עקרונות המפה האנושית

בלב הווייתה של המפה, כמו של סרט הקולנוע, נמצאת הפלטפורמה הסיפורית, כאמצעי לתקשורת המונים, כאמנות ויזואלית, וכמוצר של אמצעי מבע והבעה, כשפה בעלת תחביר מובחן ודקדוק מובנה.

מה הם למעשה אבני הבניין של המפה כשפה? מה הן מרכיביה וכיצד פועלות המניפולציות שהם מחוללים?

כמו במקרה של כל שפה, גם התחביר הכרטוגרפי פועל במסגרתו של איזשהו "היגיון" מסוים.

השפה הכרטוגרפית היא מערך טרמינולוגי מגוון שכולל איסוף נתונים, עריכתם, ופרשנותם.

המרכיבים הבסיסיים של תצלום הלווין עשויים להיות: גודל, זווית, תנועת מצלמה, תאורה, ועוד.

מכאן מתחיל תהליך משמוע של המבע התצלומי לכיוון מבע כרטוגרפי - מפה.

כל פעולה מכאן ואילך היא ערעור על הדוגמה הריאליסטית. כל פעולה יוצרת תגובה, אין פעולה בלי פעולת נגד, השילוב בין השניים הוא לב הענין. כך נוצרת דרמה שמתחילה ומסתיימת בשילוב.

המפה היא בנית וארגון קומפוזיציה. ביצירת המפה אנו יוצרים תהליך שדומה ליצירת סרט קולנוע. אנו מפעילים במוחו של קורא המפה: זוויות, משורים, תנועות, וכלל המרכיבים החזותיים במרחב. הכרטוגרף הוא למעשה במאי. כל המרכיבים החזותיים האפשריים מהונדסים לתוך המפה.

כמו בכל שוט קולנועי, גם במפה יש מרכיב מרכזי אחד בתמונה הכללית, שניתן לקרוא לו דומיננטה. אותו מבליט היוצר באמצעות הבלטה גראפית של צבע, טשטוש, ועוד.

התצלום האוירי כמצלמה אוביקטיבית, זבוב על הקיר, היא כלי למציצנות, ומנגנון פלישה. ככל שהזום גדול יותר, הפלישה לחיי הזולת גדולה יותר.

לכן הכרטוגרף חיב להיות סוביקטיבי. הוא חיב לשוטט על פני התצלום כמו מצלמה ניידת, לחלץ משמעויות, ולבטא את עולמו הפנימי.

באמצעות כלים גרפיים, רבים ככל האפשר, הוא יוצר קומפוזיציה, שבאמצעותה הוא הופך את התצלום הדו מימדי ליצירה תלת מימדית. התלת מימד, שהוא מושג בסיסי במוח, מחייב את הכרטוגרף ליצור נקודת מגוז תודעתית, סינתזה, שהיא המסקנה המתבקשת מבחינתו מקריאת המפה. את נקודת המגוז הגראפית הוא יוצר באמצעות הבלטת אלמנטים מסוימים על חשבון אחרים. נקודת המגוז התודעתית היא, במידה רבה, גם נקודת המגוז החזותית - המוקד המשמעותי.

הסימטריה הופכת, לפיכך, לכלי אחד בלבד מיני רבים בארגז הכלים שלרשותו.

המרחב המצולם הוא עבורו אמצעי מבע. הוא שובר אותו באמצעות הבלטת או הטמעת אלמנטים שונים.

טכניקות עיצוב המרחב הן גם אמצעי להתנייה רגשית-פבלוביאנית.

הכרטוגרף יוצר חלל בתוך חלל. הוא מעצים את מימד העומק באמצעות יצירת דימויים, על ידי מיקוד משתנה.

המפה יוצרת דמות קולנועית, כמו שכל סרט קולנוע יוצר דמות כרטוגרפית. לדוגמא, סרטים שעוסקים בנושא העיר. פטישיזציה של המרחב העירוני קיימת בסרטים ובמפות כאחד. העיר, בסרט או במפה, עשויה להיתפש כמאיימת או ידידותית, זרה או קרובה, וכדומה.

ביסוד קריאת המפה עומד המקרא, שמשמש כמבוא לעקרונותיה. המקרא מאפשר הבנת הדימוי הכרטוגרפי  כמערך סמיוטי של סימן, מסמן ומסומן. זאת השפה הבסיסית של המושגים שבונים את המפה, ועקרונות המישמוע שלה.

שער הכניסה לכל מקרא מפה הוא הפורמליזם, שהוא סגנון תחת ה"דוגמה הריאליסטית".  הדבר דומה למושגי יסוד ותבניות בסיסיות של המצלמה האובייקטיבית. 

לאחר מכן עולה שאלת הקומפוזיציה הכרטוגרפית. סידור המרחב כמניפולציה רגשית, המרחב כדמות, המרחב כאמצעי מבע. הריאליזם חיב להפוך לסגנון, באמצעות נקודת המגוז התודעתית, והמרחב הסימטרי הופך למרחב א-סימטרי, מושא לבחירות אסתטיות.

המפה עורכת מניפולציות בממדי המרחב והזמן. היא לוקחת אותנו למקומות ולזמנים אחדים. היא עשויה ליצור רצף תודעתי מתמשך או תודעה סטאטית. מפה דינאמית, משוחררת ודרמטית, יוצרת מצב רגשי שונה לחלוטין ממפה סטאטית. 

כך נוצר הנרטיב. המפה היא עלילה שמעוגנת בנרטיב. היא ערוץ אינפורמציה שכולל טקסט וסאב-טקסט, נרטיב רציף ומלוכד ככל האפשר, שכולל חזרות, זיכרון והיזכרות כעקרונות יסוד.

קיימים ז'אנרים של מפות. הז'אנר הוא הנחת יסוד בכרטוגרפיה. במהלך הדורות הפכו עקרונות ז'אנריים לאבני היסוד ביצירה של מפה, כמו שיטת הז'אנרים בקולנוע ההוליוודי הקלאסי. 

הז'אנר הופך את עריכה המפה לברורה יותר. זאת באמצעות מקצב, דימויים, השאלות, וכדומה. לכך נוספת האפשרות בימינו להציג מפות כיצירות קולנועיות, על גבי קליפים, באמצעות שיטוטי מצלמה עליהם, ושילובי עריכה שונים.

מפות רבות  מוגשות בימינו בליווי של פס הקול ומוזיקה קולנועית. בעבר היה זה מספר הסיפורים, שנדד מעיר לעיר וסיפר את חוויותיו על רקע מפת מסעו. כיום מאפשרים הקולנוע ופס הקול המודרני והמורכב סינתזה בין קול ותמונה, ותיאור מפה על פי עקרונות קולנועיים.

תצלום לווין של צפון קליפורניה

מפה פיזית של צפון קליפורניה

מפת ישובים ודרכים של צפון קליפורניה