12.9.2008

הילדה רוז ונתניה בירת הפשע

נתניה

בעיר נתניה איש הישר בעיניו יעשה, כנראה.

לא די שהעיר מפורסמת כבירת הפשע בארץ. יצא ממנה גם האדם שהתפרסם בשבועות האחרונים כחשוד בביצוע מעשה רצח של ילדה קטנה.


מקור התמונה: FLICKER

11.9.2008

איל הון מצרי שילם 2 מיליון דולר במטרה לרצוח זמרת לבנונית

סוזאן תמים

הישאם מוסטפא הוא בעל חברת הנדל''ן הגדולה במצרים, חבר הפרלמנט העליון, וידידו הקרוב של ג'מאל מובארק בן הנשיא.

הוא התחתן ב'נישואי נוהג' עם הזמרת הלבנונית היפהפיה והמפורסמת סוזאן תמים.

תמים מצאה גבר חדש. מוסטפא הקנאי, שחשש גם להונו אם יצטרך להתגרש ממנה, הורה לרוצח שכיר לרצוח אותה.

בסוף חודש יולי 2008 דפק הרוצח, קצין משטרה לשעבר בשם מוחסן אל-סוכרי, על דלת ביתה של הזמרת בנסיכות דובאי, התנפל עליה והרג אותה בסכין.

הרוצח נתפש בתוך ימים ספורים על ידי משטרת דובאי, כיוון שרכש את כלי הרצח באמצעות כרטיס אשראי.

הוא הודה במעשה, וחשף מי שלח אותו.

משטרת דובאי ביקשה את הסגרת מוסטפא לידיה.

על חקירת הרצח הוטלה צנזורה, והציבור המצרי ניזון מרמיזות בלבד בעיתוני האופוזיציה הנסערים, עד שהתובע המצרי עצמו פירסם את דבר מעצרו של מוסטפא.

ההעמדה לדין היא בשורה חדשה לציבור המצרי, שעד כה הוא התרגל לראות את אנשי העסקים הגדולים כמי שנהנים מחסינות כמעט מוחלטת.

עקב הפירסום צנחו מניות חברת הנדל''ן, הן משכו אחריהן את כל שוק המניות המצרי, והבורסה המצרית התגלגלה מטה.

בעלה לשעבר של סוזאן תמים כבר מנהל מו''מ על הפקת סרט על חיי הזמרת.


למאמר המלא באתר עיתון הארץ

מקור התמונה: FLICKER

6.9.2008

פרשת שופטים - צדק צדק תרדוף - דמוקרטיה או דיקטטורה

בספר שופטים אנו מוצאים סוג אחד של שופט, שהוא דמות רוחנית ומחנכת.

בפרשת שופטים מוצאים סוג שני של שופט, שהוא דיין הפותר סכסוכים נקודתיים.

כפילות לשון אחרת, המופיעה בפרשה זאת, היא במשפט: 'צדק צדק תרדוף'. גם כאן, הפרוש המקובל הוא כי הכפילות מבטאת את מידת החסד ומידת הדין.

אך בפרשה זאת יש גם פסוקים שאינם מתעמקים בהבחנה בין מידת החסד למידת הדין, אלא הם נוטים למושג 'הצדק הטבעי'. האדם מונחה על ידי הקול האלוהי של תבונתו, הוא טוב מטיבעו, ובהינתן לו תנאי צמיחה סבירים הוא יגדל לעשות טוב, מבלי שיהיה צורך לשלוט בו כלל.

פסוק אחד כזה הוא: 'תמים תהיה עם ה' אלהיך', המופיע בסוף הפיסקה האוסרת על עבודה זרה.

פסוק שני הוא: 'כי האדם עץ השדה', המופיע בפיסקה האוסרת על מדיניות 'אדמה חרוכה' בשטח כבוש.

פסוקים אלה הם עדויות מילוליות לקיומה של רוחניות עליונה ובלתי תלויה, המכה בסנוורים את כל יודעיה. כנגד סנוורים אלה, המוליכים את האדם בעיקבות הניצוץ האלוהי, פוטנציאל ההתגשמות החבוי בכל אדם באשר הוא, המכתיב את הגורל שאין מפלט ממנו, מופיע כפל הלשון.

מפת דמות האדם של ארץ הקודש היא מצפן רוחני כזה, שכן מתבטא בה עיקרון הדיאלוג המתמיד בין האדם לנוף כתהליך מזכך.

כתוספת משקל לחשיבות הדיאלוג העצמאי בעניני האמונה מופיע בפרשה גם המשפט הבא: 'לא יהיה לכהנים הלווים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי יהוה ונחלתו יאכלון.'