6.11.2018

המרחב המואנש והמקודש



גסטון בשלרד כתב בסיפרו ''שירת המרחב'', כי המטאפיסיקה מושרשת בגיאומטריה. בין אם נרצה בכך או לא, קיימת תכונת מרחביות בסיסית במחשבה. האדם קיים במרחב הרבה יותר מאשר הוא קיים בזמן. אנו מגדירים עצמנו בביטויי המרחב שלנו, הרבה יותר מאשר בכל אופן אחר. צירוף המושגים 'חוץ' ו'פנים' יצר דיאלקטיקה של חלוקה. זאת גיאומטריה ברורה, המעוורת אותנו מרגע שאנו מביאים אותה לפעולה במציאות. היא דומה מאד לדיאלקטיקה של 'כן' ו'לא', המחליטים על הכול. אם האדם אינו נזהר, היא הופכת להיות הבסיס לדימויים השולטים בכול המחשבות החיוביות והשליליות. בסתירה לכך, מושגים אלה, בשל סמיכותם, הם גם ביחסים אינטימיים. הם תמיד מוכנים לשנות כיוון ולהמיר את עוינותם. כתוצאה מכך, בדימויי המרחב אנו באזור בו ההגזמה והצימצום הם קלים ושכיחים. אנו חיים דרך צמצום והגזמה אלה. אנו שואפים להגדיר את הקיום, ובעשותנו זאת, מעלים רמה את כל הסיטואציות, כדי ליצור סיטואצית-על. הדיאלקטיקה של 'כאן' ו'שם' הועלתה בדרך זאת לדרגה אבסולוטית, על פיה שני תארי הפועל חסרי המזל האלה מעוטרים בעוצמות בלתי נשלטות של הוויה נחושה.

בסיפרו ''אויר וחלומות'' כתב בשלרד כי פני הנוף הם תהליך של שינויים שנונים, שבהם הדמיוני נוכח במציאותי. הם מוליך ומגבר של תעצומות הנפש. המסע האמיתי על פני האדמה הוא מסע לארץ הדמיוני. בפסיכולוגיה אמיתית, הדמיון הוא בעיקר סוג ניידות רוחנית, מהמין הטוב, החי והמלהיב ביותר. אין נכון יותר מאשר להעניק לארץ, אשר מגייסת את כל כוחותינו על מנת שנעמול בה, דמיון אשר יעלה אותה ממדרגת הגשמיות, ויעניק לה חיים משלה. אנו חווים את פני הארץ דרך יכולתם לחדש את לבנו ונפשנו. חיים דמיוניים בעלי חוקים ממשיים שולטים בדימויים שלה, והם יוצרים הזמנה למסע, שאנו נרגיש אותה בתוכנו כתחושות שחרור והקלה. הדמיון אינו מצב: הוא התגלמות הניסיון האנושי.

צורות סלעים שמזכירות את דמות האדם, בין אם כולה או חלקה בלבד, הן אחת התופעות הנפוצות בטבע והחביבות על המין האנושי. ברחבי תבל קיימים אתרים רבים מאד בהן מופיעות צורות כאלה, ויש מהן גם רבות שמרוכזות במקום אחד, כמו בקניונים. אחד המקומות המפורסמים בעולם של צורות אנושיות שחקוקות בסלע הוא קניון הסלע האדום של פטרה.

עבור הסינים יש משמעות רבה עוד יותר לצורות מואנשות בסלעים, שכן על פי הדת הסינית הקדומה מוצאם של האלים הוא בהרים. בלב הארמון הקיסרי ב'עיר האסורה' בבייג'ינג נמצאים גנים, אשר במרכזם מוצבים סלעי אבן גיר טבעיים גדולים אחדים, מנוקבים בחורים טבעיים רבים במגוון צורות, אשר כל מטרתם היא לעורר את הדימיון האנושי לזיקה שבין דמות האדם לנופי הטבע.

מרטין גריי כותב כי לאורך הדורות תיארו תרבויות רבות את המרחב הגיאוגרפי שבו התקיימו, והביעו זאת אלו במגוון דרכים. ביטוי אחד של תפיסות אלה היה על ידי הקמת מקומות קדושים.

אולי הצורה הקדומה ביותר של גיאוגרפיה קדושה היא זו של האבוריג'ינים של אוסטרליה.

על פי האגדות הקדומות שלהם, בתקופה המיתולוגית של ראשית העולם, הידועה בשם 'חלום', יצורים שונים בדמות בעלי חיים טוטמיים ובני אדם הגיחו מתוך פני כדור הארץ והחלו לשוטט על פני האדמה. הם שוטטו על פני כדור הארץ, ויצרו תכונות של הנוף באמצעות פעולות היומיום כגון לידה, משחק, שירה, דיג, ציד, נישואין ומוות. בסוף כל חלום התבהרו המאפיינים האלה לאבן, וגופי אבותיהם הפכו לגבעות, לסלעים, למערות, לאגמים ולפני נוף אחרים.

המקומות הבולטים, כגון איירס רוק, הפכו למקומות קדושים. האבוריג'ים הלכו בעקבות מסלולי החלומות של אבותיהם. השבילים שהאבות הטוטמיים עברו על פני הנוף נקראו מסלולי חלום, או שירים, והם חיברו בין המקומות הקדושים, שהיו בעלי כוחות מיוחדים. הלידות המיתולוגיות של האבות הקדמונים האלה העניקו לאבוריג'ינים גיאוגרפיה מקודשת, מסורת של עליה לרגל, ואורח חיים נוודי, למשך יותר מארבעים אלף שנה, מה שהפך את תרבותם למתמשכת ביותר בעולם.






סלע ''הפיל והדג'' בפטרה, האתר התיירותי מספר 1 בעולם,
אשר כל כולו הוא צורות מואנשות טבעיות חקוקות בקירות
הקניון, שלצידן הוסיפו הנבטים מבנים חצובים.



dreamstime_xs_56908729.jpg
בית הקפה על שפת אגם כהמחשה של דיאלקטיקה בין 'פנים' ל'חוץ'
  



גן סיני.jpg
גן סלעים בלב הארמון הקיסרי ב'העיר האסורה' בבייג'ינג


  
dreamstime_xs_60745449.jpg
ה'אולורו' הוא סלע מדברי גדול ומבודד.
גובהו כ- 330 מטר והיקף הבסיס כ- 9 ק"מ.
זה המונולית הגדול בעולם.
הוא נמצא כמעט בדיוק במרכז הגיאוגרפי של אוסטרליה.
הוא קדוש לאוכלוסיית האבוריג'ינים.

   





5.11.2018

הספר מפות מואנשות

המהפכות הטכנולוגיות המודרניות לא הפכו את המיקום לפחות משמעותי. להפך, הם הגבירו את חשיבותו, מכיוון שבני האדם הפכו מודעים יותר לעצמם. אין טבעי יותר בימינו מאשר לאחד בין המראות המרהיבים של פני כדור הארץ והחלל עם דימויים חדשים. 

ההאנשה, שהיא מתן תכונות ומראה אנושיים לחפצים דוממים ובעלי חיים, רווחת מאד בתרבויות העולם כאמצעי ביטוי. במסגרת כל האמונות הדתיות הידועות משתמשים בעיקרון זה ברמה היומיומית, אך גם הטכנולוגיות המודרניות מחייבות שימוש בהאנשה, לצורך ייעול הקשר בין המכונה לאדם.

הפופולאריות הרבה של ההאנשה נשענת על היות גוף האדם מוקד תשומת לב מרכזי לטיפוח, תזונה ובריאות. גוף האדם הוא עולם בזעיר אנפין בו משתקף העולם הגדול מחוץ לו. לכן קיים שיתוף פעולה היסטורי בין אנשי הרפואה לאמנים לצורך המחשת האנטומיה באמצעים הגראפיים ובסגנונות האמנותיים המתקדמים ביותר, גם על חשבון התיאור המדעי הטהור.

בספר ''מפות מואנשות'' מתוארים, בחלק הראשון - ''האנשה'', מקורותיה של ההאנשה.

בחלק השני - ''המפה האנושית'', מתוארים המקורות של מפות מואנשות, בהן מתוארים פני השטח כדמות אנוש. 

בחלק השלישי - ''מפות מואנשות היסטוריות'', נסקרת התפתחות מפות אלה משחר ההיסטוריה ועד ימינו.

בחלק הרביעי - ''מפות מואנשות נוספות'', מוצגות מפות מואנשות מקוריות של חבלי ארץ שונים ברחבי תבל, מיבשות, דרך מדינות ועד איים. 

החלק החמישי - ''מפת דמות האדם של ארץ הקודש'', עוסק ביצירה מקורית של מחבר ספר זה, אשר שופכת אור על מקורותיה ומשמעותה של האמונה היהודית.

החלק השישי - ''העיר המואנשת'', עוסק בעיר. העיר היא כל כולה ביטוי של האנשה במרחב. 

החלק השביעי - ''כדור הארץ והחלל החיצון'', מוקדש לנופים המואנשים שמתגלים בחלל החיצון.

החלק השמיני - ''אמצעי התחבורה'', עוסק במכונית, הספינה, והמטוס, אשר באמצעותם נוסע האדם ממקום למקום, ובדרך מעניק להם תכונות מואנשות.





















18.9.2018

שלוש כתבות אודות המחדל לאחר 45 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים

המברק נחשף: ראש המוסד התריע ממלחמת יום כיפור והציע למנוע אותה
ראש המוסד צבי זמיר שלח בבוקר המלחמה מכתב למזכיר הצבאי של ראש הממשלה: המקור אשרף מרואן אמר כי ב-99% תפרוץ מלחמה בערב. ארכיון המדינה פרסם את המסמך כעת, וכך חשף גם את הצעתו של זמיר לנסות לסכל את המהלך.

פרוטוקול ישיבת המטכ"ל מערב מלחמת יום הכיפורים נחשף: "הסבירות למלחמה נמוכה מנמוכה"
45 שנה אחרי, משרד הביטחון חשף את פרוטוקול דיון המטה הכללי כיממה לפני מלחמת יום כיפור • "המצרים והסורים חוששים מתקיפה שלנו", התעקש ראש אמ"ן.

מגש הכסף של מלחמת יום הכיפורים
"פער הכוחות היה בלתי נתפס: בתוך שעתיים וחצי צלחו את התעלה יותר מ־23 אלף חיילים מצרים; חיילי חטיבה 14 עצרו בגופם את האויב" • אמנון רשף, שפיקד על חטיבת השריון היחידה בקו הקדמי עם פתיחת המלחמה, משחזר את רגעי הגיהינום והגבורה של קרב הצליחה המכריע.