ספר דברים

ספר דברים הוא עליה משפל המדרגה אל מרומי האמונה.

לעומת ספר במדבר שהוא ירידה הדרגתית בעולם הספירות מספירת הכתר לספירת השורש, ספר דברים מתאר עלית מדרגה רוחנית הדרגתית: מ'דברים' אל 'וזאת הברכה'.


על פי הרמב''ן מתחלק ספר דברים לשלושה נאומים של משה רבינו, שיש בהם עלית מדרגה מובהקת: תוכחה, מצוות, ברית.
הנאום הראשון, נאום התוכחה, מטרתו להזהיר את אבותינו העומדים להיכנס לארץ.
הנאום האמצעי, נאום המצוות, מקביל לספר ויקרא אשר מכיל את מרבית מצוות התורה.
הנאום השלישי, נאום הברית, כולל נבואה לעתיד וברכה לכל אחד מן השבטים.

הפרשות בספר מתחלקות בדרך זאת לשלוש קבוצות:
דברים
ואתחנן
עקב
ראה

שופטים
כי תצא
כי תבוא

ניצבים
וילך
האזינו
וזאת הברכה

הספר הוא לפיכך מהלך של התרחבות הנשמה מההברה האחת המאופינת כ'דבר', אל אינסוף הנשמה המאופיין כ'ברכה'.


במקביל לעלית המדרגה הרוחנית יש בספר דברים מבנה משפטי של הנגדת פסוקים,
הדוגמא הבולטת ביותר למבנה ניגודי זה הוא שירת האזינו, אך החוקרים מצאו פרקים נוספים שערוכים על פי סדר דומה, ששמו הבלשני הוא 'מבנה כיאסטי'. בסדר זה משפט הפתיחה מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט הסיום. המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט שלפני האחרון, וכך הלאה. במרכז יש משפט שאין לו הקבלה, והוא המתאר את נקודת המפנה ותחילת המהפך ותהליך התיקון.

אפשר למצוא סדר כזה בפרשות של הספר:
דברים - וזאת הברכה
ואתחנן - האזינו
עקב - וילך
ראה - ניצבים
שופטים - כי תצא - כי תבוא.

הפסוקים המצטלבים בספר דברים נעים בין מידת הדין למידת הרחמים, והמבנה המצטלב הוא כלי ספרותי שבא להביע את הרעיונות שבכתוב ולהדגיש אותם כמאזני צדק. מבנה זה גם מעניק לקוראים בספר תחושת של התקדמות 'עקב בצד אגודל'.

מה שמופלא ושמייחד את ספר דברים הוא  שלעליית המדרגה הרוחנית שבו יש עלית מדרגה רוחנית מקבילה בלוח השנה היהודי.

קריאת ספר דברים מתחילה בימי תשעה באב ומסתיימת בחג הסוכות. בלוח השנה היהודי יש בין שני המועדים האלה עלית מדרגה רוחנית הדרגתית.

ימי בין המצרים ותשעה באב הם קשים מנשוא, שכן הם מסמלים את החורבן ואת המחלוקת שהייתה בעם עם שנאת חינם קשה.

אחריהם מגיעות שבע שבתות הנחמה שהן שבע השבתות בין תשעה באב לראש השנה, שבהן קוראים הפטרות לאחר קריאת התורה  העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו. עימן  מגיע גם חודש אלול שהוא חודש הסליחות.

אחרי שבתות הנחמה וחודש הסליחות מגיעים חגי תישרי, שבהם זוכים להתרוממות רוח שאין שניה לה.

בזכות כל אלה מתרחשת במהלך תקופת הקיץ של קריאת ספר דברים הקבלה עזה בין עולם הרוח לבין עולם המעשה, בין המתקיים בפנימיות לבין המתקיים בחיצוניות.


יש הרבה דרכים לתאר עלית מדרגה פיזית: מדרגות, סולמות, פירמידות וכדומה. אפשר גם לחשוב על הקבלה בין תוכן ספר דברים לתהליך ההריון באישה.

לכן מקובל לערוך במהלך תקופת קריאת הספר תיקון אישי.

פחד ותיעוב בישראל עם הארכת חוק טל

בשנים האחרונות, בהם התרבה מאד עקב חוק טל מספר האברכים החיים על חשבון המדינה, התרבו מאד במדינת ישראל גם מעשי הרצח, השחיתות הציבורית, והפערים בין המעמדות.

לכאורה המצב היה צריך להיות הפוך, וככל שמספר האברכים התרבה כך הייתה צריכה להתמעט העוולה. זה לא קרה, והדבר מעורר את השאלה האם אין ריבוי האברכים החיים על חשבון הציבור בבחינת 'תפשת מרובה לא תפשת'.

מבחינות מסוימות מזכיר בנקודה זאת המצב בישראל את המצב באיראן. איראן שוקעת לפשיעה, עוני, סמים וזנות. למרות המשטר המוסלמי הקיצוני, המומחים מתארים מצב חברתי מזעזע.

הקנאות הדתית גורמת לרוב ציבור האזרחים לחוש תסכול. במקום להתקרב באופן אישי ועצמאי לערכי הדת הנעלים והחביבים הם חשים מתרחקים מהם באמצעות הציבור הדתי קיצוני שמתנהג אליהם בהתנשאות.

מדינות העולם מתקרבות בצעדי ענק לעימות צבאי עם איראן. מדינת ישראל עלולה, מחמת הקנאות הדתית של ממשלתה כמו שמתבטאת בהארכת חוק טל, להכריז מלחמה על איראן באופן פזיז על מנת לכסות על כשליה מבית.

בנימין נתניהו, שמונע פסיכולוגית על ידי הרצון לשמר ולפתח את המורשת החרדית, עלול באמצעות אותו קול פנימי גם לפתוח במלחמה מול איראן, רגע אחד בלבד לפני שבקהיליה הבינלאומית הנאורה תבשיל ההחלטה לעשות זאת, וזאת כי יחוש באותו הרגע מיאוס. 

זאת המלכודת שאליה מושכים איראן, סוריה ויתר מדינות ערב השכנות, את מדינת ישראל. דפוס ההתנהגות הקיצונית הדתית ניתן לצפיה מראש, בניגוד לחשיבה החופשית והמקורית. הפיגוע בבורגס, שאירע יום לאחר פרישת קדימה מהממשלה על רקע חוק טל, המחיש זאת היטב.

בימים אלה של ערב תשעה באב חובה לזכור כי בערב תשעה באב תש"א, 31 ליולי 1941, שלח גרינג, המישנה להיטלר במשטר הנאצי, מכתב לריינהרד היידריך בו הוא מורה לו להתחיל בהכנות לפתרון בעיית יהודי אירופה. היתה זאת פקודת הפיתרון הסופי הידועה, אשר סללה את הדרך להקמת מתקני ההשמדה בהם ניספה רוב הציבור היהודי החרדי באירופה. שוב הפך יום זה ליום פורענויות נורא מכל.

בחודשים תמוז ואב חלה ירידה חזקה באנרגיות הרוחניות אצל העם היהודי, לאחר השיא שחל מחג הפסח דרך ימי ספירת העומר ועד חג השבועות שבתחילת חודש סיוון.
לקראת חודש אב גם מסתיימת קריאת ספר במדבר, האחרון בחומשי התורה שמספר את עלילת בני ישראל.
הגויים יודעים זאת, ומחשבים את צעדיהם בהתאם. הם מכוונים לפגוע בתשעה באב, או בסמיכות אליו, במהלומה הקשה והכואבת ביותר. הם פועלים לאחר תהליך ממושך של בניית כוחות, בלי קשר מודע בין מעשיהם לבין התאריך הנורא.

השואה אינה מוזכרת במדינת ישראל על ידי הציבור החרדי לקראת תשעה באב, למרות שחלק ניכר מציבור זה הוא ניצולי שואה וצאצאיהם.

האם רבני הציבור הדתי חרדי לא הצליחו להפנים בתודעתם את עוצמת ומשמעות צירוף המקרים הגורלי הזה, או שהם חוששים כי הם עלולים לגרום לציבור שלהם להבין דברים בלתי רצויים.

מן הראוי להפוך את יום תשעה באב ליום אבל ממלכתי עם שבתון כללי, אשר יוקדש לחשבון נפש אישי במישור הלאומי.