חג הפסחא חשוב לנוצרים כמו חג הפסח ליהודים. גם המשמעות דומה: עבור היהודים זה חג יציאת מצרים, חג הגאולה מעבדות לחירות. עבור הנוצרים זה חג התחיה, שבו משיחם חזר מן המתים ועלה לשמים.
הנוצרים מקיימים תענית של ארבעים יום לפני חג הפסחא. את הימים שלפני התענית הם מציינים בקרנבל שנמשך ימים אחדים, כדוגמת הקרנבל בריו. היהודים חוגגים את חג הפורים חודש לפני חג הפסח. חג הפורים דומה לקרנבל הנוצרי.
התענית הנוצרית לפני חג הפסחא אין פירושה, בזרמים רבים, סיגופים וצומות. זאת החמרה קלה במנהגי האכילה, כגון צמחונות, או אי אכילת דברים מתוקים בלבד, או פיוס, מעשים טובים ולימוד תורה.
למרות הדמיון בין שני החגים בשתי הדתות, ולמרות תקופת הזמן הדומה שמפרידה ביניהם, לא מציינים גם היהודים את ארבעים הימים שבין פורים לשביעי של פסח בתענית דומה.
הלך הרוח בקרב היהודים בחודש בין פורים לפסח מזכיר הלך רוח של תענית. לאחר השמחה המלאה בפורים יש דעיכה רצינית במצב הרוח. הדעיכה הופכת תוך ימים אחדים לרצינות, כאשר מתחילות הכנות לליל הסדר. זה הזמן לחשבון נפש משפחתי. חג הפסח עצמו, בגלל דיני החמץ, הוא תענית מבחינת הנאות האכילה.
על פי רש''י החודש בין פורים לפסח הוא חודש שנעשו בו ניסים רבים לעם ישראל. לכן רבים מהפרשנים מסבירים את הדומה בין חג פורים לחג הפסח, ומנסים ליצור רצף בין השניים.