16.4.2013

דמות האדם של הים הבלטי

קשה לדעת מתי צויירה לראשונה מפה מדויקת של הים הבלטי. יש בנמצא מפות יפות מאד מהמאה ה-17, לאחר שמדע הכרטוגרפיה השתכלל. אך ככל הנראה היתה תמונת צורתו של הים ידועה לתושבי חופיו עוד דורות רבים קודם לכן. זאת כיוון שקיים דיאלוג תמידי בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

צורת האדם של הים הבלטי באירופה היא, למעט צורת דמות האדם של אמריקה, ככל הנראה הבולטת והמשפיעה ביותר על התרבות האנושית בימינו, לעומת יתר הצורות הגיאוגרפיות המואנשות האחרות בעולם. צורה זאת היא כה ברורה ומובהקת, עד שאין צורך לתאר אותה באמצעות כלים אמנותיים כל שהם. מספיק להסתכל במבט שטחי וראשוני במפה, כדי להבחין בדמות הכורעת ונושאת ידיה בתפילה על אירופה.

מפת הים הבלטי - דמות  אדם שראשה בצפון, רגליה בדרום, והיא פונה מזרחה

בתרבות האירופאית-נוצרית תנוחה זאת היא נפוצה ביותר, וזכתה לתיאורים אמנותיים רבים. באירופה של ימי הביניים היו מנזרים רבים, שבהם היו הנזירים כורעים על ברכיהם בתפילה במשך שעות רבות, אך גם התרבות הפיאודלית החילונית חייבה את מצב הכריעה של הנתין בפני השליט, לעיתים תוך כדי שהוא נשען על חרבו. ביצירות אמנות רבות מאותה תקופה זה הנושא המרכזי. אין ספק כי מפת דמות האדם של הים הבלטי שמשה מקור השראה מרכזי.

למפת הים הבלטי השפעה רבה מאד על התפתחות תרבות צפון ומרכז אירופה. זאת כיוון שתרבות זאת, כמו שתיאר אוסוואלד ספרנגלר בסיפרו 'שקיעת המערב', מתאפיינת במעבר מהערצת דמותו של ישו, שמקורה בנצרות הים תיכונית המוקדמת אשר שאבה את השראתה מארץ הקודש, אל הערצת דמות אימו של ישו, מריה.

דמות האדם של הים הבלטי, למרות שאין לה סממנים מיניים ברורים, נתפשת קודם כל כדמות אישה. הסיבה המרכזית לכך היא שהדמות נראית לכאורה לבושה שמלה ארוכה. מעבר לכך מדובר בגוף מים, ויסוד המים מזוהה עם עולם הרגשות ולפיכך גם עם המין הנשי.

דמות האדם של הים הבלטי היא דמות של אדם הכורע על ברכיו ונושא ידיו. חיפוש של המושג 'תנוחת תפילה' בתמונות גוגל מעלה את התנוחה הזאת פעמים רבות הרבה יותר מאשר כל תנוחה אחרת.
תנוחת האדם הכורע על ברכיו בתפילה ונושא את ידיו למרום משותפת לכל הדתות באשר הן: ביהדות זה אברהם אבינו הכורע על ברכיו בתחנונים לפני הקב''ה, בנצרות זה הכומר או המאמין הכורע לפני המזבח, באיסלאם זה המתפלל הכורע דרך קבע על ברכיו בתפילה, ובבודהיזם זה המאמין המתפלל בהכנעה ובבקשה מול פסל בודהה.

דמות האדם של הים הבלטי כורעת בתפילה

כאשר מנסים לחזק בעיפרון על גבי המפה את דמות האדם של הים הבלטי נתקלים בקשיים. לא קם עד היום אמן שימחיש באמצעות עפרונו את הדמות.
הסיבה הראשונה לכך היא הבהירות הרבה של המראה, שאינו דורש כל הדגשה ונתפש כמובן מאליו. הצורה חקוקה בתודעה בתת ההכרה.
סיבה שניה היא ריבוי הפרטים של הים הבלטי, שעשיר מאד במפרצים ובמפרצונים. כל קו בחופיו מתקשר מיד לקווי המתאר המורכבים של האדם, אך גם באדם המורכב ביותר אין קווי מתאר וחיוניות רבים כל כך
סיבה שלישית היא שדמות הים הבלטי היא דמות מוארכת, בניגוד לנשיות המעוגלת, וגם מסיבה זאת אצילה ומורכבת מאין כמוה. די להזכיר את יצירותיהם  של הצייר מודליאני ושל הפסל ג'יאקומטי, כדי להבין את הסגולות הייחודיות של צורה זאת, שהנפש האנושית מתגלמת בתוכה. זאת דרך ביטוי מיוחדת באמנות, שזכתה לתיאור מפורט בסיפרו של גסטון בשלארד 'אוויר וחלומות'.

לכן לא נעשה עד היום ציור אמנותי של דמות אדם על גבי המפה. גם במסגרת זאת אין ציור כזה, אלא רק מונטאז' של דמות אנושית בתנוחה מתאימה על גבי המפה הכרטוגרפית.

באותו אופן שנעשה כאן המונטאז' עם דמות בובת העץ, ניתן לעשות זאת עם תצלומים רבים של בני אדם כורעים ומבקשים בתנוחה דומה: נזירים, אבירים, מתפללים, מתבודדים, וכדומה.

מפת דמות האדם של הים הבלטי משפיעה בימינו על אירופה כדימוי מאחד, בפרט בימים אלה של התגבשות היבשת ממדינות רבות למדינה אחת,  בעידן שבו האנושות פורצת גבולות כלפי מעלה, וכיבוש התעופה והחלל הם בראש סדר העדיפויות.

דמות האדם של הים הבלטי השפיעה בעקיפין גם על תפישת העולם הכרטוגרפית במקומות רבים אחרים בעולם, וביניהם ארץ ישראל ומדינת ישראל.

מפת דמות האדם של הים הבלטי היא הדומיננטית ביותר מבין כל המפות האנתרופומורפיות של אירופה, אך קיימות מפות אנתרופומורפיות נוספות של היבשת כולה או חלקים ממנה. הן ראויות כל אחת למאמר נפרד ומוזכרות כאן בקצרה.

ראשית כדאי להזכיר את מפת יבשת אירופה כולה בדמות אישה שראשה ספרד ושולי גלימתה הן ערבות רוסיה. זאת הברקה של האמן, שניסה לשוות דמות אנושית לכל היבשת באופן שהולם את התקופה שבה היתה ספרד המדינה הדומיננטית באירופה ובעולם כולו. הדבר נעשה מתוך אילוץ אמנותי רב, שכן קשה, לדוגמא, לראות בחצי האי האיטלקי זרוע. חצי האיטלקי הוא הרי בעל צורת מגף כה בולטת, עד שהוא מכונה 'ארץ המגף'.

מפת יבשת אירופה במלחמה שבה כל מדינה מצוירת כדמות אחרת אופיינית לעולם הפוליטי והעיתונאי של המאה ה-19.

חגית חי היא בעלת הרעיון לציור אירופה בצורת דינוזאור דוהר, שאותו הוציא לפועל מחבר מאמר זה. דמות הים הבלטי רוכבת על גבי הדינוזאור כשהיא פונה לאחור, מה שעשוי לשמש כאלגוריה לקשיים בהם נתקל איחוד אירופה.

מחבר מאמר זה צייר מפה אנתרופומורפיות מקוריות נוספות של יבשת אירופה וחלקים ממנה: המקיפה ביותר היא מפת אירופה ואגן הים התיכון בדמות פני אדם בהשראת פני דלעת. מפה נוספת היא של אזור הבלקן בדמות פני נער רועים. גם מפות אלה מתכתבות עם דמות האדם של הים הבלטי באופנים שונים. לעיתים הים הבלטי נראה דומיננטי לעומתן ולעיתים לא.

9.4.2013

הדימיון בין מרגרט תאצ'ר לליידי דיאנה


שתי הנשים הבריטיות המפורסמות ביותר במאה האחרונה, מרגרט תאצ'ר וליידי דיאנה, היו בעלות דימיון רב זה לזה במראה החיצוני, באורח המחשבה ובהתנהגות, כמעט כמו אם ובת.

מבט בתמונות שתיהן מראה דימיון חיצוני רב בתווי הפנים, בהבעה, בתיסרוקת, ובגיזרה.

שתיהן היו יפהפיות מכתיבות סגנון לנשים רבות מספור.

הן באו מהסקטור ימני-שמרני בחברה הבריטית. בהתנהגותן היו שתיהן דעתניות, שברו מוסכמות, עוררו השראה ויצרו מחלוקת. הן השפיעו עמוקות על דעת הקהל העולמית ונחרתו בזיכרון ההיסטורי.

על פי התרשמות כללית נראה כי שאבו חלק ניכר מהשראתן, החיצונית והפנימית, מדמות המלכה אליזבט ה-1 מהמאה ה-16, בימיו של שייקספיר, שבתקופת שלטונה הארוכה הפכה אנגליה למעצמה מספר 1 בעולם.

מרגרט תאצ'ר וליידי דיאנה היו דמויות נשים גדולות מהחיים, ששאפו למימוש עצמי מלא ולפרוץ מעבר למגבלות, ובמידה מסוימת נסחפו מתוך כך ברוב התלהבותן במסלול מהיר מידי, שהפך להרסני עבורן. לא היה שייקספיר לצידן.

16.3.2013

סובלנות ואומדנות

מנהיגים פוליטיים רבים במדינת ישראל מעלים על נס את ערך הסובלנות כמעט עד לדרגה של דת. הפוליטיקאים מטיפים לאזרחים לגלות סובלנות כלפי הזולת, בעיקר אם הוא שייך למיעוט כלשהו. האם אין בבקשה חשובה זאת כשלעצמה גם משום בקשה לגלות סובלנות כלפי טעויותיהם של הפוליטיקאים עצמם. אם הסובלנות היא כה חשובה, והם אלה שמטיפים לה במשנה מרץ, מדוע שלא נזכה אותם בעצמנו גם במנת יתר של סובלנות?

כדאי לעמוד כאן לפיכך על מקורו של המושג 'סובלנות' בחברה המודרנית. אמנם הסובלנות היא ערך עתיק יומין, אך במשמעותה הפילוסופית-מדינית המודרנית היא פותחה על ידי הפילוסוף ג'ון לוק בן המאה ה-17, בסיפרו רב ההשפעה 'מסה על שכל האדם', בו הוא חוקר את תבונות השכל האנושי והתנהגות האדם בחברה.

'מסה על שכל האדם' היה בן תחרות לספרו של הפילוסוף המקביל תומס הובס, 'הלוויתן'. הובס תיאר חברה שבה הדג הגדול בולע את הדג הקטן ממנו, וכפועל יוצא מהתנהגות טבעית זאת חובה שבראש המדינה יעמוד שליט אבסולוטי שינהיג משטר דיקטטורי.

ג'ון לוק לעומת הובס תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת קודם לזה של מלחמת הכל בכל. הסיבה לקיומה הטבעי של חברה-קהילה כזאת היא הצורך הטבעי בלימוד תמידי משותף כדי להתגבר על אתגרים משותפים. הצורך המתמיד בלימוד ושיתוף פעולה לצורך השגת מטרות איכותיות, שהן מטבען למעלה מכוחו של האדם היחיד, יוצר מדרך הטבע חברה בה ערך הסובלנות - שהוא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים ששונים זה מזה, עולה לדרגת ערך עליון.

ערך 'הסובלנות' שתיאר ג'ון לוק הפך להיות המעצב המרכזי של החברה המודרנית: ליברליזם, דמוקרטיה, שוק חופשי, חברה סוציאלית, ועוד, נוצרו כולם בזכותו. כך הפך המושג גם לפופולארי ושגור בפיו של כל פוליטיקאי מתחיל.

אך יש לזכור כי הסובלנות קיימת בקהילה למען השגת מטרות משותפות, ובראש ובראשונה למידה משותפת. הסובלנות חשובה כי בכוחה החברים בקהילה מסוגלים ללמוד איש מרעהו בקלות רבה הרבה יותר. 

כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע ג'ון לוק את המונח 'אומדנות', שהוא קרוב במשמעותו למושג 'סברה'.

איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. הדבר בולט כיום, בעידן מהפכת הידע וכלכלת הידע. אך כך היה גם הדבר בעבר. תמיד היינו תלויים בזולתנו כדי לקבל את רוב המידע והידע שלהם אנו זקוקים לצורך קיומנו והתפתחותנו. כבני אדם אנחנו יונקים בעלי דם חם שחיים בחבורות, וכושר החיקוי מפותח אצלנו מאד. איננו פועלים בנפרד, או ממלאים תפקיד אוטומטי, כמו בחברות זוחלים או חרקים. אנחנו משתנים בלי הרף בהתאם לנסיבות, ומחליפים תפקידים ומקומות כל חיינו, יחד עם עוד אנשים סביבנו, ותמיד נטועה בנו ההכרה כי  בנסיבות מסוימות, ובמידה ונשקיע בכך, נוכל למלא כל מקום בהיררכיה החברתית.

אנו, בני האדם, מסוגלים לעשות זאת כיוון שאין לנו בכל רגע נתון צורך לאחסן את כל המידע הדרוש לצורך קיומנו, אלא אנו מסתפקים באחסון ועיבוד חלק קטן ממנו בלבד. את החלק העיקרי אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו. אנו מסוגלים לבצע כך פעולות רבות, גם כאשר למדנו מעט מאד את דרך ביצוען, מכיוון שסך הכל של המידע נמצא בקרב הסובבים אותנו.

אנו חלק מ'מוח אוניברסלי', מושג אותו טבע הפילוסוף הצרפתי דה-שרדן, ואנו מגלים בעצמנו בכל עת את היכולת להתחבר למוח זה ולשאוב ממנו לצרכינו.

לעיתים אנו קוראים ליכולת זאת 'אמונה', 'השראה', 'שכינה', או 'התגלות'. אך במציאות זאת תופעה שכיחה ביותר. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, שאנו נוטים שלא לשים לב אליו מחמת טרדות הקיום הקטנות.

כמובן שהתופעה שכיחה יותר ככל שמדובר במסגרות קיום אינטימיות יותר, כמו המשפחה, חיי הילדים, וכדומה. אצל הילדים חלק גדול מהלמידה מתבצע בדרך זאת. הם ממש 'נוגסים' מהקרובים אליהם 'נתחי ידע' בלי שהמבוגרים ישימו לב לכך.

לדבר זה של היכולת להסיק דבר מתוך דבר שלא על דרך ההיקש הלוגי הישיר, אלא על דרך ההתנסות האנושית המשותפת, קטנה כגדולה, קרא ג'ון לוק 'אומדנות'. היא יסוד ה'סברה' בחיינו, שדרכו אנו מגלים אמונה טבעית בסובבים אותנו ופועלים על בסיס אמון הדדי. זאת חווית 'למידה של דבר מתוך דבר' בחיי היומיום.

כמובן שיש לכך מגבלות וסייגים רבים, כי ניתן בקלות לנצל זאת לרעה את האמון ההדדי, אך אלה הם בבחינת 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל'. בחברה המיוסדת על פי עיקרון 'הלוויתן' של הובס המשאבים המוקצים לשמירת הסדר כה רבים, והטירחה על הבנת הזולת כה קפקאית, עד שהחברה הזאת קורסת במהרה. לעומת זאת בחברה המבוססת על האמון ההדדי מקדישים משאבים מועטים הרבה יותר למטרות שמירת הסדר החברתי, ולפיכך היא יעילה הרבה יותר. כך מלמד גם הניסיון ההיסטורי והאישי: הדמוקרטיות ניצחו את הדיקטטורות, והאדם בעל המחשבה החופשית מנצח תמיד את מתחרהו הדוגמטי.

ה'אומדנות' היא לפיכך מושג שווה ערך בחשיבותו ל'סובלנות', אך מה המשמעות הפוליטית שלה?

בעוד הפוליטיקאים מנפנפים בערך ה'סובלנות' הם שוכחים את ערך ה'אומדנות'. הם כופים על האזרחים מערכת שילטון נוקשה, אוטוריטרית ומוגבלת, שאינה מאפשרת לחירויות הפרט להתפתח במלואן, במישורים הכלכלי והאזרחי.

אך גרוע מכך הוא שבהיעדר הבנה של מושג האומדנות נוטים הפוליטיקאים להיות קצרי ראות בכל הנוגע לחזון ארוך הטווח של ניהול המדינה והעיר.

ה'אומדנות' מחייבת גמישות מחשבתית ושימוש בכלי הדימיון והיצירתיות, בעת קבלת כל החלטה חשובה הנוגעת לכלל. אי אפשר להיות  'סובלני' ובמקביל לעצב עיר או מדינה, במישור הפיזי או החברתי, על פי עקרונות תכנוניים שמרניים, מוגבלים, וקצרי ראות.

מי שחורת את ערך ה'סובלנות' על דיגלו חייב גם להשתמש במלואם בכלי הדימיון היצירתי שמקנה לו ערך ה'אומדנות'. כאשר האדם משתחרר מחשיבה על פי כללים נוקשים ועל פי שיקולי תועלת צרים, הוא מגלה את היכולת להתחבר לרוח האדם במלואה, לכל מקורות הדעת בתבל, ללמוד מניסיונם של אחרים ולחקות את עמלם המבורך. עליו לראות את העתיד לא עד לטווח סיום הקדנציה הפוליטית, אלא גם לטווח הדורות הבאים. לחרות על דיגלו את ערך ה'אומדנות' במקביל ל'סובלנות', להיישיר מבטו ולהביט קדימה דרך שני כלי התבוננות ותובנות חשובים אלה יחד, כמו במשקפת רבת עוצמה.