16.3.2011

פליטת פלוטוניום מפוקושימה ביפן


הכור הגרעיני בפוקושימה


בסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות למשך אלפי שנים.

היפנים משתמשים בפלוטוניום, שהוא יסוד רעיל ביותר ובעל תגובת שרשרת מהירה מאד, בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה.

הצונאמי התרחש חודשים אחדים בלבד לאחר תחילת השימוש ביפן בשיטה חדשנית זאת להפקת אנרגיה גרעינית.


בבריכת המוטות הגרעיניים המשומשים והמצוננים בפוקושימה יש מוטות אוראניום רדיואקטיבי.

בריכה זאת היא חסרת מכסה מגן.

התחממות היתר שלה, ושל הפירים בהם יוצרים את האנרגיה הגרעינית, עלולה לגרום לדליפה רדיואקטיבית מסוכנת מאד.

בתרחיש הגרוע ביותר ידלוף ענן רדיואקטיבי והרוח תפנה אותו לכיוון מטרופולין טוקיו בן 40 מיליון התושבים. האסון שיתרחש יהיה גרוע מאסון צ'רנוביל.


הנה מה שכותב הפרופסור להנדסה גרעינית עוזי אבן על הנושא באתר חדשות האנרגיה:

'היפנים דיווחו שליבות הכורים עדיין שלמות – ואני מטיל ספק בכך.'

'החום בכור היה גבוה מאד. מוטות הדלק הגרעיני נחשפו והתחממו כל-כך, בעוד שדווח על ירידה במפלס מי-הקירור. אבל למעשה נוצרה תגובה כימית שבה נוצר גז מימן – וזה חומר נפץ – ולכן התחולל פיצוץ. '

'היפנים לא דיווחו על כך שמאז ספטמבר האחרון עברו להשתמש בתחמוצת הפלוטוניום - MOX בכור האחרון מבין השלושה שהתפוצץ. הפלוטוניום הוא מזהם גרוע, רעיל מאד. בהחלט אפשר לכנותו 'נבזי'. רעילותו היא בגלל הקרינה שהוא פולט. לסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות אלפי שנים. זה לא צ'רנוביל. שם לא היה פלוטוניום והתושבים באזור שמסביב לכור, שהתפוצץ לפני 24 שנים, חזרו לחיות בו.'

'להערכתי הנזקים עלולים להיות הרבה-הרבה יותר גדולים בהיקפם מכפי שמדווח עתה, והם יורגשו לטווח-זמן ארוך מאד.'


גם סרגיי קיריינקו, ראש תאגיד הגרעין של רוסיה, התבטא היום כי: "האסון הגרעיני ביפן מתפתח לפי התסריט הגרוע ביותר".

לדבריו, בגלל שהיפנים לא מעבירים מידע מהימן על המתרחש בכורים שנפגעו, מומחים רוסים נדרשו להריץ מודל לפי הנתונים הקיימים, וממנו עולה ההערכה החמורה.

מהמידע שהפיקו עולה כי תוצאות המשבר החמורות רק יקצינו.


להלן ידיעה בחדשות האנרגיה מתאריך 18/9/2010 אודות תחילת השימוש בפלוטוניום ביפן:

חברת החשמל הגדולה ביפן הודיעה כי הפעילה את תחנת הכח הגרעינית בת 784 מגהואט בפוקושימה.
התחנה תשתמש לראשונה בעולם בדלק גרעיני חדש הקרוי 'מוקס' - mixed-oxide - MOX.

תחנת הכח כוללת 6 יחידות הפעלה והיא מהגדולות בעולם.
זאת תחנת הכח הגרעינית העתיקה ביותר שהחברה מפעילה.
התחנה הושבתה ביוני לצרכי תיקונים.

חומר הגלם MOX הוא תערובת ממוחזרת, זולה וקלה יותר להכנה, של אוראניום בתוספת פלוטוניום.


ידיעה מתאריך 11/10/2009 מחדשות האנרגיה אודות ההחלטה להשתמש בפלוטוניום בכורים גרעיניים ביפן:

נדחתה הטענת דלק גרעיני על בסיס פלוטוניום בכור הגרעיני השלישי של תחנת הכח הגרעינית גנקאי ביפן.
זה הנסיון הראשון ביפן של שימוש בדלק זה.
הדחייה נגרמה לבקשת בית הנבחרים המוקמי.

הפלוטוניום נוצר על ידי מיחזור מוטות אוראניום לאחר שימוש בכורים גרעיניים.
המיחזור מגדיל את האנרגיה המופקת ב-12% .
אם משתמשים גם באוראניום הממוחזר האנרגיה גדלה ב-22%.
התהליך מאפשר גם הפרדה של החלקיקים הרדיואקטיביים המסוכנים ממוטות דלק משומשים, ובדרך זאת הקטנת הסיכון מהם ב-60%.

יפן בחרה בשיטה זו כדרך בה תפעיל את כוריה בעתיד.

המדינה מתכוונת להקים 18 כורי פלוטוניום עד שנת 2015, ולייצר בדרך זאת אנרגיה גרעינית להפקת 40% מהחשמל ביפן.

עד שנת 1998 שלחה יפן את מוטות האוראניום המשומשים שלה לצרפת ואנגליה לצורך מיחזור והפקת הפלוטוניום. אולם החל מאותה שנה היא התחילה לאגור אותם למטרות ייצור במתקניה.


יבשם עזגד כותב על היתרונות של כורי פלוטוניום, המכונים גם 'כורי דגירה', לעומת כורי אוראניום:

'המלאי העולמי של אוראניום 235, שעליו מבוססים כורי הביקוע הרגילים, יכול להספיק להפקת חשמל בעולם למשך כמה עשרות שנים בלבד.
שימוש בפלוטוניום יכול להספיק לכמה אלפי שנים.'

הפלוטוניום אינו קיים בטבע. הוא נוצר כתוצר לוואי של תהליך הביקוע הגרעיני של האוראניום המתרחש בכורים גרעיניים.

'כדי להפיק די חום הדרוש לייצור הקיטור בכורים, יש לבצע ביקועים גרעיניים בקצב מהיר, שאפשר להשיגו רק באוראניום 235.
כדי לבקע את גרעין האטום של האוראניום 235, יש להוסיף אליו ניוטרון אחד, ההופך אותו לאוראניום 236 – שמתבקע מייד ויוצר שני גרעינים נפרדים, קלים ויציבים יותר.
כך נוצרת תגובת שרשרת, הגורמת המרה מהירה של חומר לאנרגיה רבה מאוד.
בתהליך הזה, המתקיים בכל כור ביקוע גרעיני, נוצר מוצר לוואי חשוב: יסוד רדיואקטיבי כבד ולא יציב שאינו מצוי בטבע – פלוטוניום 239.
הפלוטוניום בקיע ממש כמו האוראניום הנדיר, אוראניום 235, ולפיכך הוא מתאים כמוהו ליצירת פצצה גרעינית – וגם להפעלת כורים גרעיניים להפקת חשמל.'

'הפלוטוניום בכור דגירה מוקף בשכבות של אוראניום 238, שנפוץ מאד בטבע אך לא בקיע.
חלק מהניוטרונים שניפלטים בתהליך הביקוע של הפלוטוניום נילכדים באטומי האוראניום 238.
בתהליך זה הופך האוראניום 238, שאינו מתאים לשמש דלק גרעיני, לפלוטוניום 239 שהוא דלק גרעיני יעיל ביותר.'

'הצרפתים היו הראשונים שבנו והפעילו כורי דגירה בעלי הספק מעשי.
במדינות אחרות נתקלו המצדדים בכורים כאלה בהתנגדויות שונות, שהתבססו בעיקר על חשש בטיחותי מתגובת השרשרת המהירה של הפלוטוניום.'

10.3.2011

האנשה של ארץ ישראל דרך שמות וסיפורי מקומות


האנתרופומורפיזם הוא ייחוס מאפיינים אנושיים לבעלי-חיים ולעצמים למיניהן.
זאת אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. האדם ייחס תכונות אנוש לעצמים חיצוניים רבים ככל האפשר עוד משחר האנושות.
פעולות היסוד של האדם הן טיפולו בגופו: הניקיון, הדאגה לבריאות, האכילה, וכדומה. מציאות פנימית זאת היא אמצעי שמאפשר לאדם לבחון דרכו את המציאות החיצונית.
לפיכך גם בימינו נפוצה מאד החשיבה אודות עצמים חיצוניים כבעלי תכונות כמו-אנושיות.

גלגל המזלות מהווה דוגמא מובהקת לכוחה העצום של תכונת האנתרופומורפיות בתרבות האנושית.
מפת כוכבי השמיים היא המפה האנתרופומורפית המוקדמת ביותר. עוד בשחר ההיסטוריה כינה האדם את קבוצות הכוכבים שאיתר בשמות מתחום ההוויה האנושית: דמויות, בעלי חיים, וחפצים.

דתות פגאניות שונות עסקו כמעט לחלוטין באלוהויות אשר היו בעלות תכונות אנוש כקנאה, שנאה ואהבה.
לדוגמא, האלים במיתולוגיה היוונית, גם הנבחרים שביניהם כדוגמת זאוס ואפולו, תוארו כלובשי דמויות אנוש.

האמונה הדתית המונותיאיסטית רואה, באופן כללי, כבלתי נכון לתאר את אלוהי היהדות, הנצרות והאיסלאם כאנושיים. האלוהים בהן מופשט לחלוטין בצורתו ובתכונותיו.
למרות זאת, קשה ביותר לאדם הממוצע לתאר את האלוהים כחסר דמות.
סיפור הבריאה התנכ''י עצמו מתאר כי האלוהים ברא את האדם בצלמו.


המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך הוא מציין תכונות רוחניות בלבד.
הוא אינו מתקשר לדמות אדם פיזית.
הוא אינו מתקשר גם לגלגל המזלות או לכל ביטוי אנתרופומורפי נשגב אחר.


החוקרים הקלאסיים כינו כל מפה שיצרו בשם "דמות העולם".
כינוי זה ממצה את מהותה המורכבת של הכרטוגרפיה ככלי בשירות יוצריה.
מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות.
מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע ותפיסת העולם של יוצריהן.

למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, הוא עודנו נתון לציווי של עיצוב אסטתי.
גם מפות מדויקות מייצגות על כורחן נקודת מבט פרשנית ומגמתית. בכל מפה, גם המתקדמת ביותר מבחינה מדעית, מוטמעים תכנים שונים, וביניהם פוליטיים, על פי הדגשתם של מזמיני המפה.
במקביל, השימוש המושכל בכלים אמנותיים מאפשר עיצוב של מפות מרהיבות-עין שנתפשות כיצירות אמנות בפני עצמן.


ארץ ישראל זכתה לרצף התיעוד הכרטוגרפי הממושך ביותר בהיסטוריה.
סקירת מפות ארץ הקודש מראה כי הכרטוגרפים התמקדו בכיוון אחד: מאמץ לדייק ככל האפשר בתיאור פני הנוף.
המאמץ זכה להצלחה חלקית בסוף העת העתיקה, באמצעות הכרטוגרף פטולמי [87-150 לספירה].

למרות המיפוי הרב, אין כל זכר לאפשרות דמות האנוש של הארץ בכל כתבי הדתות השנות.
המשכילים שהתעמקו בגאוגרפיה של ארץ ישראל עשו זאת מתוך הגישה המדעית והדתית, והתעלמו מהגישה האנתרופומורפית.
חז''ל שרטטו שרטוטים בודדים בלבד של מפת ארץ ישראל, בעיקר כמרובע פשוט.
רש''י צייר עוד במאה ה-11 את הארץ כמרובע בו מסומנים בעיקר גבולות השבטים. הוא התחיל בכך מסורת שרטוט שנמשכה עד לגאון מוילנה בסוף המאה ה-18.


לתושבים הקדומים של ארץ ישראל לא היו תצלומי לווין ואמצעי מדידה משוכללים כדי למפות בהם בדייקנות את השטח.
מצד שני הם היו קשובים הרבה יותר לרחשי הטבע, נחנו באינטואיציות שחיפו על החסר, וגיבשו דימוי אנתרופומורפי של הארץ.

לימודי ארץ ישראל מוכיחים כי היתה זאת מסורת קדומה שנמסרה מדור לדור.
תושבי הארץ בתקופותיה השונות העניקו שמות למקומות רבים על פי התפישה של מפת ארץ הקודש בדמות האדם. סיפורי ארץ ישראל רבים, ביניהם רבים מסיפורי המיקרא, מבטאים זיקה לרעיון זה.
היתה זאת דרך עממית לביטוי אהבת הארץ, שלא זכתה להכרה מצד המשכילים.


לדובר עברית שחי בארץ כיום נדמה כי שמות של ישובים רבים מאד, עתיקים וחדשים כאחד, הם ברוח מפת דמות האדם של ארץ הקודש. יודעי השפה הערבית ימצאו בוודאי שמות מקומות רבים נוספים.
ארועים מקומיים בחדשות נתפשים לעיתים כאילו קרו כתוצאה ממיקומם על פי המפה.


להלן דוגמאות אחדות של שמות וסיפורי מקומות בארץ ישראל ברוח דמות האדם של ישראל:

ירושליים – איזור הפה במפה
המשפט שעימו העיר מזוהה יותר מכל הוא: דבר ה' מירושליים.

יריחו – איזור האוזן במפה
העיר יריחו נכבשה על ידי בני ישראל באמצעות תקיעת חצוצרות שהפילו את החומות.

עזה – איזור הסנטר במפה
פרוש השם עזה הוא בעברית אומץ, שם שמתאים לאזור הסנטר התקיף. שמשון מת שם מות גיבורים.

יפו – איזור הפה במפה
המילה יפו דומה מאד למילה פה בעברית. לוויתן בלע את יונה הנביא שהפליג מיפו.

חיפה – איזור האף במפה
המילה חיפה דומה מאד בעברית למילה אף.

ג'בל ליבני – איזור הלב במפה
שם ההר הוא דומה מאד למילה בעברית לב.

נהר הליטאני – איזור קו הקודקוד במפה.
פרוש המילה ליטאני בלטינית הוא תפילה.


ההאנשה היא הנדסת אנוש פשוטה ומתוחכמת כאחת.
הגורם האנושי מוצא בה את ביטויו המלא.
היא שולחת שלוחות לכל תחומי החיים.

יחס הזהב הוא אחת הדרכים המרכזיות ליצירת דיאלוג זה בין אדם לעולמו.
מפת ארץ הקודש בדמות האדם מציגה האנשה מקורית וטבעית.
ניתן למצוא את יחס הזהב במפה.

8.3.2011

הפוטוריזם


הפוטוריזם [עתידנות] היתה תנועה אמנותית וחברתית שקמה באיטליה בראשית המאה ה-20. היא היתה בעיקרה איטלקית, אך היו תנועות מקבילות לה גם ברוסיה, אנגליה ומדינות רבות אחרות. דמותו של גבריאל ד'אנונציו שמשה לה כהשראה בתחילת הדרך.

הפוטוריזם פנה לרגשותיו של האדם המודרני, ולהתנסותו באמצעי הייצור, התיקשורת והתחבורה המתקדמים והמהירים, מהמטוס ועד לטלפון, מהקולנוע ועד למזון המהיר. אלה תוארו ככל ביטויי הקידמה שמשנים בהכרח את כל חיי היומיום, ובדרך זאת משנים את אופני הביטוי של המשורר והצייר.


מייסד הפוטוריזם והדמות הבולטת ביותר בתנועה היה איש העט האיטלקי פיליפו תומאסו מארינטי.

מארינטי הקים את התנועה בהיותו בגיל שלושים, עם כתיבת 'המניפסט הפוטוריסטי' ב- 1905. במהרה הצטרפו אליו אמנים איטלקים צעירים.

מארינטי ביטא תיעוב עז לכל מה שהוא ישן, ובמיוחד למסורת הפוליטית והאמנותית. הפוטוריסטים העריצו מהירות, טכנולוגיה, נעורים, ואלימות. הם אהבו את המכונית, המטוס, והעיר התעשייתית. כל אלה ייצגו עבורם את ניצחון הטכנולוגיה האנושית על הטבע.

באותה מידה הם היו לאומנים נלהבים. הם שללו את תרבות העבר וכל תרבות חיקוי כלשהיא, והיללו את המקוריות לשמה, גם אם היתה נועזת, וגם אם היתה אלימה.


הפוטוריסטים פעלו בתחומי אמנות רבים, כולל ציור, פיסול, קרמיקה, עיצוב גראפי, עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים, תיאטרון, קולנוע, אופנה, ספרות, מוזיקה, ארכיטקטורה, ואפילו גסטרונומיה.

הפוטוריסטים הבדילו עצמם מיתר סגנונות האמנות המודרנית בזכות דחף הרצון שפיעם ביצירותיהם. הם טענו כי האמנות זקוקה לדרמה, לתנועה והתנגשות כוחות הנפש, בדומה למתרחש בטבע.


היו קווים מקבילים רבים מאד בין הנאציזם לפוטוריזם: אהבת העתיד והנעורים, אהבת המודרניזציה והטכנולוגיה, האלימות, הלאומנות, המלחמה, ועוד.

כמו הנאצים, הפוטוריסטים הירבו לעסוק בטכנולוגיה בכלל, ובטכנולוגיה צבאית בפרט. לכן הפך העיסוק בתעופה בהדרגה למרכזי בתנועה, ככל שהטיסה הפכה להיות נגישה לאנשים רבים יותר.

המטוס הפך לשחקן ראשי בדרמה הפוטוריסטית. הציור האוירי נחשב כפיסגת הישגי הפוטוריזם, ואופייני לשלב האחרון של התפתחות התנועה, בסוף שנות ה-1930 וראשית שנות ה-1940.


מארינטי הקים בשנת 1918 את 'המפלגה הפוטוריסטית הפוליטית', אשר שנה אחת בלבד לאחר מכן התמזגה עם מפלגתו של בניטו מוסוליני, והפכה בכך את מארינטי לאחד מראשוני התומכים והחברים של המפלגה הפאשיסטית האיטלקית.

ב-1919 הוא השתתף בחיבור 'המניפסט הפאשיסטי', שהיה המניפסט המקורי של התנועה הפאשיסטית האיטלקית.


אלא שיסוד חופש הביטוי המובנה בפוטוריזם לא מצא חן בעיני השמרנים מהמפלגה הפאשיסטית האיטלקית. הפשרה שעשו הנאצים לטובת 'הסדר הטוב' השפיעה עליהם, והניעה גם אותם לראות בפוטוריזם אמנות מנוונת.

מארינטי עשה צעדים רבים של התחנפות למשטר, כאשר בכל צעד הוא הפך לפחות ראדיקלי ואבאנגארדי.

הידידות האישית בין מארינטי למוסוליני, שעברה תהפוכות רבות, סייעה לפוטוריזם להישאר תנועת אמנות אוטונומית באיטליה, אך לא מעבר לכך. דמותו השמרנית יותר של גבריאל ד'אנונציו התאימה יותר למטרות של מוסוליני, והוא הפך אותו ל'משורר החצר של המפלגה הפאשיסטית.