משפט מפתח זה בנאום הוא אחד הניסיונות האחרונים של הממשל האמריקאי לבלום את ההידרדרות ביחסי השלום בין מצרים לישראל, שהם תוצאה של שינויי המישטר במצרים.
המשפט נועד לומר למצרים כי למרות השינויים הדרמטיים באיזור, הסכם השלום בין מצרים לישראל, שבמסגרתו חזרה ישראל לקווי 1967, הוא עדיין אחד מאבני היסוד של מדיניות ארה''ב במזרח התיכון.
בסוף תהליך השינוי השלטוני במצרים, שיתרחש במהלך השנה, צפוי כי השילטון שם יהיה הרבה יותר מוסלמי קיצוני, וישתמש בכל תואנה, ובפרט בתואנת היחס הגרוע לפלסטינאים, כדי לבטל את חוזה השלום עם ישראל.
שילטון המעבר המצרי הנוכחי, שאוחז עדיין בעקרונות הפוליטייים של השילטון הקודם, ואשר הקשיב קשב רב לנאום אובמה, הזדרז להודיע לאחר הנאום כי הסכם השלום עם ישראל הוא אחד מעמודי התווך של יחסי החוץ של מצרים וכי אין לו תחליף.
על מדינת ישראל ללמוד מרצונה של ארה''ב לעזור לישראל, נושא שגם עליו דיבר אובמה בנאום, ולהתכונן לבאות.
אובמה ישתמש בו זמנית בעיקרון 'גבולות 1967' מול ישראל, הפלסטינים, ומצרים.
זה יהיה מבחינתו המפתח המתוחכם לפיתוח מדיניות החוץ מול שלושת הגורמים המדיניים האלה, וכל גורם מדיני אחר המעורב בסכסוך.
אך במידה והמשא ומתן בין ישראל לפלסטינאים ייתקע, סביר שהמצרים יבטלו את הסכם השלום.
במקרה כזה יחייב משפט 'גבולות 1967' את אובמה לפעול למען ביטחון ישראל, ולשלוח כוחות אמריקנים לתעלת סואץ.
אובמה לא פנה בנאום 'האביב הערבי' לישראל, אלא לעולם הערבי ובעיקר למצרים, והמשפטים החמים אודות מחויבות ארצות-הברית לבטחון ישראל הבהירו זאת היטב.
הטעות של אובמה כלפי ישראל היתה שהוא בחר להשתמש במושג המפתח הלוהט של תוכניתו - 'גבולות 1967', מבלי שיצמיד לכך הקדמה מרגיעה. הדבר דומה לפתיחה באימון כושר גופני בלי תרגילי חימום, או להתחלה של היום בלי תירגול ויסות הנשימה במשך דקות אחדות.
מדינת ישראל הושלכה עקב כך לתהליך שעליו אין לה שליטה, שזהה לתהליך המדיני בין השנים 1967-1973.
כל המדינאים הישראלים שעסקו בפיתרון הסכסוך על גבולות הארץ נאחזו עקב כך במושגים ערכיים מופשטים ובלתי מוחשיים, שמובנים ליודעי ח''ן בודדים בלבד.
כאז גם עתה, עם ישראל נותר רובו ככולו בערפל, בלתי מוכן להתמודד על עתידו ולהתכונן לבאות.
מפת דמות האדם של ארץ הקודש נועדה לענות על הכשל המובנה הזה.
