פרשת ניצבים

בפרשה זאת, האחרונה לפני ראש השנה, העם ניצב וממתין להוראות, שהן כריתת הברית והברכה שמשה עומד לברך בטרם חציית נהר הירדן לעבר ארץ ישראל.

באמצעות הפסוק 'אתם ניצבים היום כולכם', מודגש כי הניצבים, אינם רק מי שנוכחים, אלא גם מי שאינם, מי שהיו ומי שיהיו.

המקום גם הוא אינו מוגבל, כי מיד בהמשך מופיע הפסוק: 'גם אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך'.

הפרשה מציינת במפורש את כוליות המקום והזמן. היא מתארת אינסוף בראשיתי, שבו ההוויה האלוהית היא מוחשית.

זאת תחושת שלווה 'בודהיסטית', שהיא המתאימה ביותר לתקופה שלפני ראש השנה החדשה.

זאת תחושת מלכות בענייני העולם, שאין צורך להיאבק בו יותר.

מתוך אחדות הזמן והמקום אפשר להסיק את האמונה באל אחד.

לכן 'לא נפלאת היא בקשתו ולא רחוקה, לא בשמים ולא מעבר לים, קרוב הדבר מאד לעשותו'.

לפני כניסתם לארץ הקודש בני ישראל הופכים למלכים, והם יכולים להכתיר את הקב''ה למלך עליהם.

פרשת כי תבוא

לאחר פרשות שופטים וכי תצא, העוסקות בילדות ובנעורים, מגיעה פרשת כי תבוא, העוסקת באדם המבוגר, שיש לו אחריות, ובפרט אחריות לרכוש.

אין רכוש חשוב יותר מאשר האדמה.

לכן פותחת הפרשה במצוות הבאת הביכורים.

מצוות מתן המעשר מפרי האדמה לעניים מופיעה מיד לאחר מכן.

האדמה היא במובן הרחב הסביבה בה אנו חיים.

קיים דיאלוג מתמיד ומזכך בין האדם לסביבה, גם זאת שאינה שלו ישירות.

הארץ מעניקה חיים לאדם, ובתמורה עליו להחיות אותה.

על פי מפת דמות האדם של ארץ הקודש, מצוות הביכורים מיועדת גם לשמירת איכות הסביבה.

נראה כי כבר בימי קדם הייתה הארץ צפופה מאד, וכורעת תחת נטל תושביה, בהיותה 'ארץ זבת חלב ודבש'.

פסוק זה מופיע בפרשה שלוש פעמים.

הפרשה אינה מרחיבה בנושא האחריות לארץ ישראל.

הניסיון האנושי מאפשר לקצר.

הפועל 'להאמיר' המופיע פעמיים בפרשה מבטא את הסוגיה בתמציתיות:

אֶת יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים

וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה

מיד לאחר מכן מופיע בפרשה תאור המזבח שיוקם בארץ לאחר מעבר הירדן.

המזבח עשוי מאבנים שלמות בלבד, ללא ברזל.

הברזל היה באותם ימים סמל התיעוש המתקדם, שהשחית את האדמה והאדם.

מזבח זה ממחיש את החיבור בין האדם לאדמה, והוא ביטוי נוסף לציווי האקולוגי בפרשה.

רוב הפרשה מוקדשת לפירוט הברכות הצפויה למי שמקפיד על שמירת המצוות, לעומת הקללות הצפויות למי שאינו עושה זאת.

החלק המוקדש לקללות ארוך הרבה יותר, ומופיעים בו תיאורים מזעזעים ביותר של שואה אקולוגית.

בשתי הפרשות הבאות נסללת הדרך, במלוא מובן המילה, לברכות משה לעם ישראל.

יש בהן ביטחון שאין כמותו במקום אחר בתורה, בקשר בין הקב''ה, עם ישראל וארץ ישראל.

שני חצאי הסהר - הפריפריה האורבאנית הערבית סביב חיפה

יש מי ששואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים בעיר חיפה, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני באזור נחל הקישון.

הם סבורים כנראה כי העיר מוקפת הרים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו.

לא כך הוא.

מלבד הישוב היהודי, הצפוף אך מתוכנן, יש סביב חיפה, בטווח שעת נסיעה, פריפריה גדולה מאד של ישובים ערביים.

ישובים אלה לא זכו לתכנון מוסדר, ולפיכך גם לא למיפוי ראוי.

מכאן גם שאין התייחסות ראויה אליהם בגופים המקצועיים, בתיקשורת או בפוליטיקה.

בשל סגנון הבניה של ישובים אלה, בשטחים הרריים וחקלאיים זולים יחסית, ושיטת הבניה העצמית של בתים בודדים, הם התפרשו על פני כל מרחבי השוליים המערביים והדרומיים של הרי הגליל, והשוליים הצפוניים והמערביים של הרי שומרון.

להעדר המודעות הציבורית לקיומם תורם גם מיקומם, שהוא בקפלי הרים המרוחקים מעורקי תחבורה מרכזיים.

הם נקראים עדיין ברובם בשם 'כפרים', אך למעשה אלה הן ברובן ערים גדולות, בנות עשרות אלפי נפשות כל אחת, אשר התרחבו בשטחן ליצירת רצף אורבאני, שבו מאות אלפי תושבים.

באזור הגליל המערבי והתחתון, הגושים העירוניים הגדולים, המתפרשים יחדיו בצורת קשת או חצי סהר, הם כדלקמן:
גוש העיר נצרת, שהוא הגדול ביותר, נמצא במרכז.
מצפון לו נמצא גוש תמרה, אעבלין, שפרעם.
בצפון הגליל המערבי נמצא גוש הישובים הדרוזיים שבמרכזו ירכא.
ממזרח לגוש נצרת נמצאים הישובים שסביב אגם בית נטופה.

ניתן לנסוע בשולי הגליל, בתוך שטח עירוני ערבי בנוי או בנוי למחצה, החל מנקודה שהיא ממזרח לנהריה עד לנקודה שהיא מצפון לעפולה.

באזור הרי שומרון, הגושים העירוניים המרכזיים מתפרשים אף הם יחד בצורה הדומה לחצי סהר:
הגוש המרכזי הוא של הישובים לאורך ואדי ערה, שבמרכזו העיר אום אל פאחם.
ממערב לגוש זה, על רכס הכרמל, נמצאים הישובים הדרוזיים דליה ועוספיה.
מדרום לגוש ואדי ערה נמצאות הערים: טירה, טייבה וקלנסווה.
ממזרח לואדי ערה, מעבר לקו הירוק, נמצאים העיר ג'נין והישובים בפאתי חבל תענ''ך.

באזור זה המרחקים בין גושי הישובים גדולים יותר. לכן מי שמבקש לעבור מגוש אחד למשנהו חיב לנסוע קילומטרים אחדים בכביש בין עירוני.

כל תפרושת הישובים הזאת נראית היטב למתבוננים במפה ב-GOOGLE EARTH.

מי שאינו נלחם על פיסת הירק הסמוכה לביתו, לא ימצא אותה במקום אחר. הארץ הזאת הפכה כולה, מחמת הבניה הבלתי חוקית, הבניה הבלתי מתוכננת, והבניה על שטחים חקלאים מופשרים, לשטח עירוני צפוף.

צילום: GOOGLE EARTH