20.1.2012

לחיות עם חולה אלצהיימר

טיפול בבן זוג שחולה באלצהיימר כרוך בעומס רגשי ובסבל נפשי. מי שמטפלים בבני זוג חולים סובלים יותר מלחץ דם גבוה וממחלות לב וכלי דם. הסטטיסטיקה מראה: השיפור במצבם בא רק לאחר פטירת בן הזוג.

מאת: ד"ר דניאל דליות - רופא גריאטר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית
מתוך: אתר קופת חולים כללית

1. מחקרים רבים הראו כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של מחלות כלי דם ולב ולחץ דם גבוה בקרב אנשים שמטפלים בחולה אלצהיימר.
2. דיכאון ומתח נפשי תורמים להאצה של תהליך ההחמרה בבריאות המטפלים בחולי אלצהיימר.
3. העברת החולה לבית אבות לא תמיד תורמת לירידת המתח ולשיפור מדדי הבריאות.
4. הרבה בני זוג מטפלים לוקחים הכל על עצמם, נמנעים מבקשת עזרה, אינם נחים לרגע וכך עלולים להרוס את בריאותם.

אלצהיימר היא מחלה קשה וממושכת. ההידרדרות הדרגתית ומובילה באופן בלתי נמנע למותו של החולה. בדרך למוות חווים המטופל והמטפלים בו חוויות קשות: החמרה בבעיות הבריאות, בבעיות גופניות ונפשיות ובבעיות אכילה והתנהגות.
המטפלים בחולי אלצהיימר - בן הזוג או בת זוג, בני משפחה אחרים, מטפלים חיצוניים (בדרך כלל עובדים זרים) - נושאים על כתפיהם נטל כבד הכרוך בעומס נפשי עצום.
מחקרים רבים נעשו על השפעת הטיפול בחולי אלצהיימר על המטפל. במקרים רבים המטפל הוא בן הזוג או בת הזוג, וברוב המקרים הם עצמם זקנים, פחות או יותר בגילו של הזקן או הזקנה החולים. מחקרים שונים הראו כי נוסף על העומס הנפשי הכרוך בטיפול יש לו גם השפעה על הבריאות הגופנית.

האם יש הוכחות לנזק בריאותי בעקבות הטיפול הממושך?
מחקרים רבים הראו כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של מחלות כלי דם ולב ולחץ דם גבוה בקרב אנשים שמטפלים בחולה אלצהיימר.

מה ההסבר לכך?
נראה שדיכאון ומתח נפשי תורמים להאצה של תהליך ההחמרה בבריאות. עם זאת, מחקר אחר הראה כי מטפלים שעסקו בפעילות גופנית סדירה נהנו מבריאות טובה יותר מהמטפלים שלא עשו פעילות כזאת.

ובאותו עניין: מחקר נוסף הצביע על ההשפעה הטובה שיש למסגרת תומכת שאליה הולכים מטפלים כדי להפחית את המתח הנפשי שבו הם מצויים.

האם נעשתה השוואה בין מצבם הבריאותי של מטפלים בחולי אלצהיימר לבין בני גילם שבני זוגם אינם חולים במחלה?
מחקר שפורסם בנובמבר 2011 השווה בין מטפלים בבני זוג חולי אלצהיימר לבין בני גילם שאינם מטפלים בבבני זוג שחולים במחלה. הגיל הממוצע של בן הזוג המטפל היה 75 שנים. ב־70 אחוזים מהמקרים מדובר היה במטפלת - בת זוגו של החולה.
אחת לשנה ובמשך שלוש שנים בדקו החוקרים מדדים שונים כמו פעילות גופנית או עישון, מצב בריאות, תרופות, מתח נפשי ותוצאות בדיקות דם. החוקרים גם ביקשו לראות האם יש שינוי במדדים האלה מיד לאחר שהחולה הועבר למוסד סיעודי, והם בדקו שוב את המדדים האלה שלושה חודשים לאחר ההעברה.

מה גילו החוקרים?
מהמחקר עולה שהמטפלים עשו פחות פעילות גופנית, סבלו מבעיות בריאות רבות יותר, ישנו פחות טוב וסבלו יותר מדיכאון וממתח נפשי. למטפלים היו יותר בעיות בריאות מאשר למטפלות, ולמטפלים ולמטפלות בעלי השכלה נמוכה היו יותר בעיות מאשר לגברים ולנשים בעלי השכלה גבוהה. במשך המחקר נכנסו כמה מטופלים לבית אבות, וכמה מטופלים הלכו לעולמם.
בבדיקות שנעשו נצפתה ירידה בגורמי הסיכון לאחר הפטירה. לאחר ההעברה של בן הזוג החולה לבית אבות נצפו תגובות שונות: אצל המטפלים שהיו במתח נפשי גבוה המצב לא השתפר ולעיתים אף החמיר. מנגד - אצל אלה שהיו במתח נפשי נמוך, המצב השתפר עם ההעברה. ההשפעה המשמעותית הייתה על לחץ הדם ועל רמת השומנים בדם מסוג טריגליצרידים.
המחקר הראה כי בריאותם של בני זוג של חולי אלצהיימר המשמשים מטפלים טובה פחות מאשר בריאותם של בני גילם שאינם מטפלים. המחקר מראה גם שהסיכון לבעיות לב וכלי דם גדול יותר בקרב המטפלים. המטפלים גם סובלים יותר ממתח ומדיכאון.
המחקר הראה שלאחר הפטירה יש ירידה בגורמי סיכון - בעיקר לחץ דם גבוה ורמה גבוהה של טריגליצרידים. מחקרי עבר הראו שלחץ דם ורמת טריגליצרידים מושפעים ממתח.
המתח קשור בעליית חומרים בדם כמו אדרנלין, נורדרנלין וקורטיזול. אלה חומרים שמחמירים את מצב הבריאות. ירידת המתח מורידה את רמת החומרים האלה בדם.

האם פטירתו של בן הזוג תורמת לשיפור במצב בריאותו של בן הזוג המטפל?
עם כל הצער, התשובה היא בדרך כלל חיובית. יש פחות עומס נפשי שכרוך בטיפול, יותר זמן לפעילות גופנית, יותר זמן להכנת אוכל בריא ולפעילות של פנאי.
עם זאת, ההעברה לבית אבות או למוסד סיעודי לא שיפרה את המצב אצל כולם. המצב לא השתפר אצל אלה שסבלו ממתח נפשי גבוה, אך הוא השתפר אצל מי שסבלו ממתח נפשי מתון. משמעות הממצאים: ההעברה לבית אבות לא הפחיתה את המתח אצל המטפלים הלחוצים, והם נותרים אוכלוסייה בסיכון.

מהן המסקנות?
המחקר מחזק את הדברים שידענו. קשה מאוד לטפל בבן זוג חולה אלצהיימר, עם כל האהבה והמסירות. יש מטפלים שסובלים מבחינה נפשית ובעקבות כך מחמירות בעיות בריאות שונות.
הפטירה של בן הזוג החולה - עם כל הצער שבדבר - תורמת להקלה מובנת, לשחרור מהעול הכבד שרבץ על אדם לא צעיר.
העברת המטופל לבית אבות לא תמיד תורמת לירידת המתח ולשיפור מדדי הבריאות.
יש לראות בבני הזוג המטפלים בחולי אלצהיימר אוכלוסייה בסיכון לבעיות בריאות. הם נותרים אוכלוסייה בסיכון גם אם מעבירים את בני הזוג החולים לבית אבות. יש לזמנם לבדיקת רופא, לעשות להם בדיקות דם לפי הצורך ולהמליץ להם על טיפול להפחתת מתח ודיכאון - אם הדבר נדרש. כן מומלץ להפנותם לעמותת אלצהיימר שקיימת במקומות רבים בארץ - שם יוכלו לחלוק את קשייהם עם אחיהם לגורל ולקבל עצות טובות.
כדאי מאוד ליצור קשר עם בני המשפחה האחרים - למשל אחים או ילדים של המטופל - ולבקשם לעזור לבן הזוג המטפל ככל יכולתם. הרבה בני זוג מטפלים לוקחים הכל על עצמם, נמנעים מבקשת עזרה, אינם נחים לרגע וכך עלולים להרוס את בריאותם.

האלצהיימר והסכיזופרניה הן מחלות דומות, כיוון שהחולים בהן מתנהגים בשיטיון.
צריך להקביל בין הטיפול בחולי אלצהיימר לטיפול בחולי נפש במסגרת המשפחה.
יש  קשר בין מאמרו של דר' דליות לסוגית העברת הטיפול בחולי הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. אין ספק כי מהלך זה, שאושר עוד לפני כ-17 שנה אך הפעלתו  מתעכבת שוב ושוב, יגרום לנטל נוסף על קופות החולים. אך יש לראות את טובת הציבור כחשובה יותר.
משפחות של חולי אלצהיימר נתמכות היטב על ידי מערכת הרפואה המשפחתית בקופות החולים, וכך יהיה גם מצבן של משפחות המתמודדים עם בעיות נפשיות לאחר ביצוע הרפורמה.

16.1.2012

גשר המוגרבים - גשר החמלה

לאחרונה התעוררה מחלוקת בין הרשויות היהודית והמוסלמית המופקדות על הר הבית, בכל הנוגע להקמתו מחדש של גשר המוגרבים הקורס.

הגשר, שמקומו הוא מימין לרחבת הכותל, ומשמש לעלית מי שאינם מוסלמים אל רחבת הרב הבית, הוא במצב רעוע ביותר ועומד להתמוטט.

כתוצאה מכך הוא גודר וחוזק באופן מאולתר ומכוער, ומראהו זה פוגם בחוויה הדתית של מי שמגיעים אל המקום הקדוש.

אדריכלים הכינו תוכניות לגשר חדש, והעיריה הוציאה צו הריסה לישן, אך הביצוע מתעכב מחשש להתעוררות זעם בעולם המוסלמי.

תגובות אלה עלולות להתגבר, חושש ראש הממשלה, עד למדרגה של מלחמה, ולכן המצב בשטח מוקפא.

כיצד אפשר להפוך את הבעיה להזדמנות?

אפשר להציג את גשר המוגרבים כגשר שמקרב בין הדתות, כזה המבטא את רגש החמלה הקיים בכל אדם ובכל דת.

מי שמגיעים אל הר הבית מבטאים רגשות שונים, ובוודאי גם אמונה קיצונית ובלעדית בדתם. אך המקום, כידוע, נועד לתפילה במלוא קשת הרגשות אשר הלב מסוגל להביע, בין אדם למקום, לחברו, ולעצמו.

בין הרגשות החשובים ביותר שיש לאדם, ואולי החשוב ביותר, נמצא רגש החמלה, המפייס ומקשר אותו עם חבריו והעולם החיצון כולו.

החמלה היא גם זאת המפייסת ומקשרת בין הדתות השונות.

אך לא נמצא עד כה על הר הבית אלמנט אדריכלי כלשהוא שיבטא זאת.

הגשר, אלמנט הנדסי-אדריכלי המקשר בין שני מקומות שאין כל דרך אחרת לקשר ביניהם, מתאים מאין כמותו לבטא את רגש החמלה.

מי שפוסע על גשר כלשהוא מתמלא חמלה. החמלה של העובר על הגשר היא בתחילה  חמלה עצמית, חמלה של האדם על עצמו החושש ליפול לתהום שבין שמיים לארץ. אך מתוך החמלה העצמית צומחת גם הזדהות עם האחרים שפוסעים על הגשר, וההבנה כי גורל האדם הוא אחד, וכולנו פוסעים במקומות בהם הלכו אחרים לפנינו. 

במהלך ההיסטוריה של האדריכלות הצליחו אדריכלים דגולים לבטא באמצעות גשרים שבנו תפישת עולם רוחנית, שלפיה הגשר שבנו מגשר בין העולמות לא מבחינה תחבורתית בלבד, אלא גם מבחינה רוחנית. זאת על ידי מתן עיצוב מיוחד לגשר שבנו, כזה שמציג גם השקפה אמנותית אוניברסלית. 

גשרים לדוגמא שמבטאים רוחניות בדרגה גבוהה הם גשר הזהב בסן פרנציסקו, וגשרים יפניים מסוימים שההקפדה על עיצובם באה לומר כי הדרך חשובה יותר מאשר המטרה. המסע על הגשר, המעבר הזהיר מתוך חמלה בין שני עולמות מנוגדים, חשוב יותר גם מנקודת המוצא.

יש גשרים שזכו להפוך למייצגים של קשר זה בעל כורחם, כמו הגשר העתיק במוסטאר בבוסניה, שנבנה כשמצידיו שכנים עוינים זה לזה, ושיקומו בעיקבות המלחמה ביניהם הפך להיות סמל שיקום המחלוקת ביניהם.

כזה צריך להיות גשר המוגרבים. הושקעה בוודאי חשיבה רבה בעיצובו של הגשר החדש, ויתכן כי נעשתה גם חשיבה על מהותו באורח שהוצג כאן, כי כזאת צריכה להיות דרך הצגתו בפני הציבור הרחב בעולם כולו.

הגשר העתיק במוסטאר בבוסניה

2.1.2012

דאונים במלחמה

הטסת לוחמים על ציודם באמצעות דאונים אל שדה הקרב בעורף האויב פותחה על ידי הגרמנים בשנות ה-1930 המאוחרות. השימוש בדאונים בשדה הקרב התבקש מאליו בגרמניה הנאצית, שחיפשה כל דרך לשקם ולהגדיל את חיל האוויר שלה. המושג 'כוחות מוטסים' היה מהפכני באותה תקופה. אך לרשות גרמניה עמד ניסיון שאין שלו בתחום הדאיה, וכך נבנו דאונים גדולים שיכלו לשאת עשרות לוחמים, וכלי רכב ותותחים קלים.

בעת תכנון הפלישה לצרפת התברר למטכ''ל הגרמני כי המבצר הבלגי השולט על הגבול לאורך הנהר מאז הוא מחסום בלתי ניתן לכיבוש מהקרקע. היה זה היטלר בעצמו אשר הציע את הרעיון להנחית דאונים על הגג הגדול של המבצר, שהיה שטוח ונטוע דשא. 8 דאונים שנשאו 85 לוחמי סער נחתו על הגג בשעות הבוקר המוקדמות של ה-10 למאי 1940. בכך נפתחה המערכה לכיבוש צרפת ובלגיה על ידי הנאצים. לא קדמה לפעולה כל הכרזת מלחמה. עובדה זאת יצרה הפתעה מוחלטת אצל הכוחות הבלגים, אשר נכנעו במהרה.

הצלחת הפעולה עודדה את הגרמנים להתחיל כמעט בדיוק שנה לאחר מכן, ב-20 במאי 1941, את המבצע לכיבוש האי כרתים, באמצעות פלישה מסיבית של דאונים עמוסי חיילים, יחד עם כוחות גדולים של צנחנים שצנחו ממטוסים. הקרב על כרתים היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוטס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני. בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית.
הקרב התנהל כשהוא רצוף טעויות של שני הצדדים בכל התחומים, אך בסופו של דבר נכנעו בעלות הברית ב-1 ביוני, לא בלי שהסבו אבדות כבדות לגרמנים.
הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית. בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. אך לאור האבדות הכבדות של כוחות מוטסים, שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעיניו של היטלר היו האבדות בצנחנים גרמנים גבוהות מאוד, והגרמנים נאלצו לבחון מחדש את דוקטרינת הכוחות המוטסים שלהם, דבר שהוציא מכלל פעולה בקנה מידה גדול את השימוש בנשק זה בברית המועצות.
האבדות הכבדות של חיל האוויר והכוחות המוטסים בכרתים התווספו אצל פילדמרשל גרינג לחדשות מרות אחרות בתחום התעופה הגרמנית, ובראשן הסילוף שעשה ארנסט אודט במספרי המטוסים שיוצרו על ידי התעשיה האוירית. היה זה ערב הפלישה לברית המועצות, וגרינג נותר עם אלפי מטוסים פחות מהתכנון ועם כוח מבצעי חשוב, הכוחות המוטסים, שהוכח כבלתי יעיל בשדה הקרב. עם כל אלה על שולחנו הוא חתם, כחודשיים לאחר מכן, על הפקודה להיידריך להתחיל ב'פיתרון הסופי'. היה זה מהלך שנועד לפצות על החסר.

לאחר האבדות הכבדות בעת הפלישה לכרתים הפסיקו הגרמנים לעשות שימוש בלוחמה בקנה מידה גדול באמצעות דאונים, אך הם ערכו מספר מבצעים קטנים, מפורסמים ומתוקשרים. אחד מהם היה חילוץ מוסוליני משביו בהרי איטליה ב-12 לספטמבר 1943. גנרל הקומנדו סקורציני נחת עם כוחותיו באמצעות דאונים על רחבת הדשא שלפני המלון בו הוחזק מוסוליני, הצליח להתגבר על השומרים, והמריא עימו מהמסלול הקצר באמצעות מטוס קל.
מבצע שני נערך נערך במרץ 1944 ביוגוסלביה, בניסיון ללכוד את המרשל טיטו. הדאונים נחתו במפקדתו בשעה שהתקיים בה כנס גדול של מפקדי פרטיזנים. אך טיטו הצליח להימלט ואילו הכוחות המוטסים ספגו שוב אבדות כבדות.

בעלות הברית התרשמו מהפוטנציאל של הכוחות המוטסים בקרב על כרתים. כמות הנפגעים הגרמנים לא הייתה ידועה להם, והם החלו בבניית דיוויזיות מוטסות משלהן. אלה התחילו לפעול באופן רציני לאחר הפלישה לנורמנדיה בלבד.

השימוש בדאונים במלחמה פסק לאחר מלחמת העולם השנייה. את מקומם החליף השימוש הנרחב במסוקים, שמשמשים עד היום כאמצעי המקובל ביותר להטסת לוחמים אל שדה הקרב.