22.11.2012

מיצוי הרווח הפוליטי מכיפת ברזל

הכדאיות של כיפת ברזל היא רבה יותר פי כמה וכמה מאשר ההערכות האופטימיות ביותר שהועלו.

זאת מכיוון שכבר באמצעות היירוט הראשון, של טילים בודדים, השיגה המערכת את מלוא המטרות של ביטחון ישראל.

ברגע שהאויב יודע כי המטרה שאליה הוא מכוון היא מוגנת בעיקרון, אין זה משנה אם אחוז קטן מהטילים ששיגר פגע. ניטל עוקצם של כל פעולותיו, כי כל חישוביו יורדים לטימיון.

האויב רכש אלפים רבים מאד של טילים יקרים ובנה סביבם מערכת אנושית ופיזית גדולה, סבוכה ויקרה מאד. הם המשענת הצבאית העיקרית שלו, ולפיכך גם המכשיר העיקרי להבטחת השילטון. כאשר המערכת הזאת שבנה בעמל רב כושלת, מתמוטט כל הבסיס הצבאי והשילטוני שלו.

בנוסף, מערכת כיפת ברזל, ובאותה מידה גם מערכת ההגנה נגד טילים מעיל רוח המורכבת על טנקים, ומערכת החץ המשודרגת, מיועדות להשמיד טילים שמיוצרים בתעשיות צבאיות ברחבי תבל בהיקפים אדירים. לפיכך צפוי בקרוב חיסולם של תעשיות נשק שלמות, מהגדולות והמובילות ביותר שמדינות רבות, ובראשן מעצמות שאינן ידידותיות לישראל, השקיעו בהן משאבי עתק.

משמעות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ היא אם כן שינוי מקיף של מאזן האימה ושל מפת היחסים הבינלאומיים. המרד הערבי המתחולל במזרח התיכון בימים אלה הוא במידה רבה ביטוי ראשוני לשינוי זה.

בימים אלה, שבהם משנה המערכת הבינלאומית את פניה ולובשת פנים חדשות, על ישראל להביט אל מעבר להן ולראות כי מאחוריהן מסתתרות המגמות הישנות, של התועלת הכלכלית ושפת הכוח.

על מדינת ישראל להשכיל ולמנף את מערכות כיפת ברזל, מעיל רוח והחץ, עד תום. זאת באמצעות פריטה מירבית לפרוטות של כל מעלותיהן בכל הזמן, המרחב והתחומים האפשריים.

21.11.2012

הטיל והאש

מתוך הספר 'שואה ותעופה'

באמצעות הטיל מתחברת התעופה אל היסוד האינטנסיבי ביותר מבין ארבעת היסודות, יסוד האש. הטיל הוא חפץ מעופף, אך תכונות הקליע שלו גורמות לכך שמטיבעו הוא מתקשר אל יסוד האש יותר מאשר אל יסוד האויר. הלהבה האדירה הנפלטת מהטיל היא הרושם המוחשי ביותר שנוצר ממנו. כאשר מתבוננים בטיל ממריא, רואים כי הלהבה גדולה הרבה יותר מאשר הטיל עצמו. בסופו של דבר הטיל אינו נראה יותר, אך הלהבה ממשיכה להיראות למשך זמן רב, עד שהיא הופכת להיות זעירה ככוכב. יותר מכך, הטיל תלוי לחלוטין לצורך מעופו באיתנות הלהבה. תחושת האש גוברת על תחושת האויר.

בימי קדם, הזיקה בין הרקטה לאש היתה ברורה הרבה יותר, בזכות המבנה הפרימיטיבי שלה. בימינו הפכה הרקטה לטיל, כשההבדל בין השניים הוא ביכולת ההנחיה של הטיל, ובשכלולים הטכנולוגיים הרבים. אך העיקרון זהה: מדובר בגליל מעופף, שעיקר תוכנו הוא חומר בעירה רב עוצמה. הדלק מתפרץ מאחור בבת אחת בלהבה אדירה וחסרת שליטה, שמתכלה לאחר זמן קצר.

מפתיע לגלות עד כמה מועטים הם דימויי האש החשובים של האדם, לעומת מרכזיותה של האש בתודעה. האויר, המים והאדמה, הם עתירי דימויים הרבה יותר.
הטיל משתלב באורח טיבעי בין דימויי האש המעטים אך חזקים. הוא ניצב בשורה אחת יחד עם: השמש - הזורחת ושוקעת, המזון - הבשר והמשקה החריף, האש עצמה - המדורה והשריפה, האדמה הפורחת – שדה השיבולים ומטע התפוזים, והמאור – הנר והמנורה.
הטיל, מבחינה זאת, הוא מייצג של שתי קבוצות מרכזיות של דימויי אש: א. הקליע, כלי הנשק והמלחמה. ב. הזיקוק והאש לראווה.

עוצמתה של אש הטיל בתודעה היא רבה עוד יותר בזכות חיבורו לתעופה. הטיל נוגע בעוצמה בשלושה היבטים מרכזיים של הרוח האנושית: מימד הלהט – הבסיסי בחיי האדם, מימד האנכיות - הכרוך בתעוזה, ומימד הגבול האחרון - הכרוך במדע.

הטיל קנה מיד, עקב כל אלה, אחיזה מהירה ואיתנה בתודעת ההנהגה הנאצית, אשר ראתה בו אמצעי העיקרי להבטחת שילטונה, מהבחינות האידיאולוגית, החברתית, הכלכלית והצבאית גם יחד. פיתוח הטיל וי-2 זכה לעדיפות עליונה בהקצאת משאבים, בשלב הקריטי של המלחמה, על חשבון כל אמצעי הלוחמה האחרים. מכונת התעמולה הנאצית הפיצה במיומנות רמזים בציבור אודות 'נשק יום הדין הסודי והפילאי', כאשר התכוונה בכך בעיקר לטיל.

לאחר מלחמת העולם השנייה תפש הטיל מקום חשוב בתשומת הלב של דעת הקהל והתיקשורת העולמית. הוא הפך לאחת ממדורות השבט המרכזיות שלה. במהלך המחצית השניה של המאה העשרים היו החשש ממתקפת טילים אטומיים וכיבוש החלל הנושאים הלוהטים ביותר בתיקשורת. המדורה האלקטרונית, שהוא כינוי רווח לטלוויזיה, היתה לאמצעי דרכו שודרו כל החדשות בנושא.

הטיל המודרני נתפש בתודעה האנושית ככלי נשק מסוכן ביותר מצד אחד, וכאמצעי תחבורה מלהיב לכיבוש החלל מצד שני. הטיל יצר בדרך זאת מציאות אנושית חדשה. זאת כמו שהדו-קרב באקדחים עיצב את המערב הפרוע וגם את תודעת הנוער בראשית המאה העשרים. הטיל, באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, הוא רפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. כמו 'דבר והיפוכו' ניטשאי, הטיל הוא גם מה שמשחרר מפחד זה באמצעות מעופו המרהיב לגבולות לא נודעים.

4.11.2012

שלושה סרטים על שלוש נשים גדולות מהחיים

בסוף השבוע שבו מתחילים לקרוא בתורה את פרשת 'חיי שרה' שידרו בכבלים שלושה סרטים תקופתיים חשובים ויפים על שלוש נשים גדולות מהחיים, שכל אחת מהן היא אישיות היסטורית:

1. Enid - על הסופרת אניד בלייטון, סופרת הילדים הידועה מהמאה ה-20, שמכרה כחצי מילארד ספרים.
2. What's Love Got to Do With It - על הזמרת טינה טרנר, שפרצה בשנות ה-1960 את גבולות השירה עם קולה הצרוד והפכה לסמל תרבות.
3. Pope Joan - על יוהנה אנגליקוס שהיתה במשך שנים אחדות במאה ה-9 האפיפיור יוהנס ברומא, תוך שהיא מתחזה לגבר.

שלושת הסרטים עוסקים בתקופות שונות בחיי האדם. האחד עוסק בילדות, השני בנעורים, והשלישי בבגרות:
אניד בלייטון היתה סופרת שראתה עצמה כמגינת עולמם הפנימי של הילדים.
הקהל שאליו פנתה ופונה זמרת הבלוז והרוק טינה טרנר הוא בעיקר נוער וצעירים.
האפיפיורית יוהנה עסקה בעיקר בנושאים דתיים, שהם ענין לאנשים מבוגרים יותר. 

יש קווים משותפים רבים מאד בחייהן של שלושת הנשים המדהימות:
יוהנה אנגליקוס נמלטה מהמנזר בו היתה חיה כדי שלא יגלו את מינה, ועסקה בהצלחה ברפואה עממית שאותה למדה.
טינה טרנר נמלטה מאימת אייק טרנר שהיכה אותה כדי להפוך להצלחה בזכות עצמה.
אניד בלייטון הנערה ברחה מבית אימה לאחר גירושיהם של הוריה, וניסתה במשך שנים לפרסם את יצירותיה עד שהצליחה.

להלן רשימת מאפיינים משותפים בין עלילות חייהן של שלושת הנשים המפורסמות:
שלושתן באו מרקע של משפחות שבורות, ילדות קשה ועוני.
הכישרון האישי שלהן דוכא בצעירותן.
הן היו חסרות השכלה מקצועית מקובלת לצורך קריירה.
הן נחלו אכזבה מרה  במימוש חייהן האישיים עם בחיר לבבן.
הן מחקו בנפשן את עברן הכואב גם במחיר שקר כלפי חוץ.
הן שילמו מחיר אישי עצום עבור ההתפתחות האישית.
הן  פעלו מתוך כורח והיענות לצו פנימי ולא מתוך רדיפה אחר הצלחה.
תחום עיסוקן נשלט על ידי המין הגברי.
הן עבדו קשה מאד ובהתמדה במשך שנים רבות.
הן היו ממוקדות מאד וידעו את רצונן היטב.
הן אהבו יותר מכל ליצור.
הכרתן בעצמיותן ובכוחן נעשתה בהדרגה.
הן זכו להגשמה עצמית מלאה.
הן ניסחו מחדש והרחיבו את הגדרות עיסוקן.
הן היו יוצרות פוריות מאד.
הן הגיעו לפיסגה הגבוהה ביותר בתחום.


שלושת הסרטים אינם מתמקדים בדמויות הנשים בלבד. לדמויות הגברים ולמשפחות יש בסרטים אלה תפקיד רב.
בשלושתם יש תיאור נרחב של הגברים האהובים בחייהן של שלושת הנשים כיוון שהיה להם תפקיד חשוב בעיצוב אישיותן.
מתואר בסרטים בהרחבה גם הקשר של הנשים עם בני משפחותיהן לדורותיהם: ההורים, האחים, והילדים.

פן זה בעלילה מקנה לדמויות הראשיות ולעלילה כולה אמינות רבה.
הוא עושה גם את הסרטים לרחבי יריעה וחשובים יותר כביטוי נאמן של ההיסטוריה.


שלושת הסרטים הם רבי תקציב ומושקעים, ומשחזרים בדייקנות את התקופה בה חיו הנשים:

הסרט על האפיפיורית יוהנס משחזר בדייקנות רבה את אמצע ימי הביניים. גרמניה, שבה מתרחש החלק הראשון של עלילת הסרט, היא ארץ של כפרים פרימיטיביים בלב הטבע הפראי, שבמרחקים גדולים ביניהם יש מנזרים ובתי כנסיות שהם מרכזי השכלה. רומא, שבה מתרחש החלק השני, היא כרך גדול שהדלות של ההווה מעורבת בו בשרידי העבר המפואר.

הסרט על טינה טרנר תבדל''א הוא שיחזור נאמן של שנות ה-50 וה-60. השחזור הוא כל כך נאמן ומפורט, עד שגם מי שלא חי בימים ההם יכול לחוש בנוסטלגיה. הסרט עובר בהדרגה מחיי הרדיו והמועדונים המקומיים בשנות ה-50 שמרכזם במערב התיכון, לחיי הטלויזיה וההופעות הבינלאומיות בשנות ה-60 שמרכזם בקליפורניה.

הסרט על אניד בלייטון משחזר בדייקנות את החיים באנגליה באמצע המאה-20. מבין שלושת הסרטים הוא בעל תקציב העיצוב הנמוך יותר, כיוון שרוב העלילה מתרחשת בביתה של הסופרת, שהוא אחוזה ויקטוריאנית במאה ה-20. בכל זאת יש הקפדה על הריהוט, הלבוש והאביזרים,  ולצופה נדמה כי הוא חי בבית הסופרת.

ההשקעה הרבה בעיצוב מעניקה לו מעין תפקיד משני בעלילה עצמה, ולדוגמא:
האפיפיורית יוהנס היתה גם רופאה, ויש קטעים אחדים בסרט שמראים אותה כותשת צמחים לצורך הכנת תרופות.
טינה טרנר היתה והינה זמרת עם מופע ראוותני, ויש בסרט שחזור נאמן של תלבושותיה והכנותיה להופעות.
אניד בלייטון כתבה את רוב ספריה בהקשה בשתי אצבעות למכונת כתיבה ישנה, שהפכה כמעט לחלק ממנה.


שלושת הנשים פעלו בסביבה שדיכאה את המין הנשי. הן זכו להצלחה אישית לאחר שנמלטו מתפקיד מוגדר תרבותית של רעיה ואם. על מנת לחיות את אהבתן הן דגלו במשמעת העצמית ובכוח הרצון כדרך להיעשות לטובות יותר ולהימנע מטעויות שיפוט. הן מצאו הזדמנות לממש את עצמן בתקופה שבה התערער שלטונם של הגברים על רקע מלחמות קשות.

לכל אלה היה מחיר גבוה. חייהן מראים גם על מגבלות ההצלחה המקצועית כמתכון לאושר. השאיפה כלפי מעלה כרוכה בהתמודדות נצחית מול כוח המשיכה. מרומי התהילה הם מקום שיש לבחון דרך קבע את הפעילות בו לא מתוך התלהבות נעורים, אלא גם על דרך הספקנות וחוש ההומור.