מפות הרכבת התחתית

מקום חשוב ומיוחד בתחום המפות האמנותיות שיך למפות הרכבת התחתית, שהן חלק חיוני מעולמו היומיומי של כל אזרח שמתגורר באחד מהמטרופולינים של התבל.

מפות אלה שייכות לקטגוריה של מפות תחבורה, שהן יצירות גרפיות ואמנותיות בדרך כלל, בזכות זאת שהן מבליטות את עורקי התחבורה על חשבון יתר פני פני השטח.

תחנות הרכבת התחתית הן עוגן כלכלי מרכזי במטרופולין המודרני. כל אחת מהן היא מרכז עירוני חשוב, שבקרבתו התפתחתה כלכלה משגשגת ותנופת בינוי. 

תחום מפות הרכבת התחתית התפתח מהמינימליזם הקוגניטיבי שבו התחיל, של קו מסלול פשוט מנוקד בתחנות, והפך למעשה ליצירת האמנות ההמונית החשובה ביותר בימינו. זאת במידה רבה בזכות תוספת משלימה על פני השטח, והיא אמנות הגרפיטי.

ככל שקווי המטרו בערי הענק התרבו, המפות שלהן הפכו לרשת סבוכה, שחייבה התיחסות גראפית מעמיקה, במטרה לשמר את הפשטות שלהן. כתוצאה מכך קיבלו הקוים צבעים נפרדים, עוצבו בין כל קו וכל תחנה מרווחים ברורים, ובדרך זאת הפכה כל מפה ליצירת אמנות מופשטת.

בהמשך, כאשר ניתלו המפות בתחנות ובקרונות, התלווה אליהן גם עיצוב משלים של שילוט ומפות עזר, שיצרו תמונת עולם חדשה יחד עם התחנות והקרונות. מבלי משים כמעט התבטלה תמונת העולם המקורית המוכרת של מעל פני האדמה, של בנינים ורחובות ומגרשים ושדות, ונוצרה במקומה מפת עולם חדשה, שבה קיימים האדם, הרכבת, ותחנות העליה והירידה.

המפה הקוגניטיבית משרתת את בניית וצבירת הידע המרחבי. החשיבה ההנעתית דורשת כי במפות הרכבת התחתית יהיו משולבים, במידה זאת או אחרת גם אלמנטים של מנדלות ופנג שוואיי, גיאומטריה מקודשת ויחס הזהב, ואפילו חכמת קריאת הפרצוף והגוף. עליהן להיות גם מפות מנטליות, אמנותיות, מואנשות. כל קבוצות האוכלוסיה נזקקות לכך, אך בפרט הילדים.

נוצרה מפת עולם ותפישת מציאות חדשה, שרוב האנושות התרגלה אליה וחיה עימה בשלום. אך נוצר גם הצורך להפוך את העולם החדש והמופשט למשהו שיזכיר את העולם הטבעי הישן. עולם הרכבת התחתית חיב להיות פשוט ובטוח, אך גם ססגוני ומפורט. פני הנוף הם תהליך של שינויים שנונים.

המתכננים נתנו את הדעת לכך, ומשתדלים לשלב בתחנות עיצוב מוקפד וגם יצירות אמנות שמוצגות על הקירות. אך הם מוגבלים למשבצת התכנונית שהוקצתה להם, ואינם מסוגלים לפרוץ אל מעבר לה על מנת לחבר באופן מלא בין האדם לעולם.

החוליה המחברת בין העולם התת קרקעי החדש לעולם העילי הישן היא אמנות הגרפיטי של הרכבת התחתית, שהיא ציור בקוים ובצבעים חזקים על גבי הקירות והקרונות, באופן שהיחוד האמנותי מחבר בין קני המידה האנושי והמרחבי. הדמיוני נוכח במציאותי. הגרפיטי יוצר הזמנה למסע. הוא הופך את מפות הרכבת התחתית למפות חלום אבוריג'יניות.

אמנות הגרפיטי נוצרה כחלק מתנועת ההיפ-הופ בניו יורק בראשית שנות השמונים של המאה העשרים, והתלוותה אליה גם המהפכה המוזיקלית שהצמיחה את הראפרים ותרבות המוזיקה המובילה של ימינו. בתחילה זאת היתה תרבות אנדרגראונד, אשר הממסד והרשויות נלחמו בה, ואת הגרפיטי מחקו גם כאשר היה בעל ערך אמנותי. בהמשך הבינו בעלי הדעה כי מדובר בתחום אמנות חדש, שמחבר בין העולמות ומסייע ביצירת מפת עולם חדשה, והתחילו ליזום יצירות גרפיטי בעצמם.

כיוון שמדובר בתחום אמנות חדש, מרבית הקירות בתחנות הרכבת התחתית וסביבתן ברחבי תבל הן עדיין של בטון אפור חשוף, ויצירות הגרפיטי שעליהם הן מינימליות ופרימיטיביות, אך סביר מאד שככל שהמודעות לנושא תגבר הן יתרבו, וחלקן יהיו גם ליצירות מופת.

בכוחה של אמנות הגרפיטי, אשר כל מטרתה הוא לשמור על היחוד האנושי, גם להיות מעורבת בתחום תכנון התחבורה האוטונומית, שתהפוך את תנועת האדם במרחב לאוטומטית. יהיה צורך לשלב את התנועה בכלי רכב אוטונומיים ביצירות אמנות לכל אורך הדרך, יתכן דיגיטליות. הגלגל יהפוך לספירלה, אשר תהפוך לכנף.

בימינו מתרחש מעבר הדרגתי מתמונת העולם הישנה של המפה העירונית האוביקטיבית המסורתית שעליה מצוינים גם קווי התחבורה של הרכבת התחתית, לתמונת העולם החדשה שבה קווים אלה הפכו למרכז תמונת העולם האישית החדשה. האדם הוא המדד של כל הדברים, הקיימים ואלה שאינם עדיין. מפות מואנשות ומרחבים מואנשים של מסלולי הרכבת התחתית יציעו גם השתקפות אישית של גוף האדם. הן יווצרו בתהליך הולדה ממושך. פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם, ונדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

הלוגו של רשת המטרו בפריז

Fusiform face area

Fusiform face area s a part of the human visual system that  is specialized for facial recognition. It is located in the fusiform gyrus.   

Studies have recently shown that the FFA is composed of functional clusters that are at a finer spatial scale than prior investigations have measured. Electrical stimulation of these functional clusters selectively distorts face perception, which is causal support for the role of these functional clusters in perceiving the facial image.

While it is generally agreed that the FFA responds more to faces than to most other categories, there is debate about whether the FFA is uniquely dedicated to face processing, or whether it participates in the processing of other objects.

Fusiform face area 

פארידוליה

מויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Pareidolia היא תופעה פסיכולוגית שבה המוח מגיב לגירוי, בדרך כלל תמונה או צליל, על ידי תפיסת דפוס מוכר שאינו קיים בפועל.

הדוגמאות הנפוצות הן תמונות נתפסות של בעלי חיים, פנים או חפצים בתצורות ענן, כמו האדם בירח, ארנב בירח, מסרים נסתרים בתוך מוסיקה מוקלטת שמנוגנת בהיפוך או במהירויות גבוהות או נמוכות מהרגיל, וקולות לא ברורים ברעש אקראי, כגון זה המיוצר על ידי מזגנים או מאווררים.

פארידוליה יכולה לגרום לאנשים לפרש תמונות אקראיות, או דפוסי אור וצל, כמו פרצופים. מחקר מצא כי חפצים הנתפסים כפרצופים מעוררים הפעלה מוקדמת של אזור המוח שמתמחה בזיהוי פנים, בכל פעם ובמיקום דומה לזה שעוררו פרצופים רגילים, ואילו אובייקטים רגילים אחרים אינם מעוררים הפעלה כזו. ההפעלה אף מתרחשת במהירות גבוהה מעט יותר מאשר התגובה לתמונות של פרצופים אמיתיים.

במוח מופעלים תהליכים קוגניטיביים על ידי כל אובייקט שהוא ''דמוי פנים'', והם מתריעים הן על המצב הרגשי והן על הזהות של הנושא, עוד לפני שהמודע מתחיל לעבד או אפילו לקבל את המידע. היכולת החזקה והמתוחכמת הזאת משוערת להיות תוצאה של תהליך הברירה הטבעית, שמאפשרת לאנשים לזהות במהירות את המצב הנפשי, למשל של איומים מאנשים, ובכך לספק לאדם הזדמנות לברוח או לתקוף מראש. במילים אחרות, עיבוד המידע הוא בליבת המוח - ולכן תת הכרתי - לפני שהוא מועבר אל שאר המוח לעיבוד מפורט, כדי להאיץ שיקול דעת בקבלת החלטות כאשר נדרשת תגובה מהירה.

פארידוליה יכולה להיחשב קטגוריית משנה של Apophenia, ראייה בלתי יזומה של הקשרים מלווה תחושה ספציפית של משמעות חריגה, בשלבים הראשונים של מחשבה הזויה, פרשנויות יתר של תפיסות חושיות בפועל, בניגוד להזיות. האפופניה באה לרמוז על נטייה אנושית אוניברסלית לחפש דפוסים במידע אקראי, כגון הימורים.

סלעים עשויים לחקות צורות מוכרות באמצעות תהליכים אקראיים של היווצרות, בליה ושחיקה. לרוב, קנה המידה של הסלע גדול יותר מהאובייקט שהוא מזכיר, כגון פרופיל צוק שדומה לפנים אנושיות. אנשים בעלי תחביב לפארידוליה יכולים לאסוף גושים קטנים של בטון או חלוקי אבן דמויי עצמות, גולגלות, צדפות, צבים, ביצי דינוזאור וכד', שדומים למקור הן בגודל והן בצורה.

מבחן הדיו של רורשאך משתמש בפארידוליה בניסיון להשיג תובנה למצב הנפשי של אדם. Rorschach הוא מבחן השלכתי, כיוון שהוא מכוון בכוונה את המחשבות או הרגשות של המשיבים באמצעות הדימויים מדיו שמוצגים בפניהם. ההצגה במקרה זה היא צורה של "פארידוליה מכוונת".

במחברותיו כתב ליאונרדו דה וינצ'י על פארידוליה כמכשיר לציירים: "אם תסתכלו על כל הקירות המוכתמים בכתמים שונים או בתערובת של סוגים שונים של אבנים, בשעה שאתם עומדים להמציא סצינה כלשהי, תוכלו לראות בהם דמיון לנופים שונים המעוטרים בהרים, בנהרות, בסלעים, בעצים, במישורים, בעמקים ובגבעות, ותוכלו לראות גם צללים ודמויות בתנועה מהירה, וביטויים מוזרים של פרצופים, תלבושות מוזרות, ועוד מספר אינסופי של דברים, אשר ניתן לאחר מכן לצמצם לצורות נפרדות ומובנות היטב.''

היו מקרים רבים של תפיסות של דימויים ונושאים דתיים, בייחוד פניהם של דמויות דתיות, בתופעות רגילות. ברבים מהן מעורבים דימויים של ישוע, הבתולה מרי, המילה אללה, או תופעות דתיות אחרות. 

פרסום סביב תצפיות של דמויות דתיות ותמונות מפתיעות אחרות באובייקטים רגילים הוליד שוק לפריטים כאלה במכירות פומביות מקוונות באיביי. מקרה מפורסם אחד היה כריך גבינה בגריל עם פניה של הבתולה מרי.

פארידוליה גם נוצרת באמצעות המחשב, במיוחד בתוכנות זיהוי תמונה, אשר מאפשרות לזהות מאפיינים בזריזות. במקרה של רשת עצבית מלאכותית, תכונות ברמה גבוהה יותר תואמות תכונות מוכרות יותר, ושיפור תכונות אלה מביא למה שהמחשב רואה. כל תוצאה חדשה משקפת תמונות שהרשת "ראתה" בעבר. תמונות רבות עצמה עשויות להיות מיוצרות בדרך זו, בעיקר בתוכנה DeepDream, אשר מזהה בטעות ולאחר מכן מגבירה מאפיינים כגון עיניים ופנים בכל תמונה.

תופעות קול אלקטרוניות (EVP) מתוארות כפארידוליה של השמיעה. מפורסמות ביניהן הטענות על ערבול רקע במוסיקה פופולרית, שבהן המאזין טוען כי הודעה נרשמה לאחור על הערוץ שנועד להיות מופעל קדימה.
פסיכולוגית המציאה אלגוריתם להפקת מלים ומשפטי רפאים עם צלילים שמגיעים משני רמקולים סטריאופוניים. כל רמקול יוצר ביטוי המורכב משתי מילים או הברות. אותו רצף מושמע שוב ושוב דרך שני הרמקולים, כאשר מקזזים בזמן באופן שכאשר הצליל הראשון מגיע מהרמקול בצד שמאל, הצליל השני מגיע מהרמקול בצד ימין, ולהיפך. לאחר האזנה לזמן מה, פתאום מופיעים מילים ומשפטים דמיוניים, ולעתים קרובות אלה משקפים את מה שמתאים למוחו של המאזין, והם הופכים את התפיסה למילים ולביטויים שונים ככל שהרצף נמשך.

שיטות אירופיות שונות של ניחוש עתיק היו כרוכות בפירוש הצללים הנוצרים על ידי הטלת חפצים. לדוגמה, בטכניקה של חזיונות באמצעות התכת מתכות, צורה אקראית שנוצרת על ידי שפיכת מתכת מותכת למים קרים מתפרשת על ידי הצל שהן מטילות לאור נרות.

פארידוליה היא גם מה שהספקנים מאמינים שגורמת לאנשים להאמין שהם ראו רוחות רפאים. ראיית צללים אנושיים לא טבעיים, המכונים גם דמויות צל, יצירי צל, או מסות שחורות, מיוחסת לעתים קרובות לפארידוליה. זוהי התפיסה של כתם של צל כדמות אדם בפועל, אנושית, בייחוד כפי שמתפרשת על ידי המאמינים בעל טבעי או בנוכחות של רוח או ישות אחרת.