פרשת בלק - מערכת העיכול

בני ישראל מגיעים לארץ מואב. הם נפגשים במערכת גופי המים הגדולים של ארץ ישראל, שמורכבת מנהר הירדן, ימת כינרת וים המלח.

בארץ ישראל החיים הם כדרך הטבע. העם עתיד לחיות על אדמתו. כיצד הוא עתיד להתפרנס לאחר שבארה של מרים תפסיק להתגלגל לפני המחנה. דאגות התזונה, והצורך החיוני במים בראשן, יהיו בעדיפות העליונה.

לשיר זה כמו להיות ירדן. מהלך הנהר המתפתל מאגם המים המתוקים עד ים המוות המר הוא הקבלה לימי חיי האדם.

שלושת גופי המים יוצרים, גם מבחינה צורנית, דמות אנושית מופשטת שניכרים בה פנים, צוואר וגוף.

ים כינרת דומה לגולגולת קדמונית הפונה מזרחה. נהר הירדן מזכיר עמוד שדרה ארוך ומתפתל. אגן ים המלח משלים את הדימוי כפלג הגוף.

זה מקור ההשראה ליצירה 'נהר הירדן, ים כינרת, ים המלח', המופיעה בימין הבלוג.

זאת דמותו של בלעם, אשר שורש שמו בליעה.

אישיותו של בלעם מיוסדת, בהתאמה לציר האנרגיה השישי אותו הוא מייצג, על הקונפליקט.

במפת ארץ הקודש כדמות האדם משתרע ציר האנרגיה השישי מנחל פארן דרומה עד הרי סיני. זה איזור של ואדיות מפותלים, שבמרכזו 'רמת התועים'.

בלעם פועל על פי תגובה אוטומטית, כנות אכזרית, שפיטה, קביעת ערך.

הוא אינו מעוניין בהקרבה עצמית. הוא מגיע ממקום מתריס וכועס, סחרחורת של רגשות.

הוא מוצא עצמו אומר משפטים כמו: 'אני לא מתכונן לשאת זאת יותר.' 'אני אראה להם.' 'אתה הבעיה ולא אני.' 'אני אלמד אותך לקח.'

זאת התעסקות באהבה ברמת הקרביים. רמה זאת מחייבת התעסקות במחסומי אהבה רגשיים. מסיבה זאת הוא גם שופט עצמו לחומרה יתר על המידה.

בלק בן ציפור מזמין את בלעם לקלל את בני ישראל. הוא משתמש בפועל 'קבה', שמזכיר מאד את המילה קיבה.

בלעם מסכים. הוא רוכב על אתונו, שהיא סמל עולם החומר, אל ארמון בלק.

בדרך, במשעול הכרמים הצר, שהוא סמל לאיזון העדין שבין עולם החומר לעולם הרוח, חוסם מלאך ה' את דרכו ומתרה בו.

בלעם מגיע אל בלק ומבקש ממנו, על מנת לקבל השראה, להקים שבעה מזבחות גבוהים כמגדלי תצפית שעל כל אחד יוקרבו פר ואייל.

סך הכל מנסה בלעם לקלל את בני ישראל שלוש פעמים בדרך זאת.

בלק מקריב במצוות בלעם בסך הכל ארבעים ושניים קורבנות. זאת חגיגה גסטרונומית גדולה.

מיקום המזבחות מקביל למבנה מערכת העיכול:

במות בעל, שממנו אפשר לראות את כל מחנה ישראל, הוא מקום הכניסה של האוכל למערכת העיכול.

שדה צופים, שממנו רואים את קצה מחנה ישראל, הוא מרכז המערכת שבו מתבצע עיקר עיכול המזון.

ראש הפעור, שנשקף אל הישימון, הוא מוצא המזון המעוכל.

בלעם כידוע אינו מצליח במשימתו, ובמקום לקלל הוא מברך.

קיימת הקבלה מדהימה בין אברי הטורסו לחבלי חצי האי סיני, כפי שאפשר לראות באנימציה למעלה:
בחצי האי סיני יש שלושה חבלי ארץ עיקריים בלבד: אגן נחל אל-עריש, רמת א-תיה, חבל ההר הגבוה.
גם בטורסו של גוף האדם יש שלוש מערכות איברים עיקריות בלבד: הלב-ראות, כבד-קיבה, מעיים.

צורת חבלי הארץ תואמת באופן מדהים לצורת אברי הגוף גם בקריטריונים נוספים: יחסי הגודל, המבנה הכללי של משולש הפוך, והתגברות המסה כלפי מטה.

בסוף הפרשה ממליץ בלעם לבלק לפתות את בני ישראל באמצעות אלילם בעל פעור, שאינו אלא פי הטבעת.

בני ישראל מתפתים לבנות מואב.

פנחס נוקב ברומח את המואבית והישראלי עימו שכבה לנוכח אוהל מועד ב'קבתה' - בקובתה, ואל קיבתה וקיבתו כאחד.