הַכִּפָּה הַפָּרִיזָאִית

כַּאֲשֶׁר פָּרְצָה פָּרָשַׁת דְּרַיְפוּס בִּשְׁנַת 1895, הִתְרַחֲשָׁה בְּמַקְבִּיל גַּם הִתְפַּתְּחוּת חֲשׁוּבָה מְאֹד בִּתְחוּם הַתְּעוּפָה, וְהִיא הַמְצָאַת הַצֶּפֶּלִין. הַצֶּפֶּלִין הָיָה הַמְצָאָה גֶּרְמָנִית, שֶׁהַצָּרְפָתִים חָשְׁשׁוּ מִמֶּנָּה מְאֹד. מֵאֲחוֹרֵיהֶם הָיוּ 100 שָׁנִים שֶׁל שְׁלִיטָה כִּמְעַט בִּלְעָדִית בָּאֲוִיר, בִּזְכוּת הַמְצָאַת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ, עוֹד בִּשְׁנַת 1783, כְּשֶׁבַע שָׁנִים לִפְנֵי הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית. כָּעֵת, לָרִאשׁוֹנָה, לֹא הָיוּ כְּלֵי טַיִס תְּלוּיִים בְּחַסְדֵי הָרוּחוֹת. סְפִינוֹת הָאֲוִיר יָכְלוּ לְהַגִּיעַ לְכָל מָקוֹם, בְּכָל זְמַן, וְלִשְׁהוֹת מֵעַל הַמַּטָּרָה כְּכָל שֶׁיִּרְצוּ. הַמְּצִיאוּת הַצְּבָאִית וְהַפּוֹלִיטִית הִשְׁתַּנְּתָה לַחֲלוּטִין. מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה פָּרְצָה, וְהִתְנַהֲלָה בְּמִדָּה רַבָּה, בְּהַשְׁפָּעַת הַפְצָצוֹת הָאֲוִיר שֶׁל הַצֶּפֶּלִינִים הַגֶּרְמָנִיִּים, אֲשֶׁר עִצְּבוּ אֶת פְּנֵי הַמְּדִינָה הַמּוֹדֶרְנִית.

הַתְּקוּפָה שֶׁל מִשְׁפַּט דְּרַיְפוּס מְכֻנֶּה גַּם בַּשֵּׁם ''הַתְּקוּפָה הַיָּפָה'', ה''בֶּל אֶפּוֹק'' בְּתוֹלְדוֹת צָרְפַת. בְּמַהֲלָכָהּ הִגִּיעָה הַתַּרְבּוּת הַצָּרְפָתִית לְשִׂיא פְּרִיחָתָהּ. הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָיָה הַסֵּמֶל הַטֶּכְנוֹלוֹגִי, וְגַם הַתַּרְבּוּתִי וְהָעִצּוּבִי. כָּל מִגְזְרֵי הַתַּרְבּוּת הֻשְׁפְּעוּ מִמֶּנּוּ, וּבִפְרַט הָאַדְרִיכָלוּת. כָּל מָה שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ עֻטַּר בְּהַרְחָבָה. הַצִּיּוּן הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר הוּא מִגְדַּל אַיְיפֶל  עַל גְּדַת הַסֵּין, שֶׁנּוֹעַד בִּתְחִלָּה לִקְשִׁירַת כַּדּוּרִים פּוֹרְחִים, בְּמִסְגֶּרֶת יְרִיד הַסַּחַר הַבֵּינְלְאֻמִּי לִכְבוֹד 100 שָׁנָה לַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית. אַךְ הַסֵּמֶל הַהוֹלֵם וְהַנָּפוֹץ בְּיוֹתֵר הָיָה הַכִּפָּה הַמְּעֻטֶּרֶת, שֶׁנִּבְנְתָה בְּמוֹסָדוֹת רַבִּים בְּפָּרִיס בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה. הַכִּפָּה הַמְּעֻטֶּרֶת מַזְכִּירָה אֶת הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה עָשׂוּי מִיְּרִיעוֹת מֶשִׁי מְצֻיָּרוֹת. מִבַּחוּץ הִיא נִרְאֵית כִּפָּה בּוֹלֶטֶת לְמַדַּי, שֶׁמִּשְׁתַּלֶּבֶת כִּפְנִינָה אַדְרִיכָלִית בֵּין הַגַּגּוֹת. מִי שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ הַמִּבְנֶה מִתְרַשֵּׁם מִיָּד מִגָּדְלָהּ וּמִצְּבָעֶיהָ. הַזְּמַן עוֹמֵד וְהַנְּשָׁמָה מִתְרַחֶבֶת.

חָשׁוּב לוֹמַר כִּי בְּנִגּוּד לַכִּפּוֹת שֶׁל הַמִּבְנִים הַדָּתִיִּים בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל, הַכִּפָּה הַפָּרִיזָאִית הִיא חִלּוֹנִית. הִיא נִמְצֵאת בְּמִבְנֵי צִבּוּר מִכָּל הַסּוּגִים. זֹאת כִּפָּה שֶׁפּוֹנָה לָאֶזְרָח הַחִלּוֹנִי. הַכִּפּוֹת מַמְחִישׁוֹת אֶת תְּפִישַׂת הָעוֹלָם שֶׁל הַצָּרְפָתִים. הֵם רָאוּ אֶת הַשָּׂמִים כִּירִיעַת צִיּוּר מְעוֹרֶרֶת הַשְׁרָאָה בִּלְתִּי מֻגְבֶּלֶת, לֹא דָּתִית בִּלְבַד, אֶלָּא תַּרְבּוּתִית וֶאֱנוֹשִׁית בִּכְלָל. אֶפְשָׁר הָיָה מֵעַתָּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשָּׁמַיִם לֹא לְחֶזְיוֹנוֹת דָּתִיִּים בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם כְּרֶקַע צִבְעוֹנִי לִיצִירוֹת הַצִּיּוּר הָאִימְפְּרֶסְיוֹנִיסְטִי, שֶׁהָפַךְ לְנוֹשֵׂא הַדֶּגֶל שֶׁל הַתַּרְבּוּת הַצָּרְפָתִית, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּטֵּא בַּמּוּזֵאוֹנִים הַחֲשׁוּבִים בָּעִיר.

פָּרִיז נִבְנְתָה לַחֲלוּטִין מֵחָדָשׁ בִּתְקוּפַת ה''בֶּל אֶפּוֹק''. נִבְנוּ כִּכָּרוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהֶן שְׂדֵרוֹת אֲרֻכּוֹת, שֶׁחוֹרְצוֹת אֶת הָעִיר כְּמוֹ נְתִיבֵי הַמְּטוֹסִים בָּאֲוִיר. מִתְקַיְּמִים בָּעִיר דִּיאָלוֹגִים בֵּין הַכִּכָּר לַשְּׂדֵרָה, הָעִגּוּל לַקַּו הַיָּשָׁר, הַכִּפָּה לָאוּלָם הָאָרֹךְ. הַכִּפָּה וְהַכִּכָּר הֵם מָקוֹם שֶׁל הִתְכַּנְּסוּת וּתְחוּשַׁת שְׁלֵמוּת עַל זְמַנִּית. לְעֻמָּתָם, הָאוּלָם הָאָרֹךְ וְהַשְּׂדֵרָה הֵם סִפּוּר שֶׁל דֶּרֶךְ וַעֲלִילָה מִתְפַּתְּחִים עַל צִיר הַזְּמַן.

אֶת הַכִּפָּה וְהַכִּכָּר אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת לָעוּגִית ה''מַקְרוֹן'' הַצָּרְפָתִית, שֶׁנּוֹצְרָה בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים, כָּעוּגִיָּה הַמֻּרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי דִּסְקִיּוֹת וּבֵינֵיהֶן מִלּוּי. עוּגִיַּת הַמַקְרוֹן נֶחְשֶׁבֶת לְעוּגִיָּה קָשָׁה וּמְסֻבֶּכֶת לַהֲכָנָה.

אֶת הָאוּלָם הָאָרֹךְ וְהַשְּׂדֵרָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת לַבָּגֶט, הַלֶּחֶם הַצָּרְפָתִי הָאָרֹךְ וְהַצַּר. הַבָּגֶט הוּא גִּרְסָה פְּשׁוּטָה שֶׁל לֶחֶם, וְהֻמְצָא בְּמַהֲלַךְ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, לְאַחַר שֶׁלַּצָּרְפָתִים לֹא הָיָה מַסְפִּיק זְמַן לְהַתְפִּיחַ אֶת הַבָּצֵק בַּלֵּילוֹת כְּדֵי לְהָכִין לְחָמִים מֻרְכָּבִים.

מפת דמות האדם של ארץ הקודש

תכונת ההאנשה היא אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. ההאנשה, שהיא מתן תכונות ומראה אנושיים לחפצים דוממים ובעלי חיים, רווחת מאד בתרבויות העולם כאמצעי ביטוי. הפופולאריות הרבה של ההאנשה נשענת על היות גוף האדם מוקד תשומת לב מרכזי בחברה האנושית. במסגרת כל האמונות הדתיות הידועות משתמשים בעיקרון זה ברמה היומיומית, אך גם בעולם המודרני נדרש שימוש בהאנשה, לצורך ייעול הקשר בין המכונה לאדם. גוף האדם הוא עולם בזעיר אנפין בו משתקף העולם הגדול מחוץ לו, ולהיפך. ההאנשה נעזרת מאד בתכונת המוח לתפוס גירויים מעורפלים כמוכרים ובעלי משמעות, ובמיוחד בפעילותו הנמרצת בעת זיהוי פנים אנושיות.

מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות. מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע משולבת עם תפיסת העולם של יוצריהן. למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, גם מפות מדויקות מייצגות נקודת מבט פרשנית ומגמתית. במקביל, קיים שיתוף פעולה היסטורי בין אנשי הרפואה לאמנים לצורך המחשת האנטומיה באמצעים הגראפיים ובסגנונות האמנותיים המתקדמים ביותר, גם על חשבון התיאור המדעי הטהור.

מפות מואנשות, בהן מתוארים פני השטח כדמות אנוש, קיימות משחר ההסטוריה. המפות המואנשות מציעות השתקפות של זהות אישית וקולקטיבית של גוף האדם. מפות אלה נוצרה בתהליך הולדה ממושך. פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם. נדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. אך הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

המפות המואנשות המוקדמות הן מפות הכוכבים המזוהות עם היקום כולו, ומפות העולם המיושב של העת העתיקה וימי הביניים. מהן התפתחו בהדרגה בעת החדשה מפות מואנשות של ארצות ויבשות, אשר מבוססות על זיהוי דימיוני של פני השטח עם פני וגוף האדם. אטלסים של מפות אלה זכו להצלחה רבה עד למאה העשרים. בימינו, קריקטורות פוליטיות מעוצבות לעיתים כמפות מואנשות, והן כלי גיאופוליטי חשוב.

המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך דמות האדם אינה נקשרת בו לארץ ישראל. זאת למרות שבתנ''ך כתוב כי האלוהים, עם ישראל, וארץ ישראל, הם ישות אחת. הגדרה זאת חרצה את גורל העם היהודי, כי בניגוד למוחשיות הברורה של העם והחוקים, גבולות הארץ נותרו עמומים ובלתי מוגדרים.

מפת ארץ הקודש כדמות האדם, שאותה יצר אבינועם עמיזן, היא תיאור מהפכני של הגיאוגרפיה של ארץ ישראל השלמה. המפה היא תוצאה של מחקר בזמן ובמרחב, הגוף והנפש. צורת האדם כוללת את חבלי הארץ בין נהר הירדן לים התיכון כפני אנוש, רמת הנגב כצוואר, וחצי האי סיני כטורסו. הרי אדום כשיער, והרי הלבנון כקרני מלאך, משלימים את התמונה.

בתהליך יצירת המפה נבחנו פני הנוף בתצלומים ומפות רבים בהתאמתם לדמויות אנושיות, אנטומיות ואמנותיות. רמת המתאם בין חבלי הארץ לגוף האדם עולה לאין שיעור על זאת הקיימת בכל מפה אנתרופומורפית אחרת. זאת רמת מתאם הקוראת לבחינה מדעית של הקשר, כמציאות פיזית בעלת תבליט יחודי, שחורט בנפש ומרומם אותה.

אֲנִי פּוֹתֵחַ פִּי - אודיסיאוס אוליטיס

אֲנִי פּוֹתֵחַ פִּי - אודיסיאוס אוליטיס
מנגינה: מיקיס תיאודורקיס
מתוך האורטוריה ''הראוי והמבורך'' [אקסיון אסטי]

אֲנִי פּוֹתֵחַ פִּי וְהַיָּם הָרָחָב שָׂשׂ
לָשֵׂאת מִלּוֹתַי אֶל נְקָרוֹת אֲפֵלוֹת
כְּדֵי לִלְחֹשׁ אוֹתָן לְכַלְבֵי יָם צְעִירִים
בְּלֵילוֹת בִּכְיָם עַל בְּנֵי אָדָם סּוֹבְלִים

אֲנִי חוֹרֵץ וְרִידַי וְהַחֲלוֹמוֹת מַאֲדִימִים
וְהוֹפְכִים לְחִשּׁוּקֵי פַּח בִּשְׁכוּנוֹת יְלָדִים
וְלַשְּׂמִיכוֹת מֵעַל יְלָדוֹת שֶׁנּוֹתָרוֹת עֵרוֹת
לִשְׁמֹעַ בַּחֲשַׁאי כַּמָּה הָאֲהָבוֹת נִפְלָאוֹת

תרגום: אבינועם עמיזן