הפרשה פותחת בפסוק: וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור.
בכל פרשות ספר ויקרא שזורים דינים אינטימיים רבים בנושאי טהרה ואישות.
פרשת בהר סיני שונה מבחינה זאת מיתר הפרשיות. לא מופיעים בה דינים אישיים בכלל, והיא מוקדשת להילכות צדק כלכלי, חברתי וסביבתי, שהמרכזית בהן היא מצוות השמיטה.
על פי דמות האדם של ארץ הקודש הר סיני הוא גוף האדם. הגוף השלם מסמל בריאות ושפע, וכתוצאה מכך הוא מקור לחוקים כמו חוק השמיטה, שמשפיעים ישירות על הבריאות והטהרה האישיים גם אם אינם קשורים לכך למראית עין.
בפרשות ספר ויקרא המופיעות לאחר פרשת אחרי מות הנושאים ערוכים על פי מדרג קדושה יורד, כלהלן:
פרשת קדושים עוסקת בעיקר במצוות בנושאי אדם וחברו.
פרשת אמור עוסקת בעיקר בחגי ישראל, מועדיהם והלכותיהם. החגים הם בתווך שבין הקדושה לחולין.
פרשת בהר סיני עוסקת בעיקר בדינים והלכות בנושאים כלכליים.
הפרשות בספר ויקרא סובבות סביב עבודת המשכן שבמוקדו אש התמיד.
האש היא ציר אנכי, עולה ויורד.
הפרשות בספר ויקרא ערוכות באופן מובנה, כמהלך מדורג של הגעה למצב של קדושה, וירידה הדרגתית ממנה.
בחלקו הראשון של ספר זה מפורטות מצוות שבין אדם למקום, שהמשכן דיני טומאה וטהרה.
שיא המהלך הוא בתאור עבודת יום הכיפורים של הכוהן הגדול בתחילת פרשת אחרי מות.
יום הכיפורים כשמו כן הוא. הוא נועד לכפר על עוונות היחיד והכלל, בעיקר באמצעות טכס השעיר לעזאזל המפורט בפרשה.
אחר תאור עבודת יום הכיפורים עוסק ספר ויקרא עד סופו בעיקר בדינים ומצוות של צדק וסדר חברתי, במדרג יורד מהאינטימי אל עבר הפורמאלי.
מהלך זה של עליה וירידה הדרגתיים בדרגת הקדושה בא לידי ביטוי גם במשפט המילים השגור בפי רבים: 'אחרי מות קדושים אמור'.
משפט מאולתר זה הוא חיבור שמות שלושת הפרשות בסדר הופעתן.
המשפט מסכם על רגל אחת את תוכן ספר ויקרא, אשר בגלל הדינים הרבים והסבוכים שבו יש מי שמתקשים למצוא בו ידיהם ורגליהם.
