים שקיימים בה וגם מידותיהם הם שונים מאשר בגוף האדם, במידה כזאת או אחרת.

לכן כל ניסיון להחיל עליה את החלוקות המקובלות בגוף האדם על פי יחס הזהב הוא בלתי אפשרי.

אחת הדרכים האפשריות לנסות ולגשר, בכל זאת, בין המראה האנושי הטבעי לבין הכלי המדעי היא באמצעות שימוש במשולש הזהב, ביטוי קלאסי ידוע של יחס הזהב שמשמש בדרך כלל כפריזמה להתבוננות במציאות.

את משולש הזהב יוצרים באמצעות שני קווים שהיחס ביניהם הוא יחס הזהב.

כך מתקבל משולש שווה צלעות בעל תכונות מעניינות.

הזווית בקודקוד המשולש היא בת 36 מעלות. הזוויות בבסיס הן בנות 72 מעלות כ''א.

משולש הזהב מופיע ביצירות אמנות ידועות.

חמישה משולשי זהב המקושרים ביניהם בצלעות משותפות יוצרים את כוכב או מחומש הזהב, שמסמל את המזל הטוב בתרבויות רבות.

צורת המשולש ההפוך של חצי האי סיני - הטורסו בדמות האדם של ארץ הקודש, מזמינה את בדיקת המיתאם בין חבל ארץ זה למשולש הזהב.

כאשר מנסים לחפוף בין משולש זהב מדויק למידות חצי האי סיני רואים שאין הקבלה, וחצי האי הוא רחב לעומת המשולש.

כאשר לוקחים את המשולש הזה ומחלקים אותו שוב ושוב עד שמקבלים את נקודת ההתכנסות, רואים שהיא קרוב לאזור ואדי פארן - הר כרכום - החיבור בין הושט לקיבה.

יש אפשרויות לנסות ולהתאים את משולש הזהב למפת ארץ הקודש גם במשולש שמקיף את כל הדמות, מהקודקוד ועד בסיס האגן.

נקודת ההתכנסות במשולש הגדול הזה היא קרוב לאזור הפה בדמות.

קודקוד צורת המשולש ההפוך של חצי האי סיני, שבסיסו אופקי, פונה בדיוק לכיוון דרום.

הצלע הימנית של משולש הזהב בתמונה מקבילה לצלע הימנית של חצי האי סיני. המשכה הוא בקו ישר לאורך כל בקעת הערבה ועד לים המלח.

קיים לפיכך מתאם מסוים בין חצי האי סיני למשולש הזהב על פי ההגדרה הבאה: הצלע הימנית במשולש הזהב שקודקדו פונה לכיוון דרום על פי המצפן ונמצא בשארם א-שייך, חופפת את מפרץ אילת ובקעת הערבה לכל אורכם.

במילים אחרות: הזוית שנוצרת בין קו צפון-דרום שמגיע לקודקוד הדרומי של חצי האי סיני, לבין הקו שיוצא מקודקוד זה וחופף את מיתאר מפרץ אילת ובקעת הערבה היא זוית בת 18 מעלות, שהיא מחצית זוית הקודקוד של משולש הזהב.

לסיכום, למרות שאין מיתאם מדויק בין משולש הזהב לדמות האדם של ארץ הקודש, השילוב בין השניים הוא חומר למחשבה.

יש מיתאמים אחרים ומדויקים בין יחס הזהב למפת ארץ הקודש.

מצב הכורים בפוקושימה

בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה יש 6 כורים.

כור 1 וכור 2 נמצאים בדרגת סכנה פחותה.

המצב המסוכן ביותר הוא של כור 3 וכור 4.

כור 5 וכור 6 מהווים סכנה מעטה בלבד.

להלן טבלה המפרטת את המצב הנוכחי של כל כור נכון לתאריך 17 לספטמבר 2011 שעה 1500, על פי רויטרס:

כור מס' 1 - התכת ליבה חלקית. 70% ממוטות הדלק ניזוקו. סיכוי לחיבור לרשת החשמל. הזרמת מי ים תקינה. מצב יציב.

כור מס' 2 - התכת ליבה פוטנציאלית. כ-33% ממוטות הכור ניזוקו. נזק לכיפת הכור. הזרמת מי ים תקינה. סיכוי לחיבור לרשת החשמל.

כור מס' 3 - מכיל פלוטוניום. התפוצצות. אש. עשן מבריכת מוטות הדלק המשומשים. דליפה רדיואקטיבית הגבוהה ביותר בתשלובת. נזק למכסה המגן של הכור. קירור באמצעות מסוקים.

כור מס' 4 - אש. התפוצצות. עשן. מבנה הרוס. אין מים בבריכת מוטות הדלק המשומשים. דליפה רדיואקטיביות גבוהה ביותר.

כור מס' 5 - עליה בחום בבריכת מוטות הדלק המשומשים. מתבצע קירור באמצעות גנרטור דיזל. מהווה סכנה מעטה.

כור מס' 6 - קירור באמצעות גנרטור דיזל. עליה בחום בבריכת מוטות הדלק המשומשים. מהווה סכנה מעטה .

פצצה גרעינית מלוכלכת בפוקושימה

בלוג NATURAL NEWS מסביר את הסכנות הצפויות ממוטות הדלק הגרעיני המשומשים בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה:

תחנת הכוח הגרעינית איחסנה מוטות דלק משומשים באתר עצמו, במקום לשלוח אותם למקום אחר.

המוטות המשומשים היו חייבים להיות מאוחסנים במרחק רב מליבות הכורים עוד לפני זמן רב מאד.

בנוסף לאש בכורים הפעילים, שטחי האחסון של המוטות המשומשים האלה עולים כעת באש גם הם.

הדבר מחמיר במידה ניכרת את הסכנה הצפויה כתוצאה מהמסת ליבות הכורים הפעילים.

במקביל לרעלים שנוצרים מחמת המסת הכורים, יש גם רעלים שנוצרים ממוטות דלק משומשים.

הדלק המשומש יוסיף רבות לזיהום כיוון שהוא רעיל ביותר. דבר זה הוא גרוע ביותר.

על פי ההיסטוריה של רעידות האדמה ביפן, המיבנה של מוטות הדלק המשומשים היה בחזקת פצצה גרעינית מלוכלכת מתקתקת, שהמתינה לרגע הנכון של רעידת אדמה מקומית כדי להתפוצץ.

ייתכן ובמיבנה שמאחסן מוטות גרעיניים משומשים בפוקושימה יש גם מוטות עם פלוטוניום, כמו בכורים עצמם.

הפלוטוניום הינו חומר דליק, שבסביבה לחה יוצר תרכובות מימן, ועלול להתלקח באופן ספונטאני גם בטמפרטורת החדר.

בסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות למשך אלפי שנים.

פלוטוניום הינו היסוד המסוכן ביותר בטבלה המחזורית מבחינה רדיולוגית, ושאיפה או בליעה של יותר ממיליונית הגרם ממנו עלולה לגרום למחלת הסרטן, ולכן הוא חייב להיות מאוחסן בתנאים מתאימים.

פליטת פלוטוניום מפוקושימה ביפן

הכור הגרעיני בפוקושימה

בסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות למשך אלפי שנים.

היפנים משתמשים בפלוטוניום, שהוא יסוד רעיל ביותר ובעל תגובת שרשרת מהירה מאד, בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה.

הצונאמי התרחש חודשים אחדים בלבד לאחר תחילת השימוש ביפן בשיטה חדשנית זאת להפקת אנרגיה גרעינית.

בבריכת המוטות הגרעיניים המשומשים והמצוננים בפוקושימה יש מוטות אוראניום רדיואקטיבי.

בריכה זאת היא חסרת מכסה מגן.

התחממות היתר שלה, ושל הפירים בהם יוצרים את האנרגיה הגרעינית, עלולה לגרום לדליפה רדיואקטיבית מסוכנת מאד.

בתרחיש הגרוע ביותר ידלוף ענן רדיואקטיבי והרוח תפנה אותו לכיוון מטרופולין טוקיו בן 40 מיליון התושבים. האסון שיתרחש יהיה גרוע מאסון צ'רנוביל.

הנה מה שכותב הפרופסור להנדסה גרעינית עוזי אבן על הנושא באתר חדשות האנרגיה:

'היפנים דיווחו שליבות הכורים עדיין שלמות – ואני מטיל ספק בכך.'

'החום בכור היה גבוה מאד. מוטות הדלק הגרעיני נחשפו והתחממו כל-כך, בעוד שדווח על ירידה במפלס מי-הקירור. אבל למעשה נוצרה תגובה כימית שבה נוצר גז מימן – וזה חומר נפץ – ולכן התחולל פיצוץ. '

'היפנים לא דיווחו על כך שמאז ספטמבר האחרון עברו להשתמש בתחמוצת הפלוטוניום - MOX בכור האחרון מבין השלושה שהתפוצץ. הפלוטוניום הוא מזהם גרוע, רעיל מאד. בהחלט אפשר לכנותו 'נבזי'. רעילותו היא בגלל הקרינה שהוא פולט. לסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות אלפי שנים. זה לא צ'רנוביל. שם לא היה פלוטוניום והתושבים באזור שמסביב לכור, שהתפוצץ לפני 24 שנים, חזרו לחיות בו.'

'להערכתי הנזקים עלולים להיות הרבה-הרבה יותר גדולים בהיקפם מכפי שמדווח עתה, והם יורגשו לטווח-זמן ארוך מאד.'

גם סרגיי קיריינקו, ראש תאגיד הגרעין של רוסיה, התבטא היום כי: "האסון הגרעיני ביפן מתפתח לפי התסריט הגרוע ביותר".

לדבריו, בגלל שהיפנים לא מעבירים מידע מהימן על המתרחש בכורים שנפגעו, מומחים רוסים נדרשו להריץ מודל לפי הנתונים הקיימים, וממנו עולה ההערכה החמורה.

מהמידע שהפיקו עולה כי תוצאות המשבר החמורות רק יקצינו.

להלן ידיעה בחדשות האנרגיה מתאריך 18/9/2010 אודות תחילת השימוש בפלוטוניום ביפן:

חברת החשמל הגדולה ביפן הודיעה כי הפעילה את תחנת הכח הגרעינית בת 784 מגהואט בפוקושימה.

התחנה תשתמש לראשונה בעולם בדלק גרעיני חדש הקרוי 'מוקס' - mixed-oxide - MOX.

תחנת הכח כוללת 6 יחידות הפעלה והיא מהגדולות בעולם.

זאת תחנת הכח הגרעינית העתיקה ביותר שהחברה מפעילה.

התחנה הושבתה ביוני לצרכי תיקונים.

חומר הגלם MOX הוא תערובת ממוחזרת, זולה וקלה יותר להכנה, של אוראניום בתוספת פלוטוניום.

ידיעה מתאריך 11/10/2009 מחדשות האנרגיה אודות ההחלטה להשתמש בפלוטוניום בכורים גרעיניים ביפן:

נדחתה הטענת דלק גרעיני על בסיס פלוטוניום בכור הגרעיני השלישי של תחנת הכח הגרעינית גנקאי ביפן.

זה הנסיון הראשון ביפן של שימוש בדלק זה.

הדחייה נגרמה לבקשת בית הנבחרים המוקמי.

הפלוטוניום נוצר על ידי מיחזור מוטות אוראניום לאחר שימוש בכורים גרעיניים.

המיחזור מגדיל את האנרגיה המופקת ב-12% .

אם משתמשים גם באוראניום הממוחזר האנרגיה גדלה ב-22%.

התהליך מאפשר גם הפרדה של החלקיקים הרדיואקטיביים המסוכנים ממוטות דלק משומשים, ובדרך זאת הקטנת הסיכון מהם ב-60%.

יפן בחרה בשיטה זו כדרך בה תפעיל את כוריה בעתיד.

המדינה מתכוונת להקים 18 כורי פלוטוניום עד שנת 2015, ולייצר בדרך זאת אנרגיה גרעינית להפקת 40% מהחשמל ביפן.

עד שנת 1998 שלחה יפן את מוטות האוראניום המשומשים שלה לצרפת ואנגליה לצורך מיחזור והפקת הפלוטוניום. אולם החל מאותה שנה היא התחילה לאגור אותם למטרות ייצור במתקניה.

יבשם עזגד כותב על היתרונות של כורי פלוטוניום, המכונים גם 'כורי דגירה', לעומת כורי אוראניום:

'המלאי העולמי של אוראניום 235, שעליו מבוססים כורי הביקוע הרגילים, יכול להספיק להפקת חשמל בעולם למשך כמה עשרות שנים בלבד.

שימוש בפלוטוניום יכול להספיק לכמה אלפי שנים.'

הפלוטוניום אינו קיים בטבע. הוא נוצר כתוצר לוואי של תהליך הביקוע הגרעיני של האוראניום המתרחש בכורים גרעיניים.

'כדי להפיק די חום הדרוש לייצור הקיטור בכורים, יש לבצע ביקועים גרעיניים בקצב מהיר, שאפשר להשיגו רק באוראניום 235.
כדי לבקע את גרעין האטום של האוראניום 235, יש להוסיף אליו ניוטרון אחד, ההופך אותו לאוראניום 236 – שמתבקע מייד ויוצר שני גרעינים נפרדים, קלים ויציבים יותר.

כך נוצרת תגובת שרשרת, הגורמת המרה מהירה של חומר לאנרגיה רבה מאוד.

בתהליך הזה, המתקיים בכל כור ביקוע גרעיני, נוצר מוצר לוואי חשוב: יסוד רדיואקטיבי כבד ולא יציב שאינו מצוי בטבע – פלוטוניום 239.
הפלוטוניום בקיע ממש כמו האוראניום הנדיר, אוראניום 235, ולפיכך הוא מתאים כמוהו ליצירת פצצה גרעינית – וגם להפעלת כורים גרעיניים להפקת חשמל.'

'הפלוטוניום בכור דגירה מוקף בשכבות של אוראניום 238, שנפוץ מאד בטבע אך לא בקיע.

חלק מהניוטרונים שניפלטים בתהליך הביקוע של הפלוטוניום נילכדים באטומי האוראניום 238.

בתהליך זה הופך האוראניום 238, שאינו מתאים לשמש דלק גרעיני, לפלוטוניום 239 שהוא דלק גרעיני יעיל ביותר.'

'הצרפתים היו הראשונים שבנו והפעילו כורי דגירה בעלי הספק מעשי.

במדינות אחרות נתקלו המצדדים בכורים כאלה בהתנגדויות שונות, שהתבססו בעיקר על חשש בטיחותי מתגובת השרשרת המהירה של הפלוטוניום.'

האנשה של ארץ ישראל דרך שמות וסיפורי מקומות

האנתרופומורפיזם הוא ייחוס מאפיינים אנושיים לבעלי-חיים ולעצמים למיניהן.
זאת אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. האדם ייחס תכונות אנוש לעצמים חיצוניים רבים ככל האפשר עוד משחר האנושות.
פעולות היסוד של האדם הן טיפולו בגופו: הניקיון, הדאגה לבריאות, האכילה, וכדומה. מציאות פנימית זאת היא אמצעי שמאפשר לאדם לבחון דרכו את המציאות החיצונית.
לפיכך גם בימינו נפוצה מאד החשיבה אודות עצמים חיצוניים כבעלי תכונות כמו-אנושיות.

גלגל המזלות מהווה דוגמא מובהקת לכוחה העצום של תכונת האנתרופומורפיות בתרבות האנושית.
מפת כוכבי השמיים היא המפה האנתרופומורפית המוקדמת ביותר. עוד בשחר ההיסטוריה כינה האדם את קבוצות הכוכבים שאיתר בשמות מתחום ההוויה האנושית: דמויות, בעלי חיים, וחפצים.

דתות פגאניות שונות עסקו כמעט לחלוטין באלוהויות אשר היו בעלות תכונות אנוש כקנאה, שנאה ואהבה.
לדוגמא, האלים במיתולוגיה היוונית, גם הנבחרים שביניהם כדוגמת זאוס ואפולו, תוארו כלובשי דמויות אנוש.

האמונה הדתית המונותיאיסטית רואה, באופן כללי, כבלתי נכון לתאר את אלוהי היהדות, הנצרות והאיסלאם כאנושיים. האלוהים בהן מופשט לחלוטין בצורתו ובתכונותיו.
למרות זאת, קשה ביותר לאדם הממוצע לתאר את האלוהים כחסר דמות.
סיפור הבריאה התנכ''י עצמו מתאר כי האלוהים ברא את האדם בצלמו.


המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך הוא מציין תכונות רוחניות בלבד.
הוא אינו מתקשר לדמות אדם פיזית.
הוא אינו מתקשר גם לגלגל המזלות או לכל ביטוי אנתרופומורפי נשגב אחר.


החוקרים הקלאסיים כינו כל מפה שיצרו בשם "דמות העולם".

כינוי זה ממצה את מהותה המורכבת של הכרטוגרפיה ככלי בשירות יוצריה.

מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות.

מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע ותפיסת העולם של יוצריהן.

למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, הוא עודנו נתון לציווי של עיצוב אסטתי.

גם מפות מדויקות מייצגות על כורחן נקודת מבט פרשנית ומגמתית. בכל מפה, גם המתקדמת ביותר מבחינה מדעית, מוטמעים תכנים שונים, וביניהם פוליטיים, על פי הדגשתם של מזמיני המפה.

במקביל, השימוש המושכל בכלים אמנותיים מאפשר עיצוב של מפות מרהיבות-עין שנתפשות כיצירות אמנות בפני עצמן.

ארץ ישראל זכתה לרצף התיעוד הכרטוגרפי הממושך ביותר בהיסטוריה.

סקירת מפות ארץ הקודש מראה כי הכרטוגרפים התמקדו בכיוון אחד: מאמץ לדייק ככל האפשר בתיאור פני הנוף.

המאמץ זכה להצלחה חלקית בסוף העת העתיקה, באמצעות הכרטוגרף פטולמי [87-150 לספירה].

למרות המיפוי הרב, אין כל זכר לאפשרות דמות האנוש של הארץ בכל כתבי הדתות השנות.
המשכילים שהתעמקו בגאוגרפיה של ארץ ישראל עשו זאת מתוך הגישה המדעית והדתית, והתעלמו מהגישה האנתרופומורפית.
חז''ל שרטטו שרטוטים בודדים בלבד של מפת ארץ ישראל, בעיקר כמרובע פשוט.
רש''י צייר עוד במאה ה-11 את הארץ כמרובע בו מסומנים בעיקר גבולות השבטים. הוא התחיל בכך מסורת שרטוט שנמשכה עד לגאון מוילנה בסוף המאה ה-18.


לתושבים הקדומים של ארץ ישראל לא היו תצלומי לווין ואמצעי מדידה משוכללים כדי למפות בהם בדייקנות את השטח.
מצד שני הם היו קשובים הרבה יותר לרחשי הטבע, נחנו באינטואיציות שחיפו על החסר, וגיבשו דימוי אנתרופומורפי של הארץ.

לימודי ארץ ישראל מוכיחים כי היתה זאת מסורת קדומה שנמסרה מדור לדור.
תושבי הארץ בתקופותיה השונות העניקו שמות למקומות רבים על פי התפישה של מפת ארץ הקודש בדמות האדם. סיפורי ארץ ישראל רבים, ביניהם רבים מסיפורי המיקרא, מבטאים זיקה לרעיון זה.
היתה זאת דרך עממית לביטוי אהבת הארץ, שלא זכתה להכרה מצד המשכילים.


לדובר עברית שחי בארץ כיום נדמה כי שמות של ישובים רבים מאד, עתיקים וחדשים כאחד, הם ברוח מפת דמות האדם של ארץ הקודש. יודעי השפה הערבית ימצאו בוודאי שמות מקומות רבים נוספים.
ארועים מקומיים בחדשות נתפשים לעיתים כאילו קרו כתוצאה ממיקומם על פי המפה.


להלן דוגמאות אחדות של שמות וסיפורי מקומות בארץ ישראל ברוח דמות האדם של ישראל:

ירושליים – איזור הפה במפה
המשפט שעימו העיר מזוהה יותר מכל הוא: דבר ה' מירושליים.

יריחו – איזור האוזן במפה
העיר יריחו נכבשה על ידי בני ישראל באמצעות תקיעת חצוצרות שהפילו את החומות.

עזה – איזור הסנטר במפה
פרוש השם עזה הוא בעברית אומץ, שם שמתאים לאזור הסנטר התקיף. שמשון מת שם מות גיבורים.

יפו – איזור הפה במפה
המילה יפו דומה מאד למילה פה בעברית. לוויתן בלע את יונה הנביא שהפליג מיפו.

חיפה – איזור האף במפה
המילה חיפה דומה מאד בעברית למילה אף.

ג'בל ליבני – איזור הלב במפה
שם ההר הוא דומה מאד למילה בעברית לב.

נהר הליטאני – איזור קו הקודקוד במפה.
פרוש המילה ליטאני בלטינית הוא תפילה.

ההאנשה היא הנדסת אנוש פשוטה ומתוחכמת כאחת.

הגורם האנושי מוצא בה את ביטויו המלא.

היא שולחת שלוחות לכל תחומי החיים.

יחס הזהב הוא אחת הדרכים המרכזיות ליצירת דיאלוג זה בין אדם לעולמו.
מפת ארץ הקודש בדמות האדם מציגה האנשה מקורית וטבעית.

ניתן למצוא את יחס הזהב במפה.

הפוטוריזם

הפוטוריזם [עתידנות] היתה תנועה אמנותית וחברתית שקמה באיטליה בראשית המאה ה-20. היא היתה בעיקרה איטלקית, אך היו תנועות מקבילות לה גם ברוסיה, אנגליה ומדינות רבות אחרות. דמותו של גבריאל ד'אנונציו שמשה לה כהשראה בתחילת הדרך.

הפוטוריזם פנה לרגשותיו של האדם המודרני, ולהתנסותו באמצעי הייצור, התיקשורת והתחבורה המתקדמים והמהירים, מהמטוס ועד לטלפון, מהקולנוע ועד למזון המהיר. אלה תוארו ככל ביטויי הקידמה שמשנים בהכרח את כל חיי היומיום, ובדרך זאת משנים את אופני הביטוי של המשורר והצייר.

מייסד הפוטוריזם והדמות הבולטת ביותר בתנועה היה איש העט האיטלקי פיליפו תומאסו מארינטי.

מארינטי הקים את התנועה בהיותו בגיל שלושים, עם כתיבת 'המניפסט הפוטוריסטי' ב- 1905. במהרה הצטרפו אליו אמנים איטלקים צעירים.

מארינטי ביטא תיעוב עז לכל מה שהוא ישן, ובמיוחד למסורת הפוליטית והאמנותית. הפוטוריסטים העריצו מהירות, טכנולוגיה, נעורים, ואלימות. הם אהבו את המכונית, המטוס, והעיר התעשייתית. כל אלה ייצגו עבורם את ניצחון הטכנולוגיה האנושית על הטבע.

באותה מידה הם היו לאומנים נלהבים. הם שללו את תרבות העבר וכל תרבות חיקוי כלשהיא, והיללו את המקוריות לשמה, גם אם היתה נועזת, וגם אם היתה אלימה.

הפוטוריסטים פעלו בתחומי אמנות רבים, כולל ציור, פיסול, קרמיקה, עיצוב גראפי, עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, תיאטרון, קולנוע, אופנה, ספרות, מוזיקה, ארכיטקטורה, ואפילו גסטרונומיה.

הפוטוריסטים הבדילו עצמם מיתר סגנונות האמנות המודרנית בזכות דחף הרצון שפיעם ביצירותיהם. הם טענו כי האמנות זקוקה לדרמה, לתנועה והתנגשות כוחות הנפש, בדומה למתרחש בטבע.

היו קווים מקבילים רבים מאד בין הנאציזם לפוטוריזם: אהבת העתיד והנעורים, אהבת המודרניזציה והטכנולוגיה, האלימות, הלאומנות, המלחמה, ועוד.

כמו הנאצים, הפוטוריסטים הירבו לעסוק בטכנולוגיה בכלל, ובטכנולוגיה צבאית בפרט. לכן הפך העיסוק בתעופה בהדרגה למרכזי בתנועה, ככל שהטיסה הפכה להיות נגישה לאנשים רבים יותר.

המטוס הפך לשחקן ראשי בדרמה הפוטוריסטית. הציור האוירי נחשב כפיסגת הישגי הפוטוריזם, ואופייני לשלב האחרון של התפתחות התנועה, בסוף שנות ה-1930 וראשית שנות ה-1940.

מארינטי הקים בשנת 1918 את 'המפלגה הפוטוריסטית הפוליטית', אשר שנה אחת בלבד לאחר מכן התמזגה עם מפלגתו של בניטו מוסוליני, והפכה בכך את מארינטי לאחד מראשוני התומכים והחברים של המפלגה הפאשיסטית האיטלקית.

ב-1919 הוא השתתף בחיבור 'המניפסט הפאשיסטי', שהיה המניפסט המקורי של התנועה הפאשיסטית האיטלקית.

אלא שיסוד חופש הביטוי המובנה בפוטוריזם לא מצא חן בעיני השמרנים מהמפלגה הפאשיסטית האיטלקית. הפשרה שעשו הנאצים לטובת 'הסדר הטוב' השפיעה עליהם, והניעה גם אותם לראות בפוטוריזם אמנות מנוונת.

מארינטי עשה צעדים רבים של התחנפות למשטר, כאשר בכל צעד הוא הפך לפחות ראדיקלי ואבאנגארדי.

הידידות האישית בין מארינטי למוסוליני, שעברה תהפוכות רבות, סייעה לפוטוריזם להישאר תנועת אמנות אוטונומית באיטליה, אך לא מעבר לכך. דמותו השמרנית יותר של גבריאל ד'אנונציו התאימה יותר למטרות של מוסוליני, והוא הפך אותו ל'משורר החצר של המפלגה הפאשיסטית.