ספרים מקוריים

29.7.2010

מעוף ותעופה בעולם היהודי-נוצרי לעומת העולם הפגאני

הפגאניזם בימי יוון ורומא הדגיש את חשיבות העולם האנימיסטי, זה שייחס מידות אלוהיות לתופעות טבעיות שונות ומשונות.
הדבר דרש דרך קבע תפילה ותחינה לישויות רוחניות רבות מאד, ולו כדי לספק את דרישות הקיום היומיומי.
היה זה עולם של אלוהויות מואנשות, שהתערבו בענייני בני האדם באופן קבוע, והשתמשו בהם כבני ערובה בעלילותיהן ומזימותיהן.
היה זה באופן בלתי נמנע עולם גחמני, שבו בלתי ניתן היה לצפות למאומה בביטחה, בגלל השפע הבלתי נדלה של התערבויות אלוהיות.

במאה הרביעית לספירה התמוטט העולם הפגאני אל מול המהפכה היהודית-נוצרית.
האקלים הרוחני השתנה בבת אחת לכזה שעודד סקרנות וחקירה יסודית של תהליכי הטבע.
ריסוק העולם האנימיסטי באמצעות הנצרות שיחרר אומנים ואיכרים גם יחד, לחקור ולנצל הלכה למעשה את סביבתם הטבעית.
כל אלה העניקו תמיכה תיאולוגית רבה לגישה אוהדת כלפי התעופה, המסעות, והגישה הניסויית בכלל.

באמונה היהודית-נוצרית, אלוהים הוא יצור אווירי.
נושא זה חוזר ומפורט שוב ושוב ברמה יוצאת דופן.
בין תכונותיו הרבות האחרות, אלוהים מוקף במלאכים, אשר המאפיין העיקרי שלהם הוא יכולתם לעוף.
המלאכים לכודים במאבק עם אויב, מלאך כמותם אשר נפל מגדולתו ושקע בחטא.
המלאכים הם אלה אשר מפעילים את מנגנון העולם שהאלוהים ברא.
אלוהים אינו מהסס להתערב ממרומי כיסאו כדי לעזור למאמיניו.
המלאכים משתמשים בכישורי התעופה שלהם כדי להציל מאמינים בצרה.
המאמינים מקבלים עידוד לחשוב ולהתפלל במושגים של מעוף וחירות, ובמחשבותיהם הם משתמשים בתכונות המעוף.

פסקאות רבות מכתבי הקודש חושפים תכונה זאת:
''הנה האלוהים רוכב על ענן מהיר'', ''העננים הם מרכבתו'', ''הוא ירד מהשחקים, ענן לרגליו, רוכב על כרובים הוא נישא על כנפי הרוח, שולח את חיצי ברקיו''.
המאמין האמיתי מתפלל: ''הלוואי והיו לי כנפייים כיונה, כדי שאוכל לעוף ולחפש מנוח''.
האלוהים מעניק לו מחסה ''תחת כנפיו ואברותיו'' ומצווה על מלאכיו להגן עליו. האלוהים ''מרומם את מאמיניו על כנפי נשרים''.
בשבת, כמו שהאל מתייחד בעליונים באחד עם מלאכיו, הוא מתייחד גם עם עדת המאמינים למטה.
יש הקבלה בין בין ירושליים של מטה לירושליים של מעלה.

זאת היא אמונה המעודדת בחינה מדעית של כל דבר, ושמירה של כל מה שהוא טוב.
תכונה זאת של האמונה המונותאיסטית נמצאת בשורשי התפתחות התעופה מראשיתה ועד היום.

ימי הביניים היו תקופה הרבה יותר נאורה ותוססת מאשר מקובל לחשוב.
הכנסייה ריכזה את כל אוצר הדעת של העולם העתיק על פי דפוסי החשיבה החדשים.
היו בין הנזירים אף כאלה שהתנסו באופן ישיר בתעופה, אם כי בלא הצלחה.

מקור: Hallion, 'Taking Flight', page 13-14