החתול במגפיים

מה היה קורה אילו ישראל לא היתה שולטת בתעלת סואץ

עבור ישראל התחילה מלחמת יום הכיפורים ביום תענית שהפך בעקבות המלחמה לקודר יותר. עבור מצרים היא התחילה בשישי באוקטובר, סתם יום חולין שהפך עבורם ליום חג ושמחה.

בימים אלה של ערב יום הכיפורים מלאים העיתונים בכתבות שחושפות עוד טפח מהעדויות החסויות שנמסרו בוועדת אגרנט, שאינן מוסיפות כבוד לצמרת מקבלי ההחלטות אז וכיום.

במחקר ההיסטורי מקובל לשאול לעיתים את השאלה מה היה קורה אילו מדינה לא היתה מבצעת מהלך מדיני או צבאי מסוים.

מדינת ישראל השתלטה במלחמת ששת הימים על כל חצי האי סיני, כולל תעלת סואץ.

מן הראוי לשאול את השאלה מה היה קורה אילו צה''ל לא היה כובש את תעלת סואץ, אלא עוצר ברכס ההרים שבמרחק עשרות קילומטרים אחדים מהתעלה. בין ההרים לתעלה יש אזור חולות מדבריים מישורי וצחיח לחלוטין.

יתכן וההיסטוריה היתה משתנה במאה ושמונים מעלות:

1. תנועת האוניות בנתיב המים הבינלאומי היתה נמשכת בלא הפרעה, כאשר מצרים נמצאת תחת לחץ בינלאומי וכלכלי תמידי שלא לפלוש לסיני.

2. מלחמת ההתשה לא היתה פורצת בשטח מיושב בצפיפות וגורמת נזק עצום לערי התעלה.

3. לא היתה מתפתחת בישראל הסגידה לאלופי צה''ל שנבעה מהעדפת החשיבה הצבאית הקשוחה, שביטויה המרכזי היה ההשתלטות על תעלת סואץ, על פני החשיבה המדינית הגמישה.

את הרעיון אפשר להמשיך לתקופה של מלחמת יום הכיפורים ולאחריה, בתרחיש שלפיו ישראל כבשה בכל זאת את תעלת סואץ בששת הימים:

4.  במידה וצה''ל היה ערוך בקו ביצורים למרגלות רכסי ההרים שממזרח לתעלה מודיעין השטח היה הרבה יותר טוב, והמערכה הצבאית היתה קרובה הרבה יותר למרכזים הלוגיסטיים בעורף, וזאת מבלי לסכן אותו.

5. ההתעקשות לבלום את הצבא המצרי על קו התעלה במלחמת יום הכיפורים חייבה לקדם כוחות למרחק רב בתנאי השטח החשופים. לא היה צורך להשקיע את המאמץ ההנדסי והמבצעי הקשה כל כך של צליחת התעלה.

6. ישראל היתה יכולה להודיע על נסיגה חד צדדית ממערב לתעלה לאחר  שביתת הנשק במלחמת יום הכיפורים, ולאפשר המשך השתלטות חלקית של של הארמיה השניה והשלישית המצרית על קילומטרים אחדים ממזרח לתעלה, ובדרך זאת לזכות בנקודות זכות חשובות מאד בזירה הבינלאומית ולהרוויח זמן יקר.

7. לא היתה נוצרת עילה להקמת אופ''ק ולחרם הנפט שיצר את תמונת העולם של ימינו, שבה הערבים הם כוח בינלאומי דומיננטי. אופ''ק נוצר במקביל לבידוד הבינלאומי המוחלט של ישראל, בידוד שנבע במידה רבה מכך שתעלת סואץ חיונית לכלכלתן של רוב מדינות תבל, אך היא נסתמה במהלך השנים שישראל שלטה בה.

8. ויתור מראש על נושא התעלה כקלף מיקוח במסגרת המשא ומתן לשלום היה מאפשר למצרים להיות הרבה יותר נדיבים מבחינה טריטוריאלית באזורים אחרים בסיני. 

ההשתלטות על תעלת סואץ במלחמת ששת הימים והמלחמות עליה לאחר מכן היו איוולת מרכזית של ממשלות ישראל בתקופה ההיא.

מן הראוי לשלב  את הריטואל השנתי של העלאת מחדלי הדרג הצבאי במלחמת יום הכיפורים בהעלאה בפרספקטיבה רחבה יותר של מחדלי הדרג המדיני. דבר זה הופך אקטואלי יותר ויותר ככל שמתברר כי הסכם השלום עם מצרים אינו כלי שמחזיק מים, ואין לדעת מה מדיניותה ארוכת הטווח של ממשלת ישראל בקשר לכך.

יתכן כי מיקוד כל האשמה בדרג הצבאי על מחדליו בעבר אינה אלא ניסיון תעמולה ציני של הדרג המדיני בהווה, קרי ממשלת הליכוד, לטייח ולהסתיר את טעותו הרת הגורל של מנחם בגין ז''ל, שחתם על דף נייר שבתמורתה מסרה ישראל את כל חצי האי סיני.

בימים אלה, כאשר סוגית העימות מול מצרים הופכת לחשובה יותר מאשר סוגית העימות מול איראן, מן הראוי להבהיר לעולם כולו את הקווים האדומים שאותם ישראל לא תחצה.

ספר דברים

ספר דברים הוא עליה משפל המדרגה אל מרומי האמונה.

לעומת ספר במדבר שהוא ירידה הדרגתית בעולם הספירות מספירת הכתר לספירת השורש, ספר דברים מתאר עלית מדרגה רוחנית הדרגתית: מ'דברים' אל 'וזאת הברכה'.


על פי הרמב''ן מתחלק ספר דברים לשלושה נאומים של משה רבינו, שיש בהם עלית מדרגה מובהקת: תוכחה, מצוות, ברית.
הנאום הראשון, נאום התוכחה, מטרתו להזהיר את אבותינו העומדים להיכנס לארץ.
הנאום האמצעי, נאום המצוות, מקביל לספר ויקרא אשר מכיל את מרבית מצוות התורה.
הנאום השלישי, נאום הברית, כולל נבואה לעתיד וברכה לכל אחד מן השבטים.

הפרשות בספר מתחלקות בדרך זאת לשלוש קבוצות:
דברים
ואתחנן
עקב
ראה

שופטים
כי תצא
כי תבוא

ניצבים
וילך
האזינו
וזאת הברכה

הספר הוא לפיכך מהלך של התרחבות הנשמה מההברה האחת המאופינת כ'דבר', אל אינסוף הנשמה המאופיין כ'ברכה'.


במקביל לעלית המדרגה הרוחנית יש בספר דברים מבנה משפטי של הנגדת פסוקים,
הדוגמא הבולטת ביותר למבנה ניגודי זה הוא שירת האזינו, אך החוקרים מצאו פרקים נוספים שערוכים על פי סדר דומה, ששמו הבלשני הוא 'מבנה כיאסטי'. בסדר זה משפט הפתיחה מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט הסיום. המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט שלפני האחרון, וכך הלאה. במרכז יש משפט שאין לו הקבלה, והוא המתאר את נקודת המפנה ותחילת המהפך ותהליך התיקון.

אפשר למצוא סדר כזה בפרשות של הספר:
דברים - וזאת הברכה
ואתחנן - האזינו
עקב - וילך
ראה - ניצבים
שופטים - כי תצא - כי תבוא.

הפסוקים המצטלבים בספר דברים נעים בין מידת הדין למידת הרחמים, והמבנה המצטלב הוא כלי ספרותי שבא להביע את הרעיונות שבכתוב ולהדגיש אותם כמאזני צדק. מבנה זה גם מעניק לקוראים בספר תחושת של התקדמות 'עקב בצד אגודל'.

מה שמופלא ושמייחד את ספר דברים הוא  שלעליית המדרגה הרוחנית שבו יש עלית מדרגה רוחנית מקבילה בלוח השנה היהודי.

קריאת ספר דברים מתחילה בימי תשעה באב ומסתיימת בחג הסוכות. בלוח השנה היהודי יש בין שני המועדים האלה עלית מדרגה רוחנית הדרגתית.

ימי בין המצרים ותשעה באב הם קשים מנשוא, שכן הם מסמלים את החורבן ואת המחלוקת שהייתה בעם עם שנאת חינם קשה.

אחריהם מגיעות שבע שבתות הנחמה שהן שבע השבתות בין תשעה באב לראש השנה, שבהן קוראים הפטרות לאחר קריאת התורה  העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו. עימן  מגיע גם חודש אלול שהוא חודש הסליחות.

אחרי שבתות הנחמה וחודש הסליחות מגיעים חגי תישרי, שבהם זוכים להתרוממות רוח שאין שניה לה.

בזכות כל אלה מתרחשת במהלך תקופת הקיץ של קריאת ספר דברים הקבלה עזה בין עולם הרוח לבין עולם המעשה, בין המתקיים בפנימיות לבין המתקיים בחיצוניות.


יש הרבה דרכים לתאר עלית מדרגה פיזית: מדרגות, סולמות, פירמידות וכדומה. אפשר גם לחשוב על הקבלה בין תוכן ספר דברים לתהליך ההריון באישה.

לכן מקובל לערוך במהלך תקופת קריאת הספר תיקון אישי.